טיפ טיפה חגי תשרי

טיפ טיפה חגי תשרי

טיפ טיפה- חגי תשרי

 
⦁ "תְּקַע בְשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ" (תפילת שופרות, מוסף של ר"ה) "לתקיעת שופר גדול אנו מתפללים. גדול דווקא. כי מדרגות שונות יש בשופר של גאולה.." (מאמרי הראי"ה) הרב קוק מקביל את 3 דרגות הכשרות בשופר של ראש השנה ל3 הדרגות של ההתעוררות לגאולה: -יש שופר של אייל, השופר האידיאלי, המסמל התעוררות שבאה מתוך רצון לקיים את רצון ה' שהיא הגאולה השלמה. -יש שופר שלא עשוי מאייל, אך בדיעבד כשר. שופר זה מסמל רצון חלש שיותר, הבא מתוך רצון טבעי להקים מדינה עצמאית ולחיות חיי חופש ככל העמים. -האחרון הוא שופר פסול הבא מבהמה טמאה. התוקע בו מוציא ידי חובה אולם אינו יכול לברך עליו. שופר זה מסמל התעוררות הבאה בגלל אויבי ישראל, המכריחים אותנו בעל כורחנו לצאת מגלות לגאולה. נותר לנו רק לבחור לקול איזה שופר לשמוע.

⦁ "שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל יָעֵל, פָּשׁוּט, וּפִיו מְצֻפֶּה זָהָב... שׁוֹפָר מַאֲרִיךְ וַחֲצוֹצְרוֹת מְקַצְּרוֹת, שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּשּׁוֹפָר"(משנה מסכת ראש השנה פרק ג) שופר בית המקדש היה מקושט בזהב ככתוב "פיו מצופה בזהב". הכוונה היא שעד פיו ניתן לצפותו בזהב. במקום שבו הצמידו את הפה לא היה ציפוי, זאת על מנת לא לפגום בצליל השופר. יחד עם תקיעת השופר יש לתקוע במקדש בשתי חצוצרות כסף. ככתוב "בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה'" (תהילים צ"ח) כשתקעו בחצוצרות ובשופר בראש השנה האריכו את תקיעת השופר יותר מתקיעת החצוצרות. זאת בכדי להדגיש שבראש השנה המצווה העיקרית היא לשמוע קול שופר המעורר אותנו לשוב בתשובה.

⦁ "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ,,,יוֹם תְּרוּעָה"(במדבר, כ"ט) בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי... שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה" (ויקרא כ"ג) חז"ל לומדים משמותיו השונים של ראש השנה, שכאשר ראש השנה חל ביום רגיל תוקעים בשופר וכאשר ראש השנה חל בשבת הוא "שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה" ולא תוקעים בשופר מחשש לטלטול. אך במקדש אין גזרות חכמים חלות ועל כן תוקעים גם בראש השנה שחל בשבת. זאת מכיוון שבמקדש אין חשש לבלבול ושכחה, שהרי המקדש הוא מרכז התורה ומקור השפע הרוחני. שם נמצא ארון הברית ובתוכו לוחות הברית, שם מושב הסנהדרין ומשם יוצא דבר ה' לעולם "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָ‍ִם" (ישעיהו ב').

⦁ "כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב, מלמד שאין בית דין של מעלה נכנסין לדין, אלא אם כן קידשו בית דין של מטה את החדש" (בבלי, ראש השנה, ח:) החג היחיד החל בראש חודש הוא ראש השנה. כיוון שראש החודש נקבע ע"י הסנהדרין בבית המקדש נמצא שגם תאריך ראש השנה נקבע על ידם. חז"ל מעצימים את הכוח שקב"ה נתן לעם ישראל, לקבוע מתי יחול יום הדין, ומוסיפים שבית הדין של מעלה תלוי בבית דין של מטה. אם הסנהדרין יקבעו ביום מסוים את ראש השנה- בית הדין של מעלה יערכו בהתאם. אם פתאום יחליטו לדחות-בית דין של מעלה ידחה בהתאם.

⦁ "שִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ לְלִשְׁכַּת פַּלְהֶדְרִין" (משנה מסכת יומא פרק א) הכהן הגדול מכין את עצמו במשך שבעה ימים לפני יום הכיפורים, לקבלת פני השכינה. ימים אלו היו רצופים בלימוד ותרגול הלכות העבודה, שכן "כל עבודות יום הכפורים אינן כשירות אלא בו" (בבלי יומא עג.) ונעשות אך ורק על ידו, כך שחשוב מאד שיהיה בקיא ומיומן על מנת שלא לטעות במהלך עבודת היום. בנוסף, הפרישה הינה הכנה רוחנית. 'שכל הנכנס למחנה שכינה – טעון פרישה'. כפי שמשה רבינו פרש 'בתוך הענן' לפני עלייתו להר הר סיני.

