דברים

דברים

 

 

" רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה: וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד: אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר" (דברים ב')

ספר דברים פותח בדברי משה רבינו לעם ישראל לפני הכניסה לארץ ישראל. דבריו מכילים תוכחה גלויה וסמויה וכן נקודות דרך משמעותיות במסע בני ישראל במדבר, אותן בחר משה לתאר ולבאר. בתוך כל אלו מופיע גם תיאור המפגש או אי המפגש עם בני שעיר.
המדרש שלנו מבאר שלבני שעיר, עם כל הצרות שהם מסבים לנו, יש זכויות ומטרה בעולם. בימים אלו בהם אנו מציינים את חורבן הבית מחד, ובנוסף שוב עומדים מולנו פלישתים, ישמעאלים ובני שעיר, ננסה להבין את הנקודה הזאת, ואת משמעותה.
דברים רבה א', י"ז

"רב לכם סב - זה שכתוב (תהלים לז) דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ אַל תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת: מהו והתחולל לו? צפה להקב"ה. כענין שנאמר (שם מב) מה תשתוחחי נפשי וגו'. דבר אחר: והתחולל לו, א"ר תחליפא דקסרין מהו והתחולל לו? אם באו עליך יסורין קבל אותן בחילה . 'אל תתחר במצליח דרכו' זה עשו שכתב בו (ירמיה יב) מדוע דרך רשעים צלחה. 'באיש עושה מזמות'- זה עשו שדן את בני אדם בערמה. דבר אחר דום לה' והתחולל לו, אמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שבאו השונאים להחריב את ירושלים היו שם ששים רבוא של מזיקין והיו עומדים על פתחו של היכל לפגוע בהם, כיון שראו את השכינה רואה ושותקת מנין שכתיב (איכה ב) 'השיב אחור ימינו מפני אויב' אף הם נתנו מקום. אמר רבי יהודה בר סימון: ראה אותו מחריב את ביתו ושותק לו ואתם מבקשין להזדווג לו?! עד עכשיו מתבקש לו שכר כיבוד אבותיו. רב לכם סב מהו סב את ההר אמר רבי חנינא הרבה סיבב עשו את הורו זה, זה אביו שהיה זקוק לו להאכילו מנין (בראשית כה) ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו. אמר רבי שמואל בר רבי גדליה אמר הקב"ה גמולות אני פורע בשעה שנתן יעקב דורון לעשו מה עשו אמר לו? 'יש לי רב לא תצטער'. אמר הקב"ה בלשון הזה כבדו בלשון הזה אני אומר לו פנו מלפניו רב לכם סב:

מה לשים לב בקריאת המדרש:

א. המדרש דן בייסורים הבאים על האדם, במשמעות של ייסורין הבאים מן הצרים עלינו.
ב. כשאלו באים מצד אחד 'דום לה'- כלומר צפה לישועה. אך מאידך קבל אותם ב'חילה'. זאת מכיוון שראוי שתקבלם או כיוון שלנותן הייסורים יש זכות, ובאותה שעה 'אל תתחר באיש מצליח', גם אם הוא 'עושה מזימות'.
ג. זכותו של עשו עמדה לו, אף בחורבן הבית. ששישים ריבוא של מזיקים לא יכלו לעמוד בפני עשו, ואף הקב"ה ראה ושתק. ומהם זכויותיו? כיבוד אב, ובכך שלא לקח שום דבר מיעקב בעת שנתן לו דורון.
ד. למרות זאת, מסיים המדרש, עתיד הקב"ה להפרע מעשו. בבחינת וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לה' הַמְּלוּכה.

