טיפ טיפה דוד המלך

טיפ טיפה דוד המלך

 טיפ טיפה- דוד המלך

⦁ "בימי שלמה.. כשבא להכניס ארון לבית קדשי הקדשים ודבקו שערים זו בזו, אמר כ"ד רננות ולא נענה. עד שאמר: "אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך"(רש"י תהילים כ"ד ז') שבע שנים בנה שלמה המלך את המקדש. כשנשלמה בנייתו, התכנסו כל ישראל לחנוכת בית ה', שם התפלל שלמה לה' ובקש שישרה שכינתו במקדש, וישמע לכל התפילות שיתפללו אליו במקום הזה. אולם כאשר רצה שלמה להכניס את ארון הברית אל תוך קודש הקודשים, לא נפתחו השערים לפניו. שלמה המשיך להתפלל, אך לא נענה. רק כאשר הזכיר שלמה את דוד אביו וביקש שבזכותו יפתחו השערים, אז נענה. אך מה היתה זכותו של דוד המלך, שרק בעבורו ירדה שכינה למקדש? על קשר זה שבין דוד המלך למקדש, נלמד בעז"ה בנושא הקרוב.

⦁ "הַנֵי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, כְּנֶגֶד מִי אָמַרָן דָּוִד?" (תרגום סוכה נד.) כאשר דוד המלך החל בחפירת יסודות המקדש הוא הרים 'חרס' כלשהו שגרם למי התהום לעלות ולהציף את העולם. דוד המלך, בעצת אחיתופל, כתב את 'שם המפורש' על החרס ובכך ניצל המצב. אך המים ירדו יותר מדי. לכן העלה אותם דוד המלך חזרה באמירת חמש עשרה פרקי 'שיר המעלות'. הסיפור מעורר תמיהה- אחיתופל נפטר שלוש שנים קודם קניית הר הבית מארוונה היבוסי, אם כן כיצד נתן עצה זו לדוד בזמן שהכין את יסודות המקדש? זאת נגלה מחר.

⦁ "וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁמוּאֵל, וַיֵּשְׁבוּ בְּנָיוֹת בָּרָמָה". וְכִי מָה עִנְיַן "נָיוֹת" אֵצֶל רָמָה? אֶלָּא שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בָּרָמָה וְעוֹסְקִין בְּנוֹיוֹ שֶׁל עוֹלָם." (זבחים נד.) בהמשך הגמרא מובא הדיון ההלכתי שעל בסיסו למדו דוד המלך ושמואל הנביא היכן בדיוק מקום המקדש. מצד אחד הוא מקום המצוי בין 'שני כתפיים', כלומר הוא אינו ההר הגבוה ביותר (כיום בין רכס הר הזיתים ולרכס הר ציון). בנוסף במקום הממשק בין נחלת שבט יהודה ושבט בנימין. אם כן מתבררת התשובה לשאלה של אתמול. אחיתופל יכול היה ליעץ לדוד המלך לפני קניית הר הבית כיוון שדוד המלך ידע את מיקומו מאז שישב עם שמואל בניות ברמה. ברגע שידע דוד המלך היכן המקום, הוא כבר ייסד שם את היסודות. גם אם המקום עדיין לא בבעלותו.

⦁ "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וגו' אותם אנשים מי היו נושאי ארונו של יוסף היו..." (סוכה כ"ה, א') פסח ראשון הוא חג השייך לכלל, ומבטא את שלמות הכלל. לכן אסור לשבור עצם בקרבן הפסח שלא לפגוע בשלמותו, צולים אותו בשלמות "ראשו על כרעיו ועל קרבו", אוכלים אותו יחד בחבורות וכדו'. אולם בפסח שני, הלכות אלו לא תקפות. זהו החג של היחידים. הגמרא מתארת, שהאנשים ה'טמאים לנפש אדם' שבקשו הזדמנות שנייה לעשות פסח, היו 'נושאי ארונו של יוסף'. בזכותם ובזכות יוסף נתחדשה מצוות פסח שני. כי רק יוסף הצדיק מסוגל לרדת אל תוך טומאת המצרים, ולטהרם. מדרגתו של יוסף היא לקשר את כל הבודדים, הנידחים והטמאים מפסח ראשון, ולאפשר להם להתחבר חזרה לעם ישראל באמצעות פסח שני.
⦁ "וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלָם וְאֶת כֵּלָיו שָׂם בְּאָהֳלוֹ (שמואל א', י"ז) לאחר שדוד המית את גליית בחרב וכרת את ראשו, הוא הביא את ראשו לירושלים. באותה עת דוד הנער עדיין גר עם משפחתו בבית לחם וירושלים היתה בידי היבוסים. אם כן מדוע וכיצד הביא דוד את ראש גליית לירושלים? המפרשים מביאים כמה הסברים. או שהביא 'עד סמוך לירושלים', או שהכוונה לנוב עיר הכהנים, ויש אומרים שחלק מן העיר היתה בידי עם ישראל ורק המצודה היתה בידי היבוסים. אך מעבר לכך אנו רואים שדוד, עוד בטרם היותו מלך, כבר סימן את היעד – ירושלים! 'כי שמה ישבו כסאות למשפט- כסאות לבית דוד'. גם אם ירושלים עדיין אינה בידו הוא כבר מתחיל לחפור את היסודות ומקעקע את אחיזתם של המחזיקים הזמניים במקום.

