טיפ טיפה אני לדודי ודודי לי

טיפ טיפה אני לדודי ודודי לי

טיפ טיפה- אני לדודי ודודי לי

 
⦁ "וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן ה' וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ ...וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים" (מלכים א, ח) לפני כ-3500 שנה, למרגלות הר סיני, נבנו כלי בית המקדש לראשונה. 'מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ'. מאז עברו הכלים מסע ארוך. שלושים ותשע שנות הנדודים במדבר, ימי המשכן בגלגל, בשילה, בנוב ובגבעון עד ששלמה המלך העלה אותם ברוב פאר אל המקדש. אך מאז נגנבו חלק מכלי המקדש, אחרים הוטמנו והוחבאו – מחכים לנו שנחשוף אותם מחדש. במהלך הדורות נעשו חיפושים רבים ומחקרים שונים לגילוי כלי המקדש האבודים, על ידי רבנים, ארכיאולוגים וסקרנים שונים- יהודים וכאלו שאינם. בכל שבוע ניגע בע"ה בסיפור אחר בנושא, לאו דווקא על פי הסדר הכרונולוגי, ומי יודע אולי בסוף נגלה את הכלים בעצמינו!

⦁ "הצפיה הפנימית לראות כהנים בעבודתם, לויים בדוכנם וישראל במעמדם, זהו היסוד הנושא של כל התחיה כולה, לכל סעיפיה, הקרובים והרחוקים. אם מבינים אנחנו או לא מבינים איך יתהוו הדברים הגדולים הללו – הכל אחד: מאמינים אנחנו שדבר אלוקינו יקום לעולם! וישראל הקם לתחיה, מלא כול הוא. מלא אור אמונה, גוי קדוש הוא, ולקודש קודשו ולהדרת תפארתו הוא נושא את נפשו, ובית המקדש יבנה והיכל יוסד, וכהנים ישובו לעבודתם ולויים לשירם ולזמרם, וישראל לנוויהם" (הרב קוק מתוך כרוז למען ישיבת 'תורת כהנים') גם אם אנחנו לא מבינים כיצד בדיוק יבנה המקדש, דבר אחד ברור – המקדש יבנה! הצפיה לראות את תחיית עם ישראל עיקרה היא להחזיר את מושא נפשו – את בניין המקדש ועבודתו !

⦁ ""דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב"" (ישעיה נ"ה, ו') ימי החופש ובין הזמנים תמו והנה א-לול כבר הגיע. אימרה המיוחסת לבעל התניא מלמדת אותנו שבחודש זה 'המלך בשדה'. "יובן על-פי משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה, ואז רשאין ויכולים כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם... וכך העניין על דרך משל בחודש אלול יוצאין להקביל אור פניו יתברך בשדה..." (ליקוטי תורה לאדמו"ר הזקן פרשת ראה) כפי שיש זמנים בהם הקב"ה קרוב יותר אלינו, כך יש מקומות בהם 'המלך תמיד בשדה'. בהר המוריה. זאת אף בהעדר המקדש. יעקב אבינו מתפלל ב'מקום הזה' ומגלה שזהו "בית אלוקים וזה שער השמים". גם אביו, יצחק אבינו, בוחר להתפלל דווקא במקום המקדש- "ויצא יצחק לשוח בשדה". כאן המשמעות של 'שדה' כבר מקבלת משמעות אחרת. "אין שדה אלא בית המקדש".

⦁ "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה - השיר הזה נתעורר עליו שלמה המלך בשעה שנבנה בית המקדש... לא היתה שמחה גדולה כזו לפני הקדוש ברוך הוא מיום שנברא העולם... אותה שעה פתחו העליונים והתחתונים ואמרו שירה, והינו, שיר השירים... ששרים לקדוש ברוך הוא." שיר השירים נכתב ביום חנוכת המקדש, והוא מכונה 'קודש הקדשים' רק עם בניין המקדש החלה השירה האמיתית בעולמות העליונים. "אֵין כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי כְּיוֹם שֶׁנִּתַּן בּוֹ שִׁיר הַשִּׁירִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַכְּתוּבִים קֹדֶשׁ, וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים" (מסכת ידיים, פרק ג'). והרי היה ראוי לומר: אין העולם כולו כדאי כיום שנבנה בו בית המקדש? אלא ששירת שירת השירים ביום הזה מלמדת אותנו מה היתה המטרה האמיתית של בניין בית המקדש. קרבת אלוקים במדרגה הגבוהה ביותר.