⦁ "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ... כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם" (ויקרא ט"ז) את עבודות יום הכיפורים המיוחדות ליום, הכהן הגדול עושה בבגדים מיוחדים, בגדי לבן, הכוללים כותונת, מכנסיים, מגבעת ואבנט בלבד. בגדים אלו הם משל כספי ציבור ולאחר יום הכיפורים נגנזים. זאת מכיוון שלא תתכן שום מציאות או עבודה שיעשה אותה כהן שתשווה לכניסה אל קודש הקדשים. כשם שאשה לא תלבש את שמלת הכלולות שלה בהזמנות אחרת אלא באופן 'חד פעמי', למרות העלות היקרה של שמלתה, כך גם הכהן הגדול לא ילבש שוב את בגדי הלבן. כיוון שכל לבישה אחרת תהיה בבחינת 'מורידין בקודש'.

⦁ "אמר רב חסדא: מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה? לפי שאין קטיגור נעשה סניגור" (ראש השנה כו.) "שלא ליתן פתחון פה לשטן לקטרג ולומר: אתמול עשו להם אלהי זהב והיום הם מבקשים לשמש בבגדי זהב." אחת מהסיבות מדוע הכהן הגדול אינו לובש את בגדיו הרגילים בעבודת יום הכיפורים היא "שאין קטיגור נעשה סניגור". בבגדי הכהן הגדול שזורים חוטי זהב. בנוסף יש פריטים, כמו הציץ וחלק מהחושן, אשר גם עשויים מזהב. אותו הזהב מזכיר את חטא העגל ואין ראוי שכשהכהן הגדול יכנס לקודש הקדשים לבקש כפרה על עם ישראל בבגדים המזכירים את אחד החטאים הגדולים של העם. אלא בגדיו 'כשלג יהיו' (משלי) נקיים מכל לכלוכי החטאים.

⦁ "תֹּכֶן בּוּץ וַעֲרִיכַת אֶבֶן מְחֻגָּר בְּכֻלָּם, כְּמַלְאָךְ מִיכָאֵל מְשָׁרֵת תִּכַּנְתָּ כָּל אֵלֶּה לִכְבוֹד אַהֲרֹן. כְּלִי כַפָּרָה לְיִשְׂרָאֵל שַׂמְתּוֹ וְעַל יָדוֹ סְלִיחַת הֶעָוֹן נָתַתָּ" (אתה כוננת) סיבה נוספת לבגדי הלבן של הכהן הגדול ביום הכיפורים היא שביום הכיפורים הכהן הגדול מתרומם ממעלתו והינו דומה למלאך עם כניסתו לקודש הקדשים. יתר על כן "אדם הראשון שהיה בכור לעולם לבש תחילה בגדי כהונה" (מדרש אגדת בראשית) על פי המדרש הלביש הקב"ה את אדם הראשון בבגדי כהונה הדומים לבגדי הלבן של הכהן הגדול. דבר המרמז שבכניסת הכהן הגדול אל קודש הקדשים הוא מתעלה אל מדרגת אדם הראשון בגן עדן.

⦁ מְסָרוּהוּ זִקְנֵי בֵית דִּין לְזִקְנֵי כְהֻנָּה... וְאָמְרוּ לוֹ, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, אָנוּ שְׁלוּחֵי בֵית דִּין, וְאַתָּה שְׁלוּחֵנוּ וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין, מַשְׁבִּיעִין אָנוּ עָלֶיךָ בְּמִי שֶׁשִּׁכֵּן שְׁמוֹ בַבַּיִת הַזֶּה, שֶׁלֹּא תְשַׁנֶּה דָבָר מִכָּל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ לָךְ. הוּא פוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה, וְהֵן פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין: (משנה יומא פרק א) בתקופת בית שני היו אנשים צדוקים, אשר האמינו רק בתורה שבכתב, וחשבו שצריך להקטיר את הקטורת בקודש הקודשים באופן שונה מההלכה. מכאן נבע הצורך להשביע את הכהן הגדול בערב יום כיפור, לאחר שבעת ימי הפרישה והלימוד, שלא ישנה דבר ממה שלימדוהו. לאחר מכן היה פורש ובוכה על שחשדוהו שהוא צדוקי, והן פורשין ובוכין על שחשדו בכשרים.

