בהר תשע"ד

בהר תשע"ד

" אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים"
(ויקרא כ"ה)

פרשתנו אמנם נקראת 'בהר סיני', הממוקם במדבר, אך רוב מצוותיה מתייחסות למציאות בארץ, וכפי שאנו נוהגים לאמר 'מצוות התלויות בארץ'.
ילקוט שמעוני ויקרא – כ"ה, תרס"ו
המדרש שלנו מלמד שלמעשה כל המצוות, לא רק אלו 'התלויות בארץ', עיקר קיומם הוא רק בארץ ישראל. במיוחד בשבוע שחל בו יום עצמאותנו, טוב שנלמד על הארץ וסגולתה.

"לתת לכם את ארץ כנען. תנו רבנן לעולם יחזר אדם ידור בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה נכרים ואל ידור בחוצה לארץ אפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל מעלה עליו הכתוב כאלו קבל עליו [עול] מלכות שמים, שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים. וכל הדר בארץ שראל יש לו אלוה. וכי הדר בכל העולם אין לו אלוה? אלא לומר לך כל מי שאינו דר בארץ ישראל -לא קבל עליו עול מלכות שמים. וכן הוא אומר בדוד 'כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים'. ומי אמר לו לעבוד אלילים? אלא לומר לך כל היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ מעלה עליו הכתוב כאלו עובד אלילים. תנא דבי רב ענן: כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח, כתיב הכא: מזבח אדמה תעשה לי וכתיב התם וכפר אדמתו עמו"

מה לשים לב בקריאת המדרש:

א. המדרש מדייק מתוך הפסוק שמטרת ההגעה לארץ היא כדי שה' יהיה אלוקינו. לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן – ולמה? לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים.
ב. לכן , עדיף לגור בעיר שרובה גויים בארץ ישראל, מעיר שרובה יהודים בחו"ל. זאת כיוון ש'יקבל על עצמו עול מלכות שמים תחילה (וזה ניתן רק בארץ ישראל) ואח"כ עול מצוות'.
ג. המדרש מבאר שברור שגם בחוץ לארץ ה' הוא האלוקים, אך 'דומה למי שאין לו אלוה', כיוון שלא ניתן לקבל עול מלכות שמים כראוי.
ד. זאת הרגיש דוד המלך כשברח משאול והיה צריך לגלות מן הארץ, שהרגיש שכביכול הכריחו אותו לעבוד לאלוהים אחרים.
ה. רב ענן מחדש דבר נוסף. לא רק שיש עניין לגור בארץ, אלא יש עניין גם להקבר בארץ.

