חוקת תשע"ב

חוקת תשע"ב

"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה... וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה... וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו" (במדבר י"ט)

"ויָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם" (במדבר כ')

במעבר בין פרק י"ט בפרשתנו לפרק כ' אנו מדלגים מתחילת ימי המדבר אל סופם. כלומר תקופה של כ- 38 שנה. בתחילת הפרשה אנו למדים על מצוות פרה אדומה, שהיתה בין המצוות הראשונות שקיבל עם ישראל, עוד לפני מתן תורה (עיינו רש"י שמות ט"ו, כ"ה- 'במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת, פרה אדומה ודינין'). ואילו בפרק כ' כבר מדובר על שנת הארבעים, ערב הכניסה לארץ ישראל.
למרות הרצון הטבעי ללמוד על הפרה האדומה, אנו דווקא נעסוק במיתתם של צדיקים, מרים ואהרן הנפרדים מעם ישראל בפרשה זו.

ליל שבת- אהרן, משה ומרים שלושת הרועים

בפרשה אנחנו נפגשים, ואף נפרדים מחלק, משלושת המנהיגים החשובים שהיו לעם ישראל במדבר, הלא הם, לפי סדר הולדתם: מרים, אהרן ומשה.

שלושת המנהיגים האלו נקראים בלשון הנביא – רועים. כמו רועה שרועה את הצאן במדבר. כפי שמופיע בספר זכריה:
"וָאַכְחִד אֶת שְׁלשֶׁת הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד" (זכריה י"א, ח')

על פי הפסוק, משה, אהרן ומרים נפטרו באותו החודש, בירח אחד. והרי אנו יודעים שאין הדבר כך: מרים, שפטירתה מוזכרת בפרשה, נפטרה בי' ניסן. אהרן, שנפטר אף הוא בפרשתנו, נפטר בראש חודש אב - ואילו משה נפטר רק כחצי שנה לאחר אהרן, כפי שכולנו יודעים, בז' אדר, כחודש לפני הכניסה לארץ ישראל.

אם כך – מה הכוונה, שכולם נפטרו ב'ירח אחד'?

הסבר אחד מביא המדרש:
"ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד - והלא לא מתו אלא בשנה אחת? אלא בירח אחד נגזרה עליהם גזירה על שלשתן"

המדרש מבאר שבחודש ניסן מרים מתה. אך בעקבות פטירתה לא היה מים לעדה, דבר שהוביל לחטא 'מי מריבה'. בעקבות החטא נענשו משה ואהרן ונגזרה עליהם מיתה.
כלומר, בחודש אחד, מרים מתה בפועל ואילו על משה ואהרן נגזרה מיתה.

(הערה: מעניין לציין - שגם מרים מוזכרת כמנהיגה, כרוֹעָה. מכאן נבין מדוע התאבלו עליה כל העם. ומדוע המתינו לה כשנצטרעה. ועוד מעניין - שהם נפטרו כסדר הולדתם)

סעודת שבת- המתנות בזכות הרועים

הגמרא במסכת תענית מביאה הסבר אחר, לשאלה:

"רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם ואלו הן באר וענן ומן. באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה. מתה מרים נסתלק הבאר.... וחזרה בזכות שניהן. מת אהרן נסתלקו ענני כבוד ... וחזרו בזכות משה.
מת משה נסתלקו כולן שנאמר ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד.
וכי בירח אחד מתו? והלא מרים מתה בניסן ואהרן באב ומשה באדר? אלא מלמד שנתבטלו שלש מתנות טובות שנתנו על ידן ונסתלקו כולן בירח אחד" (תענית ט.)

כלומר, גם לאחר שמרים ובהמשך אהרן נפטרו מן העולם, עדיין השפעתם וטובתם הורגשה. רק כשמת משה – הפסיקו שלוש הטובות.
"מת משה בטלו שלשתן ולא חזרו, באותה שעה היו ישראל נפוצים וערומים מכל..."

סיכום ביניים:
לפי ההסבר הראשון – 'ירח אחד' , הכוונה לחודש ניסן. שאז נגזרה מיתה על כולם.
ואילו לפי ההסבר השני – הכוונה לחודש אדר, כמעט שנה אח"כ. שאז נעלמה הטובה שבאה בזכות כל אחד.

(הערה: נסו לחשוב על ההבדל התפיסתי בין שתי ההסברים. לפי ההסבר הראשון ברגע שאתה יודע שמישהו מסתלק, כבר הוא חשוב כמת. ולפי ההסבר השני, כל עוד אתה מרגיש את השפעתו בעולם, גם כשהוא כבר לא קיים, אזי הוא עדיין חי!)

אחרי שהסברנו את הפסוק, נשאל: למה כל אחד זיכה את עם ישראל דווקא במתנה הזאת? וכן, מדוע חזרו כולם בזכות משה?

באר בזכות מרים. כידוע, מרים הייתה אחת המיילדות במצרים. בזכות מסירות נפשן שדאגו לפרנסת הילדים ולכל צורכיהם, זכו כל עם ישראל בבאר המוציאה מים חיים, שמחיים את הגוף ואת הנפש.

ענני כבוד סביב מחנה ישראל בזכות אהרן. מידתו של אהרן היא אוהב שלום ורודף שלום. לאחד בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. גם העננים יצרו מצב שכל עם ישראל, באגודה אחת, תחת 'סוכה' אחת.

ו - מן בזכות משה. משה היה הפרנס והמנהיג של עם ישראל. משה זיכה אותנו בתורה, וכן דאג לבעיות האחרות של העם. ובזכותו המן.

