טיפ טיפה העץ והמקדש

טיפ טיפה העץ והמקדש

טיפ טיפה- העץ והמקדש

 ⦁ "כָּל הָעֵצִים כְּשֵׁרִין לַמַּעֲרָכָה, חוּץ מִשֶּׁל זַיִת וְשֶׁל גֶּפֶן. אֲבָל בְּאֵלּוּ רְגִילִין, בְּמֻרְבִּיּוֹת שֶׁל תְּאֵנָה וְשֶׁל אֱגוֹז וְשֶׁל עֵץ שָׁמֶן" (משנה תמיד פרק ב'). הסיבה שאין משתמשים בעצי זית וגפן – היא משום שאלו עצי פרי, וכן כיוון שהם מעלים עשן רב. והרי גם התאנה הינה עץ פרי? אלא שבתאנה השתמשו בענפים יבשים שכבר אינם מוציאים פירות.

⦁ "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ – כל שיחתן של בריות אינה אלא על הארץ: 'עבדת ארעא לא עבדת, וכל תפלתן של בריות אינה אלא על הארץ מרי תעביד ארעא' אך כל תפלתן של ישראל אינו אלא על בית המקדש: מרי יתבני בית מקדשא! מרי מתי יתבני בית מקדשא!" (בראשית רבה י"ג). המדרש מבאר את המושג 'שיח השדה', מלשון שיחה ותפילה. רוב בני האדם עסוקים בשיחה על הארץ והעולם החומרי. הארץ תמציח או לא תצמיח?! אך שיחתם ותפילתם של עם ישראל היא על המקדש! מתי יבנה בית המקדש!

⦁ "וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים - "תניא עצי שטים עומדים שעומדין דרך גדילתן. דבר : שלא תאמר אבד סברן ובטל סכויין? תלמוד לומר עומדים קיימין לעולם ולעולמי עולמים" (ילקוט שמעוני שמות כ"ו,) במשכן יש להשתמש בעצי שיטים עומדים. מה הכוונה 'עומדים'? הסבר אחד – שהם צריכים לעמוד במשכן 'דרך גדילתם', כלומר לא לחבר חלקי עצים יחדיו. מכאן שיש צורך למצוא עצים בגובה חמישה מטרים לפחות. הסבר שני- הם עומדים וקיימים לעולם! אם כן, האם ניתן למצוא אותם כיום?

⦁ "ויסע ישראל ..ויבא בארה שבע - להיכן הלך? אמר רב נחמן שהלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקינו בבאר שבע דכתיב 'ויטע אשל בבאר שבע'. . מהיכן מצאו עצי שיטים לאותה השעה? אלא מלמד שהיו מוצנעין עמהם מימות יעקב אבינו .'וכל אשר נמצא אתו עצי שטים' אשר ימצא אתו אין כתיב כאן אלא אשר נמצא אתו". (בראשית רבה צ"ד) . המדרש המופלא הזה שואל: 'מניין היו לבני ישראל עצים ארוכים לבניית המשכן? והתשובה: אברהם אבינו כבר שתל אותם שנים מראש, יעקב הורידם למצרים, ובני ישראל נשאו אותם במדבר, מחכים ליום פקודה.
מכאן נלמד:
א. המשכן נבנה מעצי ארץ ישראל!
ב. אברהם אבינו כבר תכנן את בניית המשכן!
ג. גם אנחנו יכולים להכין עצים למקדש!

⦁ וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ? אַף עַל פִּי שֶׁאֵשׁ יוֹרֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם, מִצְוָה לְהָבִיא מִן הַהֶדְיוֹט"(יומא כא:) הגמרא מקשה: מדוע צריכים הכהנים לתת אש ולערוך עצים על גבי המזבח? והרי יש 'אש מן השמים' – כלומר אש תמידית על גבי המזבח! אלא, שאע"פ שיש סיוע מן השמים- מצוה להביא מן ההדיוט. הקב"ה רוצה את הפעולה שלנו בעבודות המקדש ובבניין המקדש!

⦁ "אָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא, בְּשָׁעָה שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה בֵית הַמִּקְדָּשׁ, נָטַע בּוֹ כָּל מִינֵי מְגָדִים שֶׁל זָהָב, וְהָיוּ מוֹצִיאִין פֵּירוֹתֵיהֶם בִּזְמַנָּן, וּכְשֶׁהָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בָּהֶן - נוֹשְׁרִים, שֶׁנֶּאֱמַר, "יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ" (יומא כ"א:) על קירות בית המקדש, שהיו מחופים בעץ מצופה זהב, חרט שלמה איורים של עצי פרי שונים. עצים אלו הוציאו פירות בדרך נס. אמנם העץ שבקיר נגדע ממקור חיותו, אך בבית המקדש אפילו לדומם יש חַיּוּת. ואנו נשאל: אילו פירות גדלו- פירות רגילים או פירות זהב?

⦁ "אַף הַמְּנָחוֹת הָיוּ בַדִּין שֶׁיִּטְעֲנוּ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ, מָה אִם הַמְּנוֹרָה שֶׁאֵינָהּ לַאֲכִילָה, טְעוּנָה שֶׁמֶן זַיִת זָךְ, הַמְּנָחוֹת שֶׁהֵן לַאֲכִילָה, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּטְעֲנוּ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ. תַּלְמוּד לוֹמַר זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר" (משנה מנחות פרק ח') המשנה מקשה: מדוע דווקא למנורה צריך שמן זית כתית, ואילו למנחות אין צורך בכך? והרי שמן למאכל לרוב משובח יותר משמן למאור? אלא, מבארת הגמרא, 'חסה תורה על ממונם של ישראל'. כיוון שלרוב המנחות באים מכספי העניים, אין ראוי לבקש מהם שמן יקר, גם על חשבון הידור מצווה.

