טיפ טיפה דש מהמקדש

טיפ טיפה דש מהמקדש

 טיפ טיפה- דש מהמקדש

⦁ "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה.. אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם" (אסתר ב') ירושלים מופיעה בתורה בשמות רבים, ביניהם "שלם", "הר המוריה", "המקום אשר יבחר ה' ", "הר ה' יראה" ו "מכון לשבתך", אך השם 'ירושלים' לא מופיע בתורה כלל! בשאר התנ"ך מופיע השם 868 פעמים, שמתוכן רק חמש פעמים כתוב השם בכתיב מלא- ' ירושלים ', ולא ' יְרוּשָׁלַם '. לא מזמן התגלתה באזור "בנייני האומה" בירושלים כתובת אבן מימי בית שני עליה נכתב באותיות עבריות: "חנניה בר דודלוס מירושלים". כתובת זו היא כתובת האבן היחידה מימי בית שני שנכתב בה "ירושלים" בכתיב מלא!

⦁ "יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים. וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים" (מתוך 'מעוז צור') 'הסורג' הוא חומה נמוכה שהיתה סביב המקדש, וסימנה עד היכן מותר לגויים ולטמאים להיכנס. כשבאו היוונים וטמאו את המקדש, פרצו גם את הסורג, וכששבו החשמונאים תקנוהו. כפי שמתואר במסכת מידות: "לִפְנִים מִמֶּנּוּ, סוֹרֵג גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. וּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה פְרָצוֹת הָיוּ שָׁם שֶׁפְּרָצוּם מַלְכֵי יָוָן. חָזְרוּ וּגְדָרוּם, וְגָזְרוּ כְּנֶגְדָּם שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת". (מידות ב') מדהים לגלות כי שתי כתובות מאלו שהיו על הסורג נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות, ובהן נכתב ביוונית שכל איש נכרי שייכנס לתחום המקדש, דינו למיתה.

⦁ "ומרצפין את כל העזרה באבנים יקרות, ואם נעקרה אבן, אע"פ שהיא עומדת במקומה הואיל ונתקלקלה פסולה" (הלכות בית הבחירה א', י') הרמב"ם מתאר שרצפת המקדש והר הבית היתה מרוצפת אבנים יקרות, אך חשבתם פעם כיצד הן נראו? עד עתה יכולנו להסתמך בעיקר על תיאורים כפי שמעיד יוסף בן מתתיהו: " והדר פיתוחיהם היו תאוה לעין רואה.. כל אחת שיש לבן.... וכל הכיכר (חצר המקדש) מתחת לרקיע היה רצוף אבני צבעונים, אבנים מאבנים שונות" (מלחמות היהודים ספר ה', פרק ב'). אך לפני כמה שנים התגלו בחפירות וסינוני העפר מהר הבית חלקי ריצוף, העשויים בדייקנות רבה ובהם משולבות צורות שונות- דרישת שלום מבניין הורדוס.

⦁ "וְרָחַץ בַּמַּיִם –וְטָהֵר.." (ויקרא י"ד) לאדם הפשוט, בחיי היום- יום, אין חובה להישמר מטומאה. אך כשמגיע הרגל- כל עם ישראל מצווה להיטהר, כדי שיוכלו לעלות למקדש, לאכול מהקרבנות וממעשר שני ועוד. כדי להיטהר, יש צורך בין השאר בטבילה במקווה, אך מכיוון שהצורך להישמר בטהרה הוא מגביל מאד, רבים מן העולים העדיפו להיטהר רק בהגיעם לירושלים. זוהי הסיבה שנמצאו בחפירות הארכיאולוגיות מקוואות רבים- הן בבתים פרטיים והן מקוואות ציבוריים. חלק מן המקוואות השתמרו היטב, וניתן לראות בהם את הטיח המצפה את הקירות וכן את מערכת המדרגות המפרידה בין העולים והיורדים למקוואות.

⦁ "..נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים..." (ישעיה ב') העלייה לרגל, כשמה כן היא, דורשת מהבאים למקדש לעלות אליו עלייה אחר עלייה, שכן המקדש ממוקם בראש ההר. אחת המקומות בהן ניתן לראות היטב את העלייה הזו, היא "קשת רובינסון"- מחלף בעל מבנה מרובע גדול ממדים, שהתנשא לגובה מספר קומות, ובאמצעותו יכלו העולים לרגל לעלות מן הרחוב שמתחת להר הבית אל ההר עצמו. ממבנה המחלף לא שרד כמעט דבר, חוץ מקומת הקרקע ושרידי הקשת הגדולה ששולבה במחלף.