חלק א'- סוד ארץ ישראל

אם כן, סגולתה של ארץ ישראל, אינה רק כמקום שבו ניתן לקיים יותר מצוות. אלא כערך בפני עצמו. ארץ ישראל, זאת כפי שמביא הרב קוק בתחילת ספר אורות:
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינֶנָּהּ דָּבָר חִיצוֹנִי, קִנְיָן חִיצוֹנִי לָאֻמָּה, רַק בְּתוֹר אֶמְצָעִי לַמַּטָּרָה שֶׁל הַהִתְאַגְּדוּת הַכְּלָלִית וְהַחְזָקָת קִיוּמָהּ הֶחָמְרִי אוֹ אֲפִלּוּ הָרוּחָנִי. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא חֲטִיבָה עַצְמוּתִית קְשׁוּרָה בְּקֶשֶׁר חַיִּים עִם הָאֻמָּה, חֲבוּקָה בִּסְגֻלוֹת פְּנִימִיּוֹת עִם מְצִיאוּתָהּ.
הרב קוק מבאר שאם אתה מסתכל על הארץ כ'אמצעי', כמקום שבו תוכל לקיים יותר מצוות ('קיומה הרוחני') אתה מפחית מערכה של הארץ. כפי שראינו במדרש, ארץ ישראל הינה 'ארצו של הקב"ה', כי לִי כָּל הָאָרֶץ. הרמב"ן, שאף עלה לארץ ישראל בגפו בערוב ימיו, מרחיב בסגולת ארץ ישראל ו'בסוד' הגדול שבעניין זה:
"ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ - החמיר הכתוב בעריות, בעבור הארץ שתטמא בהן ותקיא הנפשות העושות. והנה העריות חובת הגוף ואינן תלויות בארץ, אבל סוד הדבר בכתוב שאמר (דברים לב ח ט) בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים וגו' כי חלק ה' עמו וגו' והענין כי השם הנכבד ברא הכל, ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נודע באצטגנינות וזהו שנאמר (דברים ד יט) אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים... והנה השם הנכבד הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיוחד שמו זרע אוהביו, וזהו שאמר (שמות יט ה) 'והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ'
תמצית – למרות שמצוות 'עריות' אינה 'תלויה בארץ'. במיוחד בא"י, מי שעובר עליה הארץ מקיאה אותו. זאת כיוון בנגיוד לארצות אחרות בהם 'מלאך' שולט בארץ. ארץ ישראל היא נחלתו של הקב"ה בעצמו.
והנה בחוצה לארץ, אע"פ שהכל לשם הנכבד, אין טהרה בה שלימה, בעבור המשרתים המושלים עליה והעמים תועים אחרי שריהם לעבוד גם אותם ... והנה השם הנכבד יתברך אלהי האלהים בכל העולם ואלהי ארץ ישראל שהיא נחלת ה', וזהו טעם וזנה אחרי אלהי נכר הארץ (דברים לא טז), כי האלוהות נכרים בארץ השם ובנחלתו, וזהו שנאמר (מ"ב יז כו) לא ידעו את משפט אלהי הארץ וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם כאשר אינם יודעים את משפט אלהי הארץ, והנה הכותיים לא היו נענשים בארצם בעבדם את אלהיהם לשלח בהם את האריות, ובבואם בארץ השם ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בהם האריות הממיתים אותם וכן שנו בספרא (קדושים יא יד), ולא תקיא הארץ אתכם וגו', ארץ ישראל אינה כשאר ארצות, אינה מקיימת עוברי עבירה ובספרי (האזינו שטו) ואין עמו אל נכר (דברים לב יב), שלא תהא רשות לאחד משרי האומות לבא לשלוט בכם, כענין שנאמר ואני יוצא והנה שר יון וגו' והוא מאמרם (כתובות קי:) כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר (להלן כה לח) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים..
תמצית – לכן גם אומות העולם שלא ינהגו כראוי בארץ, יענשו הרבה יותר. כדוגמת הכותים שעבדו ע"ז בארץ, כמנהגם, ודווקא כאן נענשו. דווקא במקום בו יש אפשרות לטהרה שלמה, כל חריגה פוגמת.
ומן הענין הזה אמרו בספרי (עקב מג), ואבדתם מהרה (דברים יא יז), אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינין במצות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים, משל לאדון שכעס על אשתו ושלחה לבית אביה, אמר לה הוי מתקשטת תכשיטים שכשתחזרי לא יהיו עליך חדשים, וכן אמר ירמיה (לא כ) הציבי לך ציונים, אלו המצות שישראל מצוינין בהם:
תמצית – כאן מוסיף הרמב"ן, שכל קיום המצוות בחו"ל, היא רק 'כציונים'. אלוי מלשון ציון ותזכורת. אך גם כזיכרון לציון ולירושלים.
ואין רשות לפרש בענין הארץ יותר מזה, אבל אם תזכה להבין הארץ הראשונה הנזכרת בפסוק בראשית והנזכרת בפרשת אם בחקותי תדע סוד נשגב ונעלם, ותבין מה שאמרו רבותינו (תנחומא ויקהל ז) בית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה, וכבר רמזתי לך בפסוק כי לי הארץ (שמות יט ה)" (ירמב"ן על ויקרא י"ח, כ"ה)
לסיכום –מעבר לנאמר עד כאן, מחבר הרמב"ן בין ה'ארץ' הראשונה בספר בראשית. לבין ה'ארץ' בפרשת בחוקותי, 'והארץ אזכור'. הרמב"ן רומז ל'בריאת העולם' ולכך שתשתית כל הארץ החלה ממקום המקדש, ומ'אבן השתיה'- מכון לשבתך. המכוון כנגד כסא הכבוד. הפסוק בפרשת בחוקותי הוא: "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם: וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם: אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמֲמִיּוּת" (ויקרא כ"ו). כאן הסוד הגדול של ארץ ישראל – שם ה' מתגלה בהדרו, שם אנחנו נקראים 'עם', ובזכות כל זה- נוכל לעמוד בקומה זקופה. 'ואולך אתכם קוממיות'.

