טיפ טיפה כלי המקדש האבודים

טיפ טיפה כלי המקדש האבודים

טיפ טיפה- כלי המקדש האבודים

 
⦁ "וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן ה' וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ ...וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים" (מלכים א, ח) לפני כ-3500 שנה, למרגלות הר סיני, נבנו כלי בית המקדש לראשונה. 'מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ'. מאז עברו הכלים מסע ארוך. שלושים ותשע שנות הנדודים במדבר, ימי המשכן בגלגל, בשילה, בנוב ובגבעון עד ששלמה המלך העלה אותם ברוב פאר אל המקדש. אך מאז נגנבו חלק מכלי המקדש, אחרים הוטמנו והוחבאו – מחכים לנו שנחשוף אותם מחדש. במהלך הדורות נעשו חיפושים רבים ומחקרים שונים לגילוי כלי המקדש האבודים, על ידי רבנים, ארכיאולוגים וסקרנים שונים- יהודים וכאלו שאינם. בכל שבוע ניגע בע"ה בסיפור אחר בנושא, לאו דווקא על פי הסדר הכרונולוגי, ומי יודע אולי בסוף נגלה את הכלים בעצמינו!

⦁ "אֵלּוּ חֲמִשָּׁה דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בֵּין מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן לְמִקְדָּשׁ שֵׁנִי, וְאֵלּוּ הֵן, אָרוֹן כַּפֹּרֶת וּכְרוּבִים, אֵשׁ, וּשְׁכִינָה, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוּרִים וְתֻמִּים" (מגילה כ"א:) מתוך כל הכלים, הכלי החשוב ביותר הוא ארון הברית. הוא גם הכלי החשוב ביותר למצוא, שכן חייבים למצוא את הארון עם הלוחות שבתוכו. אם כן, היכן נמצא הארון? הגמרא מביאה שתי שיטות: "תַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אָרוֹן גָּלָה לְבָבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר "וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה, שָׁלַח הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר, וַיְּבִאֵהוּ בָבֶלָה עִם כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית ה". רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אָרוֹן בִּמְקוֹמוֹ נִגְנַז, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר, וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה, וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה". אם הארון אכן נגנב, אנו בבעיה. אך על פי רוב הראשונים הארון נגנז. והיכן? זאת נראה בהמשך.

⦁ "וַיַּעַשׂ יֹאשִׁיָּהוּ בִירוּשָׁלִַם פֶּסַח לַה'... וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם... תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים ב', ל"ה) בסוף ימי הבית הראשון מגלה יאשיהו המלך ספר תורה הפתוח בפרשת הקללות ובה בשורת גלות. יאשיהו ממהר אל חולדה הנביאה, וזו אומרת לו שאמנם הוא צדיק, אך המקדש יחרב בעוונות העם. כך, בעיצומו של חג הפסח, מוציאים הלויים את ארון הברית מתוך קודש הקודשים, ומחביאים אותו במחילה מיוחדת, 'במטמוניות עקלקלות', שהכין מאות שנים לפני כן שלמה המלך בדיוק לסיבה הזאת. יאשיהו קיווה לזעזע את העם, בתקווה שיחזור בתשובה. אך המקדש נחרב, וארון הברית עדיין גנוז במקומו, במקום כלשהו תחת הר הבית, עד עצם היום הזה.

⦁ "במקומו היה הארון נגנז הדא הוא דכתיב 'וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים... וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. ורבנן אמרין: בלשכת דיר העצים היה הארון" (מסכת שקלים כ"ד.) הגמרא מביאה שני הסברים היכן נגנז ארון הברית. לשיטה אחת הארון נמצא במחילה ממש מתחת מקום קודש הקדשים. זאת כיוון שהנביא מעיד שהארון 'שם עד היום הזה'. לשיטת חכמים הארון גנוז מתחת לשכת העצים בבית המקדש, כפי שמופיע במשנה: "מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק, וְרָאָה הָרִצְפָּה שֶׁהִיא מְשֻׁנָּה מֵחֲבֵרוֹתֶיהָ. בָּא וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ. לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ, וְיָדְעוּ בְיִחוּד שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן נִגְנַז" אחד הכהנים שהיה עובד בלשכה חיפש את ארון הברית. אך באותה עת יצתה נשמתו או לגרסה אחרת 'יצתה אש ואכלתו'. ובאמת למה לא לחפש?