 
⦁ "הכרובים זכר ונקבה היו, להודיע כמה ישראל חביבין לפני הקב"ה כחיבת זכר ונקבה... כי היו הכרובים כצורה הזו למשל נמרץ להעיד על הפלגת הדבקות שבין הקב"ה לישראל בלא שום אמצעי, כי הוא יתעלה בדד ינחנו לישראל ואין עמו אל נכר כשאר העובדי כוכבים אשר חלק להם שרים של מעלה" (רבינו בחיי על שמות כ"ה) כעם סגולה זכינו בקשר הקרוב ביותר אל הקב"ה. בעוד שהקשר של הקב"ה עם שאר העמים נעשה באמצעות מלאכי השרת. הקשר של הקב"ה איתנו הוא כקשר של זכר ונקבה, קשר ישיר וללא שום תיווך. גם בפועל דבר ה' היה יוצא מבין שני הכרובים "וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת". (שמות כ"ה)

⦁ "אמר רב קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה" (יומא נד/א) בשלושת הרגלים היו מוציאים את כלי המקדש אל העזרה בכדי שכל העם יוכל להתפעל מכלי המקדש. את ארון הברית היו משאירים בקודש הקדשים ופותחים את הפרוכת. אולם כיצד הראו את ארון הקדש לזרים? הרי בשעת נסיעת הכלים במדבר היה אסור לראותם. "וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה... וְלֹא יִגְּעוּ אֶל הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ" (במדבר ד)

⦁ "אמר רב נחמן: משל לכלה כל זמן שהיא בבית אביה צנועה מבעלה, כיון שבאתה לבית חמיה אינה צנועה מבעלה." (יומא נדא) כל זמן שעמ"י נדד במדבר והשראת השכינה לא היתה קבועה במקום מסוים, הקשר של עמ"י עם הקב"ה היה בבחינת קשר אירוסין. כשם שזוג מאורס עדין אסור אחד לשני והכלה עדין צנועה ומתביישת בפני החתן, כך עמ"י עוד לא יכל לראות את כלי המקדש. אולם מרגע שנבנה המקדש והפך הקשר לקשר נישואין, שבו הכלה מותרת לחתנה, הותר לעמ"י לראות את כלי המקדש.

⦁ "תלמוד לומר: ויארכו הבדים יכול יהו מקרעין בפרוכת ויוצאין. תלמוד לומר ולא יראו החוצה הא כיצד? דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת ונראין כשני דדי אשה שנאמר צרור המר דודי לי בין שדי ילין אמר רב." (יומא נד, א) בדי ארון הברית, מוטות נשיאת הארון, הציצו ובלטו מבעד לפרוכת בקודש הקדשים ונראו כדדי אישה. ככתוב בשיר השירים "דודי לי מבין שדי ילין". דהיינו השכינה שורה בין בדי ארון הקודש. הפסוק מתאר את האהבה העזה והנצחית בין הקב"ה לעמו, הבאה לידי ביטוי בקודש הקודשים. שם התבטא הקשר והחיבור לקב"ה בכרובים שהיו על ארון הברית, שבתוכו היו לוחות הברית. עליהם נאמר: "שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי" (שיר השירים ב) דרשו חז"ל: שְׂמֹאלוֹ=לוחות ראשונים וִימִינוֹ=לוחות שניים.

 
⦁ הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים"(שיר השירים ב) "שלפעמים משגיח בהשגחה גלוי שאנחנו רואים על ידי ניסים נגלים שהוא משגיח עלינו, ולפעמים מציץ מן החרכים היינו השגחה מסותרת... אם ה' בהיכל קדשו כנ"ל דהיינו שמראה אדנותו" (ספר ישמח משה) במציאות היום כשאין בית המקדש, אנו נמצאים בהסתר פנים. הקב"ה 'מציץ מבין החרכים' באופן שהוא רואה אותנו אך אנחנו לא רואים אותו. על כן קשה לנו לפעמים לראות את השגחתו ולהרגיש את קרבתו. אך הקב"ה תמיד משגיח עלינו ושומר עלינו. לעומת זאת כשלעתיד לבוא בית המקדש יבנה הקשר יהיה גלוי לעין וייעלמו כל הספקות.

⦁ "בזמן הזה שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה... התשובה מכפרת על כל העבירות" (הלכות תשובה לרמב"ם א''). בזמן שבית המקדש קיים התהליך הרגיל של 'חרטה, וידוי וקבלה לעתיד' אינו מספיק, אלא צריך גם להקריב קרבן. עניין הקרבנות תמוה, הרי ידוע כי התשובה מכפרת גם כשאין בית מקדש, מדוע כשיש מקדש צריך גם קרבנות? מתרץ הרב יוסף מטראני: "מצד היותו כמעיז פנים נגד השכינה בהיותה גלויה ומפורסמת ...דמיון העבד העובר על דברי האדון בפניו כי אין ספק שענשו גדול" (ספר בית אלקים) כלומר, כרגע אנחנו נמצאים במצב של הסתר פנים, ולכן טבעי יותר שנחטא. לעומת זאת כשבית המקדש קיים הוא משפיע עלינו ומקרב אותנו לריבונו של עולם. ככל שאנחנו יותר קרובים, ככל שמלכות ה' גלויה ומפורסמת בעולם, כך צריך יותר עזות פנים לצאת נגד ה' ולחטוא, ותהליך החזרה בתשובה משתנה בהתאם.