⦁ "...וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול.." (בבלי שבת כ"א, ב') בירושלים נמצאו מאות חותמות ובּוּלֹות (= טביעות חותם ששמשו לסגירת מכתבים) מימי הבית הראשון, ביניהם רבות המשתייכות לבעלי תפקידים ושרים כגמריהו בן שפן, וגדליהו בן פשחור. אך לא רק לשרים היו חתימות משלהם- אלא גם, כפי שמוכר לנו מסיפור חנוכה, לכהנים גדולים. בהחלט ניתן לומר אם כן שזהו סיפורה של הבולה המציינת את שמו של "עזריהו בן חלקיהו"- שם המופיע ברשימה ב"דברי הימים" שכנראה מתארת שושלת כהנים גדולים, וכן בשושלת הייחוס של עזרא הסופר: "עֶזְרָא בֶּן שְׂרָיָה בֶּן עֲזַרְיָה בֶּן חִלְקִיָּה...בֶּן פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן..." (עזרא ד')

⦁ "ומביאין שוורים, ועל גביהן דלתות, ותינוקות יושבין על גביהן, וכוסות של אבן בידם. הגיעו לשילוח – ירדו ומילאום" (מסכת פרה, ג' ב') אפר הפרה האדומה שימש לטהרת הנטמאים מטומאת מת, ולכן נהגו להקפיד על רמת טהרה גבוהה ביותר. כדי להשיג מים טהורים היו מביאים נשים מעוברות שילדו את ילדיהם בחצרות בירושלים שהיו בנויות על גבי סלע חלול כך שלא יהיה חשש מפני קבר תהום, ושם היו מגדלות את ילדיהן בטהרה. כאשר הילדים היו בגיל 7-8 הם היו מביאים מים ממעיין השילוח בכלי אבן, כלים שאינם מקבלים טומאה, כדי לשמור על טהרת האפר והמים: "כלי אבנים... אין מקבלין טומאה, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים". (מסכת שבת)
בחפירות בירושלים גילו מספר רב של כלי אבן, למשל ברובע היהודי ובעיר דוד.

⦁ אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ... וּבְעֶרֶב שַׁבָּת הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד שֵׁשׁ, שָׁלֹשׁ לְהַבְטִיל הָעָם מִמְּלָאכָה, וְשָׁלֹשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל" "בית התקיעה" היתה פינה בבית המקדש שבה נהגו לעמוד ולתקוע בחצוצרות כדי להכריז על כניסת שבת ומועדים. פינה זו הייתה ממוקמת במרומי פינת הכותל המערבי והדרומי, בנקודה גבוהה מאוד הצופה הן אל העיר והן אל השדות שמחוצה לה, כדי להבטיח שכולם ישמעו את התקיעות. הפינה המעוצבת באבן, שבה עמד התוקע, נעקרה ממקומה על ידי הרומאים במהלך חורבן בית המקדש, והושלכה מטה. היא נתגלתה בשנת 2008 במהלך חפירות ארכאולוגיות למרגלות הכותל המערבי ועליה הכיתוב: "לבית התקיעה להכ../ להב.." להשלמת המשפט החסר ניתנו השערות שונות, ביניהן "לבית התקיעה להכריז", או "להבדיל".

⦁ "וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה..." (שמות כ"ה) מנורת הזהב, בעלת שבעת הקנים, הייתה בגובה שמונה עשר טפחים.
ישנם פירושים שונים בנוגע לצורת קני המנורה. הרמב"ם בפירוש המשניות צייר את קני המנורה אלכסונים ולא מעוגלים, אך זאת רק על מנת להסביר על קישוטי המנורה ולא ללמד על צורתה.
ואכן, ברוב איורי המנורות שנתגלו בחפירות ארכאולוגיות לא נמצאה מנורה עם קנים אלכסוניים, אלא מעוגלים. למשל, במטבע המלך החשמונאי מתתיהו אנטיגונוס השני, כמו כן ברובע ההרודיאני התגלה מנורה עם קנים מעוגלים, שאולי חרט אחד מבני הכהנים...

⦁ "הר הבית והעזרות תחתיהם חלול, מפני קבר התהום." (מסכת פרה ג', ג') אחד הדברים המשמעותיים שעשה הורדוס, היה הרחבת ושיפוץ הר הבית. הוא הכפיל את שטח ההר ויצר רחבה גדולה על ידי הקמת ארבעה כתלים עצומים ואת החלל שנוצר בין הכתלים מילא בעפר ובנה קשתות וקמרונות. אחת הסיבות להקמת קשתות אלו היתה הלכתית- למנוע חשש שקיים קבר מתחת להר המטמא את כל מי שמעליו, הקשתות שימשו כאהל הכולא את הטומאה, וכך פתרו את הבעיה. בנוסף היו להן גם שימושים כמחסנים. חלק מהכתלים שבנה הורדוס קיימים עד היום, כאשר הכותל המערבי קיים לכל אורכו, והחלק הגלוי המוכר ביותר שלו הוא רחבת התפילה.

