טיפ טיפה חנוכה

טיפ טיפה חנוכה

טיפ טיפה- חנוכה במקדש

 

 
⦁ "התאזרו והיו לבני חיל... כי טוב לנו מותנו במלחמה מראות ברעת עמנו ומקדשנו" (חשמונאים א', ג') בשנת 137 למלכות היוונים מלך אנטיוכוס על סוריה וסביבותיה. אנטיוכוס התאווה למלוך גם על אזור מצרים, וכשהגיע לישראל היו יהודים מתיוונים שהציעו להתיידד עם המלך ולכרות איתו ברית. הם הבטיחו לו הרבה זהב וכסף בכדי למצוא חן בעיניו ואף התחייבו לקבל על עצמם את חוקי יוון. אנטיוכוס עלה ירושלים עם צבאו ולקח כשלל את כלי המקדש. כעבור שנתיים שר המיסים של יוון הגיע על מנת לגבות את החוב שהבטיחו אותם היהודים המתיוונים ואף תקף את ירושלים. "והכה אותם מכה קשה, לקח את שלל העיר וישפכו דם נקי מסביב למקדש".

⦁ "מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה, והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים. כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח, ואמרה: "לוקוס לוקוס [זאב זאב], עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל?" (בבלי, סוכה נו:) מרים חשבה בתפיסתה היוונית-אלילית, שכל הצורך בעבודת ה' היא כאשר אתה מקבל דבר בתמורה. כיוון שנכנסה למקום המקדש, ראתה בעיניה שלמרות שישראל מוסרים את נפשם על קיום המצוות, הם בכל זאת "מובסים" והיוונים נכנסים לבית ה' שוברים הורסים ומחללים אותו. על כן היא בעטה במזבח העולה בזלזול ובהרגשה שהקב"ה 'אינו ממלא את תפקידו', אלא רק "טורף" את הקורבנות שמביאים לו. כשחזרה עבודת המקדש לסדרה הענישו את משמר הכהונה 'בילגה' וחסמו להם את טבעת שחיטת הקורבנות וכן את ארון בגדי הכהונה שלהם.

⦁ "בימים ההם היה כהן בישראל ושמו מתתיהו" (חשמונאים א', ב') מתתיהו היה הראשון מבין היהודים שהתעשת וקרא למרד. פקידי המלך הבחינו במתתיהו והציעו לו להקריב קורבן ראשון לאל זאוס ובתמורה הבטיחו לו גדולה ועושר. אך מתתיהו הכהן לא היסס, בטח בה' וקרא: "לא נעשה ולא נשמע לדברי המלך כי האלקים אשר בשמים הוא מלכנו." לאחר שסילקו היוונים את מתתיהו מן הבמה, הציעו ליהודי מתייוון לעשות את העבירה, אך עוד בטרם התחיל להקריב את קרבנו, עלה מתתיהו, שלף חרב מוסתרת והרג את הבוגד, ובהמשך אף את פקיד המלך. מהלך זה הניע את תחילת המרד והמאבק כנגד היוונים. מתתיהו נפטר זמן קצר לאחר פרוץ המרד, אך עדיין אנו אומרים בתפילת 'על הניסים' – בימי מתתיהו. כיוון שכל ההצלחות שזכו להם בהמשך, הן מכוחו של מתתיהו הזקן.

⦁ "וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנַּאי וְנִצְחוּם, בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן, שֶׁהָיָה מוּנָּח בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, וְלֹא הָיָה בוֹ אֶלָּא לְהַדְלִיק יוֹם אֶחָד" (שבת כ"א) כיצד בדיוק ידעו בית חשמונאי שהשמן שמצאו לא נטמא? ומה הכוונה 'חתום בחותם הכהן הגדול'? על פי רש"י, חשש הטומאה שטימאה את כל הכדים הוא טומאת מת. כל אדם או חפץ שנמצא באותו חדר עם מת נטמא! כד חרס, לעומת זאת, נטמא רק מצידו החיצוני ומה שבתוך הכד נטמא רק אם הכד פתוח. רש"י מסביר את "החותם" כפשוטו- 'צמיד פתיל', שמסביב לפיו של הכד. החותם סגר את הכד ומעליו היה חותמת של הכהן הגדול (כעין חותמת שעווה). כל עוד החותם שלם משמע שכד החרס לא נפתח ומעולם לא נטמא. אם כן השמן יכול לשמש למאור!

