ואתחנן תשע"ב

ואתחנן תשע"ב

"וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: ה' אלוקים אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ:
אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן"
(דברים ג')

בתחילת הפרשה מבקש ומתחנן משה רבינו להכנס לארץ ישראל ובמיוחד אל 'ההר הטוב הזה והלבנון'- ההר הטוב הזה - זו ירושלים: והלבנון - זה בית המקדש' (רש"י). משה רבינו יודע שהמאורע החד פעמי של 'פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ', ניתן לקיים באופן קבוע בהר אחר ולזה הוא שואף.
אנו נעסוק הפעם בדבר נוסף שעבר מהר סיני אל הר המוריה והם לוחות הברית.

בנוסף, לא נוכל להתעלם מהפטרת השבת, הפטרת' נחמו', הראשונה בשבע הפטרות הנחמה.

 

ליל שבת- ללוחות אין תחליף

 

עשרת הדברות נכתבו כידוע על לוחות הברית אשר נתנו בהמשך לעם ישראל. 'תורה מן השמים' כפשוטו. "אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ .. וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וַיִּתְּנֵם אֵלָי" (דברים ה') כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים. (שמות ל"א). כיוון שכך אי אפשר לשחזר את ארון הברית, כפי שעושה מכון המקדש בשאר הכלים. זאת כיוון שלא ניתן להכין לוחות חדשות.
המהר"ל מחדש עוד יותר מזה:

"לפי דעתי ענין גדול יש ללמוד, דיהיו העדות מעכבים את הארון, שאם לא כתב הווה אמינא אם אין עדות יהיה הארון, דהא אצל החושן גם כן כתיב (להלן כח, ל) "ונתת אל החושן את האורים ואת התומים", אפילו הכי בבית שני אף אם אין אורים (יומא כא ע"ב) היה החושן (רש"י להלן כח, ל), הכי נמי שמא אף על גב דאין לוחות - יעשה הארון כבוד לשכינה, ועל זה אמר עוד "ונתת אל הארון את העדות", שנה עליו הכתוב לעכב (פסחים סא.), שלא יהיה ארון אם אין עדות. ובבית שני שלא היה העדות (יומא כא ע"ב), לכך לא עשו את הארון. אבל חושן עשו אף על גב שלא היו להם אורים ותומים, ומנא (לן) להם זה, אלא גבי ארון כפל "ואל הארון תתן העדות" לעכב, מה שאין כן באורים ותומים, כך היה נראה" (גור אריה שמות, כ"ה)

המהר"ל מנסה לשאול, האם יש עניין להכין ארון הברית דמי, רק בצורה של הארון, כדי שקודש הקדשים שלא יעמוד 'ריק'? (כפי שאכן היה בבית המקדש השני). כך למשל, אף על פי שלא נשאלו באורים ותומים בבית המקדש השני, בכל זאת הכינו חושן כדי להשלים לשמונת בגדי הכהן הגדול.
ומתרץ: כיוון שישנה שני פסוקים האומרים שיש להכניס את הלוחות לתוך הארון, 'שנה הכתוב לעכב'. כלומר, זה שתורה חזרה ושנתה שוב את אותו ציווי, בא לעכב וללמד: 'שאם אם אין עדות- אין לוחות'. כך שאין לנו ברירה אלא לחפש את ארון הברית והלוחות המקוריות שבתוכו.

מעניין לציין שלריה"ל היתה הבנה אחרת:

'מה שהעמידו לפני הארון תכונה שתלו לפניה את הפרוכת, בעבור שידעו כי הארון נגנז לשם' (כוזרי, מאמר שלישי, ל"ט)

כלומר, על פי הכוזרי העמידו משהו שמקום הארון בתקופת המקדש השני. זאת על פי פרשני הכוזרי כיוון ש'כדאי הוא בית אלוקינו לנהוג בו כבוד' ואין ראוי שקודש הקדשים יהיה ריק (אמנם יש גירסא שמחליפה את המילה 'תכונה' במילים 'אבן רצפה'. ולפי גירסה זו מדובר ב'אבן השתיה' שהונחה במקום הארון).

בכל מקרה, למדנו שהארון לא היה קיים בבית שני, השאלה, היכן הוא כיום?

 

סעודת שבת- היכן הארון והלוחות?

 

אם כן הבנו שאין ברירה, אלא למצוא את הארון המקורי עם הלוחות שבתוכו. השאלה היא היכן לחפש?

"מי גנזו? יאשיהו גנזו. כיון שראה שכתוב יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך עמד וגנזו הדא הוא דכתיב ויאמר ללוים המבינים ולכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף אמר להם אם גולה הוא עמכם לבבל אין אתם מחזירין אותו עוד למקומו " (ירושלמי שקלים כד)

כלומר, הסיבה שיאשיהו המלך גנז את הארון בסוף ימי בית המקדש השני היא ש'אם הוא גולה שוב אינו חוזר למקומו'. ונאבד את לוחות הברית לנצח. הגמרא לומדת מפסוקים מדברי הימים ב' ,ל"ה, שהמלך מצווה את הלויים לגנוז את הארון, כיוון שהבין שהפורענות מתקרבת. (ראה שכתוב יולך ה' אותך..אל ארץ אשר לא ידעת). לפי שיטה זאת הארון עדיין גנוז שם.