⦁ "לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים" (משנה מסכת תענית פרק ד) בתשעה באב בכו בני ישראל בכיית חינם (חטא המרגלים) ויום זה נקבע כבכייה לדורות לצערנו. מאז חטא המרגלים היו בני ישראל חופרים לעצמם קברים בערב תשעה באב ומתעוררים למחרת כאשר 15 אלף מהם מתים. בשנת ה 40, השנה האחרונה, אף אחד לא נשאר בקברו בתשעה באב, לאחר מספר ימים נוספים, בט"ו באב, הבינו בני ישראל שבוטלה הגזירה. כך נהפכו ימים אלו בין תשעה באב לט"ו באב לשבעת ימי שמחה. לעתיד לבוא נזכה לחג שמתחיל ב-ט' באב ויימשך שבעה ימים עד ט"ו באב. ה'בכייה לדורות' תהפוך לימי ששון ושמחה!

⦁ "תני עד שלא ניטל הארון היה נכנס ויוצא לאורו של ארון משניטל הארון היה מגשש ונכנס מגשש ויוצא" (ירושלמי יומא כ"ז.) נשאלת השאלה, מדוע באמת לא הוציאו את ארון הברית בבית שני? הרי ידעו היכן הוא נגנז. הסבר אחד תולה את הדבר ב'הסתר שכינה'. כלומר שעם ישראל לא היה ראוי לגילוי הארון. דבר זה משתלב יפה עם העובדה שהכהן שחיפש את הארון מת, זאת כסימן שלא הגיע הזמן. לאור זאת נבין כיצד הארון מופיע בתוך רשימת החסרונות הרוחניים בבית שני (ראו טיפ טיפה 159) אלו היו - אך בצמצום. במקום רוח הקודש- בת קול. במקום אש רובצת 'כאריה'- אש הבוערת 'ככלב'. כך, במקום ארון במקומו בקודש הקדשים, ארון שקיים במקומו- אך נסתר מן העין.

⦁ "עם ההתקדמות בחפירת... שיערנו שאם נפתח פתח בקיר לכיוון מזרח – נוכל להתקדם במחילה ולהגיע עד קרוב לקודש הקדשים... חכינו לשעת הכושר. סברנו שללא כלי עבודה, אלא רק בעזרת איזמל עדין, נוכל לפורר את קירות הגיר הרך...וכך להתקדם בחיפושינו בשקט ובצנעה ובעזרת ה' לגלות את מקומות המיסתור בהם הטמינו הכהנים את כלי המקדש, ולהתקדם עד מתחת למקום משאת נפשינו – 'קודש הקדשים', בו טמון ארון הברית'." ('רב הכותל' עמוד 278) לאחר שראינו שארון הברית נגנז תחת הר הבית, אף אחד לא הוציאו. אמנם מעט אחרי מלחמת ששת היה מי שהעז. הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל. האם מצא? את זאת נראה בהמשך...

⦁ לאחר שמונה הרב גץ לרב הכותל הוא חיכה ל'שעת כושר' על מנת לחפש את ארון הברית. זו הגיעה בשנת תשמ"א, הרב גץ בנה בית כנסת 'מול מקום קודש הקדשים' ובעובי הקיר החלו לחפור גומחה להנחת ארון הקודש. אך אז חיכתה להם הפתעה: "הוזעקתי באופן בהול ע"י מנהל העבודה לבוא מיד לכותל. הוא מסר לי על גילוי מדהים של אולם גדול מאחורי הכותל המערבי. עם פתיחת הפתח בשער העתיק שממנו יצאו הכהנים שנטמאו, לאחר טבילתם, נתגלו בדיוק מדרגות היורדות לאולם הנ"ל. שעה ארוכה ישבתי ללא אונים כשדמעות רותחות זולגות מעיני. ולבסוף אזרתי עוז ובדחילו ורחימו נכנסתי... עם המהנדס שהוזעק בינתיים, סיכמתי שראשית חכמה, לרוקן את המים - כי המוסלמים השתמשו בו כבבור מים... שנית, לסתום את פתח הבור, שהוא רצפת הר הבית." (מתוך יומנו של הרב גץ)

