במדבר תשע"ד

במדבר תשע"ד

"הַקְרֵב אֶת מַטֵּה לֵוִי וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ" (במדבר ג, ו')

אנו פותחים בשעה טובה את ספר במדבר. במדבר, כהמשך לכור ההיתוך במצרים, ממשיך עם ישראל להתהוות, ולגלות את ייחודיותו. עַם שבו כהנים ולווים, עַם שחונה סביב המשכן, ועַם עִם מלכות וסנהדרין. אלו יתגלו במלואם בארץ ישראל.
המדרש שלנו עוסק בשני מושגים 'בחירה' ו'קירבה'. בפסוק הפותח אנו רואים שהקב"ה לא רק בחר בלויים, אלא גם קירב אותם- 'הקרב את מטה לוי'. המדרש ימנה עוד כאלו שנבחרו, אך גם זכו ל'יחס מועדף' ונתקרבו.
לקראת 'יום שחרור ירושלים' הקרב ובא, נזכיר שירושלים מוזכרת רבות בתנ"ך בתור 'הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי', זאת בנוסף לקדושה ולקרבה שזכתה לה בהמשך.
במדבר רבה ג', ב'

"ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר ששה הם שנבחרו: כהונה, לויה, ישראל, מלכות בית דוד, ירושלים, בית המקדש. כהונה מנין דכתיב ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן. לויה מנין שנא' (דברים יח) כי בו בחר ה' אלהיך ישראל מנין שנא' (שם ז) ובך בחר ה' אלהיך. מלכות בית דוד מנין שנאמר (תהלים עח) ויבחר בדוד עבדו. ירושלים מנין שנא' (ד"ה ב ו) העיר אשר בחרתי בה ביה"מ מנין דכתיב (שם ז) בחרתי והקדשתי את הבית הזה. אמר דוד אשרי מי שהקב"ה בחר בו ואשרי מי הוא שקירבו. ואיזהו אשרי בכפלים מי שהקב"ה בחר בו וקירבו. ואיזה זה זה? אהרן ולוי. אהרן מנין שנאמר ובחר אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן. ומנין שהקריבו? שנא' ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. לוי בחר בו הקב"ה שנא' כי בו בחר ה' אלהיך. ומנין שהקריבו? שנאמר הקרב את מטה לוי והעמדת. ועליהם הכתוב אומר (תהלים סה) אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך. "

מה לשים לב בקריאת המדרש:

א. ראוי לציין, שהבאנו רק חלק מן המדרש. המדרש דן במושגים 'בחירה' ו'קירבה' על ידי הקב"ה. יש כאלו ש'נבחרו' אע"פ שלא 'נתקרבו'. כך למשל הקב"ה בחר באברהם. 'אתה ה' האלוקים אשר בחרת באברם', אך לא קירבו, ולא נתן לו מעלה מיוחדת עד שאברהם קירב את עצמו.
ב. לעומתם יש שנתקרבו, אע"פ שלא נבחרו.
ג. המדרש מונה רשימה של דברים שהקב"ה 'בחר': כהנים, לווים, עם ישראל, מלכות דוד, ירושלים בפני עצמה ובית המקדש.
ד. דוד המלך משבח את מי שנבחר, את מי שנתקרב ונתקדש, ובעיקר את מי שזכה בכפליים- אשרי מי שגם נבחר וגם נתקדש.
ה. כך הכהנים. גם נבחרו- 'ובחר ה' אותו מכל שבטי ישראל', וגם נתקדשו – 'הרקב אליך את אהרן'.
ו. אנו נתמקד באלו, ונראה שגם בהתקרבות ישנם מדרגות, ובנוסף, לפעמים שרמת הקרבה תלויה בנו.

