חוקת תשע"ד

חוקת תשע"ד

"קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר: וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם: וַיַּעַשׂ משֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה: וַיַּפְשֵׁט משֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד משֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר:" (במדבר כ')

תחילת פרשתנו מתרחשת בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים, ואילו סופה בשנת הארבעים. בשנה זו מת אהרן והוא מעביר את הכהונה הגדולה לאלעזר בנו. תהליך העברת הכהונה הגדולה נעשה לעיני משה בלבד, אך בטקס שלם.
המדרש מאיר כמה דגשים מתוך הפרשה, ומעיר בעיה הלכתית ביציאה עם בגדי כהונה מחוץ למקדש.

במדבר רבה פרשה י"ט, י"ט
"קח את אהרן והפשט -אמר לו הקב"ה: הרי את מנחמו שהוא מוריש כתרו לבניו, מה שאין אתה מוריש לבניך. 'ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבישם' - והלא אם יצא כהן גדול בבגדי כהונה חוץ מהר הבית סופג את הארבעים שהם צמר ופשתים? אלא להודיעך שבלשון שקרבו לכהונה ואמר לו קח את אהרן בו בלשון אמר לו לעלות ההר. ויעש משה כאשר צוה ה' ללמדך שאע"פ שאמר לו גזרה רעה על אהרן לא עיכב"

מה לשים לב בקריאת המדרש:

א. המדרש מבאר מדוע נקרא גם אלעזר אל הר ההר, ומתרץ שכך יתנחם אהרן בכך שבנו יורשו.
ב. במהלך העברת התפקיד מאב לבן, פשט אהרן את בגדיו והלביש את בנו. המדרש יוצא מתוך הנחה שמדובר בבגדי כהן הגדול, למרות שדבר זה לא מופיע בפירוש בפסוקים.
ג. מתוך כך נשאלת השאלה: הרי בבגדי הכהן הגדול יש שעטנז, ואמנם בתוך המקדש מצווה ללובשם, אך כיצד לבשו אהרן ואלעזר שעטנז מחוץ למקדש?
ד. במדרש אין תשובה ישירה. התשובה היחידה היא שישנה הקבלה בין הקריאה לאהרן (ולבישת הבגדים) בתחילת כהונתו בימי המילואים, לבין הלשון כאן. בשניהם נאמר: 'קח את אהרן'.
ה. בסוף המדרש מובא שמשה הזדרז להעלות את אהרן להר למרות הגזרה הקשה שבזה הוא לוקח אותו לדרכו האחרונה. יתכן שיש כאן קשר לתחילת המדרש, המציין שמשה נזדרז לעשות זאת למרות שהוא עצמו לא הוריש את תפקידו לבניו.

 

חלק א' במדרש- כיצד ממנים כהן גדול?

בפרשה שלנו אנו נתקלים בפעם הראשונה בהעברת סמכויות לדור ההמשך. גם כאן לא באופן שבו יעשה הדבר בעתיד, שכן הקב"ה הוא הממנה את היורש. אך מתוך הפרשה ניתן ללמוד מהם התנאים הדרושים למנוי כהן גדול.

"כשימות המלך או כהן גדול או אחד משאר הממונים מעמידין תחתיו בנו או הראוי ליורשו וכל הקודם לנחלה קודם לשררות המת והוא שיהיה ממלא מקומו בחכמה או ביראה אע"פ שאינו כמותו בחכמה שנאמר במלך הוא ובניו בקרב ישראל מלמד שהמלכות ירושה והוא הדין לכל שררה שבקרב ישראל שהזוכה לה זוכה לעצמו ולזרעו:"
(הלכות כלי מקדש לרמב"ם, פרק ד')

לאחר מות הכהן הגדול, או כשהוא נפסל מסיבה כזו או אחרת, יש למנות כהן גדול חדש. כיצד החליטו מי הוא הראוי להתמנות לתפקיד הרם הזה? ע"פ הרמב"ם, תפקיד הכהן הגדול הוא מינוי של שררה, בדומה למלך. וכשם שבמלכות קודמים בני המלך לשאר הטוענים לכתר, כך גם בכהונה גדולה. את הקדימות בין הבנים קבעו לפי אותם קריטריונים בדיני ירושה. זאת כמובן, בתנאי שהבנים עומדים בתנאי הסף של יראת שמים, גדולה בתורה, ובקיצור 'הגדול מאחיו'.
(מכאן נבין מדוע המדרש משבח את משה רבינו שלא הקפיד שלא נתמנו בניו להמשיך את דרכו).

