טיפ טיפה ליל הסדר

טיפ טיפה ליל הסדר

טיפ טיפה- ליל הסדר

 

 
⦁ "וַיְהִי בַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן". תָּנָא, אוֹתוֹ הַיּוֹם נָטַל עֶשֶׂר עֲטָרוֹת. רִאשׁוֹן לְמַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית. (לפי השיטה בה נברא העולם בר"ח ניסן) רִאשׁוֹן לַנְּשִׂיאִים. רִאשׁוֹן לַכְּהוּנָה. רִאשׁוֹן לַעֲבוֹדָה. רִאשׁוֹן לִירִידָת הָאֵשׁ. רִאשׁוֹן לַאֲכִילַת קָדָשִׁים. רִאשׁוֹן לְשִׁכּוּן שְׁכִינָה. רִאשׁוֹן לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל. רִאשׁוֹן לְאִיסּוּר הַבָּמוֹת. רִאשׁוֹן לָחֳדָשִׁים." (שבת דף פז עמוד ב ) היום, בראש חודש ניסן, לפני 3328 שנה הוקם לראשונה המשכן והחלה מציאות חדשה בעולם. שבועיים אח"כ הוקרב קרבן הפסח הראשון.

⦁ "אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. אֲפִלּוּ חֲבוּרָה שֶׁל מֵאָה שֶׁאֵין יְכוֹלִין לֶאֱכוֹל כַּזַּיִת, אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן. וְאֵין עוֹשִׂין חֲבוּרַת נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים" (משנה מסכת פסחים פרק ח) קרבן הפסח נעשה בחבורה, קובץ אנשים המתאחדים יחד לקניית הקרבן ואכילתו. התנאי היחיד למספר האנשים בחבורה הוא שכל אחד מהם מקבל לפחות כזית מהקרבן. בחג הפסח כל עם ישראל עולה לרגל ונוצר עומס בבית המקדש. ההתקבצות לחבורות מפחיתה את העומס, כיוון שכל חבורה שולחת נציג אחד בלבד לבית המקדש על מנת להקריב את הקרבן.

⦁ "עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ (שמות), ופסח נאכל על השובע, כדתנן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" (רש"י פסחים דף מ/א) בניגוד לקרבן הפסח, למצות ומרורים אין צווי בנפרד. מכאן אנו למדים שהמצווה העיקרית היא אכילת הפסח. את הפסח צריך לאכול לשובע, כלומר צריך לאכול כשאנחנו שבעים. זאת בכדי להראות שאנחנו לא אוכלים את הפסח לתאבון אלא בכדי לקיים מצווה. בנוסף אין לאכול אחר הפסח כלום, על מנת שישאר טעם הפסח בפינו. בימינו מכיוון שאין לנו בית מקדש אנו שמים את הזרוע בצלחת הסדר ואוכלים את האפיקומן, זכר לקרבן הפסח.

⦁ "חגיגה הבאה עם הפסח נאכלת תחילה כדי שיהא פסח נאכל על השבע" (תוספתא מסכת פסחים פרק ה') כולנו יודעים לומר שהביצה היא זכר לקרבן חגיגה, אך מהו קרבן חגיגה? מדובר בקרבן רשות שמקריבים במקדש לפני זמן הקרבת קרבן הפסח, כדי שיהיה מספיק בשר לאכילה לכל הסועדים. אבל למה ביצה? נראה מחר.