⦁ "מגלת בית המקדש מסרה הקב"ה בעמידה, הא דכתיב ואתה פה עמוד עמדי, משה מסרה ליהושע בעמידה... עמד יהושע ומסרה לזקנים בעמידה שנאמר ויאסוף יהושע את כל זקני ישראל ויתיצבו לפני האלהים, עמדו זקנים ומסרוה לנביאים בעמידה, עמדו נביאים ומסרוה לדוד בעמידה, ולית לן קראי, עמד דוד ומסרה לשלמה בנו בעמידה.. מלמד שניתנה במסורת, עלי השכיל מלמד שניתנה ברוח הקדש" (ילקוט שמעוני) מגילת המקדש, בה מבואר מבנה הבית ומיקומו, נמסרה למשה במעמד הר סיני והועברה מדור לדור. כשדוד ברח מפני שאול המלך הוא פגש את שמואל בניות ברמה ושם למדו את המגילה וזיהו את מקום המקדש.

⦁ "וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלַם אֶל הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר לֹא תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים לֵאמֹר לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה" (שמואל ב, ה) כיצד יתכן שירושלים אינה נכבשת עד מלכות דוד? על כך משיב הרד"ק שכאשר אברהם אבינו קנה את חברון הוא נשבע לאבימלך שלא יכבוש את יבוס "לי ולניני ולנכדי" (בראשית כ"א). שבועה זו היתה כתובה על "הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים" אותם צלמים שאבימלך העמיד בירושלים. לכן כאשר עמ"י עסק בכיבוש הארץ לא יכול היה לכבוש את ירושלים, ורק בימי דוד המלך, כאשר מת נכדו של אבימלך, התאפשר הכיבוש.

⦁ "לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל עַבְדִּי אֶל דָּוִד כֹּה אָמַר ה' הַאַתָּה תִּבְנֶה לִּי בַיִת לְשִׁבְתִּי?" (שמואל ב, ז) מדוע אחרי המאמצים הכבירים, מסירות נפשו, וכספו של דוד- לא הוא זכה לבנות את בית המקדש? סיבה אחת היא שדוד הקדים את כבודו לכבוד ה'. בנה לעצמו בית מפואר ורק אח"כ רצה לבנות בית לה'. שלמה לעומת זאת, הקדים את כבוד ה' לכבודו: "...אתה הקדמת כבודך לכבודי, שְמִשראית עצמך יושב בבית ארזים- תבעת בנין בית המקדש, אבל שלמה בנך מקדים כבודי לכבודו שנאמר: "ובשנה האחת עשרה וגו' כלה הבית..." (מלכים א' ו' ל"ח) ואחר כך: "ואת ביתו בנה שלמה" (שם ז' א'). בימים הקרובים נראה עוד כיוונים שונים לשאלה זו.

⦁ "אמר לו דוד: "ולמה איני בונה אותו?"אמר לו הקב"ה: "שאם אתה בונה אותו,הוי קיים ואינו חרב." (פסיקתא רבתי פרשה ב) סיבה נוספת לכך שדוד המלך לא זכה לבנות את בית המקדש היא שאם יבנה אותו, הוא לא יחרב לעולם. סיבה זו תמוהה ועל כך משיב הקב"ה: גלוי וצפוי לפני שעתידים לחטוא, ואני מפיג חמתי בו ומחריבו וישראל ניצולין" שכן כתב: "באהל בת ציון שפך כאש חמתו" (איכה ב' ד') חורבן המקדש כיפר על עוונות ישראל, ואילו לא היה יכול להיחרב- ה' היה צריך לכלות את עם ישראל עצמו על מנת לכפר על עוונותיו. המדרש מסתיים בנַחֵם הקב"ה את דוד "חייך, הואיל וחשבת לבנותו, אף על פי ששלמה בנך בונה אותו- לשמך אני כותבו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד".