⦁ כעבור חודשיים לאחר שהרב גץ וצוותו החלו בחפירות הם נאלצו להפסיק: "סמוך לשעה 14:00, הוזעקתי בגלל חדירת ערבים למחילה, דבר שחששתי ממנו כל הזמן. בהגיעי ראיתי שקבוצת ערבים מורידים חומרי בנין... הצבתי זרקור בכדי לסנוור אותם... אך השוטרים ובתוכם הפיקוד הבכיר ברחו מהשטח, פשוטו כמשמעו... אי לכך רצתי לבדי, ומצאתי שהערבים חדרו לבית הכנסת ממש במגמה לחסום את הגישה ולאפשר לאנשיהם לבנות קיר. בהיותי לבדי לא יכולתי להתנגש בהם והפעלתי שכנוע פסיכולוגי להחזירם פנימה. פתאום שמעתי צעקות ומספר מתפללים פרצו פנימה והחלה התכתשות. או-אז הגיעו שוטרי מג"ב ועצרו מספר יהודים... המנכ"ל מסר לי שלפי סיכום בין השר יוסף בורג לבין מפכ"ל המשטרה ייבנה קיר מבלוקים על ידינו והפתחים של פי הבור מהר הבית ייסתמו בביטון מזויין...אני פורש למנוחה כשטעם מר בפי. מעודי לא חשתי השפלה של היהדות כמו היום וזאת במדינתנו הריבונית! אני מתפלל שזהו סוף הגלות." (מתוך יומנו של הרב גץ, יום ג', ב' אלול, תשמ"א)

⦁ "מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק, וְרָאָה הָרִצְפָּה שֶׁהִיא מְשֻׁנָּה מֵחֲבֵרוֹתֶיהָ. בָּא וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ. לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ, וְיָדְעוּ בְיִחוּד שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן נִגְנַז" (משנה שקלים פרק א') מעשה זה מלמד אותנו שידעו היכן הארון נגנז, אך כאשר הכהן 'התעסק' לחפשו בחריץ שמצא ברצפת הלשכה 'יצתה נשמתו'. אם כן, כיצד עשה זאת הרב גץ? הרב גץ אכן התלבט ושלח מכתבים לרבנים שונים בשאלה האם מותר מבחינה הלכתית לחפור תחת הר הבית וכן להמשיך ולחפש את ארון הברית. על שאלתו השניה יעץ לו הרבי מליובאויטש, לחדול מכך, בהזכירו את המעשה בלשכת העצים. מאידך, הוסיף שאם ימצא ארון הברית 'תחיש את הגאולה'. זאת כיוון שעם ישראל ירגיש שמציאות עולם עם המקדש אכן מתקרבת. הרב גץ מעיד ביומנו: "החלטתי להיות כפרתם של ישראל, לחפש את כלי המקדש ובלבד שיסייע להחיש את הגאולה". בסופו של דבר, כפי שראינו בעבר, הרב גץ לא הצליח לממש את תוכניותיו.

⦁ 'אני פורש למנוחה כשטעם מר בפי, אולם אני מנוע לגלות סודות, אפילו באמצעות יומן זה.' (מתוך יומנו של הרב גץ, יום ג', ב' אלול, תשמ"א) האם הרב גץ גילה דבר שאיננו יודעים עליו? איננו יודעים. אך יהי רצון שנזכה לאותה 'אש הבוערת בקרבינו' 'ולהתחזק ולא להשבר. כי עלי להמשיך בתפקיד, אפילו בדד במערכה'. כפי העיד הרב על עצמו (ראו בקטע היומן המצורף), ואולי אנו נוכל לסיים את 'משאת נפשו' של הרב גץ.

⦁ למדנו שארון הברית נגנז במקומו, מה עם שאר כלי המקדש? עם חורבן בית הראשון כלי המקדש גולים לבבל. "וְכֹל כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים הַגְּדֹלִים וְהַקְּטַנִּים וְאֹצְרוֹת בֵּית ה'... הַכֹּל הֵבִיא בָבֶל" (דברי הימים ב', ל"ו) אך מה עלה בגורלם? מחשש שאלוקי היהודים יתנקם בו, מלך בבל שמר על הכלים ולא העז להשתמש בהם. הכלים עברו בירושה למלך בלשאצר שהחליפו, וכשזה חישב שעברה נבואת ירמיהו, "כֹה אָמַר ה' כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם", מיהר והוציא את כלי המקדש לראווה. "וַיֹּאמֶר בֵּלְשַׁאצַּר בַּעֲצַת הַיַּיִן, לְהָבִיא אֶת כְלֵי הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר אָבִיו מִן הַהֵיכָל אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם, וְיִשְׁתּוּ בָהֶם הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו...בָּהּ בַּשָּׁעָה יָצְאוּ אֶצְבְּעוֹת שֶׁל יַד אָדָם... "זֶה הַכְּתָב אֲשֶׁר נִרְשָׁם: מְנֵה מְנֵה תְּקֵל וּפַרְסִין. מָנָה ה' מַלְכוּתְךָ. נִשְׁקַלְתָּ וְנִמְצֵאתָ חָסֵר. ונִפְרְסָה מַלְכוּתְךָ וְנִתְּנָה לְמָדַי וּפָרָס. בּוֹ בַלַּיְלָה הוּמַת בֵּלְשַׁאצַּר. (תרגום פרק ה' בדניאל)