⦁ מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, תִּקְנוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיוּ עַל הַשֻׁלְחָן בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַהַגָּדָה שְׁנֵי מִינֵי תַּבְשִׁילִין, אֶחָד זֵכֶר לְקָרְבַּן פֶּסַח, וְאֶחָד זֵכֶר לְקָרְבַּן חֲגִיגָה.. וְהַשֵּׁנִי יִהְיֶה בֵּיצָה, מִשּׁוּם דְּבֵיצָה בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי בֵּיעָא, כְּלוֹמַר דְּבָעֵי רַחֲמָנָא לְמִפְרַק יָתָנָא דְרָעָא מְרַמְמָא.(שרצה ה' לפדות אותנו בזרוע נטויה) (קיצו"ש סימן קיח) מדוע להניח ביצה זכר לקרבן חגיגה? מצד אחד אי אפשר להניח בשר, שכן הזרוע כבר מסמלת את קרבן הפסח. בנוסף, הביצה העגולה מסמלת אבלות (כפי שנהוג בערב ט' באב), כך ברמז אנו מזכירים את הצער על חסרון המקדש. חז"ל גם מצאו רמז במילה ביצה שמתורגמת מארמית 'ביעא' והיא מילה נרדפת ל'רצון'. אנו רוצים שה' יגאל אותנו.

⦁ "כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְעָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, וְהָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, וְנָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְהֶעֱבִירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, וְשִׁקַּע צָרֵינוּ בְּתוֹכוֹ, וְסִפֵּק צָרְכֵנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְהֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן, וְנָתַן לָנוּ אֶת הַשַּׁבָּת, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינָי, וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, וְהִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה" (מתוך ההגדה) כמה מעלות טובות יש? חמש עשרה מעלות. נשמע מוכר? נכון, בכניסה לעזרה במקדש יש את 'חמש עשרה המעלות'. וזה לא מקרי. המספר 15, שמורכב מן האותיות יו"ד והאות ה"א, מסמל את פסגת השלמות והחיבור בין כל העולמות שמתבטא בבניין המקדש. "כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים" (עפ"י המהר"ל)

⦁ "בני חבורה שנמנו על הפסח, אם יש כזית לכל אחד ואחד יאכלו, ואם לאו - לא יאכלו" (תוספתא פסחים פרק ז') לפני ליל הסדר כל אחד צריך להמנות על 'חבורה' מסויימת שהכינה מראש טלה או גדי לקרבן. כמות האנשים על כל טלה תלויה במספר ה'זיתים' שיש בבשר הבהמה. ניקח לדוגמה גדי צעיר השוקל כ- 6 ק"ג ובערך חציו ראוי לאכילה, יצא שיש לנו 300 חלקי כזית, ו- 300 איש יכולים לצאת ידי חובה בקרבן אחד.

⦁ "כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל. כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח" (מתוך ההגדה) בתחילת ליל הסדר אנו מזמינים אורחים נוספים שיבואו ויאכלו איתנו את קרבן הפסח. אבל רגע, הרי 'אין הפסח נאכל אלא למנוייו' ומי שיצטרף עכשיו לא נמנה על ה'חבורה' שלנו. איך ייתכן אם כן? ישנה אפשרות מורכבת לעשות תנאי ולכלול מראש אדם שיגיע אחר כך לליל הסדר. אך ההסבר הפשוט הוא שאת הקטע הזה היו אומרים לפני זמן ההקרבה- ולמעשה מזמינים אנשים מראש, לפני ליל הסדר, להמנות איתנו על קרבן הפסח.

⦁ "כֵּיצַד צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח, מְבִיאִין שַׁפּוּד שֶׁל רִמּוֹן, תּוֹחֲבוֹ מִתּוֹךְ פִּיו עַד בֵּית נְקוּבָתוֹ... אֵין צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח לֹא עַל הַשַּׁפּוּד וְלֹא עַל הָאַסְכְּלָא" (משנה מסכת פסחים פרק ז) הקב"ה מצווה אותנו לצלות את הפסח בשלמותו. על כן היו משפדים את הקרבן ומכניסים אותו לתנור פסחים. לשם כך היו משתמשים בענף של עץ רימון, אשר מצד אחד לא נשרף בקלות ומצד שני לא מוציא הרבה נוזלים, כך שאין חשש שהקרבן יתבשל מהמים שיוצאים מהענף. מאותה סיבה לא משתמשים בשיפוד ברזל, כיוון שהברזל מתחמם ונוצר חשש שפנים הקורבן יתבשל מחום השיפוד ולא יצלה מהאש.

