טיפ טיפה הכהונה חלק 3

טיפ טיפה הכהונה חלק 3

 טיפ טיפה- הכהונה חלק 3

⦁ "וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים וּמִגְבָּעוֹת... וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי-בָד..." (שמות כ"ח) אז בואו נלמד קצת על בגדי הכהונה. כל כהן הדיוט, כהן פשוט, לובש ארבעה בגדים: כותנת, מכנסיים, מגבעת ואבנט.
לעומת זאת, הכהן הגדול לובש בנוסף לבגדים אלו עוד ארבעה בגדים: מעיל, חושן, אפוד וציץ. בגדים אלו נקראים בגדי זהב, כיוון שבכל אחד מהם יש דבר העשוי מזהב.
מה הסדר של לבישת הבגדים? קודם הכהן לובש מכנסיים, ואז כותנת, אבנט ומגבעת.
אם בגדי הכהונה התלכלכו, כיבסו אותם. ואם הבגדים כבר ישנים ובלויים, הרמב"ם מבאר שהיו עושים מהם פתילות למנורות. מהמכנסיים והאבנטים היו מכינים פתילות להדלקת ארבעת המנורות בעזרת הנשים בשמחת בית השואבה, ומהכותנות שבלו היו עושים פתילות למנורה שבהיכל. (הלכות כלי מקדש פרק ח')

⦁ "וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי-בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה מִמָּתְנַיִם וְעַד-יְרֵכַיִם יִהְיוּ..." (שמות כ"ח) הבגד הראשון שהכהן לובש הוא מכנסיים, כמו שכתוב "וּמִכְנְסֵי-בַד יִהְיוּ עַל-בְּשָׂרוֹ" (ויקרא, ט"ז). המכנסים צריכים להיות ממעל המותניים ועד סוף הירכיים. את המכנסיים הכינו באריגה מחוט של פשתן לבן, כאשר כל חוט שזור משישה חוטים. בנוסף, את המכנסיים הידקו אל הגוף ב"שנצים", מין שרוך שהיה מושחל בחלק העליון של המכנסיים. מעניין לראות שלא מוזכרות המילים "לכבוד ולתפארת" בציווי על הכנת המכנסיים לכוהנים. החזקוני מבאר זאת בכך שמטרת המכנסיים היא הצניעות.
אכן, המכנסיים מכסים את הערווה ומכפרים על גילוי עריות. אנו רגילים ללבוש מכנסיים, אך כאשר הכוהנים לובשים מכנסיים זאת לא לבישה רגילה, אלא לבישה שבאמצעותה הם מקדשים את עצמם מן העריות "וְעָשׂוּ אֶת-בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ". (כלי יקר, שם)

⦁  "וְשִׁבַּצְתָּ הַכְּתֹנֶת שֵׁשׁ..." (שמות כ"ח) הבגד השני שהכהן לובש הוא הכתונת. כמו המכנסיים, גם הכתונת עשויה מפשתן, כאשר כל חוט עשוי משישה חוטים. "וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ... וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ" מה הכוונה במילה תשבץ? הכתונת הייתה ארוגה בצורת תאים כעין משבצות. עפ"י הרמב"ם כל הכתנות היו כך, והראב"ע סובר שרק כתונת של כהן גדול הייתה משובצת. באיזה סיפור מופיעה כתונת?
נכון! בסיפור מכירת יוסף... יעקב אהב את יוסף מכל בניו, ועשה לו כתונת פסים. אחיו של יוסף ראו את אהבת אביהם אליו, ושנאו אותו. הקינאה היתה כה גדולה עד שאמרו: "לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ", וטבלו את כתונת יוסף בדם שעיר עיזים... לכן, הכתונת מכפרת על שפיכות דמים. הכוהנים לובשים כתונת, ואף בעבודתם בבית המקדש מקריבים קורבנות חטאת משעירי עיזים- כדי לתקן את חטא האחים.
(עפ"י זבחים פח, ב;, ומגילת המקדש)

⦁ "וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים וּמִגְבָּעוֹת... וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי-בָד..." (שמות כ"ח) שבוע שעבר התחלנו ללמוד על בגדי הכהונה.
לאחר שהכהן לבש מכנסיים וכתונת, הוא שם את האבנט. האבנט הוא חגורה שהכהן כורך על הכתונת. האבנט של הכהן הגדול היה מארבעה מינים: תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש מושזר, והיה בו כלאיים, היינו צמר ופשתן. אבנט של כהן הדיוט שנוי במחלוקת, האם היה כמו של הכהן הגדול או מפשתן בלבד.
בדרך כלל אנו שמים חגורה 'כדי לתפוס את המכנסיים', אך זהו לא תפקיד האבנט. אורך האבנט היה ל"ב אמה (16 מטר!), והוא בא לכפר על העוקמנים שבלב. האבנט מפריד בין החלק העליון של הגוף לבין החלק התחתון, ובא להזכיר לכהנים שלובשים אותו לחשוב מחשבות
טהורות ועליונות.