⦁ "בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ... וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר: אָנָּא הַשֵּׁם, עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי חָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי..."(משנה יומא פרק ג) בסיום עבודת התמיד של בוקר הכהן הגדול היה מתחיל בעבודות יום הכיפורים. כהכנה לכך היה טובל, מחליף לבגדי לבן ומקדש ידיים ורגליים. אך קודם שהכהן הגדול יוכל לכפר על כל העם הוא צריך לכפר על עצמו. לשם כך היה ניגש עם פרו בין האולם למזבח ומתוודה על עצמו וביתו, ובהמשך היום מקריבו. במהלך הוידוי היה הכהן הגדול אומר את שם השם המפורש, שם המורכב מ42 אותיות.

⦁ "בָּא לוֹ לְמִזְרַח הָעֲזָרָה, לִצְפוֹן הַמִּזְבֵּחַ, הַסְּגָן מִימִינוֹ וְרֹאשׁ בֵּית אָב מִשְּׂמֹאלוֹ. וְשָׁם שְׁנֵי שְׂעִירִים, וְקַלְפִּי הָיְתָה שָׁם וּבָהּ שְׁנֵי גוֹרָלוֹת"(משנה יומא פרק ג) לאחר הוידוי על פרו הכהן הגדול היה ניגש לשני שעירים, אשר נועדו לכפר על עם ישראל. האחד מוקרב לה' והשני נשלח לעזאזל. בשביל להחליט מה יהיה גורלו של כל שעיר עשו הגרלה, ובסופה קשרו לשון של זהורית, רצועת צמר אדום, על צוואר השעיר לה' ועוד לשון של זהורית על קרני השעיר המשתלח. לאחר הגרלת השעירים היה חוזר לפרו ומתוודה בפעם השניה, הפעם על כל אחיו הכהנים, ושוחט אותו.

⦁ "הִגִּיעַ לָאָרוֹן. נוֹתֵן אֶת הַמַּחְתָּה בֵּין שְׁנֵי הַבַּדִּים. צָבַר אֶת הַקְּטֹרֶת עַל גַּבֵּי גֶחָלִים, וְנִתְמַלֵּא כָל הַבַּיִת כֻּלּוֹ עָשָׁן. יָצָא וּבָא לוֹ בְדֶרֶךְ בֵּית כְּנִיסָתוֹ וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בַּבַּיִת הַחִיצוֹן, וְלֹא הָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל" (משנה יומא פרק ה) בכניסתו הראשונה לקדש הקדשים הכהן הגדול מקטיר קטורת לפני ארון הברית. הקטורת, העשויה מאחת עשרה צמחים בעלי ריחות שונים, מסמלת את חשיבותו של כל אחד ואחד בעם ישראל. הרי הקב"ה מעוניין בתפילות של כולם, בפרט ביום הכיפורים בו אנו מותרים להתפלל אף עם העבריינים. לכן מבין כל הפעולות הנעשות בקודש הקדשים דווקא הקטרת הקטורת היא הראשונה.

⦁ מְסָרוּהוּ זִקְנֵי בֵית דִּין לְזִקְנֵי כְהֻנָּה... וְאָמְרוּ לוֹ, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, אָנוּ שְׁלוּחֵי בֵית דִּין, וְאַתָּה שְׁלוּחֵנוּ וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין, מַשְׁבִּיעִין אָנוּ עָלֶיךָ בְּמִי שֶׁשִּׁכֵּן שְׁמוֹ בַבַּיִת הַזֶּה, שֶׁלֹּא תְשַׁנֶּה דָבָר מִכָּל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ לָךְ. הוּא פוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה, וְהֵן פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין: (משנה יומא פרק א) בתקופת בית שני היו אנשים צדוקים, אשר האמינו רק בתורה שבכתב, וחשבו שצריך להקטיר את הקטורת בקודש הקודשים באופן שונה מההלכה. מכאן נבע הצורך להשביע את הכהן הגדול בערב יום כיפור, לאחר שבעת ימי הפרישה והלימוד, שלא ישנה דבר ממה שלימדוהו. לאחר מכן היה פורש ובוכה על שחשדוהו שהוא צדוקי, והן פורשין ובוכין על שחשדו בכשרים.

