טיפ טיפה הדרישה למקדש

טיפ טיפה הדרישה למקדש

טיפ טיפה-הדרישה למקדש

⦁  "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה" (בראשית ב') המדרש מבאר לנו את המושג 'שיח' במשמעות של שיחה: "כל שיחתן של בריות אינה אלא על הארץ, עבדת ארעא לא עבדת? (הוציאה הארץ פירות או לא הוציאה?) וכל תפלתן של בריות אינה אלא על הארץ, מרי תעביד ארעא? מרי תצליח ארעא? (הקב"ה האם הארץ תצליח?) כל תפלתן של ישראל אינו אלא על ב"ה מרי יתבני בית מקדשא? מרי מתי יתבני בית מקדשא? (הקב"ה! האם יבנה המקדש? מתי יבנה המקדש!)" (מדרש רבה בראשית) בנושא הקרוב נדון על הדרישה למקדש מבריאת העולם ולאורך כל הדורות.

⦁ "חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז: נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת (- לאחר ירד משה מהר סיני בשנה הראשונה לצאתם ממצרים) וּבָטַל הַתָּמִיד (- אזלו הכבשים לקרבן התמיד, על פי הרמב"ם בבית ראשון) וְהָבְקְעָה הָעִיר (- נפרצו חומות ירושלים בבית שני, לעומת ט' תמוז בו נפרצו בבית ראשון),  וְשָׂרַף אַפָּסְטְמוֹס אֶת התּוֹרָה (- בימי מלכות יוון הרשעה), וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל (- יש אומרים שאף זה ע"י אפסטומוס, ויש אומרים שמדובר במנשה מלך יהודה בבית ראשון)" (משנה מסכת תענית פרק ד' משנה ו') יהי רצון שיהפכו ימים אלו לששון ושמחה במהרה בימינו, אמן!

⦁ "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ" (בראשית י"ב) "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה" (בראשית כ"ב) כל ארץ ישראל נקראת 'מוריה', משום שהיא יונקת את כוחה מהר המוריה. ההבדל בין שני ה'לך לך', הוא שבראשון אין יעד ברור, ולעומת זאת בשני המטרה מסומנת. לכן גם מטרת ההגעה לארץ (ה'לך לך' הראשון) איננה מתממשת במלואה עד שנגיע אל הר המוריה (ה'לך לך השני'). גם אנחנו, כעם נמצאים בתוך תהליך זה. קיימנו את ה'לך לך' הראשון בחזרתנו לארצנו בהקמת המדינה. אך עדיין לא הגענו אל התכלית, ואנחנו מצווים להמשיך לנוע אל ה'לך לך' השני, אל הר המוריה ובניית בית המקדש.

⦁ "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה" (בראשית כ"ב) המדרש לוקח את השיח בין אברהם לקב"ה למעלה נוספת: "משל למלך שהיה לו בן והשליטו על כל נכסיו. ואמר הבן לאביו: 'אם אין אתה נותן לי הכסא שלך היאך הכל יודעים שאתה מחבבני? אלא כשתתן לי מקום הכסא שלך הכל נותנין לי קילוס'..." (שמות רבה) הקב"ה הסכים לתת לאברהם הכל. אך אברהם מבקש דבר אחד: 'אם אין אתה נותן לי את מקום בית המקדש, וליתר דיוק את כל הר הבית, זה כאילו לא נתת לי כלום. אברהם ידע שמי שמחזיק את הר הבית בידו, זוהי ההוכחה שהוא בן המלך. מי שמחזיק במקום המקדש, 'הכל יודעים במי בחר הקב"ה להיות בעל הבית'. אברהם אבינו סימן לנו את היעד, ולימד אותנו שאם נדרוש זאת מהקב"ה, נענה בחיוב. וכשזה יקרה בסופו של דבר 'הכל- גם אומות העולם- יתנו לנו קילוס'.