⦁ "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם" (דברים ל') למדנו שהחזרה בתשובה בזמן שהבית קיים מתקיימת דווקא במקדש. אך האם אין כאן 'קיצור דרך'– פשוט נביא קרבן ונתכפר? רבי נתן מבאר "מי שנעלם ממנו הדרך לעבודת ה'... צריך לעלות לבית המקדש ששם יושבים הכהנים והזקנים שהם כלל הצדיקי אמת... להורות להם דרך לעבודת ה'". במקדש ניתן להעמיק בשני שלבי תשובה: חרטה– ע"י שרואה את 'צדיקי האמת ומורי ההוראה' שלו. קבלה לעתיד– על ידי חינוך מגדולי הדור. גם היום כשאין מקדש, ניתן לחזור בתשובה, וכאשר אנחנו חוזרים בתשובה, אנו מקרבים את בא הגאולה:"אמר רבי יונתן גדולה תשובה שמביאה את הגאולה שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב מה טעם ובא לציון גואל? משום דשבי פשע ביעקב" (יומא פ"ו:)

⦁ "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי" (שמות ל"ב.) חז"ל מלמדים אותנו ש"כל מקום שנאמר לי -לעולמי עולמים" (תנחומא תצוה, י"ג). כך הקשר של הקב"ה עם בני ישראל הוא לעולמי עולמים- כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, וכך גם כל פעם שאדם מקדש אישה – 'הרי את מקודשת לי'. לאחר חטא העגל הקב"ה רצה לפרק את קשר האירוסין 'הַנִּיחָה לִּי' ומשה רבנו שבר את הלוחות. אך עתה מגיע התיקון. בא' אלול עלה משה רבינו ל'לי' ימים אל הר סיני (לי= 40 יום). בסופם עם ישראל קיבל את הציווי "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". כאן התעלינו ממדרגת עבדים שהיינו במצרים, עברנו את שלב האירוסין והגענו לקשר הגדול ביותר, נישואין (אני לדודי ודודי לי). בימים אלו בהם כולנו שבים בתשובה. הבה נתקדם שלב אחד קדימה, ונבקש לדור עם הקב"ה, באהבה גמורה – "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". (ע"פ 'מגלה עמוקות' פ' בלק ומאמר של ר' צבי פנטון)

 
⦁ "שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ". (תהילים כ"ז) במזמור 'לדוד ה' אורי וישעי', שאנו אומרים בכל חודש אלול ועד שמיני עצרת, ישנה בקשה של דוד המלך - לכאורה בקשה ראויה. אך האם אין כאן בקשה אגואיסטית, רצון להתקרב אל ה' לטובתך האישית? הרמח"ל מבאר אחרת: "לֹא נוּכַל לוֹמַר שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנָה זוֹ רָעָה... אַךְ הַכַּוָּנָה הָאֲמִתִּית הַמְצוּיָה בַּחֲסִידִים אֲשֶׁר טָרְחוּ וְהִשְׁתַּדְּלוּ לְהַשִּיגָהּ, הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם עוֹבֵד רַק לְמַעַן אֲשֶׁר כְּבוֹדוֹ שֶׁל הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא יִגְדַּל וְיִרְבֶּה... וּמִתְאַנֵּחַ עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַל כְּבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּל יָמָיו, וּמִתְאַוֶּה וּמֵצֵר לִכְבוֹד יְרוּשָׁלַיִם, וְלִכְבוֹד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ... נִמְצֵאתָ לָמֵד, שֶׁזֹּאת הִיא הַכַּוָּנָה הַמְעֻלָּה, שֶׁהִיא רְחוֹקָה לְגַמְרֵי מִכָּל הֲנָאַת עַצְמוֹ, וְאֵינָהּ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם וּלְקִדּוּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרֵךְ" (מסילת ישרים י"ט).

⦁ אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל לו) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם. וְאוֹמֵר, (ירמיה יז) מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה' מַה מִּקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל: (משנה מסכת יומא ח) בימים אלו אנו מטהרים במקווה הגדול בעולם- 'מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה' '. הקב"ה ברחמיו מטהר אותנו גם ללא התעוררות מצדנו ואע"פ שאנו טמאים ואף מחללים את שם קדשו, בכל זאת- "וזרקתי עליכם מים טהורים". כלשכןמי שבא ונכנס (מיוזמתו) תחת כנפי שכינתו יתברך, ומבקש את קרבת השכינה, הקב"ה חוסהו בצל כנפיו ומסייעו להטהר... "וה' יתברך ברחמיו יטהרנו מכל טומאתינו. ולבית קדשו יקבץ נפוצותינו. במהרה בימינו. אמן ואמן." (תוי"ט על מסכת יומא)

 

גרסת הדפסה