⦁ דם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי" (דברי הימים א כ"ב) הקב"ה אוסר על דוד לבנות את בית המקדש בגלל הדמים הרבים ששפך. אך כיצד זה ייתכן, הרי דוד נלחם בשם ה' ולרצונו? הסיבה לכך היא שמעשיו של דוד רצויים, אך שייכים לשלב מסוים בתהליך האלוקי- שלב הנצח. בשלב זה ישראל מבססים עוז לאומי, ע"י שנלחמים ומנצחים את אויביהם. אך בית המקדש כבר שייך לשלב ההוד. כאשר רואים כל העמים את הודם ותפארתם של ישראל, ובאים מרצונם להדבק באלוקי ישראל. מעלת ההוד כבר שייכת לשלמה, עליו נאמר: "וַיְגַדֵּל ה' אֶת שְׁלֹמֹה.. וַיִּתֵּן עָלָיו הוֹד מַלְכוּת..." כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו".

⦁ "הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל" (דברי הימים א כ"ח) כשדוד מוסר את "מגילת המקדש" לשלמה בנו, הוא מעיד עליה כי "הכל בכתב מיד ה'", המגילה מבטאת בדיוק את רצון ה' לגבי מבנה המקדש. אם כן, לכאורה, וודאי שלא ניתן לעשות שום שינוי בתוכנית הבנייה. אך בגמרא במסכת סוכה מובא מקרה שהיה צורך והוסיפו מרפסת לעזרת הנשים במקדש. כיצד זה ייתכן? אם "הכל בכתב מיד ה'" איך יכלו להוסיף דבר למבנה המקדש? לשם כך נזכר החלק השני בדבריו של דוד לשלמה: "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל" מצד אחד- הכל ע"פ ה'. מצד שני- בידי דוד ובידי החכמים לעשות ולקבוע על פי הלימוד המושכל.

⦁ "וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקַל שֵׁשׁ מֵאוֹת" (ספר דברי הימים א פרק כא) "וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים" (ספר שמואל ב פרק כד) בטרם נבנה המקדש, היה הר המוריה בחזקתו של ארוונה היבוסי, שהיה לו גורן במקום. דוד המלך קונה את גורן ארוונה על מנת להקים במקום מזבח. אך ישנה סתירה בפסוקים: בספר שמואל כתוב כי דוד קנה את הגורן בחמישים שקלים, ואילו בספר דברי הימים מוזכר כי הגורן נקנה בשש מאות שקלים? אלא, שדוד "גבה חמשים שקלים כסף מכל שבט ושבט, הרי שש מאות." (רש"י שמואל ב, כ"ד) כך נקנה מקום המקדש על ידי כל ישראל. "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, ששם עלו שבטים..."
⦁ "וַיִּקַּח דָּוִד אֵת שִׁלְטֵי הַזָּהָב... וַיְבִיאֵם יְרוּשָׁלָם" רד"ק-לומר שנתנם באוצר בית ה' להקדש: (שמואל ב, ח) חלק ממאמציו של דוד המלך למען בניית המקדש היה איסוף כסף וזהב לצרכי הבניה. אולם בספר מלכים א (ז) מתואר: "וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית ה' וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת קָדְשֵׁי דָּוִד אָבִיו אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכֵּלִים נָתַן בְּאֹצְרוֹת בֵּית ה' " כלומר שלמה המלך לא השתמש בכסף ובזהב שאביו אסף אלא גנזם. מדוע? יש דורשים לשבח-שלא יאמרו אומות העולם שהמקדש נבנה משלל מלחמה ולכן סופו שחרב. יש דורשים לגנאי-כדי שלא יהיה קטרוג על דוד שבימיו היו שלוש שנות רעב ולא השתמש בכסף. _(רש"י שם)

⦁ "יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכָל לַיְלָה מִטָּתִי..."(תהילים ו') "וַיָּקָם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל רַגְלָיו וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי אֲנִי עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בֵּית מְנוּחָה לַאֲרוֹן בְּרִית ה' וְלַהֲדֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ..." (דברי הימים א', כ"ח) ע"פ המדרש, כשמסר דוד המלך את מגילת המקדש, מסרה בעמידה, מה שמלמד על חשיבותה. אך ניתן גם ללמוד מכך עד כמה מטרת חייו של דוד היתה בניין המקדש. כיצד? דורש המדרש את המילים בתהלים "יגעתי באנחתי"- י"ג עִתי (מלשון עת, שנה). 13 שנה היה דוד חולה ולא קם ממיטתו מחמת הצער הגדול על חטאו. עד שהתפלל דוד לה' שיקימנו כדי שיוכל להשלים את תפקידו ולמסור את מגילת המקדש. "חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם". ומה קרה אז? אומר הפסוק בדברי הימים "ויקם דוד המלך על רגליו". וכי יש אדם שקם ולא על רגליו? אלא שמילים אלו מדגישות שאחרי 13 שנה במיטה, דוד המלך קם ועומד רק בזכות ובשביל בניין המקדש!