 

חלק א': אל תתחר באיש מצליח- אלה פנה אל הר ציון

המדרש שלנו מפרש את דברי משה רבינו בצורה מבהילה. לא רק שעם ישראל בשעתו לא עלה אל הר שעיר, אלא שיש כאן נבואה לדורות. פנו לכם, אל תתקרבו אל הר שעיר. מיטיב לבאר זאת הכלי יקר:
" רב לכם סב את ההר הזה. רבים אומרים כי פסוק זה נוקב ויורד עד תהום ויש בו רמז לשעה ולדורות, וענין סבוב זה שילכו סחור לכרם ה' צבאות לא יקרבו, כי ימים רבים לישראל שהיו נדים ונעים סביבו ולא יותן לישראל כח עליהם עד מדרך כף רגל, עד שיבא מי שנאמר בו ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים (זכריה יד ד) וכל זמן שישראל הולכים סחור סחור נאמר להם פנו לכם צפונה ודרשו בזה אם הגיע שעתו של עשו הצפינו עצמכם " (כלי יקר ב', ג')
הכלי יקר מבאר שיש כאן 'רמז לשעה ולדורות'. יהיו זמנים שאנו נרצה להגיע אל הארץ ולא נצליח. אנו נמצא את עצמנו 'הולכים סחור סחור לכרם ה' צבאות.. ולא יותן לנו כח להגיע לזה'. אך הכלי יקר מגלה לנו שמצד אחד ישנם זמנים ש'הגיעה שעתו של עשו' ויש 'להצפין את עצמכם'. אך ניתן גם להבין שעצם ההליכה 'סחור סחור' וללא חתירה אל המטרה היא עצמה מביאה את 'שעתו של עשו'. אמנם נראה מדברי הכלי יקר שצריך לחכות למשיח, לזה שנאמר בו 'ועמדו רגליו על הר הזיתים', אך יתכן שהכוונה שעם ישראל (!) יעמוד על הר הזיתים וכשפניו אל הר ציון. 'וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה ... וְיָצָא ה' וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב: וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם' , האם תהליך זה כבר החל במלחמת ששת הימים, ורק כיוון שאנחנו הלכנו 'סחור סחור לכרם ה' ', ולא סיימנו את המטרה, היא שהובילה ל'שעתו של עשו'?
כך מבאר רבינו בחיי את הדברים. את הפסוק " רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה", ובמיוחד את המילה 'צפונה', הוא אינו מבאר כציון דרך במפה, ואף לא מלשון 'הצפינו את עצמכם', אלא 'צפוני' זהו כינוי למקדש. אם אתם רוצים לשפוט את הר עשו, את הר שעיר, אלא תתגרו בם ישירות, אלא פנו ל'צפוני'. למקדש. במידה ולא "וַהֲסִבּוֹתִי פָנַי מֵהֶם וְחִלְּלוּ אֶת צְפוּנִי וּבָאוּ בָהּ פָּרִיצִים וְחִלְּלוּהָ" (יחזקאל ז')