 
⦁ "ומנותר קנקנים, נעשה נס לשושנים, בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים." (מעוז צור) נס פח השמן נמשך שמונה ימים, זהו הזמן הדרוש על מנת להכין שמן טהור למנורה. מדוע נדרש זמן כה רב להכנת השמן למאור? באופן כללי, שמן זית משובח היה קשה להשגה, עד שהיו צריכים להצפין לגליל בכדי למצוא שמן ראוי. כפי שמעידה המשנה במקום אחר: "תקוע (הגלילית) אלפא לשמן" (מנחות ח', ג'). אם נוסיף לכך את העובדה שאת שמן הזית ה'כתית למאור' היו מפיקים על ידי סחיטת הזיתים באופן ידני, ללא כל בית בד או 'ים וממל', נבין מדוע תהליך הפקת השמן למנורה ערך זמן כה רב עד שנצרכו שמונה ימי נס בשביל להפיק שמן נוסף.

⦁ "שמונה ימים חגגו את חנוכת המזבח ותגדל השמחה עד מאוד, ויהודה ואחיו וכל קהל ישראל קבעו לחוג את ימי חנוכת המזבח במועדם בכל שנה ושנה שמונה ימים מיום כ"ה בכסליו..." (ספר החשמונאים) עד שהצליחו לעלות לירושלים ולחנוך את בית המקדש, נלחמו יהודה המקבי ואנשיו ביוונים בשלושה קרבות שונים. כשניצחו והגיעו למקדש אספו החשמונאים חבורה של כהנים יראי שמיים על מנת לטהר את המקדש והחלו ליצור כלי מקדש חדשים. החשמונאים אף בנו מזבח חדש כיוון שלא יכלו לשאת את השימוש במזבח שחולל בעבודה זרה.בכ"ה בכסלו חנכו החשמונאים את המזבח החדש והקריבו עליו קורבנות טהורים. שמונה ימים ארכה חנוכת המזבח (כמו חנוכת המשכן), ולזכר אותם ימי שמחה והודיה של בנייתו המחודשת של המקדש, נקבעו ימי חג החנוכה.

⦁ "וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל" (ספר החשמונאים) בסיום בניית המזבח, בימי המשכן והמקדש הראשון, נערכה חגיגת חנוכת המזבח במשך שבעה ימים, ואילו בימי בית שני החשמונאים חגגו את חנוכת המזבח במשך שמונה ימים. על כך שואלת הגמרא: ומה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים? אלא בימי מלכות יון שנכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח ושדוהו בשיד ותקנו בו כלי שרת והיו מתעסקין בו שמונה ימים" (מגילת תענית). בניית המזבח הינה דבר מורכב המצריך ימי עבודה רבים, אך החשמונאים הצליחו לבנותו בשמונה ימים בלבד. זכר לנס הזה נקבעו במקביל שמונת ימי חנוכת המזבח (על פי המהרש"א שבת כ"א).

⦁ "וְאַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ בְּבֵית הַמּוֹקֵד... מִזְרָחִית צְפוֹנִית, בָּהּ גָּנְזוּ בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי אֶת אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ שֶׁשִּׁקְּצוּם מַלְכֵי יָוָן." (מידות א', ו') אבני המזבח עשויות אבן ואינן מקבלות טומאה, לפיכך היוונים לא טימאו את המזבח, אך הם שיקצו אותו, הקריבו עליו חזיר. החשמונאים לא רצו להשתמש במזבח המחולל, ולכן פרקו אותו ובנו מזבח חדש. את אבני המזבח הישן גנזו בלשכת החותמות. מדוע לגנוז את האבנים במקדש ולא להוציאם מחוץ לירושלים למקום מכובד יותר? את אבני המזבח לא יכלו לפרק ולשבור לחתיכות קטנות, כיוון שגם לאחר ששוקצו הן עדיין צריכות להיות 'אבנים שלמות'. מכאן שכדאי למעט בטילטולן של האבנים הגדולות. האבנים נגנזו דווקא בלשכה בהם מביאים נסכים, בכדי להזכיר למביאי הקרבנות, את מטרתם האמיתית של הקרבנות, בניגוד ליוונים שחיללו, זלזלו ובעטו במזבח.