⦁ "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן" "זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם..." (תהלים קל"ז) את ספר תהלים כתב, כידוע, דוד המלך. אך אם כן, כיצד ייתכן שנמצאים בו פרקים העוסקים בחורבן בית המקדש, שארע שנים רבות אחרי ימי דוד? תשובה אפשרית אחת היא כי: "דוד כתב ספר תהלים על ידי עשרה זקנים". (בבא בתרא י"ד) דוד הוא הכותב העיקרי של תהלים, אך לא היחיד. תשובה נוספת היא, כי אכן דוד כתב את הדברים, אך הוא ראה את הכל ברוח הקודש. "מלמד שהראהו הקב"ה לדוד חורבן בית ראשון וחורבן בית שני. חורבן בית ראשון- שנאמר "על נהרות בבל שם ישבנו..." בית שני- דכתיב זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה". (גיטין נ"ז) שנזכה למשיח בן דוד ולבניין המקדש בקרוב!

⦁ "וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה". (שמואל ב', ו') אחרי שנים בהם נדד ארון ברית ה' במקומות שונים, מחליט דוד להעלותו לירושלים, כחלק ממאמציו לקדם את בניין המקדש והשראת השכינה. את פסוקי "הודו" שאנו אומרים בתפילת שחרית, אמר דוד בזמן העלאת הארון, מתוך שמחתו הגדולה על הגעת ארון ה' למקומו הראוי. נראה שלאור הדברים הללו מוארים הפסוקים המוכרים באור חדש: "יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי ה'... נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל. הוּא נוֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם... רוֹמְמוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו. וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ. כִּי קָדוֹשׁ ה' אֱלֹהֵינוּ... עכשיו מתבהר לנו באיזו שמחה עצומה היה שרוי דוד המלך.יהי רצון שנזכה בקרוב להכניס את ארון הברית למקדש ה' בשמחה!

⦁ "וַיִּבְחַר אֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה אֶת הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב" (תהילים ע"ח) לאורך כל חייו של דוד המלך, הוא לא עומד מן הצד, אלא מסמן מטרה ופועל באופן אקטיבי כדי להשיג אותה. נראה- שתכונה זו קשורה קשר הדוק לשבטו, שבט יהודה. הדבר מתחיל ביהודה עצמו. כאשר יעקב אבינו סרב לשלוח את בנימין עם אחיו למצרים, התחייב יהודה לערוב לבנימין ולשמור עליו. אחריו, כאשר עמדו כל ישראל ליד ים סוף ולא ידעו מה יעשו, קפץ נחשון בן עמינדב משבט יהודה, ובזכותו זכו כולם לקריעת הים. גם בונה המשכן, היה בצלאל בן אורי למטה יהודה, וגם ראש העולים לציון ובוני המקדש השני, היה זרובבל בן שאלתיאל. בזכות דרישת המקדש האקטיבית הזו, זכו בני יהודה, שחוץ מחלקו של בנימין, ייבנה המקדש גם בחלקם.

⦁ "עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן..."(רות, ב') בפעם שעברה ראינו כיצד מתחברת דרישת המקדש של דוד לתכונת שבטו, שבט יהודה. היום, לקראת חג השבועות, נראה כיצד היא נקשרת גם לרות המואביה, סבתו של דוד המלך. כאשר רות מגיעה לשדהו של בועז, הוא מזמין אותה ללקט בשדהו, ומסביר לה "עיניך בשדה אשר יקצרון והלכת אחריהן..." חז"ל דורשים את הפסוק כסיבה לכך שבועז בחר את רות. ניתן לראות זאת כרמז על תכונותיה הטובות- שמסתכלת בעין טובה, ועושה וה' מצליח בידה, וכדו'. אולם ישנו גם כיוון נוסף- "עיניך בשדה"- מהו שדה? זהו ציון וירושלים שכתוב "ציון שדה תחרש", וכתיב: "כריח שדה אשר ברכו ה'". בועז אומר לרות כי המלכים שיצאו ממנה ישלטו בשדה- במקדש. ובאמת מרות יצא דוד המלך, עליו נאמר "יפה עיניים", והוא כאמור, היה גדול דורשי המקדש.

⦁ "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן" "זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם..." (תהלים קל"ז) ערו ערו עד היסוד בה". (גיטין נ"ז) שנזכה למשיח בן דוד ולבניין המקדש בקרוב!

 

גרסת הדפסה