⦁ "בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ... וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר: אָנָּא הַשֵּׁם, עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי חָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי..."(משנה יומא פרק ג) בסיום עבודת התמיד של בוקר הכהן הגדול היה מתחיל בעבודות יום הכיפורים. כהכנה לכך היה טובל, מחליף לבגדי לבן ומקדש ידיים ורגליים. אך קודם שהכהן הגדול יוכל לכפר על כל העם הוא צריך לכפר על עצמו. לשם כך היה ניגש עם פרו בין האולם למזבח ומתוודה על עצמו וביתו, ובהמשך היום מקריבו. במהלך הוידוי היה הכהן הגדול אומר את שם השם המפורש, שם המורכב מ42 אותיות.

⦁ "בָּא לוֹ לְמִזְרַח הָעֲזָרָה, לִצְפוֹן הַמִּזְבֵּחַ, הַסְּגָן מִימִינוֹ וְרֹאשׁ בֵּית אָב מִשְּׂמֹאלוֹ. וְשָׁם שְׁנֵי שְׂעִירִים, וְקַלְפִּי הָיְתָה שָׁם וּבָהּ שְׁנֵי גוֹרָלוֹת"(משנה יומא פרק ג) לאחר הוידוי על פרו הכהן הגדול היה ניגש לשני שעירים, אשר נועדו לכפר על עם ישראל. האחד מוקרב לה' והשני נשלח לעזאזל. בשביל להחליט מה יהיה גורלו של כל שעיר עשו הגרלה, ובסופה קשרו לשון של זהורית, רצועת צמר אדום, על צוואר השעיר לה' ועוד לשון של זהורית על קרני השעיר המשתלח. לאחר הגרלת השעירים היה חוזר לפרו ומתוודה בפעם השניה, הפעם על כל אחיו הכהנים, ושוחט אותו.

⦁ "הִגִּיעַ לָאָרוֹן. נוֹתֵן אֶת הַמַּחְתָּה בֵּין שְׁנֵי הַבַּדִּים. צָבַר אֶת הַקְּטֹרֶת עַל גַּבֵּי גֶחָלִים, וְנִתְמַלֵּא כָל הַבַּיִת כֻּלּוֹ עָשָׁן. יָצָא וּבָא לוֹ בְדֶרֶךְ בֵּית כְּנִיסָתוֹ וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בַּבַּיִת הַחִיצוֹן, וְלֹא הָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל" (משנה יומא פרק ה) בכניסתו הראשונה לקדש הקדשים הכהן הגדול מקטיר קטורת לפני ארון הברית. הקטורת, העשויה מאחת עשרה צמחים בעלי ריחות שונים, מסמלת את חשיבותו של כל אחד ואחד בעם ישראל. הרי הקב"ה מעוניין בתפילות של כולם, בפרט ביום הכיפורים בו אנו מותרים להתפלל אף עם העבריינים. לכן מבין כל הפעולות הנעשות בקודש הקדשים דווקא הקטרת הקטורת היא הראשונה.

⦁ "נָטַל אֶת הַדָּם מִמִּי שֶׁהָיָה מְמָרֵס בּוֹ, נִכְנַס לַמָּקוֹם שֶׁנִּכְנַס, וְעָמַד בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַד, וְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה" (משנה יומא פרק ה) לאחר הקטרת הקטורת בקודש הקודשים, הכהן הגדול היה לוקח את דם הפר שעליו התוודה ומַזֶה ממנו טיפות בין שני בדי הארון. אותו התהליך היה עושה שוב עם דם השעיר לה'. לאחר מכן היה מַזֶה מדם הפר כנגד הפרוכת, המבדילה בין הקודש לקודש הקודשים, וחוזר על כך שנית עם דם השעיר. בסיום ההזיות היה מערבב בין שני הדמים ומַזֶה על קרנות מזבח הזהב. עיקר כפרת החטא הוא בהזית הדם. כי שחיטת הקרבן והקרבתו הן בבחינת ביטול הבהמיות, ואילו הדם, שהוא פנימי יותר ונושא את הנפש, הוא בבחינת התיקון. כאשר הדם נדבק למזבח הוא מחזיר את הנפש ליסודה.

⦁ "לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית הָיָה קָשוּר עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, וּכְשֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר הָיָה הַלָּשׁוֹן מַלְבִּין, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה א) אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ" (משנה יומא פרק ו) לאחר הקרבת השעיר לה' ושליחת השעיר המשתלח לה' נותר רק לחכות ולראות האם הקב"ה כיפר לעם ישראל או לא. לשם כך תלו לשון זהורית על דלת ההיכל, אם היתה הופכת לבנה סימן שהתכפרו להם עוונותיהם. שעה זו היתה מרובה בתפילות, ואם חזרו בתשובה והיו רצויים לפני הקב"ה היו רואים שאט אט, ברבות התפילות, צבע הלשון הולך ומתבהר עד שמתכפר להם לגמרי. יהי רצון שנזכה גם אנו לכפר על חטאנו. גמר חתימה טובה.