אך יש שיטה נוספת המתארת שהארון, אכן נגנב לבבל:

" משנגנז לא קתני אלא משניטל. תנן כמאן דאמר ארון גלה לבבל - דתניא רבי אליעזר אומר: ארון גלה לבבל שנאמר ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויבאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה'. רבי שמעון בן יוחאי: אומר ארון גלה לבבל שנאמר לא יותר דבר אמר ה' אלו עשרת הדברות שבו.
רבי יהודה (בן לקיש) אומר ארון במקומו נגנז שנאמר ויראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה" (יומא נ"ג:)

תרגום וביאור: כיוון שכתוב במשנה 'משניטל' (ולא כתוב משנגנז), משמע שהמשנה סוברת כשיטה שהארון גלה לבבל.
הוכחה א' – בדברי הימים מובא שיהויכין המלך גלה לבבל עם כלי חמדת בית ה' – כלומר עם ארון הברית.
הוכחה ב' – נאמר בנבואת ישעיה: וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ שְׁמַע דְּבַר ה': הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶלָה לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר ה' (מלכים ב', כ). ומבינה הגמרא שאף הדיברות (=דבר) לא ישארו בגלות בבל. זוהי שיטת רבי אליעזר ורבי שמעון בר יוחאי.

לעומתם סובר רבי הודה בן לקיש שארון הברית נגנז במקומו. (כפי שראינו מקודם).
הוכחה – כתוב על בדי הארון – "כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם אֶל מְקוֹם הָאָרוֹן ...יַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (מלכים א, ח) משמע שהבדים המחוברים תמיד לארון, עדיין 'שם' - בבית המקדש (אמנם גנוזים).

לפי השיטה שהארון גלה לבבל, אנחנו בבעיה גדולה. שכן אין מצווה לדורות לבנות ארון חדש (לא תמצאו את מצוות בניין הארון ברמב"ם). וגם לו היינו בונים ארון, מה נעשה עם ארון ריק??

אמנם, הרמב"ם פוסק שהארון גנוז במקומו ויש לכך משמעות גדולה מאוד גם לימינו. (מעבר לשאלה, האם הגיע הזמן לחפשו?)

"והנה הארון שבו הלוחות שהוא כתר תורה לא נעדר מציאתו חלילה, רק נגנז והוא קיים, ועל זה בא הרמז במסכת שקלים (טו, ב). 'של בית רבן גמליאל ושל בית חנניא סגן הכהנים היו משתחוין כנגד דיר העצים, שכן מסורת בידם ששם הארון נגנז' . והנה לא נעדר חלילה רק נגנז, ועדיין רישומו ניכר, דכתר תורה מונח (של"ה שמות, פרשת תרומה)

השל"ה מלמד אותנו שמשפחתו של רבן גמליאל היתה משתחווה מול לשכת העצים, שם היה הפתח המוביל למסתור ארון הברית. וכל כך למה? זאת כיוון שגם במציאות שאין מקדש, רישומו של הארון עדיין ניכר. כלומר על הר הבית עדיין יש את רישומו של הארון, ולא נעדר מציאותו!

אמנם כשם שכיום ישנו הסתר שכינה, כך גם הארון בהסתר. אך מציאותו קיימת. וכפי שהשכינה תתגלה לפי השתדלותינו, כך גם הארון, הלוחות והמקדש.

"כי הענין האלוקי אינו חל על אדם כי אם לפי הכנת האדם אם מעט מעט ואם הרבה הרבה" (כוזרי מאמר שני, ל')

 

 

סעודה שלישית- נחמו נחמו עמי- כיצד?

 

השבת נקרא את פרשת נחמו, המגלה לנו, לא רק שהנחמה תבוא, אלא כיצד היא תבוא.

"נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם: דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ ..." (ישעיהו מ')
דבר ראשון צריך לדבר על לב ירושלים. 'בנוי לתלפיות תל שכל הפיות מתפללין עליו' (ירושלמי ברכות ל"ה). כלומר לא רק להתפלל לכיוון ירושלים, אלא מתפללים על ירושלים.

קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה' יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ"

לפעמים התפילות והקריאות שלנו הם כמו כל קורא במדבר. אך גם אם הקריאה נשמעת עדיין רחוקה, זה יוביל את המסילה שתביא את אלוקינו. ובשביל מה צריך את אלוקינו? כיצד זה יחיש את הגאולה?

הִנֵּה ה' אלוקים בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו: כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא עָלוֹת יְנַהֵל: מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן"

הקב"ה, שבזרת אחת בקע את הים (בקע ב'שעלו', בכוחו את המים). ברגע אחד יכול לגאול אותנו. כך הזכיר משה רבינו בתחילת הפרשה. אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה. אך איך התהליך מתחיל:

"עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם"

תחילה לעלות על ההר. עלי על הר גבוה!. להבין שזה מקומינו, ולא מקום של השועלים. (מי שלא מבין למה, יכול לזכור שארון הברית עדיין משפיע עלינו שם מעומק האדמה.). להרים את הקול, לדרוש ולהאמין ביכולת שלנו. הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים. ומעל הכל תמיד לזכור- 'הרימי ועל תיראי'. לא לפחד בצדקת הדרך. ולא לפחד ממי שמנסה להוריד אותנו מחלום המקדש. הן משועלים מבחוץ והן מאנשים בתוך עמינו.
ומי שעושה את כל זה:

"הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו"

שהרי כבר ראינו, שלפי ההשתדלות שלנו, כך באה הגאולה והנחמה. אם מעט- מעט, ואם הרבה- הרבה.

תל שכל פיות פונים אליו?

עבודות הוואקף על אבן השתיה- כשאנחנו לא שם. השועלים שם...

לסיכום- ארון הברית, כבר שם, עדיין שם, על ההר. השאלה היא: האם אנחנו שם?

שבת שלום!

גרסת הדפסה