⦁ "עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל פֶּרִי... וְהוֹסַפְתִּי מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם. אמר רבי ינאי: אפילו פלפלין נטע שלמה בירושלים. וכיצד היה נוטען? אלא שלמה חכם היה והיה יודע אבן שתיה- עיקר משתיתו של עולם ..ואיזה הוא הגיד שהוא הולך לכוש ונטע עליו פלפלין ומיד היו עושין פירות" (תנחומא קדושים י') המדרש מקשה: כיצד הצליח שלמה המלך לנטוע כל פרי? הרי כל צמח צריך את האקלים המתאים עבורו, ולא הכל גדל בירושלים? אלא ששלמה המלך ידע שהשורש של כל הבריאה מתחיל מאבן השתיה, והוא ידע לחבר כל שתיל למקורו.

⦁ "כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה' "שלא להקריב שאור ודבש על גבי המזבח ... והדבש הוא שם כולל לדבש הידוע, וכן דבש תמרים שהוא סתם הדבש של תורה, וכן מוהל היוצא מן הפירות המתוקין. ...שימעט האדם מלרדוף אחר המאכלים המתוקים לחכו כמנהג הזוללים והסובאים ימשכו לעולם אחר כל מתוק, ולא יתן לבו כי אם אל המאכלים המועילים לגופו וצריכים למחייתו ושומרים בריאות איבריו." (ספר החינוך מצוה קי"ז) דבש= דבש דבורים, דבש פירות, ואפילו מוהל פירות. אותם אסור להקטיר על כל מזבח. ולמה? ללמדנו שצריך לשמור על הבריאות!

⦁ עשרה דברים נאמרו בירושלים... אין עושין בה גנות ופרדסות, חוץ מגינת ורדים שהיו מימות נביאים הראשונים" (בבא קמא פ"ב). למרות שעצים מוסיפים נוי והדר, אסור לגדלם בירושלים מכמה סיבות. 1)ירושלים אינה משופעת במים כך שעדיף לשמרם בשביל עולי לרגל שבאים בהמונם בשלוש הרגלים. 2)גינות צריכות זיבול. לא מכובד שעיר הקודש תסריח מזבל. שלישית, עודף גינות ועצים 3)עלול להפריע במעבר עולי הרגל ברחובות. מפני 3) טומאת אוהל. שכן כל שטח שתחת נוף העץ נחשב כ'אוהל' במידה ותהיה שם טומאת מת.

⦁ "וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים .. לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּ לְעִתִּים מְזֻמָּנִים שָׁנָה בְשָׁנָה לְבַעֵר עַל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֵינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה" (נחמיה י') שכשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה עמדו אלו והתנדבו עצים משל עצמן ומסרו לצבור וכן התנדבו עמהן הנביאים שאפילו לשכה מלאה עצים ואפילו עצים משל צבור לא יהא קרבן מתקרב אלא משלהם תחלה" (תוספתא תענית ג') בתחילת ימי בית שני- לא היו עצים למזבח. עד שמספר משפחות התנדבו ותרמו. כאות הוקרה, כיבדו אותם שתמיד תהיה להם זכות הראשונים בהעלאת עצים למזבח. ומי יזכה בימינו להיות הראשון לתרום למקדש?

⦁ "ומה שנקראת ירושלים הר המור לפי שהוא מלשון אלך לי אל הר המור והקנמון והבשם הטוב היה גדל שם" (רבנו בחיי בראשית כ"ב) "אמר רחבה אמר רבי יהודה: עצי ירושלים של קינמון היו, ובשעה שהיו מסיקין מהן ריחן נודף בכל ארץ ישראל." ירושלים אינה משופעת בעצים, חוץ מזן אחד של עצים-עצי קינמון. הגמרא מעידה שבירושלים היו עצי קינמון מיוחדים שכאשר הסיקו בהם תנורים, הם היו מפיצים ריח טוב שהיה מתפשט בכל ארץ ישראל. תארו לכם שבכל פעם שירושלמי מבעיר את האח כדי להתחמם בחורף הקר, בכל פעם שאישה מירושלים מבשלת-מתפשט ניחוח חזק בכל הסביבה. כולנו מכירים את שבעת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל. לכל שבעת המינים היה שימוש בבית המקדש. "

⦁ אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים ח') בחיטה השתמשו להכנת המנחות וללחם הפנים. את קרבן העומר ואת מנחת סוטה הכינו משעורה. בפתח האולם היתה תלויה גפן של זהב, שכל מי שרצה לתרום זהב לבית המקדש היה מוסיף לה עלה או גרגיר. כל העצים כשרים לעלות על המזבח, אבל השכיח ביותר היה עץ התאנה. בתחתית המעיל של הכהן הגדול היו תלויים רימונים. למנורה ולמנחות השתמשו בשמן זית, ועל קירות ההיכל בבית ראשון היו קישוטי תמרים.

⦁ "אמר ר' יוחנן: לא היה העולם ראוי להשתמש בארזים שלא נבראו אלא לצורך בית המקדש" (בראשית רבה, ט"ו) "לעולם יהי אדם רך כקנה ואל יהי קשה כארז" (תענית, כ) מדרש זה מזכיר מדרש אחר ובו נאמר שהזהב נברא רק לצורך המקדש. בזהב הדבר ברור, שהרי הינו יקר ערך, אך מה המיוחד בארזים, מדוע אין להשתמש בהם? הרק שם משמואל מבאר שתכונת הארז היא העזות, והמדרש מרמז שתכונה כזו לא ראויה להיות בעולם. יש מקום אחד שבו היא נצרכת לפעמים, עזות- בבניית בית המקדש!

גרסת הדפסה