⦁ "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים... לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא פרק כג) מדוע אנו מצווים בחג הסוכות? מה הוא נועד להזכיר לנו? כשבני ישראל יצאו ממצרים הם ישבו במקום הנקרא 'סוכות' שם גם בנו סוכות (מעצים וענפים) לשבת בהם. רבי עקיבא סובר שלא מדובר רק בזכירת סוכתו הפרטית של כל אדם, אלא בסוכה הכללית שנפרסה על כל העם. זוהי סוכת ענני הכבוד שהקב"ה פרס על עם ישראל לאחר יציאת מצרים. אם כך נשאלת השאלה מדוע חוגגים את חג הסוכות בט"ו תשרי? הרי כל הסיבות הללו קרו מיד לאחר הפסח, בניסן.

⦁ "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר... וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ.. וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות פרק כה) ביציאת מצרים החלו ענני הכבוד, דרכם התגלה ה', ללוות את עם ישראל. אך משחטא העם בחטא העגל נסתלקו, וה' שלח מלאך שילווה את העם. ביום כיפור הקב"ה סלח לעם ישראל, כאמור "סלחתי כדברך". כשירד משה רבנו בפעם השניה מהר סיני, עם לוחות הברית השניים, עם ישראל קיבל את הציווי "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". במשך שלושה ימים נאספו תרומות מכל העם לבניית המשכן ובט"ו בתשרי, כשהחלו בבנייתו, חזרו ענני הכבוד. על כן חוגגים את חג הסוכות בתאריך זה. בעת שאדם יושב בסוכה הוא מצווה לזכור את ענני הכבוד, שביציאת מצרים ה' בכבודו ובעצמו היה לעם ישראל למגן וסוכה.

⦁ "וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן... וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר" (ישעיה פרק ד) סוכה במובנה המלא היא השראת השכינה במקדש ובירושלים. ר' שלמה הכהן מוילנא מעיר שבכל מקום בתנ"ך מובאת המילה 'סכה' בכתיב חסר, רק במקום אחד כתובה המילה בשלימותה וזאת בפסוק "ויהי בשלם (בירושלים) סוכו" רק במקום אחד השראת השכינה שלמה- בבית המקדש בירושלים, בבוא הגאולה. בעת הישיבה בסוכה אנו צריכים לראות לנגד עיננו את סוכת ה' העתידה להיות בירושלים. בזכות כוונות אלו נזכה להגיע ליום בו תתגלה השכינה במקדש ובירושלים ותתקיים התפילה והברכה "הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים".

⦁ "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ... וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ:"(דברים ט"ז) "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים"(ויקרא כ"ג) מבין שלושת הרגלים זכה חג הסוכות לתואר 'זמן שמחתנו'. אף מוזכרים בהקשר אליו שלושה תארי שמחה, ואילו בחג הפסח לא מוזכרים בכלל תארי שמחה. מדוע? שמחה גשמית- חג הסוכות נקרא גם חג האסיף שבו אדם זוכה לאסוף פירותיו ולשמוח בעמל שהשקיע כל השנה. לעומת זאת בחג הפסח התבואה נידונת ובשבועות הפירות נידונים והאדם אינו יודע מה יניב עמלו. שמחה רוחנית- תהליך הזיכוך הרוחני שאדם עבר בימים הנוראים ותחושת ההקלה מעומס החטא מביאים את האדם לשמחה עצומה שזכה להיות חלק מעם ישראל וזכה לעבוד את בוראו.

⦁ "ולְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים."(ויקרא כ"ג) בתוך ירושלים מצוות נטילת הלולב נמשכה כל ימי החג. כמבואר בגמרא בסוכה (מא:): "כך היה מנהגם של אנשי ירושלים: אדם יוצא מביתו ולולבו בידו, הולך לבית הכנסת ולולבו בידו, קורא בתורה ונושא את כפיו מניחו על גבי קרקע, הולך לבקר חולים ונחם אבלים ולולבו בידו, נכנס לבית המדרש משגר לולבו ביד בנו.."

 

 

גרסת הדפסה