 

חלק א'- בחירה וקירבה

בחלק של המדרש שלא הבאנו לעיל, מובאת השאלה במי הקב"ה בוחר לבחור ולקדש:
"מטרונה שאלה לר' יוסי. אמרה לו: אלהכון מאן הוא בעי מקריב? (=אלוקיכם את מי הוא מקרב?). הביא לפניה כלכלה של תאנים והיתה בוררת יפה ובוררת ואוכלת. אמר לה: 'את ידעת לברור, הקב"ה אינו יודע לברור?!' מאן דהוא חמי עבדוי טבין הוא בחר ביה ומקריב ליה (=מי שהוא רואה שעושה טוב, בוחר אותו ומקרבו)" (במדבר רבה, ג', ב')
המדרש מי משל ונמשל. אך עיון מדוקדק ילמד אותנו שהמשל אינו זהה לנמשל. במשל, בוחרת המטרונה את התאנים הטובות ביותר, וכך בנמשל- הקב"ה בוחר ומקרב את הטובים. אך בנמשל ישנה תוספת. 'מי שהקב"ה רואה הוא עושה טוב, אותו הוא בוחר לקרב'. מכאן נלמד שישנן שתי מדרגות. ישנה מציאות של בחירה, שלא תלויה במעשינו. אך מעבר לכך- על פי מעשינו, כך נזכה להתקרב עוד יותר.
"ידע הדר"ג, ששני דברים עיקריים ישנם שהם יחד בונים קדושת-ישראל וההתקשרות האלהית עמהם.
הא' הוא סגולה, כלומר טבע הקדושה שבנשמת ישראל מירושת אבות, כאמור: "לא בצדקתך וגו'" "רק באבותיך חשק ד' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם", "והייתם לי סגולה מכל העמים"; והסגולה הוא כוח קדוש פנימי מונח בטבע-הנפש ברצון ד', כמו טבע כל דבר מהמציאות, שאי-אפשר לו להשתנות כלל, "כי הוא אמר ויהי", "ויעמידם לעד לעולם".
והב' הוא ענין-בחירה, זה תלוי במעשה הטוב ובתלמוד-תורה.
החלק של הסגולה הוא הרבה, באין ערוך כלל, יותר גדול וקדוש מהחלק התלוי בבחירה, אלא שברית כרותה היא, שהסגולה הפנימית לא תתגלה בזמן הזה כי אם לפי אותה המדה שהבחירה מסייעה את גילויה, על כן הכל תלוי לפי רוב המעשה וקדושה האמונה ותלמוד-תורה. והשי"ת, הנוהג בחסדו בכל דור, מסדר הוא את סדרי הנשמות הצריכות להופיע בעולם: לפעמים כוח-הבחירה מתגבר וכוח-הסגולה עומד במצב ההעלם ואינו ניכר, ולפעמים כוח-הסגולה מתגבר וכוח הבחירה עומד במצב הנעלם. וכל עיקרה של ברית - אבות, שאיננו פוסק אפילו כשתמה כבר זכות-אבות, הוא בא מצד כוח-הסגולה, ובעקבא-דמשיחא מתגבר ביותר כוח-הסגולה, שהוא תוכן "זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה", כלומר לא מצד הבחירה שהיא באה מצד המעשים הטובים שבבנים ומצד התשובה, אלא למען שמו, המתגלה ע"י זכירת חסדי אבות. (הראי"ה קוק באגרת תקנה, במכתבו לרזב"ז)