⦁ "וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם..." (שמות כ"ט) לבסוף, אחרי שהכהן לבש מכנסיים, כתונת ואבנט- הוא חובש מגבעת. המגבעת היא מעין כובע, כמו שמתרגם אונקלוס: "וְכוֹבָעִין". זוהי רצועה של בד העשויה מפשתן, ואורכה 16 אמה- 8 מטר! את המגבעת כהן הדיוט חובש, ואילו הכהן הגדול חובש מצנפת. עפ"י הרמב"ם, המגבעת והמצנפת זהות, אלא שדרך חבישתן שונה. (כלי המקדש, פרק ח') בגמרא מבואר שהמצנפת מכפרת על גסי הרוח. "יבא דבר שבגובה ויכפר על גובה" (זבחים פח, ב;) בנוסף, הרשב"ם כותב שצריך לעשות מגבעות יפות ונאות, לפי שהם על הראש, ועליהם כתוב "וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת"

⦁ "וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת..." (שמות כ"ח). עד עכשיו למדנו על בגדי הכהונה שכל כהן לובש. ומה הכהן הגדול לובש? היו לו עוד ארבעה בגדים, בגדי זהב. לאחר שהכהן הגדול חוגר את האבנט, הוא לובש מעיל. על המעיל את האפוד והחושן, ואחר כך צונף במצנפת, וקושר את הציץ מעל המצנפת ושערו היה נראה בין ציץ למצנפת ושם היה מניח תפילין. (רמב"ם)
"וְעָשִׂיתָ אֶת-מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת" המעיל עשוי מחוטי צמר שנצבעו בתכלת, כשכל חוט שזור משניים עשר חוטים. המעיל דומה לגלימה ארוכה. חלקו העליון של המעיל מקיף את הצוואר, ובפתח הצוואר מצווה התורה לעשות תפירה מיוחדת באופן שלא יקרע בעת לבישתו. מסביב לתחתית המעיל תלויים פעמוני זהב ורימונים. 'פעמון זהב' ולצידו רימון וכן הלאה.

⦁ "המעיל מכפר על לשון הרע..." (זבחים פ"ח:) בכל בגד ובגד ישנה חשיבות למבנה הבגד– לפי שימושו השונה. בנוסף מביא הכלי יקר שלכל פרט ופרט בבגד ישנה משמעות. כדי לדבר האדם צריך לעבור כמה "חומות".
כדי להגיע ללשון ישנן את השפתיים שחוסמות וגם את השנים ובסוף מגיעים ללשון. פתח המעיל הוא בעל שפה כפולה כנגד השפתיים של האדם. המעיל עשוי 'כליל תכלת' ואינו עשוי מעשה חושב, שכן עיקר חטא לשון הרע הינו בדיבור ולא במחשבה. הפעמונים שמעטרים את שולי המעיל דומים לצורת פה והענבל שבתוכם 'מקשקש', דבר זה מזכיר אתדיבוריו של ההולך רכיל שעובר ממקום למקום שמדבר ומפלג את עם ישראל. כאשר האדם רואה את מעיל התכלת נזכר הוא בציוויו של הקב"ה. שנזכה לשמור על פינו ולשוננו!

⦁ "וְעָשׂוּ אֶת-הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חשֵׁב..." (שמות, כ"ח) האפוד הוא אחד משמונת בגדי הכהן הגדול. מטרתו העיקרית של האפוד היא לשמש כבסיס שעליו החושן יקשר ולא יזוז ממקומו, כאשר האפוד והחושן שנתון על לוח לבו של הכהן הגדול, קשורים ביניהם ע"י שרשרות זהב וכתפות משובצות אבני שוהם עם שמות השבטים– מעל החושן, ובחוטי תכלת– לטבעות הקבועות בתחתית החושן. בניגוד לרמב"ם הפוסק שהאפוד דומה למעשה בצורתו ל"אפוד מלחמה" הארוג חציו על הגב וחציו בחזית,
רש"י מפרש שהאפוד הוא כמן סינר הדומה לבגדי האצילים ושריהם ומסמל את רום מעלתם.
⦁ "אפוד מכפר על עבודת כוכבים..." (מסכת ערכין ט"ז, א) האפוד מכפר על עבודה זרה. אחרי שגדעון ניצח את המדיינים, עם ישראל נתן לו חלק מהשלל כאות הוקרה. גדעון מכין מהשלל אפוד מזהב כדי להודות לה', אבל בסוף זה גרם לכך שעם ישראל עבד עבודה זרה.
על עשיית האפוד נכתב "מַעֲשֵׂה חשֵׁב". הכלי יקר כותב שהאפוד צריך להיות מעשה חושב כדי לכפר על עבודה זרה שהמחשבה בה כמעשה... עיקר החטא תלוי באמונה.
האדם שעובד עבודה זרה עושה זאת לאחר מחשבה, לכן האפוד מכפר על עבודה זרה מכיוון שעשייתו היא
מעשה חושב. על כתפות האפוד היו אבני השוהם שהיו מפותחים בהם שמות השבטים: "אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות, כ"ח)