 

⦁ "ועתה למה אנו מחכים? עד מתי לא נרחם את ירושלים? ועד מתי לא נעשה אנחנו לביתנו? עד אנה נחשוב כי בכוסף הלב ובהשתוקקות ריקה ממעש לבד, נעוף ההרה (אל בית המקדש)? לא כן אחיי! כי אם בפיך ובלבבך לעשותו! הכל לפי רוב המעשה... כי המחשבה בלי המעשה – כנשמה בלי גוף". אחד מדורשי המקדש המוכרים הוא הרב צבי הירש קלישר, שאנו מכירים כ'מבשר הציונות', אך למעשה הוא 'מבשר המקדש'. הרב קלישר פעל רבות למען חידוש יישוב הארץ, עבודה חקלאית ובעיקר חידוש עבודת הקרבנות. בנוסף לכתיבת ספרים ומאמרים, שלח הרב קלישר מכתבים רבים לרבנים, ואיגרות אל מאיר אנשיל רוטשילד אבי שלשלת רוטשילד המפורסמת ולמשה מונטיפיורי. זאת בכדי שישפיעו על השלטון בארץ ולנסות לרכוש את הר הבית.

⦁ "ועתה 'והנה ידוע, שהוזהרנו בתורה להתרחק מדברי שקר כמו שכתוב מדבר שקר תרחק... ועל כן יפלא מאוד, איך אנו אומרים שלש פעמים בכל יום 'עלינו לשבח', ומסיימים על כן נקוה לך ה' אלקינו לראות מהרה בתפארת עוזך, והלא אם היה מקוה באמת על כבוד ה' שיתגלה במהרה, היה צריך כל אחד להכין עצמו לדעת עניני העבודה, דהיינו כל ההלכות השייכות לעניני הקרבנות והמקדש, בעבור שאז כל הדינים הללו יהיו נוגעים למעשה" (החפץ חיים, ספר צפית לישועה, פרק ג') החפץ חיים, שהיה כהן, חידש שיש ללמוד 'הלכה למעשה' את ענייני המקדש, וטען שכדי לקדם את בניין המקדש יש להתחיל בהתעוררות מצידנו. גם בערוב ימיו הוא לא זנח את חשיבות המקדש והתעסק רבות בהקמת משמרות כהונה ובזירוז העם ללמוד את ענייני המקדש.

⦁ "בליל התקדש השבת... הזמין דוד את ידידו לעלות לבית המקדש. עברו על פני הרחובות הנהדרים של העיר החדשה, שהיו מלאים תנועה בשעות הצהרים. והנה באותה שעה, כבאורח פתאומי ומוזר, התחילה תנועה זו להפסק, להשתק. מספר העגלות הנוסעות נתמעט בבת-אחת, והחנויות ננעלו לאורך כל הרחובות. שבת קודש ירדה לאיטה על פני העיר ההומיה, והמונים המונים נהרו המתפללים אל בתי-התפילה. שכן מלבד בית המקדש היו עוד גם בתוך העיר העתיקה וגם בעיר החדשה בתים רבים לאל מסתתר, שאת רוחו נשא ישראל על פני תבל כולה במשך אלפי שנים". (אלטנוילנד, עמוד 208) בנימין זאב הרצל בהמשך הספר כותב: 'אם תרצו אין זו אגדה.. ואילו אם לא תרצו הרי כל אשר סיפרתי לכם אגדה הוא, ואגדה יוסיף להיות." בעז"ה שנזכה!

⦁ האם מותר להכין את כלי המקדש? "תניא: לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרה תבנית אולם, חצר כנגד עזרה שלחן כנגד שלחן, מנורה כנגד מנורה" (משנה מסכת מנחות) נראה שלא, אלא שיש להבדיל. האיסור הוא 'לא יעשה אדם לעצמו'. כלומר אסור לאדם לבנות בית הדומה לבית המקדש, או לפאר את ביתו בשולחן הדומה לשולחן לחם הפנים. אך לעשות בשביל המקדש –זוהי כבר מצווה! ע"פ הרמב"ם בזה שאנו בונים מנורה ושולחן, מזבח וכלים לצורך עבודת המקדש, אנו למעשה מתחילים לקיים את המצווה 'לבנות את בית הבחירה'. (ספר המצוות לרמב"ם, הלכה כ'). כך, כלי המקדש שנבנו ע"י מכון המקדש הינם כשרים ומוכנים לעבודת המקדש. יהי רצון שנזכה להשתמש במנורה ובשאר הכלים במהרה בימינו.