הרב קוק, במכתבו, מדבר על היחס אל אנשים בעם ישראל שאינם שומרים תורה ומצוות. וביחס בין 'אשר בחר בנו', לבין 'ונתן לנו את תורתו'. הרב קוק מרחיב עוד יותר את הבנת המדרש. ישנם דברים שנבחרו מעצם היותם 'סגולה' (אולי אפילו שלב מקדים ל'בחירה'). דברים אלו קבועים ועומדים לעד בכל מקרה. בלי קשר אל מעשינו, הארץ קדושה, עם ישראל קדוש, וירושלים קדושה. אמנם כדי לגלות את זה- כאן צריך את מעשינו. ככל שנפעל יותר, כך תתגלה הקדושה, וההוכחה שהקב"ה חפץ בנו, בארצינו ובבית המקדש.
כך גם לגבי ירושלים. למרות הסיסמה האומרת '3000 שנה לירושלים', למעשה ירושלים נבחרה מאז ומעולם. היא 'טבורו של עולם', יסוד עולם ומקום בריאת האדם וכל האנושות. בנוסף ל'סגולה' של ירושלים- ל'בחירה'. כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ.
לאחר שהגיע דוד המלך, ועוד יותר לאחר בניין המקדש, התגלתה בירושלים דרגה נוספת. הדרגה הזאת, משולה ל'קירבה', והיא שינתה את המציאות.
"עד שלא נבחרה ירושלים היתה ארץ ישראל כשרה למזבחות, משנבחרה ירושלים יצאת ארץ ישראל. שנאמר (דברים יב, יג) השמר לך פן תעלה עולותיך וגו'. עד שלא נבחרה בית עולמים היתה ירושלים ראויה לשכינה, משנבחרה יצתה ירושלים, שנאמר, כי בחר ה' בציון, ואומר, זאת מנוחתי עדי עד. עד שלא נבחר אהרן היו כל ישראל ראוין לכהונה, משנבחר אהרן יצאו ישראל. שנאמר (במדבר יח, יט) ברית מלח עולם היא. ואומר, (שם כה, יג) והיתה לו ולזרעו אחריו. עד שלא נבחר דוד היו כל ישראל ראוין למלכות, משנבחר יצאו ישראל. שנאמר (דברי הימים-ב יג, ה) הלא לכם לדעת כי ה' נתן הממלכה לדוד. עד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדברות:" (מדרש תהילים קל"ב)
ה'בחירה' עליה מדבר המדרש, היא לא רק רצונו של הקב"ה לשכון בירושלים או לבחור בזרעו של אהרן, אלא פעולה מעשית שנעשתה בעיר. רק לאחר שדוד המלך הקריב קרבן בירושלים, נאסרו שאר המקומות. זאת כמשל לקידושי איש ואישה. 'ואסר לנו את הארוסות'. הקידושין- מצד אחד מתירים את האישה לבעלה ויוצרים מציאות חדשה, ובו בעת, אוסרים עליו את שאר הנשים.
ברגע שאנחנו בחרנו בירושלים- קידשנו אותה לעולמי עד!