⦁ " וְעָשִׂיתָ חשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר..." (שמות כ"ח)
החושן עשוי כמו האפוד- מעשה חושב, מבד הארוג מחמשה מינים: זהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש משזר כאשר כל חוט מורכב מששה חוטים וחוט זהב. מכל כ"ח החוטים האלו עשו חוט אחד שממנו ארגו את האפוד והחושן. מהו גודל החושן? "רָבוּעַ יִהְיֶה כָּפוּל זֶרֶת אָרְכּוֹ וְזֶרֶת רָחְבּוֹ" רק זרת על זרת? כל כך קטן? אלא שגודל זרת הוא חצי אמה, בערך 25 ס"מ. על החושן משובצות אבנים טובות הקבועות במשבצות זהב, ועליהן שמות השבטים. את החושן הכהן הגדול לבש על ליבו, כדי שתמיד יזכור את שנים עשר השבטים. בין כפלי החושן הונח השם המפורש של ה', וכאשר שאלו שאלה בנוגע למלחמה, נענו ע"י אותיות שמות השבטים שהאירו בחושן.

⦁ "וכיצד שואלין? עומד הכהן ופניו לפני הארון והשואל מאחריו פניו לאחרי הכהן ואומר השואל: אעלה או לא אעלה? ואינו שואל בקול רם ולא מהרהר בלבו אלא בקול נמוך כמי שמתפלל בינו לבין עצמו ומיד רוח הקדש לובש את הכהן ומביט בחושן ורואה בו במראה הנבואה עלה או לא תעלה באותיות שבולטות מן החושן כנגד פניו והכהן משיבו ואומר לו עלה או לא תעלה..."
(רמב"ם, הלכות כלי המקדש, י')

⦁ "וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד..." (שמות כ"ח) בתורה כתוב אילו אבנים היו בחושן. אך למעשה, קשה להתאים את שמות האבנים הכתובים בתורה לאבנים המוכרות בימינו. למשל, אבן 'יהלום' מוכרת כיום כאבן הנקראת באנגלית Diamond. אך האם זאת האבן עליה מדברת התורה? קיימות כ- 30 שיטות לזיהוי אבני החושן. חלקן נעזרות בתרגומי ספרים מתקופת המקדש, מחקרים מדעיים שונים ובלשנות רבה. כך למשל אבן ה'אודם', מוכרת כיום כאבן הנקראת באנגלית Ruby. שם האבן מזכיר את המילה ראובן, שהייתה חרוטה על האודם בחושן. חוקרים אחרים ניסו לזהות את האבנים על פי דרגת הקושי- מכוון שצריך לחרוט על האבנים את שמות השבטים.

⦁ " וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַה'..." (שמות כ"ח) מעל המצנפת הכהן הגדול היה שם את הציץ, מעין כתר מזהב. הציץ מחובר למצנפת על ידי פתיל תכלת- הצבע המלכותי היקר שאותו אנו זוכים לשים בציצית כבני מלכים, ועל גבי הזהב, היסוד הטהור שאינו משתנה לעולם, היה חרוט: "קודש לה'" כמו שכבר למדנו, "כשם שהקרבנות מכפרין כך בגדי כהונה מכפרין". רבנו בחיי מפרט את כל בגדי הכהונה, ועל הציץ הוא אומר: "ציץ מכפר על עזות פנים." כל המידות שבגדי הכהונה מכפרים עליהן מבטאות ליקוי מוסרי מסוים, כך גם העזות. אולם, בתנאים מסוימים, תכונת העזות יכולה לשמש גם לקדושה. כדי להגיע לדרגה גבוהה בעבודת ה' צריך האדם עזות נפש, כלומר אופי מוצק ואיתן: "הוי עז כנמר- פירושו שלא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה'". (קיצור שו"ע א')