"כהן גדול צריך להיות גדול מכל אחיו הכוהנים בנוי בכח בעושר בחוכמה ובמראה ואם אין לו ממון כל הכוהנים נותנים לו משלהם... עד שיעשיר יותר מעשיר שבכולן"
(רמב"ם כלי המקדש , פ"ה, א')

זהו תהליך הבחירה. לאחר מכן מתחיל הליך המינוי בפועל. לאחר שהוחלט מי יהיה הכהן, היו 'מעמידין' אותו במעמד שבעים ואחד חברי הסנהדרין הגדולה, אשר ישבו בלשכת הגזית. לאחר 'אישור פורמאלי', ואולי גם בדיקה על תקינות המינוי, היו מקדשים אותו לעבודתו במשיחה בשמן המשחה וריבוי בגדים - לבישת שמונת בגדי הכה"ג המייחדים אותו. במשך שבעה ימים הוא לובש את בגדי הכהונה הגדולה ופושט אותם בכל יום. ובאותם הימים יצקו על ראשו שמן המשחה. לאחר שבעת הימים מביא הכהן הגדול 'מנחת חינוך' - עשירית האיפה שחונכת אותו לעבודתו.

"כיצד מרבין אותו בבגדים? לובש שמנה בגדים ופושטן וחוזר ולובשן למחר שבעת ימים יום אחר יום שנאמר שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו. וכשם שרבוי בגדים ז' כך משיחה בשמן שבעה יום אחר יום ואם עבד קודם שיתרבה בבגדים כל שבעה או קודם שימשח כל שבעה עבודתו כשירה הואיל ונתרבה או נמשח פעם אחת נעשה כ"ג לכל דבר"
"אין מעמידין כ"ג אלא ב"ד של אחד ושבעים ואין מושחין אותו אלא ביום שנאמר ביום המשח אותו וכן אם נתרבה בבגדים בלבד אין מרבין אותו אלא ביום"

תהליך זה דומה לנעשה אצל אהרן הכהן. אלעזר נתמנה בלבישת בגדי הכהונה, וניתן לומר שמשה החליף את תפקיד הסנהדרין. החובה ללבוש בגדים שבעה ימים, מזכירה אף היא את המדרש שלנו המשווה בין ימי המילואים לבין מינוי אלעזר כהן.
תהליך זה הוא הדרך האידיאלית. בפועל בבית שני לא נעשו הדברים כך. בראשונה – בבית שני לא היה שמן המשחה, שכן הוא נגנז עם ארון הברית על ידי המלך יאשיהו בתקופת בית ראשון. לכן מינו כהנים רק על ידי 'ריבוי בגדים'. בנוסף, לקראת סוף ימי הבית, החלה תופעה של רכישת הכהונה בממון, דבר שפגם במעמד הכהונה והיא היתה אחד מן המניעים למלחמת האחים שהובילה לחורבן הבית.
יתכן שלכך רומז המדרש. העברת השלטון, השררה, טומנת בחובה אחריות גדולה מאוד. לפעמים היא גם כואבת בעקבות הנסיבות, אך בעיקר היכולת למנות מנהיג ראוי. הרחבת התורה בכל תהליך מנוי אלעזר באה ללמד, שראוי שהקב"ה, או לפחות יראתו, יהיו מעורבים בתהליך.

חלק ב' במדרש- בגדי כהונה מחוץ למקדש?

השאלה המרכזית בה דן המדרש היא כיצד יצא הכהן הגדול חוץ למקדש עם בגדי הכהונה. זאת כיוון שרבים מבגדי מרכיבים שעטנז - צמר ופשתים יחדיו. בעבר (המקדש בפרשה כי תצא תשע"ג) כבר דנו בשאלה ההפוכה כיצד מותר ללבוש אותם בתוך המקדש.