 

⦁ "הכותל המערבי. כולם רוצים למהר ולהגיע אליו. מבחינתי- את מטרתי השגתי. הר הבית בידינו. הר הבית הוא גם הכותל. וכשאני נמצא בתוך הטרקלין, אינני נמשך אל קירותיו החיצוניים. כאן אני מרגיש כמו בבית. גבול המאֲוָיִים. הר הבית! הר המוריה. אברהם ויצחק. בית המקדש. הקנאים, המכבים, בר כוכבא... הכל מתערבב יחד במחשבה. אולם ההרגשה איתנה ועמוקה מן הכל. אנחנו בהר הבית! הר הבית שלנו!" דבריו של רב אלוף מוטה גור, מפקד חטיבת הצנחנים ששחררה את ירושלים העתיקה במלחמת ששת הימים. מתוך ספרו: "הר הבית בידנו".

⦁ "דתו של העם היהודי אינה דת ככל הדתות. היא לא רק אמונה, אלא כלל תפיסתה של היהדות. אם אין דת אין יהדות, ואין אנו באים לגאול רק את עצמנו. מי שאינו מסוגל להבין את ערכה של הדת גם בשביל הלאומיות הישראלית – סופו לסטות מן הדרך ואין להאמין בו. 
כל גיבורי האומה היו אנשים שהאמינו אמונה שלמה ותמימה בעזרתו של הקב"ה... הרי זו הסיבה שסירבתי לוותר על סעיף בית המקדש ב'עיקרי התחייה'..." דבריו של אברהם (יאיר) שטרן, מייסד ומפקד לח"י. אברהם כתב את 'עיקרי התחיה', מסמך המפרט את המסגרת הרעיונית הרחבה של לח"י.

⦁ "גם מי שמעורר בלב בני אדם אהבה למקום הקדוש הזה ראוי לשכר בלא ספק והוא מקרב עת בוא תקוותנו, כמה שנאמר: 'אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו'. זאת אומרת: ירושלים לא תבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית תשוקה עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה: אמר הכוזרי: אם כן הדבר אין זה כי אם חטא למנע אותך ואין זה כי אם מצווה לסייע לך יעזרך האלוה ויהיה לך מגן ומושיע ויחוננך חסדו" (כוזרי, סוף מאמר חמישי). כמו שתפקידה של התקשורת הוא להעלות נושאים לשיח הציבורי על מנת להוביל שינויים. כך תפקידנו הוא להעלות את נושא המקדש ולעורר אותו בלב העם, ובזכות זה יבנה המקדש!

⦁ "וַיְהִי דְּבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר: הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים, וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב??... זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט אָכוֹל וְאֵין לְשָׂבְעָה שָׁתוֹ וְאֵין לְשָׁכְרָה לָבוֹשׁ וְאֵין לְחֹם לוֹ וְהַמִּשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר אֶל צְרוֹר נָקוּב: יַעַן בֵּיתִי אֲשֶׁר הוּא חָרֵב וְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְבֵיתוֹ" (חגי, א) החוסר במקדש השפיע רבות על העם. היו קשיים כלכליים- הארץ לא נתנה פירותיה, והיו גם קשיים בטחוניים- "לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים" פחד לצאת מהבית. כיום מצבנו דומה לשל העולים מבבל. עלינו לארץ והשתקענו בה, אבל עודנו לא מקיימים את הציווי המרכזי "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". כמו עולי בבל גם אנחנו נתקלים בקשיים כלכליים וביטחוניים וכל אלה "יַעַן בֵּיתִי אֲשֶׁר הוּא חָרֵב". יהי רצון שכשם שעולי בבל התעוררו ובנו את בית המקדש כך גם אנחנו!