 

חלק ב'- אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך

עד עתה דיברנו בקדושת הארץ וירושלים. 'הרי את מקודשת לי מולדת'. אך ניתן לבחור לא רק בירושלים, אלא להגיע עוד יותר קרוב. 'אשרי תבחר' וגם 'תקרב'. פסוק זה מופיע כחלק מתפילה מיוחדת
"לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד שִׁיר: לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן וּלְךָ יְשֻׁלַּם נֶדֶר: שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ: דִּבְרֵי עֲוֹנֹת גָּבְרוּ מֶנִּי פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם: אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ: נוֹרָאוֹת בְּצֶדֶק תַּעֲנֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ מִבְטָח כָּל קַצְוֵי אֶרֶץ וְיָם רְחֹקִים: מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ נֶאְזָר בִּגְבוּרָה: מַשְׁבִּיחַ שְׁאוֹן יַמִּים שְׁאוֹן גַּלֵּיהֶם וַהֲמוֹן לְאֻמִּים: וַיִּירְאוּ יֹשְׁבֵי קְצָוֹת מֵאוֹתֹתֶיךָ מוֹצָאֵי בֹקֶר וָעֶרֶב תַּרְנִין: פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ וַתְּשֹׁקְקֶהָ רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם תָּכִין דְּגָנָם כִּי כֵן תְּכִינֶהָ: תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶהָ בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ: עִטַּרְתָּ שְׁנַת טוֹבָתֶךָ וּמַעְגָּלֶיךָ יִרְעֲפוּן דָּשֶׁן: יִרְעֲפוּ נְאוֹת מִדְבָּר וְגִיל גְּבָעוֹת תַּחְגֹּרְנָה: לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ: " (תענית כ"ג.)
המזמור מתאר תפילה (על הגשמים?) ואת הברכה לעולם. אמנם הקב"ה 'שומע תפילת כל בשר', והברכה אף מגיעה 'לכל קצוי ארץ ולים רחוקים', אך יסודה בציון ובבית המקדש. גם במקדש ישנם מדרגות הנובעות באלו שלא רק שנבחרו, אלא גם נתקרבו. מידרג הקדושה המופיע בציון הינו 'חצר', 'בית', 'היכל'. וכפי שמתאר הזוהר:
פתח חד ואמר (תהלים סה ה), אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך וגו', בקדמיתא חצריך לבתר ביתך ולבתר היכלך דא פנימאה מן דא ודא לעילא (נ"א לגו) מן דא, ישכון חצריך בקדמיתא, כמה דאת אמר (ישעיה ד ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו, נשבעה בטוב ביתך לבתר, כמה דאת אמר (משלי כד ג) בחכמה יבנה בית, החכמה יבנה בית לא כתיב, דאי כתיב הכי הוה משמע דחכמה בית אקרי, אלא כתיב בחכמה יבנה בית, היינו דכתיב (בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו', קדוש היכלך לבתר, דא הוא שלימו דכלא, דהכי תנינן מהו היכל, כלומר ה"י כ"ל האי והאי, וכלא אשתלים כחדא. רישא דקרא מה מוכח דכתיב אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, האי מאן דאקריב בריה קרבנא קמי קב"ה, רעוא דקב"ה בההוא קרבנא, ואתרעי ביה וקריב ליה, ושוי מדוריה בתרין אדרין, ואחיד להאי ולהאי, דאינון תרין אתקשרו כחדא, דכתיב ישכון חצריך, חצריך ודאי תרי. בגיני כך חסידי קדמאי סבאן דהכא, כד מקריבין בנייהו לקרבנא דא, פתחי ואמרי אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, אינון דקיימי עלייהו אמרי, נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך, לבתר מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, ואינון דקיימי עלייהו אמרי, כשם שהכנסתו לברית וכו'" (זוהר חלק ב', דף צ"ד:)