" פנו לכם צפונה - אמרו במדרש רבה, אם באתה שעתו של עשו הצפינו עצמכם מלפניו, שנאמר פנו לכם צפונה. דבר אחר פנו לכם צפונה, אמר הקב"ה מזבח אחד יש לי והוא עתיד לפגרו. דבר אחר פנו לכם צפונה, צפון אחד היה לי ביניכם זה בית המקדש שהייתי נצפן עמכם בו, והוא עתיד להחריבו שנאמר (יחזקאל ז) והסבותי פני מהם וחללו את צפוני:" (רבינו בחיי, שם)
באופן עמוק יותר מבאר זאת רבי יהונתן איבשיץ בעל ה'יערות דבש'. בספרו הוא מבאר שהמלחמה מול עשו תוכרע רק בהר ציון, בשטח שלנו ולא בשטח שלהם. בנגוד למדרש, זאת לא בגלל הזכויות של עשו, אלא דווקא בגלל רשעותו. כשם שמצרים רק הקב"ה יכל לגאלנו, ולא מלאך, שאפילו מלאכים, כביכול, לא יכלו לשרות בטומאת ארץ מצרים. באותה מידה בקרקע שלהם, בהר שעיר, לא נוכל להתגבר עליהם. ככל שאנו מתקרבים אל השכינה, אז יש בנו יותר כח להלחם מול אויבנו ולהפלים. נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִים. מתוך המקדש בא עוזנו, והוא (המקדש) נותן עוז ותעצומות לעם.
" אבל הענין במה שכתב התרגום, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, דייתי בני רומי לשם לציון, ושם יבואו מושיעים, ויהרגו טבח רב לה' ברשעים, ויש להבין למה יהיה כך, אבל הענין כמ"ש הזוהר [ח"א קיז.] כי במצרים היתה כל כך התגברות הטומאה, עד שאפילו מלאך שליח ה' לא היה יכול לילך לשם פן יתעב, עד שהשכינה בעצמה הלכה לשם, אמנם ברומי היתה גם כן כל כך התגברות, עד שאינו נאות ששכינה תשרה שם, ולכך אין רומי נופלת שתלך השכינה לשם, ומה עשה הקב"ה, נותן בלב רומי לילך ולצבוא על ירושלים, ושמה יעלו מושיעים, ושמה תהיה מפלתם בארץ ישראל, כי שם תהיה השריית השכינה, כדכתיב [זכריה יד, ג] ויצא ה' ונלחם בגוים:
וזהו מאמר דוד [תהלים ס, יב] מי יובילנו עיר מצור ומי ינחני עד אדום, כי לשם אי אפשר להלוך, כי הלא אתה אלהים זנחתנו וכו', ואי אפשר לילך לשם, כי אם כאשר יבואו לארץ ישראל בהר ציון להלחם, שם תהיה בם המגפה אשר יגוף ה', וזו היתה טעותו של בר דרומא, כי דוד אמר בדרך תמיה, מי יובילני לשם, אם כן הם בטוחים בזה, אבל באמת טועים הם, כי בעל הסיבות יסבב שיבואו לארץ ישראל ושם תהיה קבורתם ומפלתם, א"כ ברומי אי אפשר, כי שם אלהים יזנח, אבל כשבאו לארץ ישראל להלחם בבר דרומא, שם השכינה יצאה להלחם ..." (יערות דבש, חל' א', דרוש י')