 

חלק ב'- יאר ה' פניו אליך רק ישראל

ראינו שבארץ ישראל, זהו המקום שבו מתגלה הקב"ה. זוהי דירתו וארצו. וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם: רבי צדוק מלובלין מרחיב את הרעיון, ומגלה את הסוד הגדול של ארץ ישראל בכלל ושל המקדש בפרט.
"כאשר השם יתברך מאיר פניו לאדם היינו שמאיר בלבו אמיתות השם יתברך, איך הוא באמת מלא כל הארץ כבודו ואפס זולתו כלל. זה הוא כבר נושע בישועה שלימה וכמו שנאמר (תהלים פ' כ') האר פניך ונושעה. כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך וכאשר נכנס אור בבית הרי החושך מסתלק ממנו. ובשוחר טוב (מזמור פ') אנו אין לנו אלא הארת פניך והיינו כי בבית המקדש נאמר (שמות כ"ג י"ז) יראה וגו' פני האדון היינו ראיית פנים ממש. והגם דבמשה רבינו ע"ה נאמר (שם ל"ג כ"ג) ופני לא יראו לפי שהיה בחוצה לארץ וכמו ששמעתי דלכן ברכת הזן שתיקן משה רבינו ע"ה כמו שאמרו בברכות (מ"ח ע"ב) כולה מדברת בלשון נסתר ולא בנוכח להשם יתברך לפי שהדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה (כתובות ק"י ע"ב) ואין מכיר הנוכח. ומשה רבינו ע"ה לא נכנס לארץ ואין זה פגם למשה רבינו ע"ה חס ושלום [ועיין כן בזוהר] כידוע משלוש מדריגות אני אתה הוא דהוא מדריגה יותר גדולה שמשיג מקום יותר גדול דלא שייך לומר עליו נוכח כי הוא טמיר ונעלם ומשה רבינו ע"ה בעלא דמטרוניתא השיג מדריגה גדולה ולכן לא נכנס לארץ ישראל דהיה מדריגתו למעלה מזה"
ואנו משחרב בית המקדש אין לנו אלא מדריגה תחתונה דהארת פנים . פירוש זיו של הפנים והוא השכינה שגלתה עמהם. דרגא 'דאני' פירוש שהוא דר בקרב לבו דהיינו שההשגה עצמו הוא הדבר המושג כי הוא משיג דלית אתר פנוי מיניה ומלא כל הארץ כבודו. הכבוד הוא הזיו והיינו ההכרה הבולטת מצד אדנותו ומדת מלכותו שבכל משלה. כמו המלך מי שלא ראוהו מכירו ממדת מלכותו. כך הכרת האדם מצד כל הבריאה כמו אברהם אבינו ע"ה ראה בירה דולקת וכו' (בראשית רבה ריש פרשת לך ל"ט א') אמרו ז"ל (ברכות ז' ע"ב) לא היה אדם שקראו אדון עד שבא אברהם אבינו וכו'. ושם האדנות מורה על הכבוד והזיו כנודע" (צדקת הצדיק, רמ"ז):
רבי צדוק מברר את המושג 'הארת פנים'. כאשר אדם זוכה להארת פנים, הוא מבין שהקב"ה 'הוא באמת מלא כל הארץ'. גם הבנה קטנה כבר מאירה את לבבו, שהרי 'מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך'. אך יש מדרגות שונות ב'הארת הפנים'.