תרגום: פָּתַח אֶחָד וְאָמַר, (תהלים סה) אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ וְגוֹ'. בַּתְּחִלָּה חֲצֵרֶיךָ, לְאַחַר מִכֵּן בֵּיתֶךָ, וּלְאַחַר מִכֵּן הֵיכָלֶךָ. זֶה פְּנִימִי מִזֶּה, וְזֶה [נ"א לְתוֹךְ] לְמַעְלָה מִזֶּה. יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ בַּתְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ד) וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַיִם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ. נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ לְאַחַר מִכֵּן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כד) בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת. לֹא כָתוּב הַחָכְמָה יִבְנֶה בַיִת. שֶׁאִם הָיָה כָּתוּב כָּךְ, מַשְׁמָע שֶׁחָכְמָה נִקְרֵאת בַּיִת. אֶלָּא כָּתוּב בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת, הַיְנוּ מַה שֶּׁכָּתוּב (בראשית ב) וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וְגוֹ'.קְדוֹשׁ הֵיכָלֶךָ לְאַחַר זֶה הוּא שְׁלֵמוּת הַכֹּל. שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ, מַה זֶּה הֵיכָל? כְּלוֹמַר ה"י כ"ל, זֶה וָזֶה, וְהַכֹּל נִשְׁלָם יַחַד. מַה מּוֹכִיחַ רֹאשׁ הַכָּתוּב שֶׁכָּתוּב אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ? זֶה מִי שֶׁמַּקְרִיב אֶת בְּנוֹ קָרְבָּן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּקָּרְבָּן הַהוּא, וּמִתְרַצֶּה בּוֹ וּמְקָרֵב אוֹתוֹ, וְשָׂם אֶת מְדוֹרוֹ בִּשְׁנֵי חֲדָרִים, וְאוֹחֵז אֶת זֶה וְאֶת זֶה, שֶׁאוֹתָם הַשְּׁנַיִם נִקְשְׁרוּ יַחַד, שֶׁכָּתוּב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ, וַדַּאי שְׁנֵי חֲצֵרֶיךָ. מִשּׁוּם כָּךְ הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים, זְקֵנֵינוּ שֶׁל כָּאן, כְּשֶׁמַּקְרִיבִים אֶת בְּנֵיהֶם לַקָּרְבָּן הַזֶּה, פּוֹתְחִים וְאוֹמְרִים: אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ. אוֹתָם שֶׁעוֹמְדִים עֲלֵיהֶם אוֹמְרִים: נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדוֹשׁ הֵיכָלֶךָ. אַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְאוֹתָם שֶׁעוֹמְדִים עֲלֵיהֶם אוֹמְרִים: כְּשֵׁם שֶׁהִכְנַסְתּוֹ לַבְּרִית וְכוּ'.
הזוהר מונה שלוש דרגות. כל מעלה פנימית למעלה הקודמת והיא זו מעל זו. הראשונה הינה ירושלים! זוהי מדרגת 'חצריך'. מתוך הנ"ל, וההקשר בזוהר המדבר על אברהם אבינו, ניתן לחדד ולומר שמדובר אף בהר המוריה. (ואולי זהו לשון חצריך המבואר בזוהר, שישנם שתי חצרות). אברהם הוא 'אב המון גויים' והוא מבין שבמעלת ירושלים, יש נגיעה גם לעמים אחרים. לכן הוא מבקש שירושלים תהיה שייכת רק למי ש'תבחר ותקרב'. רק הוא 'ישכון חצריך'. וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלִָם: פסוק זה שמביא אתו הזוהר, מתאר את הגאולה וההבטחה. מי שנשאר בירושלים- יזכה לראות בנחמתה. המדרגה הבא היא המקדש, 'ביתך'. טוב ביתך! כדי להגיע לזה צריך חכמה. 'בחכמה יבנה בית'. ומעל הכל 'היכלך'. הזוהר מבאר שההיכל מכיל את הכל. הי- כול. הכל בו.
בסיום מביא הזוהר, שנוהגים לומר פסוק זה בברית המילה. זאת כדי לומר, הבן זכה 'להכנס בבריתו של אברהם אבינו', לא בזכות מעשיו, אלא על ידי 'סגולה'. אך אנו מברחים את הילד 'שכשם שנכנס לברית' יזכה להמשיך ולהתעלות. אך זה כבר תלוי בו.
כל גם בירושלים. אנו מודים על זכותינו בירושלים. אבל מקווים שנזכה לא רק לשכון בחצר, אלא להכנס אל הבית ואל ההיכל. אך זה כבר תלוי בנו.

