בלק תשע"ב

בלק תשע"ב

" כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ
הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב"
(במדבר כ"ג)

פרשת בלק היא בין הפרשות היחידות שעוסקות בסיפור אחד, מתחילתה ועד סופה. למרות זאת, בפרשה נושאים רבים וחשובים.
הגמרא בתלמוד הירושלמי אומרת ש'בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן שלא להטריח את הצבור' (ירושלמי ברכות ט:). פרשת בלעם מופיעה באותה גמרא ברשימה אחת עם עשרת הדברות, הזכרת יציאת מצרים וקבלת מלכות ה' בעולם. אם כן מה חשיבותה, שראוי היה לקוראה בכל יום?

 

ליל שבת- כוחו של עם ישראל: מלכות, נבואה, שכינה ושלשת הרגלים

 

בגמרא שראינו לעיל לא נאמר איזה חלק מפרשת בלק יש לקרוא. האם את כולה או רק את ברכותיו של בלעם. (ואולי מזה שנאמר פרשת בלק ובלעם, יש רמז ברור שמדובר על כל הפרשה). בכל מקרה נראה שגם מהסיפור המקדים לקללות-ברכות, יש הרבה מה ללמוד.
תחילת הפרשה מלמדת אותנו על החשש הגדול של בלק מפני בני ישראל. בלק נחשף לעוצמתו של עם ישראל ואת זה הוא רוצה לעצור. כפי שאומרת הגמרא:

"אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו. ביקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות מה טובו אהליך יעקב. לא תשרה שכינה עליהם ומשכנותיך ישראל. לא תהא מלכותן נמשכת כנחלים נטיו.. לא יהיו להם מלכים בעלי קומה .. לא תהא אימת מלכותן ותנשא מלכותו" (סנהדרין ק"ה:)

בהמשך אנו למדים פרק בהנהגת ה' בעולמו. אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֹתוֹ אֲדַבֵּר. אך גם כשבלעם מקבל לבסוף אור ירוק מהקב"ה, רומז לו הקב"ה על ידי האתון עם מי יש לו עסק.

"וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתָנִי זֶה שָׁלשׁ רְגָלִים" (במדבר כ"ב)
"זה שלש רגלים - רמז לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה" (רש"י שם, ע"פ המדרש)

בלעם השתבח בזה שהקב"ה נגלה עליו. אך האתון רמזה לו, שזאת אומה החיה תמיד במציאות של גלוי פני ה'. "כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבֻלֶךָ .. בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה". גם עתה שכשהעם חונה סביב המשכן, וגם בארץ ישראל, כשהקב"ה ירחיב את גבולינו. תמיד המקדש יהיה המרכז. אומה שכזאת אי אפשר לנצח.

ואולי נרמז כאן משהו נוסף. רש"י מאיר לנו, שבלעם בא לקלל את העם, אך האתון הוא רוצה להכות בחרב. כוח הפה, התפילה מצד אחד והנבואה מצד אחר, שייך רק לעם ישראל.

""עד שלא הוקם המשכן היתה הנבואה מצויה באומות העולם... אפס כשהוקם המשכן נסתלקה מהם, כי מאז והלאה שכן כבוד ה' בישראל, והחלה ההנהגה ההשגחית להתנהג לרוב בישראל, ..משהוקם המשכן הורגלו לראות בישראל הרבה אותות ומופתים כאלה היוצאים ממנהג הטבע" (ספר עקידת יצחק הערות - שער נו הערה א)

 

סעודת שבת- שלוש ברכות - שלושה בתי מקדש

 

חז"ל מקבילים בין 'שלושת הרגלים' לשלוש הברכות שבירך בלעם.