המדרגה הגבוהה ביותר היא בבית המקדש – שם ישנה 'ראיית פנים ממש'. בבית המקדש ניתן בקלות 'לראות' את הקב"ה. והקב"ה במדגרת 'נוכח'. המדרגה הבאה היא בארץ ישראל כשיש מקדש בנוי בארץ. אז בכל הארץ מתגלה אורו של המקדש. כפי שכל הארץ נקראת 'ארץ המוריה'. אמנם כשאין בית מקדש, כבר אין מדרגת 'הארת פנים', אלא רק מדרגת 'זיו פנים'. במצב כזה איננו 'רואים' את המלך, אך 'מכירים' את המלך מתוך כבודו המתגלה בעולם. המדרגה הנמוכה ביותר היא בחוץ לארץ, שם ניתן לראות רק את 'אחורי פני ה'. אפילו משה רבינו לא זכה לראות את פני ה', כיוון שהיה בחו"ל. (רבי צדוק מבאר מתוך כך מדוע ברכת 'הזן את העולם', נאמרת בלשון נסתר. בניגוד ל'נודה לך ה' על הארץ הטובה'. זאת כיוון שברכת הזן נאמרה על ידי משה רבינו ומתייחסת לכל העולם. בניגוד לשאר הברכות שמתייחסות ל'ארץ הטובה' ו'לציון משכן כבודך'.)
נסיים בדברי הכוזרי המפורסמים בחשיבות הכוונה בתפילה לשיבת ציון ואל המקדש, שצריכה שתאמר מתוך כוונה לקיימה:
" אמר הכוזרי: אם כן הלא עובר אתה על מצוה המחיבת לפי תורתך , אם אינך עולה אל המקום ההוא ואינך עושהו בית חייך ומותך אם כי אתה אומר רחם על ציון כי היא בית חיינו ומאמין כי השכינה תשוב לשכן שם, ולולא היה לארץ הזאת בלתי אם יתרון זה שהתמידה בה השכינה במשך תת"ק שנה מן הראוי היה כי תכספנה הנפשות לעלות אליה למען תזדככנה בה ..בהיותה שער השמים דבר אשר הסכימו עליו כל האמות כך מאמינים הנוצרים כי אל הארץ הזאת תקבצנה כל הנשמות וממנה תעלינה השמימה ואף אנשי האסלם מאמינים כי הארץ הזאת היא מקום ההעלות ..וכל בני אדם מכונים בתפלה אל המקום הזה ולכולם הוא מקום עליה לרגל. אם כן אין כריעתך והשתחויתך נכחה כי אם מעשה צביעות או עבודה שאין עמה כונה והנה אבותיכם הראשונים היו בוחרים לדור בה יותר מבכל משכנותם והעדיפו היות גרים בה מהיות אזרחים במקומותם אם כי אותה שעה לא היתה השכינה שוכנת בה ולא נגלית שם כי היתה אז הארץ מלאה זמה וזהמה ועבודה זרה בכל זאת לא התאוו כי אם להדבק בה ולא היו יוצאים ממנה בשנות רעב כי אם ברשות מאת האלוה ואז היו מבקשים כי תעלינה עצמותיהם אליה: אמר החבר: אכן מצאת מקום חרפתי מלך כוזר .. אף אנו אלו היינו מוכנים להתקרב אל אלהי אבותינו בלבב שלם כי אז היה הוא ית' מושיענו כאשר הושיע את אבותינו במצרים עכשו שאין הדבר כן אין הדברים שאנו אומרים בתפלותינו השתחוו להר קדשו והשתחוו להדם רגליו והמחזיר שכינתו לציון וכדומה כי אם כדבור התכי וכצפצוף הזרזיר כי בלא כונת הלב אנו אומרים דברים אלה או דומיהם כאשר העירות בצדק שר הכוזרים" (כוזרי מאמר שני, כ"ג- כ"ד)

שבת שלום!

גרסת הדפסה