לפני ה' תטהרו

(23) ספר כד הקמח - ערך כפורים
משל למה הדבר דומה למלך שנכנס לעיר וכל חיילותיו נכנסין בשער אחד כשבאין ללון כל אחד ואחד נותנין לו מדור לפי כבודו יש מי שלן בבירה אשר למלך ויש מי שלן בחצר בית המלך ויש מי שלן בסף בית המלך ויש מי שלן בבית המלך עצמו, כך אמר דוד רבש"ע אם הראשונים בבית אני בסף שנא' (תהלים פד) בחרתי הסתופף בבית אלהי בחרתי ישיבת הסף, אם הראשונים בסף אני בחצר שנאמר (שם קטז) בחצרות בית ה', אם הראשונים בחצר אני לא אצא מן הפונדק שנא' (שם) בתוככי ירושלים. זהו שאמר (שם סה) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך ואמרו במדרש תנחומא אשרי שבחרו אע"פ שלא קירבו אשרי שקירבו אע"פ שלא בחרו, אשרי שבחרו אע"פ שלא קירבו זה אברהם שנא' (נחמיה ט) אשר בחרת באברם. אשרי שקירבו אע"פ שלא בחרו זה יתרו ורחב. היום הזה נקרא קדוש שנא' (ישעיה כח) ולקדוש ה' מכובד. וכהן גדול שנקרא קדוש שנא' (ויקרא כא) כי קדוש הוא לאלהיו היה מזכיר ביום הזה השם הקדוש עשרה פעמים במקדש בקדושה ובטהרה, ומזה אנו אומרים בנוסח תפלתו של כהן גדול וכשהיו שומעין את השם המפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה היו כורעים ומשתחוים ונופלין על פניהם ואו

(29) ספר הזכרונות - מצות מילה מצות עשה ב פרק ב
וכתב בזוה"ק (ח"א צ"ד ע"ב) שיאמר אבי הבן (עכשיו נהגו המוהלים) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך (תהלים ס"ה, ה') והעומדים מסיימים נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך (שם). וכן נהגו עכשיו. ונהגו גם כן לאמר כשמביאים התינוק ב

(35) ספר ליקוטי הלכות - הלכות חלוקת שותפים הלכה ה
ט) וזהו "אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך נשבעה בטוב ביתך קדש היכלך". שהפסוק מזכיר כלם חצר ובית והיכל. ואמר 'אשרי תבחר ותקרב שישכן חצריך', שישכן ויחנה שם עד שיזכה, 'נשבעה בטוב ביתך', שנכנס אחר - כך לבית, ששם עקר השביעה מטוב האמתי, שהוא קדשת ההיכל בחינת קדש היכלך. ועל - כן בחצר הזכיר, בחינת אתערותא דלעלא. ובבית הזכיר אתערותא דלתתא, כי בחצר אמר בלשון 'תבחר ותקרב', שמדבר לה' יתברך שהוא יקרב ויבחר בנו, אבל בבית אמר הלשון על עצמנו, דהינו 'נשבעה בטוב ביתך', שאנחנו בעצמנו נתעורר ונתגבר לשבע מטוב ביתו. כי כן הדבר, כי לחצר מניח ה' יתברך בתחלה לכנס, כי הוא בחינת תחלת העבודה. שאז מקרבין אותו מלמעלה לעבודתו יתברך בבחינת אתערותא דלעלא, שזהו בחינת פתח שהוא תחלת ההתקרבות, אבל אחר - כך כשרוצה לכנס לפנים ממש, דהינו לתוך הבית אזי אין מניחין אותו עד שיתעורר ויתגבר בעצמו כנ"ל. ועל - כן כתב בלשון נשבעה שמדבר עלינו שאנחנו בעצמנו צריכין להתגבר לזה כנ"ל. וזהו שאמר שם תחלה, 'דברי עוונות גברו מני פשעינו אתה תכפרם'. הינו שה' יתברך יחמל עלינו ויכפר פשעינו ועוונותינו, כי גברו מאתנו ואין בנו כח לתקנם ולבררם, רק בחמלת ה' שירחם עלינו ויכפר פשעינו כדי שנזכה לשכן בחצר עד שנכנס לתוך הבית לשבע בטוב ביתו וכנ"ל. וזהו שאמר שם אחר - כך, "נוראות בצדק תעננו אלקי ישענו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים וכו'". כי בודאי אנו צריכין שיעננו נוראות, לעשות עמנו נפלאות ונוראות עד שנזכה אנחנו לשכן בחצרו ולשבע בטוב ביתו וכו', כי צריכים לזה לברר ניצוצות מעמקי הקלפות, ממקומות רחוקים מאד מאד, מקצה הארץ וכנ"ל. וזהו "מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים", הינו שאף - על - פי שנדמה לנו שאתה מגרש אותנו, חס ושלום, בקצוי ארץ ובים רחוקים. כי אנו רחוקים מקדשת ביתך מאד, אף - על - פי - כן אנו בטוחים שהכל לטובה.