"ובזה יש לפרש הענין ששלש פעמים ברך בלעם, כי הן לעומת שלש הרגלים, כי הוא רצה לעקרן מישראל, אבל ה' יתברך הפך את הקללה לברכה. ועל כן שלש הברכות הן מעין ענין שלש הרגלים. כי הברכה הראשונה היא שהם עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב וגו' עד ותהי אחריתי כמוהו, שהוא מעין יו"ט של פסח שבו נבחרו ישראל לחלק ה' יתברך. לעומת שישראל משכו ידיהם מע"ז ובחרו לעבוד את הש"י לבדו. הברכה השני' ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו ובתרגום ושכינת מלכהון ביניהון, זהו יו"ט של שבועות מתן תורה דכתיב וירד ה' על הר סיני. הברכה השלישית מה טובו אוהליך יעקב שרומזת למקדשות, זה יו"ט של סוכות דוגמת המקדש ובו נתקיים הביאני המלך חדריו כמבואר במדרשים,
ויש לומר עוד שהנבואה הרביעית שמדברת מלימות המשיח, זה הוא שמיני עצרת שרומז לימות המשיח וכנור שלעתיד של שמונה נימין כידוע בספרים, ואין להאריך עוד" (שם משמואל פרשת בלק - שנת תרע"ב)

גם כאן אנו רואים את סגולת עם ישראל. עם שממליך את ה' למלך, עם של תורה ועם של מקדש. רבי נתן, בעל הליקוטי הלכות מביא עוד הסבר והשלמה לדברים הללו.

"כי בלק ובלעם היו קוסמים ומכשפים גדולים וראו גודל החורבנות שיהיה לישראל מחמת התגברות הסטרא אחרא להחטיאם בכל פעם. ועל - כן רצו לעקר את ישראל לגמרי חס ושלום. אבל ה' לא עזבנו בידם והפך הקללה לברכה. ועל - כן כשראה בלק שברכם ברכה הראשונה עדין לא שב מדעתו הרעה. מחמת שצפה שבית הראשון שהוא בחינת ברכה הראשונה של בלעם סופו לחרב. על - כן סבר שיתגבר עוד אולי תחול הקללה חס ושלום. וכמו שבאמת חשבו נבוכדנצר וטיטוס וכל הרשעים המחריבים, שמאחר שרואים שיש להם כח להחריב את הבית - המקדש על - כן הם אומרים לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד. וכן בפעם השני שהוסיף בלעם לברכם חזר והתחזק ברשעתו להוליכו למקום אחר אולי תחול הקללה חס ושלום משם. מחמת שראה שגם הבית השני יהיה נחרב וכנזכר לעיל. ובפרט ששם אל המדבר פניו אל חטא העגל כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וגם בעצם רשעתו ראה שאי אפשר להשיג קץ האחרון כי הוא נעלם מאד מאד כי לביה לפומיה לא גלי, על - כן סבר שעתה בפעם השלישית תחול הקללה חס ושלום. אבל ה' יתברך בעצם רחמיו מאד כאשר עקם את פיו עד שהכרח לברכם, פתח תכף בתחלת הברכה מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל. שבכח המשכנות של יעקב וישראל .. על - ידי זה לא יוכל לבלע את ישראל חס ושלום" (ליקוטי הלכות, תפילת מנחה, ז')

על פי הליקוטי הלכות, שלוש הברכות מקבילים לשלושת בתי המקדש. רבי נתן למעשה שואל, מדוע לאחר שראה בלק שבלעם בירך ולא קילל, מדוע הוא עדיין מנסה שוב ושוב. האם לא ברור לו שכך יקבל עם ישראל עוד ברכה?

אלא שבלק 'צפה' שכשם שעם ישראל זכה לבית המקדש הראשון, אך איבד את אותה טובה, וכך גם בבית שני. כן, כך ציפה, למרות שעכשיו הם מתברכים, לבסוף תבוא הרעה.
אך בלק לא צפה מספיק רחוק. בלק ראה וצפה את הגלות הארוכה שבא אנו נמצאים וחשב שנתקע שם. על כך עונה לו בלעם: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל". אין הכוונה למשכנים הנוכחיים, אלא לבית שלישי. כפי שהודיע הקב"ה לבלעם כבר בתחילת נבואתו. "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים"

בלק ובלעם לא צפו למרחוק. אך הקב"ה הבטיח לעם ישראל, שגם אם הדרך רחוקה, הם עוד יזכו לבנות את המקדש. אך כל עוד זה לא קורה ברכת בלעם- היא עדיין קללה!