 
⦁ "בשעה שנצחו בניו של חשמונאי הכהן הגדול למלכות יון... נכנסו לבית המקדש מצאו שם שמונה שפודין של ברזל וקבעו אותם והדליקו בתוכם נרות." (פסיקתא רבתי פרשה ב'). ב"מגילת תענית" מסופר שכדי להכין מנורה חדשה השתמשו החשמונאים ב"שיפודים של ברזל". מה היו אותם "שיפודים"? הרב גורן זצ"ל טען, על סמך הנוסח של מגילת תענית שהיה בידו, "נכנסו בני חשמונאי להיכל ושבעה שפודין של ברזל בידן", כלומר שהשיפודים כבר היו אצלם כשנכנסו להיכל, שאותם "שיפודים" היו בעצם הכידונים והחניתות של החשמונאים. מצד שני- החשמונאים היו טמאי מתים, וכך גם כלי הנשק שלהם, ואיך יתכן שיכינו מנורה טמאה, הרי הם התאמצו כל-כך למצוא שמן טהור? על פי הנוסח המדויק של מגילת תענית, החשמונאים מצאו בהיכל שמונה שיפודים של ברזל. מתכת כחומר גלם, שעוד לא עוצבה לכלי, אינה מקבלת טומאה, וכך הכינו ממנה מנורה טהורה.

⦁ "וחושך זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל" (בראשית רבה ב', פסקה ד') מדוע מכל הגזרות הקשות שהפילו היוונים על ישראל 'בחר' המדרש דווקא בגזרה זאת? אגדת עם מספרת שתלמידיו של אריסטו שתפסו אותו עובר על עבירה חמורה במיוחד, שאלו אותו: 'כיצד יכול אתה להטיף ליושר ולעשות מעשים כאלה?'. בתגובה ענה: 'האם אדם שעוסק בגאומטריה -  צריך להיות משולש?'. תרבות היוונים העצימה מאוד את הכח והגבורה החיצוניים. לא עצם התורה צרמה ליוונים, אלא הבחירה בה כ'תורת חיים'. לכן הם לא שרפו את התורה, אלא ביקשו לתרגמה ליוונית. הכתיבה על קרן השור היא כעין 'סטיקר' ההזדהות עם הרעיון הגדול. לא בתוך הבית, אלא דווקא בחוץ, ברוב עם. עם ישראל כמובן לא נכנע לגזרה ומיהר למכור את שווריו.

⦁ "הַמּוֹצֵא כֵלִים וַעֲלֵיהֶם צוּרַת חַמָּה, (או) צוּרַת לְבָנָה, צוּרַת דְּרָקוֹן, יוֹלִיכֵם לְיָם הַמֶּלַח" (עבודה זרה ג', ג') לאחר חורבן הבית השני, נגנבו כלי המקדש ונלקחו לרומא. בהגיע תהלוכת הניצחון לרומא הם הנציחו את הצלחתם בשער גדול ועליו תחריטים שונים. אחד מן התחריטים הללו מתאר את גולי יהודה הנושאים את המנורה וכלים נוספים. האם זאת מנורת המקדש? עיון בבסיס המנורה שעל שער טיטוס, מגלה שיש עליו צורות שונות של חיות, ויש המזהים אותם בתור תמונה של דרקון! צורת הדרקון היתה נפוצה מאוד על גבי כלי עובדי אלילים. כיצד יתכן, אם כן, שבבסיס המנורה שעמדה בבית המקדש תהיה צורה של דרקון? הרב הרצוג הביא סברה מעניינת הגורסת שבסיס המנורה נפל במהלך המסע לרומא, והאומן שגילף את המנורה הוסיף את הבסיס על פי דמיונו. (זאת במיוחד לאור העובדה ששער הניצחון נבנה כ- 12 שנה לאחר הגעת המשלחת לרומא).