(52) שפת אמת ספר במדבר - פרשת קרח - שנת [תרמ"ב]
רק ע"י שהוא מתחילת בריאתו כלי מיוחד לזה. וזה בחי' בחירה. כמ"ש במד' אשרי תבחר ותקרב כו'. יש שבחרו ויש שקירבו ע"ש פ' במדבר. ופי' בחירה הוא בעצם. וקירבה ע"י מעשים שלו כמ"ש מעשיך יקרבוך. ואהרן בחר בו השי"ת ואח"כ נתקרב ג"כ אחר ששבו בנ"י מהחטא

(69) ספר שם משמואל פרשת תרומה - שנת תרע"א
יש להתבונן באדנים ששל המשכן היו כסף ושל החצר היו נחושת, עפ"י מאמר הזוה"ק (ח"א צ"ד ע"ב) בפסוק אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך וגו' בקדמיתא חצריך לבתר ביתך לבתר היכליך דא פנימאה מן דא:
דהנה האדנים הם יסוד הבנין, ושל המשכן היו כסף להורות שיסוד הכל היא אהבת ה', מלשון נכסוף נכספת כי היא יסוד ותכלית הכל, ובק"ש פתח ואהבת שאפי' יראת ה' נמי מיוסדת על האהבה שמתירא שלא יאבד האהבה, מה גם יראת הרוממות שבודאי א"א בלתי שתקדם האהבה, ויראה בלתי אהבה היא יראת העונש מגנה אותה הזוה"ק מאד כידוע, מה גם תכלית הכל בודאי היא אהבה ודביקות ונשיקין לאשתאבא בגופא דמלכא, וע"כ האדנים שמורים כשמם על אדנות ויראת ה' צריכין להיות של כסף. אך ידוע בספה"ק שאהבת השי"ת באמת לא תתכן רק באיש שפשט בגדיו הצואים היא אהבה לחיצוניות וחומריות, ולעומת שמואס באהבה הגופנית יתכן שתכנס בו אהבת השי"ת, ובכן איש אשר עדיין לא רחץ מצואתו, יסוד עבודתו רק לשקוד על עבודתו יומם ולילה ביגיעת כל חושיו בשקידה עצומה ולא יעצרהו הגשם, ואפי' יהי' ח"ו מנוצח מיצה"ר מאה פעמים לא יעזוב את עבודתו רק יוסיף כח ועצמה, כי סוף כל סוף בודאי ינצח אם ישקוד ולא יעזוב. וזהו מאמר יהודה בן תימא הוי עז כנמר, ופירשו המפרשים כי הנמר יש בו מדת השקידה כמאה"כ (ירמי' ה') נמר שוקד על עריהם. והנה ידוע שהיונים נמשלו בנבואת דניאל לנמר, ובמדרש (פ' ל"ה) נחושת זו יון שנאמר מעוהי וירכתה די נחש, ולפי"ז נחושת מורה על מדת השקידה וכמאה"כ (ישעי' מ"ח) ומצחך נחושה שלא ישוב מפני כל. והנה האדם בראשית עבודתו צריך ליקח לו ליסוד עבודתו את מדת השקידה, ולבתר כאשר ירחץ מצואתו ויבוא לכנוס לפנים יעשה לו ליסוד את מדת האהבה כנ"ל, וזהו בקדמיתא חצריך שיסוד הבנין אדני נחושת, לבתר ביתך והיכליך שיסוד הבנין אדני כסף:

שבת שלום!

גרסת הדפסה