⦁ "אמר רב חסדא מיום שחרב בית המקדש אין הגשמים יורדין מאוצר טוב, שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וישראל שרויין על אדמתם גשמים יורדין מאוצר טוב בזמן שאין ישראל שרויין על אדמתם אין גשמים יורדין מאוצר טוב. אמר רבי יצחק הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין וסימניך שלחן בצפון ומנורה בדרום" (בבא בתרא כ"ה) הקמת המדינה ויישוב הארץ הם הוכחות חיות לגמרא הזו. כאשר יהודים החלו לעלות לארץ וליישב בה, הארץ היתה מלאת ביצות ומחלות, ואילו היום היא פורחת ומשגשגת. נוכל לדמיין כמה השפע היה גדל אילו גם היה מקדש, שמוריד שפע גשמי ורוחני.

 

⦁ לפני מאה שנים נמצאה כתובת חרס בבלית, המתארת בדיוק את המצור על ירושלים ואת נצחונו של נבוכדנצר:  "בשנה השביעית בחודש כסלו, גייס מלך אכד (בבל) את צבאו ויצא אל ארץ חת. הוא חנה על עיר יהודה… כבש את העיר ולכד את מלכה. מינה בה מלך כלבבו. את מנחתה העשירה קיבל והעביר לבבל". גם התנ"ך מתאר בהמשך את לכידתו של מלך יהודה (יהויכין) ואת מינויו של "מלך בובה" מטעמו של נבוכדנצר, הלוא הוא המלך צדקיהו.

⦁ "קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת, אמר להם: מלך בשר ודם כשמת לו מת והוא מתאבל, מה דרכו לעשות? אמרו לו: תולה שק על פתחו, אמר להם: אף אני כך אני עושה. זהו שנאמר: אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם (ישעיה נ). - מלך בשר ודם מה דרכו לעשות (עוד)? אמרו לו: מכבה את הפנסים. אמר להם: כך אני עושה. זהו שנאמר: (יואל ב:) שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם". (ספר התודעה) הקב"ה מתאבל יחד איתנו על העדר המקדש ועל צאתנו לגלות. העדר המקדש הוביל להעדר אור. ועל אותו האור כותב הרמח"ל: "בהיות המאורות שמים פניהם להאיר לתחתונים, נמצאו כל חלונות האורה והברכה נפתחים, ועל כן ירבה הטוב בכל ולא יהיה צער ולא יגון כלל בעולם". שנזכה!

⦁ "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (בראשית כ"ח) כאשר יעקב בורח מעשו הוא ממהר לבוא ולהתפלל במקום בו התפללו אבותיו, הר המוריה. יעקב מלמד אותנו שלא רק תפילה בבית מקדש מועילה, אלא תפילה במקום המקדש מועילה גם היא, אפילו כשהבית איננו קיים. הכלי יקר מבאר רעיון יפה. חשיבות 'התפילה' במקום זה, היתה חשובה ליעקב במיוחד כאשר הוא ברח מפני עשו. כיוון שהמקדש עצמו מבטא את ההפך מעשו. עשו מבטא את המלחמה, והמקדש, המקום שבו הקפידו שכל כלי ברזל לא יונף, מסמל את השלום. ומוסיף הכלי יקר: כל עוד אנו נמשיך להתפלל במקום זה, מובטחים אנו שהקב"ה ישמור עלינו בכל אשר נלך ולא נפגע מכוחו של עשו.

⦁ "מיום שחרב בית המקדש בטל השמיר ונופת צופים... ולא ירד הטל לברכה, ובטל טעם הפירות. רבי יוסי אמר אף בטל שומן הפירות." (מסכת סוטה ט') 'המשנה הזאת בא לבאר לך, כאשר נחרב הבית, שנמשך אחר זה חסרון בעולם הזה, במה שבית המקדש שלימות לכל העולם, וכאשר חרב בית המקדש היו התחתונים נבדלים מן העליונים. כי על ידי בית המקדש, שהוא בתחתונים, יש להם לתחתונים דביקות וחבור בעליונים, ולפיכך היתה הברכה...' (מהר"ל נצח ישראל כ"ב) בית המקדש מהווה מעין צינור להורדת השפע והברכה לעולם, שפע המגיע מאת ה' "הזן את העולם כולו בטובו". ברגע שאין צינור השפע לא יכול לרדת. זוהי משמעות הפסוק: "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו". רק כאשר ירושלים תהיה בנויה אז אנחנו נהיה מחוברים לשפע האינסופי.