חלק ב'- מקומו של עשו

לא נוכל להתעלם מזכויותיו של עשו המנויות במקדש. הן כיבוד אביו יצחק, והן בכך שוויתר ליעקב וכיבדו. בשלוי הדברים נוכל ללמוד מה ה' דורש מאיתנו, להרבות אהבה ואחווה בין אחינו ולהרבות בחסדים. אף אלו נותנים עוז ותשועה לעם: 'וְעַתָּה קוּמָה ה' אֱלֹהִים לְנוּחֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ כֹּהֲנֶיךָ ה' אֱלֹהִים יִלְבְּשׁוּ תְשׁוּעָה וַחֲסִידֶיךָ יִשְׂמְחוּ בַטּוֹב'.
המהר"ל מרחיב את ההסבר על כך שלאומות העולם בכלל, ולרומי-אדום-עשו בפרט, יש מקום הכרחי בעולם.
"כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לכבודו בראו, שנאמר (ישעיה מג, ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו: ורצונו לומר כי מאחר שברא השם יתברך הכל, בודאי נברא הכל לכבודו, כי אי אפשר שיצא דבר מן הא' והוא כנגדו שאם כן יהיה הדבר כנגד עצמו. ודבר זה אינו כלל, רק הכל נברא לכבודו. ואם כן כיצד ימצאו המלכיות המבטלים כבודו יתברך. רק שיש כאן חסרון בבריאה עצמה, שהחסרון אינו מפעולת השם יתברך, וזה היה סבה עצמית:
לכך המלכיות ראוי שיהיו ד', כי המלכיות הם היציאה מכבודו יתברך, והוא יתברך אחד, והאמצעי הוא מתיחס אל אחד כאשר האמצעי בפרט הוא אחד. ולכך בית המקדש וירושלים שהם אחד בלבד, והם באמצע העולם כי האמצעי הוא מסוגל להם. וכן ישראל שהם עם אחד, מסוגל להם הארץ שהוא אחד בלבד לפי שהוא באמצע העולם. כלל הדבר, דבר שהוא אחד מסוגל לו האמצעי, והיוצא מן האחד הוא מתיחס לד' כנגד ד' רוחות שיש בהם יציאה מן האמצע. ולכך המלכיות הם ד', כנגד ד' רוחות היוצאים מן האמצעי. ...וכל זמן שאלו ד' מלכיות מושלים בעולם אין כבוד השם יתברך נגלה בעולמו. לכך אלו ד' מלכיות מצד החסרון שיש בבריאה, שאי אפשר שיהיה נמצא הבריאה בשלימות הגמור רק כי יש בו חסרון. ואין החסרון הזה מצד השם יתברך אשר ברא הכל, רק מצד העולם הנבראים. ולרמוז על זה כתב: (בראשית א, א ב) בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. והארץ היתה תהו ובהו וכו' כי הארץ היא התחתונים לכך היתה תהו ובהו ...ומצד החסרון הזה שהיה בבריאה עמדו ד' מלכיות אלו, שלקחו המלכות מן ישראל, אשר האומה הזאת נבראת לכבוד השם יתברך, וכדכתיב: (ישעיה מג, כא) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. ואלו ארבע מלכיות שנחלו המלכות מן ישראל הם מבטלים כבודו יתברך בעולם הזה התחתון. כי אף ימצא בהם דבר מה שנותנים כבוד לשמו יתברך כמו שיתבאר, הלא לא מעוקצם ולא מדובשם השם יתברך חפץ, כי עיקר כבודו מה שהוא יתברך אחד בעולמו ואין זולתו, דבר זה ממעטים האומות. ולא נבראו לזה רק ישראל שהם עם אחד כמו שרמז הכתוב: (ישעיה מג, כא) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. כי מה שאמר עם זו במספרו י"ג והוא מספר אחד, כי ישראל הם י"ג שבטים עם שבט לוי, ...
ולפיכך אמר עם זו שהם כמספר "א'" תהלתי יספרו, עיקר תהלתי שהוא יתברך אחד ואין זולתו. ועל דבר זה נבראו בתחלת בריאתם, כי האומה הזאת מעידה על השם שהוא אחד, כמו שאמרו במדרש כי ישראל מעידים על השם יתברך שהוא אחד, אין כאן מקום זה לבאר. אבל ד' מלכיות מבטלים אחדותו בעולם, כאשר לוקחים הממשלה מישראל שהם מעידים על אחדותו יתברך. ולכך בסוף ד' מלכיות כאשר תחזור המלכות לישראל כתיב ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והתיה לה' המלוכה" (נר מצוה למהר"ל, עמוד ח')
המהר"ל מבאר שלכל דבר בעולם יש תכלית, והכל לכבודו. גם האומות. וכיצד זה? הרי הן מבטלים את כבוד ה' בעולם? אלא כדי שיהיה משהו במרכז, צריך שיהיו גם דברים בצדדים. כך המקדש הוא במרכז, וארבעת האומות הן הקצוות המגלות שיש את הלב באמצע. דבר זה שיש קצוות ולא הכל מושלם הוא חלק מכך שהעולם, במצבו הנוכחי, אינו שלם. אנו ב'עולמות התחתונים'
תפקידו של עם ישראל הוא להגלות את שם ה' בעולם, דרך המרכז הנמצא בלב העולם. 'עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו'. גם עם ישראל מורכב מצד אחד מז"ו שבטים, כלומר 13 שבטים. אך הם מלמדים שגם 13 שסטים שונים יכולים להיות אח"ד (שגם הוא בגימטריה 13). תפקדנו בעולם הוא דרך האח"דות להראות שה' אחד ושמו אחד. אז יבינו כולם שרק לה' המלוכה והיה ה' למלך על כל הארץ.
לכן באידיאל, אנו לא נשמיד את עשו, אלא נשפוט את הר עשו. כאשר עשו, ושאר האומות, יבינו שה' אחד ושמו אחד. כאשר הם יבינו ויכירו שהמרכז נמצא בארץ ישראל ובמיוחד בירושלים, בהר ציון, אז 'והיה ה' למלך על כל הארץ... ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד'.

 

שבת שלום!

גרסת הדפסה