 
⦁ מָה אִם הַמְּנוֹרָה שֶׁאֵינָהּ לַאֲכִילָה, טְעוּנָה שֶׁמֶן זַיִת זָךְ, הַמְּנָחוֹת שֶׁהֵן לַאֲכִילָה, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּטְעֲנוּ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ? תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות כז), זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, וְלֹא זָךְ כָּתִית לַמְּנָחוֹת: (משנה מסכת מנחות פרק ח') שמן למאור ושמן למאכל- איזה מהם יקר יותר? לכאורה בוודאי שהשמן למאור יהיה זול יותר, וכך אכן אנו מכירים כשאנו קונים שמן זית כיום. אך למרבה ההפתעה, לא כך היה בבית המקדש. על השמן למנורה נאמר שהוא צריך להיות "זך כתית למאור" ולכן הוא משובח יותר. אך מדוע? זאת משום שאת קרבנות המנחה מביאים בעיקר עניים, חסרי יכולת כלכלית. אם היו נדרשים להביא שמן זית זך, עלות המנחה היתה מתייקרת מאד, ומקשה עליהם. לכן גם כמות השמן הנדרשת לקרבן המנחה היא נמוכה מזו שנדרשת למנורה, הכל כדי להקל על העניים. כשם שאומרת הגמרא: "חסה תורה על ממונם של ישראל".

⦁ "מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית... אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, שָׁם הָיוּ נוֹתְנִין יַיִן וְשֶׁמֶן, הִיא הָיְתָה נִקְרֵאת לִשְׁכַּת בֵּית שְׁמַנְיָה" (מידות ב', ה') השמן בבית המקדש שימש גם להדלקת המנורה וגם לקרבנות המנחה, ולו היה מקום מיוחד, בלשכת השמנים שבעזרת הנשים. השם "לשכת השמנים," רמז לכך שהיו כמה סוגי שמן זית בלשכה, בעלי איכות שונה (שכן השמן למנורה משובח יותר). אך לא רק שמן נשמר בלשכת השמנים, אלא גם יין, ששימש לניסוך על המזבח. אז למה נקרא שמה של הלשכה "בית שמניה-לשכת השמנים"? התשובה היא שבתקופת המקדש היה השמן יקר יותר מן היין. בנוסף, כמות השמן שבלשכה היתה רבה יותר, שכן צרכיו מרובים- גם למנורה וגם למנחות. לשכת השמנים שכנה בפינה המערבית- דרומית של עזרת הנשים. מיקום זה מסמל גם את המנורה שעמדה בדרום, וגם את ניסוך היין שנערך בקרן הדרומית- מערבית של המזבח.

⦁ כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה ואע"פ שאין השמנים נמשכים אחר הפתילה ואין האור נתלה יפה באותם הפתילות: (שו"ע אורח חיים סימן תרעג) מהי הדרך הטובה ביותר להדליק נרות חנוכה? יש אומרים שמצווה להדליק בשמן זית מפני שאורו צלול או מפני שיש בכך זכר למנורת המקדש. לדעת המהר"ל ישנה הגדרה מסוימת מאד לנר בו מותר להדליק- "נר" הוא כלי קיבול לשמן, שבו מניחים פתילה. הפתילה "מציצה" אל מחוץ לנר ושואבת אליה את השמן, כמו נרות החרס של פעם. לשיטת המהר"ל ישנה משמעות עמוקה. הרעיון של חנוכה הוא הוספת אור. בנר שעווה, או בנר עם פתיל צף, ככל שהנר דולק- הלהבה יורדת. לעומת זאת בנר כמו של המהר"ל השלהבת נשארת כל הזמן באותו גובה ולא יורדת למטה. זה מה שמגלים לנו נרות חנוכה- אורם של ישראל לא כבה ולא דועך. אפילו בגלות, בהיעדר מקדש ומנורה, הוא ממשיך להאיר. ”הנרות- לעולם אל מול פני המנורה יאירו.. לא רמזו אלא לנרות חנכת בית חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו." (רמב"ן על במדבר ח', ב')