אנו נביא סיפור אחר בו יצא כהן גדול עם בגדיו חוץ למקדש, וננסה להשוות לסיפורנו:
"בגדי כהונה, היוצא בהן - במדינה אסור. ובמקדש - בין בשעת עבודה, ובין שלא בשעת עבודה - מותר, מפני שבגדי כהנה נתנו ליהנות בהם. ובמדינה אסור?! והתניא, בחמשה ועשרים בטבת - יום הר גרזים הוא, דלא למספד ביה. יום שבקשו כותיים את בית אלקינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו, ונתן להם רשות. באו והודיעו לשמעון הצדיק. מה עשה שמעון הצדיק? לבש בגדי כהנה, ונתעטף בבגדי כהנה, ומיקירי ירושלים עמו, ואבוקות של אור בידיהם, והיו מהלכין כל הלילה כלו. הללו מהלכין מצד זה, והללו מהלכין מצד זה, עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר, אמר להם, מי הם הללו? אמרו לו, הללו יהודים שמרדו בך. כיון שהגיע לאנטיפרס - זרחה חמה, פגעו זה בזה. כיון שראה את שמעון הצדיק, ירד ממרכבתו והשתחוה לו. אמרו לו, מלך שכמותך משתחוה ליהודי הזה?! אמר להם, דמות דיוקנו של זה היא מנצחת לפני בבית מלחמתי. אמר להם, למה באתם? אמרו לו, בית שאנו מתפללין עליך ועל מלכותך - שלא תחרב, יתעוך כותיים הללו להחריבו, ותתן להם רשות? אמר להם, מי הם הללו? אמרו לו, הללו כותים שעומדים לפניך. אמר להם, הרי הם מסורין בידיכם. מיד נקבום בעקביהם, ותלאום בזנבי סוסיהם, והיו מגררים אותם על הקוצים ועל הברקנים, עד שהגיעו להר גרזים. כיון שהגיעו להר גרזים, חרשוהו וזרעוהו כרשינין כדרך שבקשו לעשות את בית אלקינו. ואותו היום עשאוהו יום טוב. אבעית אימא, ראויין הם לבגדי כהונה, קאמר. ואבעית אימא, (תהלים קיט) "עת לעשות לה' הפרו תורתך". (יומא ס"ט:)

תחילה הגמרא אומרת שבתוך המקדש, ולאו דווקא בשעת עבודה, מותרת 'ליהנות' מן הבגדים וללובשם. אך חוץ למקדש אסור. אם כך שואלת הגמרא, כיצד יצא שמעון הצדיק עם בגדי הכהונה לקראת אלכסנדר מוקדון? מתרצת הגמרא שני תשובות: א. הם ראויים לבגדי כהונה- כלומר בגדי דמה. ב. 'עת לעשות לה' הפרו תורתך'. כדי להציל את עם ישראל מותר.
האם תשובות אלו יהיו טובות גם למקרה של אהרן ואלעזר. תחילה נציין שלא נאמר במפורש בתורה שאהרן לבש את בגדי הכהונה. הדבר נלמד הן מתוך ההקשר ומריבוי המילה 'את'. "וַיַּפְשֵׁט משֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו." אך האם יתכן שהיו בגדי דמה? התשובה השנייה אומרת ששמעון הצדיק ידע שיש כאן עת מיוחדת בה צריך ל'הפר תורתך'. בדרך זו הולך המהר"ל האומר שיש כאן הוראת שעה:

"ואם תאמר, והיאך הותר לאהרן ללבוש בגדי כהונה שלא לצורך עבודה. ויש לומר, שהרי הקדוש ברוך הוא צוה לו, ואם כן על פי הדבור היה" (גור אריה במדבר כ')
אך מהי הוראת השעה כאן, ומה הצורך? ה'בן איש חי' על מעשה שמעון הצדיק אומר 'שעתה ראה שמעון הצדיק, השעה צריכה לכך שתהיה הארה זו, של בגדי הכהונה, גם מחוץ למקדש' (בן יהודע עמוד צ"ה). על פי זו הדרך נוכל לומר שאהרן, גם ביומו האחרון, רצה ללמד את אלעזר בנו, שעם כל הכבוד לבגדי הכהונה ומנהיגות שבאה בעקבותיה, העיקר זה מה שהם מסמלים. אחריות על העם ויציאה אל העם. אהרן מטבעו היה איש של כולם כפי שנלמד גם מלווייתו:
"וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל:"
"האנשים והנשים לפי שהיה אהרן רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו" (במדבר כ', כ"ט ורש"י שם)

דבר זה רצה אהרן ללמד את בנו. המנהיגות היא זכות, הכהונה הגדולה היא אחריות, ודע להשתמש בה כראוי. (בני משה שלא היו ראויים לכך, אכן לא זכו). ההקבלה ל'קח את אהרן ואת בניו' בתחילת ימי המשכן, באה ללמד שכשם ששם היה צורך לזרז אותם ולעודד אותם בעול הגדול שהם לוקחים על כתפיהם, אף כאן ה'קח' לא מיועד לאהרן, אלא לדווקא לבנו. 'חזק ואמץ'. אתה מסוגל להכנס ל'נעליים' של אביך. (או להכל חוץ מהנעליים האסורים במקדש...)

שבת שלום!

גרסת הדפסה