⦁ עם קץ מלכות בבל, החלו פרס ומדי לשלוט על כל העולם, 'מהודו ועד כוש', זאת בהסכם רוטציה בניהם. גם כלי המקדש עברו מיד ליד ונתפסו על ידי הפרסים. אמנם, למרבה ההפתעה, ואולי כלקח שלמד מקודמו, ממהר כורש מלך פרס לאשר את בניין בית המקדש השני, ואף להחזיר את כלי המקדש. "וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר ה' מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר: כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה: מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל ... וְהַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ הוֹצִיא אֶת כְּלֵי בֵית ה' אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר מִירוּשָׁלִַם וַיִּתְּנֵם בְּבֵית אֱלֹהָיו..." (עזרא פרק א') אז האם הכלים אכן הוחזרו לירושלים?

⦁ "וְהַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ הוֹצִיא אֶת כְּלֵי בֵית ה' אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר מִירוּשָׁלִַם וַיִּתְּנֵם בְּבֵית אֱלֹהָיו:" (עזרא פרק א') הנביא מתאר שכורש החזיר כלים ,אך אלו כלים הוחזרו? אגרטלים- כלי אגירה שונים, כלומר כלי מידה: 'הין', 'עשרון' וכדומה. מחלפים – אלו סכיני השחיטה, וכפורי- הכוונה למזרקי הכסף והזהב לזריקת הדם. היכן המנורה והשולחן, מזבח הזהב והכיור? אלו נשארו, ככל הנראה, בתוך אוצר המלך. אכן, כמה שנים מאוחר יותר מתפאר מחליפו, הוא אחשוורוש, בכלי המקדש ובבגדי הכהונה. אחשורוש מוציא בסעודתו 'כלים מכלים שונים', שכן ברגע שהוצגו כלי בית המקדש, כל שאר הכלים 'החווירו' לעומתם."וציווה להשקותם בכלי זהב של בית המקדש שהוציא נבוכדנצר הרשע מירושלים. 'בהראותו את עושר כבוד מלכותו' אמר רבי יוסי בר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה" (מגילה יב:) זו, העדות האחרונה על כלי המקדש שהיו בשימוש בממלכת פרס. אולי יום אחד עוד נגלה בבושאר שבאירן את כלי המקדש מבית המקדש הראשון.

⦁ הגמרא מביאה עדות שכלי המקדש נמצאים ברומי: 'פעם אחת גזרה מלכות רומי גזירה שלא ישמרו את השבת, ושלא ימולו את בניהם. אמרו החכמים: 'נשלח משלחת לרומא לבטל הגזירה.. ילך ר' שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בניסים. ועמו ילך רבי אלעזר בר ר' יוסי'. בדרך לרומא יצא לקראתם שד הנקרא 'בן תמליון'. ושאלם: "רצונכם אבוא עמכם?" בכה ר' שמעון ואמר: "ומה הגר המצרית כשהייתה בצרה נזדמן לה מלאך שלש פעמים, ואני לא פעם אחת, אלא שד נגלה אלי? ומכל מקום נקווה לנס." הלך לו השד ונכנס בבת הקיסר. ואכן כשהגיעו לרומא, העיר כמרקחה- בת הקיסר השתגעה! הלך רבי שמעון ולחש באוזנה: "בן תמליון צא, בן תמליון צא!" מכיוון שקראו לו, יצא והלך לו. שמח הקיסר ואמר להם: "שאלו לכם כל שתרצו וכנסו לבית גנזיי, וקחו כל שתמצאו." הלכו החכמים, מצאו את איגרת הגזירות וקרעוה. שם ראה רבי אלעזר בר רבי יוסי את הפרוכת ועליה כמה טיפי דמים, את המכתשת של בית אבטינס, הציץ, השולחן והמנורה'. (תרגום הגמרא במסכת מעילה יז: ועל פי אבות דרבי נתן מ"א)

 

 

גרסת הדפסה