⦁ "פַּעַם אַחַת בִּקֵּשׁ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ לִתֵּן (את) עֵינָיו בְּאוּכְלוּסֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל, תֵּן עֵינֶיךָ בַּפְּסָחִים. נָטַל כּוּלְיָתָא מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְנִמְצְאוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא זוּגוֹת כְּלָיוֹת, כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, חוּץ מִטָּמֵא וְשֶׁהָיָה בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה." (עין יעקב על מסכת פסחים) לעם ישראל היו תקופות שבהן מלכו מלכים רשעים, שהנחילו עבודה זרה בארץ, ומעט מאוד אנשים עלו לרגל לקיים את מצוות פסח. למרות זאת, מסופר לנו שפעם אחת בימי אגריפס ביקשו לספור את עולי הרגלים ולשם כך ספרו את הכליות, אחד החלקים שהקריבו מן קרבן הפסח על המזבח. נספרו 120,000 כליות! אם נצרף זאת לעובדה שמאות אנשים יכולים להימנות על קרבן אחד נבין שמדובר בכמות עצומה.

⦁ "הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה" (שיר השירים) "הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ- אלו עולי הרגל הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ- זה קריאת ההלל בנועם כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב- זה השיר וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה- זה הדוכן" (שיר השירים רבה) על פי דברי הרמב"ן חובה על ישראל להשתתף בשירת ההלל בעת ההקרבה. מתואר במדרש, עד כמה ערבה על הקב"ה שירת ההלל. ישראל שרו את ההלל בעת הקרבת קורבן פסח בעזרה ולאחר מכן חזרו ישראל ושרו את ההלל בעת אכילת קורבן פסח, והשירה נשמעה בחוצות ירושלים מפי ההמונים עד ש'עלה קולן למרום'

⦁ "כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בַפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר." (מסכת פסחים פרק י משנה ה) המצה מסמלת את היציאה ממצרים ואת החירות לה זכינו, ואילו המרור מסמל את השעבוד. מה מסמל ה'פסח'? מצוות קרבן הפסח היא המעבר בין השעבוד לחירות. היא המצווה שהבדילה אותנו מהמצרים והפכה אותנו לעם אחד, עם ישראל. הפסח מורה על אחדות עם ישראל כפי שאומר המהר"ל: '...עד שכל ענין הקרבן הוא באחדות'. זאת הסיבה שצריך לצלות את הפסח בשלמותו, ואסור לשבור בו עצם.

⦁ "שְׁתֵּי חַלּוֹת שֶׁל תּוֹדָה פְּסוּלוֹת מֻנָּחוֹת עַל גַּג הָאִצְטְבָא. כָּל זְמַן שֶׁמֻּנָּחוֹת, כָּל הָעָם אוֹכְלִים. נִטְלָה אַחַת, תּוֹלִין, לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין. נִטְלוּ שְׁתֵּיהֶן הִתְחִילוּ כָּל הָעָם שוֹרְפִין." (פסחים א', ה') אנו מצווים: "לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי". מהשעה בה מותר להתחיל לשחוט את קרבן הפסח אסור לאכול חמץ . כיום אין בעיה להודיע מתי סוף זמן אכילת חמץ, השעות חושבו מראש והכל כתוב בלוחות השנה. אך מה עשו בזמן שלא היו שעונים ולוחות שנה? היו מניחים שתי חלות תודה שנפסלו כיוון שיש בהן חמץ על גג הסטיו המלכותי שבהר הבית, מקום גבוה שכולם רואים אותו. כל זמן ששתי החלות מונחות שם- מותר לאכול חמץ. הוסרה אחת מהן- מותר ליהנות מהחמץ אך אסור לאכול. הוסרו שתיהן- הגיע זמן שריפת חמץ.

 

גרסת הדפסה