⦁ 'הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ' (שיר השירים פרק ב') אחר כותל מערבי של בית-המקדש, שנשבע לו הקדוש ברוך הוא שאינו חרב לעולם." (שיר השירים רבה פרשה ב') בהמשך לפעם שעברה, אחד מכתליי הר הבית הוא הכותל המערבי.
מקום השכינה הוא במערב, ולכן הכותל המערבי הוא הכותל הקרוב ביותר לקודש הקודשים.
אך רחבת התפילה המוכרת בכותל, היא למעשה חלק קטן מתוך הקיר השלם. בחלקים אחרים של הכותל המערבי נמצאו כמה כתובות עבריות החרוטות על האבנים, שישנן מחלוקות באיזה תקופה נכתבו. אחת מהן היא ציטוט לא מדויק מישעיהו: "וראיתם ושש לבכם ועצמותם כדשא", המופיעה על אחת האבנים מתחת לקשת רובינסון.

⦁ "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ." (ירמיהו י"ז) שבוע טוב לכל הלומדים והלומדות, שכל יום מקדישים מזמנם כמה דקות, ללמוד על בית מקדשנו, כיסופי ליבנו,
המקום בו התפללו אבותינו.
וכמה נפלא, מניין "מקדשנו" הוא חמש מאות!
מתפללים ש"בְּבֵית אֱלֹהִים (עולה בגימטריא 500!), נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ." (תהילים נ"ה). ונשמע בשורות טובות בימים אלו "כִּי, לֹא-יִטֹּשׁ יְהוָה עַמּוֹ; וְנַחֲלָתוֹ (500!), לֹא יַעֲזֹב." (תהילים צ"ד).

⦁ "חמישה שערים היו להר הבית: שני שערי חולדה מן הדרום" (מסכת מדות, פרק א') בכותל הדרומי נמצאים שני שערי חולדה. ייתכן שהשערים נקראים כך על שם חולדה הנביאה שישבה בהם, או על שם שהם מובילים למחילות תת קרקעיות כמו של חולדה.
בחפירות ארכיאולוגיות נחשפו גרמי מדרגות שהובילו אל שערי חולדה, ומתחת למסגד אל אקצא קיימות עדיין המנהרות שהובילו מהשערים אל רחבת הר הבית.
אף נמצאו שם מנהרות חצובות בגובה קומת אדם שהובילו ממתחם הר הבית החוצה, ובקירותיהן נחצבו גומחות קטנות. יתכן ואלו המסיבות המוזכרות במסכת תמיד:
"יוצא והולך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה..." (מסכת תמיד, פרק א')

⦁ "וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ:" (בראשית כ"ח) בספר הזוהר מבואר שאבן השתייה היא מצבת האבן שהונחה על ידי יעקב אבינו, כמתואר בפרשת ויצא. על פי פירוש זה, יעקב לן על הר המוריה, ושם התגלה אליו ה' בחלום. אור החיים הקדוש כותב: "והאבן הזאת וגו' יראה כי היא זו אבן השתיה..."
המילה שתיה היא מלשון תשתית או יסוד: ”למה נקרא ’אבן שתיה‘, שממנה הושתת העולם. ” (במדבר רבה יב, ד). מקום האבן, על פי הדעה הרווחת, הוא במקום שבו נבנה קודש הקודשים. אבן השתיה קיימת עד ימינו תחת 'כיפת הסלע' ומידתה כיום שנים עשר על חמשה עשר מטרים.

⦁ "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד:" (שמות כ"ז) התורה מצווה אותנו להדליק את המנורה בבית המקדש בשמן זית זך. מהו אותו שמן זית זך? במשנה במסכת ברכות מבואר שישנם שלושה סוגי זיתים, ושלוש דרכים להוציא מהם את השמן. להדלקת המנורה השתמשו בשמן המופק מהזיתים המשובחים ביותר, הגדלים בראש העץ וסופגים את אור השמש בצורה הטובה ביותר וכך מכילים הרבה שמן. את השמן מפיקים ע"י גירגור, כלומר מעיכת הזיתים ביד. אמנם בשיטה זו יוצא מעט מאוד שמן, אך הוא המשובח ביותר- שמן זית זך כתית למאור!

⦁ "דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת-הַנֵּרֹת אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת:" (במדבר ח') רש"י כותב שפרשת המנורה נסמכה לחנוכת הנשיאים מכיוון שחלשה דעתו של אהרון כשראה את הנשיאים מביאים קרבן והוא ושבטו לא הביאו, וה' אמר לו שזכותו גדולה יותר- היות והוא מדליק ומטיב את המנורה! הרמב"ן העלה את הקושיה למה דווקא אהרון התנחם בהדלקת המנורה, ולא בקטורת, בקורבנות, במנחת חביתין ובעבודת יום הכיפורים?
אלא העניין הוא לדרוש רמז על חנוכה אחרת שיש בה הדלקת נרות, בה ה' על ידי בני אהרון יעשה ניסים ותשועה וחנוכה שקרויה על שמם- חנוכת בית חשמונאי.
"'אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו'... לא רמזו אלא לנרות חנכת חשמונאי." (רמב"ן, במדבר, ח')

 

גרסת הדפסה