 
⦁ "רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ... וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ:" (זכריה ד', ב'-ג') זכריה רואה בנבואתו מנורת זהב ו"גולה על ראשה". מן הגולה יוצאים צנורות הממלאים בשמן את נרות המנורה. השמן מגיע אל הגולה משני ענפי הזית שבצידי המנורה. פעמים רבות המשילו הנביאים את ישראל לתערובת של מתכות שיש בה טוב וגם רע, אך בנבואה זו אומר זכריה: רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ". כנסת ישראל טהורה מסייגים ופסולת. "כֻּלָּך יָפָה רַעְיָתִי". ומה פשר ה"גולה" שעל המנורה? בקהלת רבה מובא פירוש מעניין: לא "גֻלָּהּ", אלא "גולה" או "גאולה". גולה- משום שכל גלות שעמ"י גולה, הקב"ה גולה בראשם. וגאולה-מפני שבזמן הגאולה יבוא הקב"ה בראש עמ"י כדי לגאלם. "וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם" (מיכה ב', י"ג). ומהם שני ענפי הזית? אלו שני האנשים הנמשחים בשמן- המלך והכהן הגדול, המנהיג המעשי והמנהיג הרוחני של העם, שהם שיבנו את בית המקדש.

⦁ "בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך. טעמא דבית שמאי כנגד פָּרֵי החג, וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין" (שבת כ"א, ב') בין בית שמאי ובית הלל ישנה מחלוקת מפורסמת - האם בכל יום בחנוכה מוסיפים נר, או שממעטים מיום ליום. שיטתם של בית הלל ברורה- "מעלין בקודש" על ידי הוספת האור מתגברים על החושך, זהו גם עניינו של נס פך השמן. אבל מה ענינה של שיטת בית שמאי? ומה הקשר "לפָּרֵי החג"- שבעים הפרים שמקריבים בחג הסוכות? לפי שיטת בית שמאי, האור נצרך דווקא במקום שיש חושך. זהו עניינם של 70 הפרים שמוקרבים בחג הסוכות, כנגד 70 אומות העולם. בכל יום של החג מקריבים פחות פרים כדי לסמל שגם האומות הולכים ופוחתים. כך בחנוכה-לאחר שהדלקנו ביום הראשון את שמונת הנרות, נחלש כוח הרוע, וממילא יש פחות צורך באור ביום שלמחרת.

⦁ "הדלקת הנרות דומיא דמנורה תקנוהו..." (שם משמואל, מקץ, תרע"ד) ישנה הקפדה רבה בהלכה שלא להעתיק שום כלי מהמקדש אל מחוצה לו, וכן אין להקריב קרבנות בשום מקום אחר. איסורים אלו באים בשל כוחות הטומאה הממהרים להקיף כל דבר טהור שיוצא ממחיצות המקדש. אם כך, מדוע אומרים הפוסקים שנרות החנוכה הם כנגד נרות מנורת המקדש? הסיבה לכך היא מסירות נפשם של המכבים למען התורה וקדושת המקדש, שעל ידה נצחו את היוונים הטמאים, ובכך זכינו לאור גדול המסוגל לעמוד מול כל כוח טומאה. זוהי הסיבה שהנס נעשה דווקא במנורה, "כי נר מצווה ותורה אור". באותה השנה הודלקו הנרות בחוץ- "בחצרות קדשך", וכנגדם מורה ההלכה להדליק את נרות החנוכה דווקא מבחוץ, משום שהאור המסמל את התורה לא נטמא לעולם, גם בחוץ, כל עוד אנו מוסרים את הנפש למען התורה וקדושת ישראל.