סעודה שלישית- סיכום ותפילה

בהרבה מקומות בחז"ל ישנו קשר בין פרשת השבוע לאירוע החל באותו שבוע. השנה חל י"ז בתמוז בשבת, ואי אפשר שלא לראות את הקשר הישיר בין הדברים. בפרשה שלנו מנסה בלק להחריב את עם ישראל, כיפ שעשו אומות העולם במהלך הדורות. הדרך שבה הם בחרו זה לשמוע את הבסיס שלנו, כפי שמבאר המדרש:

"א"ר חייא בר אבא: למה העובדי כוכבים דומין, לאדם שהיה שונא למלך והיה מבקש לשלוט בו ולא היה יכול. מה עשה הלך אצל אנדריאנטוס ובקש להפילו והיה מתיירא מן המלך שיהרגנו. מה עשה נטל את הציפורן של נחושת והיה חופר הכותל שתחתיו אמר מתוך שאני מפיל את הבסיס אנדריאנטוס נופל.
כך העובדי כוכבים באים להתגרות בהקב"ה ואינן יכולין והם באין ומתגרין עם ואינן יכולים ומה הם עושין מתגרים בישראל מה כתיב אחריו ננתקה את מוסרותימו נעקור אותם מן העולם אימתי בשעה שאין להם מה למשכן. אבל המשכן נתמשכן על ידיהם. הוי אלה פקודי המשכן אל תהי קורא כן אלא המשכון" (שמות רבה, נ"א, ה')

המדרש מלמד אותנו שהמקדש הוא הבסיס של עם ישראל בעולם. במקום להלחם ישירות נגד ישראל, הם חופרים תחתינו ושומטים את הקרקע שמעמידה אותנו. ברגע שנשמט המקדש- עם ישראל באופן טבעי נופל.
בלק ובלעם הבינו שאי אפשר להלחם ישירות נגד העם, שה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ. לכן הם מנסים לפגוע בכל הדברים שבונים את העם. במלכותו של העם, בשכינה הבונה את העם, בכח התפילה ובנבואה. כל אלו יסודם במשכן ובמקדש- מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. משכנותיך בלשון רבים. בתי המקדש במהלך כל הדורות, הם

אך המשכן, אומר המדרש, יכול להפוך גם להיות משכון. כאשר אנו שוכחים את אותם דברים גדולים, שאפילו אומות העולם הבינו שהם העיקר. הקב"ה עושה איתנו חסד, ובמקום לכלות אותנו הוא ממשכן לנו את המשכן.

בימי בין המצרים, מבקדש מאיתנו הקב"ה שנפדה את המשכון. שנבקש חזרה את בית המקדש. איתו תחזור עוצמתו של ישראל, שבגויים לא יתחשב. איתו הקשר הישיר עם הקב"ה, כשאנו עולים לראות את פניו שלוש פעמים בשנה, ומלכים ונביאים שינחו אותנו בדרך הישר האמת והשלום.

ראוי היה לזכור זאת בכל יום, כפי שאומרת הגמרא בירושלמי. אך מפני טורח הציבור ביטלו את קריאת פרשת בלק. אך בודאי בימים אלו, ראוי לחזור ליסודות החשובים המופיעים בפרשה. ואם בלעם ביקש
ש- תְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ. בטח שאנו צריכים לבקש זאת.

"אמר ריב"ל: אלו היו האומות יודעים מה היה אהל מועד יפה להם באהליות וקסטריות היו מקיפין אותו לשומרו. (שיר השירים רבה, ב, י"ד)

שבת שלום!

גרסת הדפסה