⦁ וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" (ישעיה נ"ז) מתוך פשט הפסוק אנו למדים ש'ביתי', הוא בית התפילה ולא רק המקום. התפילות נעלות יותר כשהבית עומד על תילו. "ולכך נקרא בית המקדש בית תפלה, כי הוא המקום שיעד הקב"ה לבני אדם ששם יקנו שלימות המעשה וכשרון העבודה לה'" (יערות דבש, הרב אייבשיץ) רבי נחמן מדגיש שהכל התחיל ממקום המקדש. "כי תפילה הוא בחינת חידוש העולם, כי תפילה הוא שמאמין שיש מחדש אשר בידו לעשות כרצונו לשנות הטבע, והוא בחינות בריאה בכח... "ומעין מבית ה' יצא", זה התפילה, כי שם נתעורר החכמה כנ"ל..." (ליקוטי מוהר"ן)

 

⦁ "כְּמִגְּדַל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת" - זהו בית המקדש (שיר השירים רבה, ד, יב) מדוע בית המקדש משול לצוואר? המדרש מביא הסברים: בזכות המקדש אנו יכולים לעמוד בצוואר זקוף בין אומות העולם - שכל ימים שהיה בית המקדש בנוי וקיים היו צוארן של ישראל פשוט בין אומות העולם וכיון שחרב בית המקדש כביכול נכפף צוארן של ישראל. הה"ד (ויקרא כ"ו) 'ושברתי את גאון עזכם' זה בית המקדש. כל ה'תכשיטים' של העולם, האנשים בהם יכול העולם להתפאר, מקורם במקדש - ומה צואר זה רוב תכשיטין תלויין בו כך כהונה מבית המקדש לויה מבית המקדש. המקדש הוא קיום העולם - ומה צואר זה אם ניטל אין לאדם חיים כך משחרב בית המקדש אין חיים לשונאי ישראל (=הכוונה לעם ישראל, בלשון סגי נהור).

⦁ "הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הַנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים? וַיְהִי דְּבַר ה'... הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי: וְכִי תֹאכְלוּ וְכִי תִשְׁתּוּ הֲלוֹא אַתֶּם הָאֹכְלִים וְאַתֶּם הַשֹּׁתִים" (זכריה ז') כאשר נבנה בית שני התעוררה שאלה לבוני המקדש: בעוד כמה ימים יחול 'תשעה באב', האם גם עכשיו אנו צריכים להמשיך לצום? תשובת הקב"ה חריפה וברורה. האם הצום נועד בשבילי?! האם גם כאשר אתם אוכלים ושותים אתם שואלים אותי?! ימי הצומות נועדו בשבילכם. אך הם אינם 'ימי זכרון'. המטרה איננה להנציח את החורבן. המטרה היא לבכות על העדר השראת השכינה בעולם. לכן, כאשר נבנה המקדש, וכאשר המציאות שלמה, אינכם צריכים לצום. יתרה מכך –"כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" (זכריה שם) שנזכה!

⦁ "אֵלּוּ הֵן הַמְמֻנִּין שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ" (משנה שקלים, ה') מי הם שמות כל אותם הממונים המופיעים במשנה? הרי לא יתכן כי לאורך כל השנים לכל ממונה היה שם זהה כשל קודמו. הרמב"ם מבאר שהמשנה מזכירה את "זכר החסיד יותר שהיה באותן הממונים אפילו שלא היו בזמן אחד". כלומר שם הממונה המוזכר במשנה הוא הממונה החסיד בין כולם, שזכור לטובה בזכות צדיקותו. לעומתו יש המפרשים שהמשנה הזכירה את שם הממונה הראשון בכל תפקיד.

שנזכה במהרה לבנות את המקדש במו ידינו!!!

גרסת הדפסה