המהר"ל אף מוסיף:
"ויש לשאול, למה היו ענני כבוד על ידי אהרן, והמן על ידי משה, והבאר על ידי מרים? כי ראוי היה משה שעל ידו היה המן, שהוא פרנסת ישראל, בשביל שהיה פרנס הדור ומנהיג הדור... וענני כבוד היו על ידי אהרן. כבר אמרנו לך כי על ידי אהרן היה החיבור של הקב"ה עם ישראל, כמו שתמצא בכל מקום כאשר היה נגלה השכינה בתחתונים - היה על ידי ענני כבוד; "וירא ה' בעמוד ענן". אמנם על ידי מרים היה הבאר. כי היה בישראל שהיו משתוקקים אל העילה (=המקור), והשתוקקות הזה הוא השתוקקות התחתונים אל העליונים, כמו השתוקקות הנקיבה אל הזכר. לכך נתן להם הבאר, כי הבאר נובע ועולה מלמטה למעלה, וכדכתיב (במדבר כא, ז) "עלי באר ענו לה". כי הבאר הוא התעלות התחתונים, שהם המים אשר למטה מן הארץ נובעים למעלה. וכמו שהיה הענן יורד מלמעלה, כי הענן מתייחס אל השמים, שהרי הוא נקרא 'ענן שמים'. כן הבאר הוא מורה על השתוקקות התחתונים" (נצח ישראל פרק נ"ד)

סעודה שלישית- המתנות והקשר לקב"ה

על פי המהר"ל, כל מתנה מראה את הקשר והיחס בינינו לבין הקב"ה:

משה – מן. הן פרנסה גשמית – מזון, 'הזן את העולם כולו בטובו'. והן מזון רוחני – התורה.
אהרן- עננים. העננים מסמל את הקשר. ענן קשור על האוהל. הן את הקשר בין אדם לחברו. אך מוסיף המהר"ל, בעיקר את הקשר בין הקב"ה לעם ישראל - את ההתגלות שבאה מלמעלה למטה. 'כי בענן אראה על הכפורת'.
מרים- באר. בניגוד למידתו של אהרן, מרים מסמלת את ההשתוקקות שלנו להגיע אל הקב"ה. מלמטה למעלה. 'עלי באר'. אנחנו צריכים להתעלות.

השל"ה הקדוש מקשר בין שלוש המתנות – ענן, מן ובאר ולבין שלושת הכתרים המפורסמים: כתר כהונה, כתר תורה וכתר מלכות.

"ודוגמא לזה המאמר דשלושה כתרים מתפשטים לג' על ג' וכתר שם טוב על גביהן, כמו ששלושה כתרים הם וכתר שם טוב על גביהן, כן שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל על ידי שלושה רועים, משה אהרן ומרים, ומשה הנקרא שם טוב, דכתיב (שמות ב, ב), ותרא אותו כי טוב, וארז"ל טוב שמו. על גביהן, כדאיתא במסכת תענית שחזרו כולן בזכות משה" (השל"ה על מסכת פסחים, מצה עשירה, דרוש שני)

אהרן – כנגד כתר כהונה. לכן מתאים שהוא יזכה את עם ישראל ב 'ענן' הסוכך מעל המשכן. 'וענן ה' על המשכן'.
משה - כנגד כתר תורה. משה הוריד את התורה לישראל, והתורה נקראת 'תורת משה' 'זכרו תורת משה עבדי'. בנוסף אומרים חז"ל: 'לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן'. לכן משה זיכה את עם ישראל במן.
מרים - כנגד כתר מלכות. המדרש מביא שבזכות מרים המיילדת היא זכתה לבתי מלוכה שנאמר ויעש להם בתים. את המלכים מושחים ליד מקורות מים, ולכן בזכותה הבאר.

ולמה חזרו כולם בזכות משה?
משום שמשה, מעבר לכך שהוא 'כתר התורה', הוא גם שימש ככהן גדול, בחלוק לבן, במשך כל ימי המילואים. ובנוסף, הוא זכה גם לכתר מלוכה, והתורה קוראת לו מלך. שנאמר: 'ויהי בישורון מלך...'.

אמנם ה'כוח' של משה לא הספיק כדי להביא את כל הברכות האלו לעולם. אך אחרי שהם כבר קיימים, יש למשה ואהרן את היכולת לשמור על המצב הקיים.

ומה אנו למדים מכל זה?

לאחר שנפטר משה, המשיכו בני ישראל לאכול את המן שבכליהם, עד שנכנסו לארץ ישראל. בארץ ישראל, כבר לא קיבלנו לחם מן השמים. כבר גדלנו והקב"ה כבר לא צריך להאכיל אותנו כמו שמאכילים תינוק או ילד קטן.
במדבר למדנו את השיטה. הקב"ה משפיע עלינו טובה. בזכות אהרן אף למדנו הקב"ה משרה את שכינתו עלינו, ומרים, מעל כולם לימדה אותנו שצריך השתוקקות מלמטה.
אך המעבר מן המדבר לארץ ישראל, חייב אותנו לקחת אחריות על הן על החיים הגשמיים והן על החיים הרוחניים.
אי אפשר לצפות שכשהמנהיגים ירצו, יהיה. זה כבר לא תלוי ברועים, זה תלוי בצאן. בנו.
ובטח שאי אפשר לצפות שהכל ייפול עלינו כמו מתנה מן השמים. גם לא המקדש....

 

שבת שלום!

גרסת הדפסה