 
⦁ "כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ" כוחם של היוונים היה בחכמה האנושית. לכן מה שהפריע להם בתורת ישראל היו דווקא החוקים- המצוות שאינן מובנות בשכל, ביניהן גם מצוות רבות במקדש. לעומתם, עם ישראל מבין שדווקא על ידי קיום והתחברות למצוות שאיננו מבינים, מתעוררים בנו הרצון הלב והאהבה להתחבר לה'. על כן מצוות אלו נקראות "חוקי רצונך". מול ההבנה היוונית שמה שאינני מבין- לא קיים, עומד המקדש, המסמל את מוגבלותנו בעולם מול גדולתו של הקב"ה. לכן דווקא במקדש ישנה מצוות ההשתחוויה בפישוט ידיים ורגליים, המסמלת ביטול לפני ה'. היוונים רצו "להשכיחם תורתך". דבר שאנחנו שוכחים הוא דבר שלא חשוב לנו. מסירות הנפש על המצוות, פעולת הדלקת הנרות בחנוכה ואמירת הודאה ב"על הניסים", מראות שאיננו שוכחים את המקדש ושאר חוקי ה'. ההפך- אנחנו רוצים אותם!! (ע"פ שם משמואל חנוכה, שנת תרע"ג ליל א')

⦁ "המנורה רומזת על אור ה' המאיר לעולם כולו בכבודו" (מלבי"ם על זכריה פרק ד פסוק ב) בכל התקופות שימשה המנורה כסמל בתרבות היהודית. היא מופיעה בפסיפסים, תבליטים, עיטורים בבתי כנסת ועוד ועוד. מתתיהו אנטיגונוס, המלך החשמונאי האחרון, הטביע מטבע בו מופיעה המנורה, הוא מטבע עשר האגורות בו אנו משתמשים כיום. כשהחשמונאים טיהרו את המקדש- הכינו מיד מנורה חדשה והדליקו בה נרות- להראות את נצחון האור על החושך. לעומת זאת בתבליט שער טיטוס המפורסם ברומא, המתאר את "תהלוכת הנצחון" הרומאית לאחר חורבן הבית, בולטת יותר מכל- המנורה, שסמלה את הנצחון על עם ישראל, נצחון החושך על האור. אך אותה מנורה שהיתה סמל לגלות, חורבן והשפלה, שבה והפכה לסמל של תקומה בסמלה של מדינת ישראל, המייצג את הריבונות היהודית והגאולה בארץ. המנורה מקשרת אותנו עם בית המקדש, ומסמלת את הרוח של עם ישראל. שנזכה בעז"ה לראות במהרה את אור המנורה שב ומאיר לעולם כולו.

⦁ "אֵלּוּ הֵן הַמְמֻנִּין שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ... בֶּן בֵּבָי עַל הַפָּקִיעַ" (שקלים ה', א') אחד מן הממונים במקדש הוא בן בבי, הממונה על הפקיע. מהו ה"פקיע"? אחת הדעות בגמרא היא "על הפקיע - פתילתא. כדתנן מבלאי הכהנים מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין" (יומא כ"ג). מכאן ש"פקיע"= אלו פתילות. כלומר תפקידו של בן בבי היה להכין פתילות למנורה. כל תפקידו היה לפרום בגדי כהונה ולהכין מהם פתילות באורך אחיד. האם התפקיד ראוי להיכלל ברשימת הממונים? אחת משבע הנביאות שהיו לישראל היתה 'דבורה אשת לפידות'. חז"ל מביאים שבעלה היה עם הארץ, ובכדי להוסיף לו זכויות, אמרה לו להכין פתילות למשכן. בעלה של דבורה נהג להכין פתילות עבות, כדי שאורן יהיה חזק, ובזכותן זכתה דבורה אשתו לנבואה. כך גם מובא בירושלמי: "זה שנתמנה על הפתילות זכה להימנות עם גדולי הדור" (ירושלמי שקלים, פ' ד') לפעמים גם תפקיד שנראה שולי וקטן, מזכה אדם לגדולה. כל אחד יכול למצוא את תפקידו ומקומו, ויחד להאיר את המקדש.

 

גרסת הדפסה