⦁ "שַׁעַר נִקָּנוֹר, וּשְׁתֵּי לְשָׁכוֹת הָיוּ לוֹ, אַחַת מִימִינוֹ וְאַחַת מִשְּׂמֹאלוֹ, אַחַת לִשְׁכַּת פִּנְחָס הַמַּלְבִּישׁ..." (מידות א') היכן הניחו את בגדי הכהונה?
ברשימת הממונים במקדש, שמופיעה במסכת שקלים, מוזכר פינחס, הממונה "על המלבוש". המשנה במסכת מידות מתארת את מקום לשכתו של פנחס הסמוכה לשער ניקנור. בגדי הכהונה היו עשויים מצמר ופשתן- שעטנז, והם אסורים ללבישה מחוץ למקדש. לכן נקבעה הלשכה סמוך למקום יציאת הכהנים, וכך יזכרו לא לצאת מן המקדש בבגדיהם.
בלשכה היו 24 חלונות (ארונות) כמניין משמרות הכהנים.
בחלון אוכסנו בגדי הכהונה של אותו המשמר, לפי מדפים. מדף לכתונות, מדף לאבנטים, מדף למכנסיים ומדף למגבעות או מצנפות. פנחס המלביש היה האחראי על הכנת הבגדים ואפסנתם, ועזר לכהנים להתלבש. ללבוש לבד חגורה באורך שש עשר מטרים, זה לא פשוט בכלל...

⦁ "בֵּית הַמּוֹקֵד, כִּפָּה, וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה, מֻקָּף רוֹבְדִים שֶׁל אֶבֶן, וְזִקְנֵי בֵית אָב יְשֵׁנִים שָׁם..." (תמיד א') היכן ישנים הכוהנים במקדש? פתאום קם אדם בבוקר והולך או נוסע לעבודה. אך הכהנים מגיעים למקדש כבר לילה לפני עבודתם, כדי שמיד לאחר ההשכמה יוכלו להתחיל בעבודות המקדש ללא כל עיכובים. לצורך כך הגיעו כהני בית האב התורן אל 'בית המוקד'.
⦁ לשכת 'בית המוקד' ממוקמת בצפון העזרה, סמוך למזבח. הלשכה נקראה בשם זה על שם המדורה שהייתה בה דרך קבע על מנת לחמם את הכהנים הישנים בה. במרכז הלשכה הייתה מחיצה 'ראשי פסיפסין' - עמודים קטנים שבלטו מהרצפה או ציור מאבני פסיפס- כדי להבדיל בין הקודש ובין החול. בצד החול, הצד הרחוק מן העזרה, ישנו הכהנים של בית האב שעבד באותו יום.

⦁ "בֵּית הַמּוֹקֵד, כִּפָּה, וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה, מֻקָּף רוֹבְדִים שֶׁל אֶבֶן, וְזִקְנֵי בֵית אָב יְשֵׁנִים שָׁם..." (תמיד א') זקני הכהונה ישנו על גבי 'רבדים של אבן', מעין 'מדפים' או דרגשים על הקירות, ופרחי הכהונה, הצעירים 'התכבדו' בשינה על הרצפה, "איש כסתו בארץ, כדרך כל שומרי חצרות המלכים הישנים על הארץ". (רמב"ם, הלכות בית הבחירה ב', ו'). אחד הכהנים היה ממונה על שמירת מפתחות בית המוקד. המפתחות היו שמורים מתחת ל'טבלא' של שיש, מין חלק נפתח ברצפה, שעליה היה הממונה פורס את כסותו וישן. בבוקר, עוד לפני הזריחה, התקיימה ההשכמה, על ידי 'איש הר הבית' הממונה על השומרים במקדש. מיד ירדו כל הכהנים במדרגות לולייניות המובילות אל בית הטבילה שנמצא קומה אחת מתחת בית המוקד. שם גם נמצאים 'השירותים' של המקדש ולאחר הטבילה ולבישת הבגדים החלה עבודת היום.

⦁ "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו..." (דברים כ"ב) אנו מכירים את איסור שעטנז. אך חשבתם על בגדי הכהונה? שש משזר-הינו פשתן. לעומתו התכלת, הארגמן ותולעת השני-הינם צמר הצבוע בצבעים שונים. עירוב הצמר עם הפשתן נעשה גם באפוד ובחושן. אם כן, הקדוש ברוך הוא ציווה את משה להכין בגדי כהונה שהם שעטנז!!! המדרש מבאר שהאיסור ללבוש שעטנז נובע מהמחלוקת בין קין והבל. קין הביא קרבן מהצומח, והבל- מבכורות צאנו וחלביהן. המחלוקת הזאת יצרה פירוד בין החי והצומח. (עפ"י ילקוט שמעוני בראשית, ד)
במקדש לא רק הקורבנות מכפרים, אלא גם בגדי הכהונה, הבאים כדי לכפר ולהשכין שלום, ומעלת השלום היא לעשות שלום בין שני הפכים, בין הצמר לבין הפשתן. אף שהיום אין לנו בגדי כהונה שעניינם לכפר- אנו יכולים להגיע למדרגת התיקון של בגדי הכהונה על-ידי הטלת תכלת בציצית, שכן אף בציצית הותר השעטנז.

 

גרסת הדפסה