טיפ טיפה יום כיפור

טיפ טיפה יום כיפור

 טיפ טיפה- יום כיפור

⦁ "שִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ לְלִשְׁכַּת פַּלְהֶדְרִין" (מסכת יומא א') שיא הקדושה שבכל השנה, מגיע כאשר האיש הקדוש ביותר- הכהן הגדול, נכנס למקום הקדוש ביותר- קודש הקודשים, ביום הכי קדוש- יום הכפורים. כדי להגיע מוכן לרגע זה על הכה"ג להתכונן כראוי, שכן במשך כל השנה, אם רוצה הכה"ג לעבוד במקדש- עובד, ואם לא רוצה, לא עובד. אולם ביום כיפור עושה הכה"ג לבדו את כל עבודות היום, ביניהם גם עבודות קשות ביותר. מכיוון שכך, פורש הגדול מביתו כבר שבוע לפני החג (החל מהיום- ג' תשרי) ל'לשכת פלהדרין'-לשכתו שבמקדש, על מנת לחזור, ללמוד ולתרגל את העבודה. בשבוע הקרוב נעסוק בעז"ה בנושאים שונים מעבודת יום הכיפורים במקדש, ויהי רצון שנזכה להגיע מוכנים ליום הקדוש, ולחזות מהרה בכהן גדול 'בצאתו בשלום מן הקודש'!

⦁ "כך היא מדת הדין נוהגת: מוטב יבוא זכאי ויכפר על החייב ואל יבוא חייב ויכפר על החייב." (מסכת שבועות דף י"ד ע"א) ביום הכיפורים מתוודה הכהן הגדול מספר וידויים במקדש. את שני הווידויים הראשונים, אומר הכהן בסמכו את שתי ידיו על ראש הפר, שהביא כקרבן מכספו שלו. בווידוי הראשון מכפר הכה"ג על חטאי עצמו ומשפחתו- 'אני וביתי'. רק לאחר שכיפר על חטאי עצמו והוא כבר נחשב 'זכאי', יכול הכהן להתוודות על חטאי אחיו הכהנים, ולבסוף גם לסמוך ידיו על ראש השעיר המשתלח לעזאזל, ולהתוודות על חטאי כל ישראל. שכן: "מוטב יבוא זכאי ויכפר על החייב".מאותה סיבה נוהגים גם כיום, בזמן ה'כפרות' שלפני יום כיפור, שהאב מכפר קודם על עצמו באמירת, "זו כפרתי" ורק אחר כך מכפר על בני משפחתו.

⦁ "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן... בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ..." (ויקרא ט"ז) ידוע ומפורסם כי 'הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים פעם בשנה- ביום הכיפורים'. אך האמת שהמשפט הזה נכון רק חלקית. מדוע? הכהן הגדול באמת נכנס לקה"ק אך ורק ביוה"כ, אולם במשך היום נכנס הכהן ארבע פעמים, ולא אחת. כיצד? בפעם הראשונה נכנס הכה"ג עם מחתה שעליה גחלים ועם כף קטורת, מניח את המחתה בין שני בדי (מוטות) הארון ומקטיר עליה את הקטורת. בפעם השנייה נכנס הכהן עם דם פר החטאת ומזה ממנו באצבעו מול הכפרת, פעם אחת למעלה ושבע פעמים למטה. בפעם השלישית נכנס עם דם השעיר לה', ומזה מדמו בדיוק כפי שעשה עם דם הפר. ובפעם הרביעית והאחרונה, לקראת סוף היום, נכנס הכה"ג להוציא את כלי הקטורת (הכף והמחתה) שנשארו בקודש הקודשים.

⦁ וְכִפֶּר הַכֹּהֵן.. וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר, וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה" (ויקרא ט"ז ) עבודת הכהן הגדול ביוה"כ אינה פשוטה, ויש לכך דוגמאות רבות. למשל שבבית שני, בהיעדר ארון הברית, קודש הקודשים היה חשוך לחלוטין והכה"ג היה צריך לגשש באפלה! דוגמה נוספת היא שבכל יום, יחד עם הכהן שהקטיר קטורת נכח כהן נוסף ששפך את הקטורת מהכלי לידיו של המקטיר. אולם ביו"כ עובד הכה"ג לבדו, והוא צריך להצליח לחפון את הקטורת לתוך ידיו מבלי שתישפך, ולאחר מכן להניח את הכלי הריק כשידיו מלאות קטורת, דבר שנחשב לעבודה הקשה ביותר במקדש! ובל נשכח שמלבד העבודות המיוחדות, על הכהן ביו"כ לשחוט לבדו 16 בהמות! הקושי בעבודות יו"כ מעיד על גודל קדושתו וייחודו של היום. ולכן גם כיום 'שאין לנו לא מנהל כימים ראשונים ולא כהן להקריב קרבן', אל לנו לשכוח למה אנו מייחלים- 'תתן אחרית לעמך- תשיב מקדש לתוכנו', (מתוך התחינות ליוה"כ) שנזכה במהרה!

⦁ "שִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ לְלִשְׁכַּת פַּלְהֶדְרִין" (מסכת יומא א') מספרים כי בעת שהיה הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים, היו קושרים לרגלו חוט, על מנת שאם חלילה ימות הכהן בקה"ק, יוכלו למשוך אותו משם. אולם כיצד ייתכן שעשו זאת, והרי אסור להוסיף שום דבר על גופו של הכהן מלבד בגדי הכהונה, והחוט נחשב חציצה? לעניין קשירת החוט על רגלו של הכהן לא נמצא שום מקור מלבד דברי הזוהר בשתי מקומות.

 

גרסת הדפסה