טיפ טיפה ממונים ותפקידים

טיפ טיפה ממונים ותפקידים

טיפ טיפה- ממונים ותפקידים

 

⦁ "כהן הגדול המשוח קודם...לכהן משוח מלחמה, ומשוח מלחמה קודם לסגן, וסגן קודם לקתיקול, וקתיקול קודם לאמרכל, ואמרכל קודם לגזבר, וגזבר קודם לראש משמר, וראש המשמר קודם לראש בית אב, וראש בית אב קודם לכהן הדיוט. משאר הכהנים נמצאו הכהנים תמיד שמנה מעלות זו למעלה מזו" (רמב"ם, הלכות כלי מקדש) בבית המקדש יש היררכיה וחלוקת תפקידים ברורה בין הכהנים ואף בין הלויים. יתרה מזאת, הם מוזהרים שלא יעשה אחד את מלאכתו של חברו, 'אלא אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ' (במדבר ד'). בנושא הקרוב נסקור את התפקידים והממונים שהיו במקדש.

⦁ "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (ספר שמות פרק כ"ח) בשעת עבודתם במקדש הכהנים מצווים ללבוש בגדי כהונה. "כל זמן שבגדיהם עליהם – כהונתן עליהן, וקדושתן קיימת בהם. אין בגדיהם עליהם – אין כהונתם עליהם". (מדרש הגדול, זבחים י"ז) אולם הכהנים לא יכולים ללבוש את הבגדים מחוץ למקדש, כך שבתחילת כל משמרת כל כהן נדרש לעבור ב'לשכת פנחס המלביש'. פנחס היה הכהן הממונה על חדר ההלבשה של הכהנים. שם הבגדים היו ממוינים לפי משמרות ולפי סוג פרטי הלבוש.

⦁ "תָּנוּ רַבָּנָן פִּטּוּם הַקְּטרֶת כֵּיצַד?... הַצֳּרִי, וְהַצִּפּורֶן, וְהַחֶלְבְּנָה, וְהַלְּבונָה, מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה.." (פיטום הקטורת, מסכת כריתות) על הכנת הקטורת היתה ממונה משפחת בית אבטינס. למשפחת בית אבטינס היתה לשכה בבית המקדש בה אחסנו את כל הרכיבים ופעם בשנה הם היו מכינים את הקטורת. לפני חורבן בית שני פנו חכמים למשפחת בית אבטינס בבקשה שיגלו להם כיצד מכינים את הקטורת. זאת על מנת שסוד הקטורת לא יאבד לאחר היציאה לגלות. משפחת בית אבטינס סירבה לגלות את סודה, מחשש שאם יתגלה, אחרים יכינו את הקטורת ויקטירוה לעבודה זרה. חכמי ישראל בתגובה פיטרו את המשפחה מעבודתה במקדש, אך משלא מצאו לה חלופה חזרו בני המשפחה לעבודתם. לאחר חורבן בית שני גילתה המשפחה את סודה ורשימת הצמחים המרכיבים את הקטורת פורסמה.

⦁ "אֵלּוּ הֵן הַמְמֻנִּין שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ... בֶּן בֵּבָי עַל הַפָּקִיעַ" (משנה שקלים, ה', א') בין הממונים בבית המקדש נמצא 'בן בבאי' האחראי על ה'פקיע'. מהו הפקיע ומה תפקידו? על פי הסבר אחד בגמרא מדובר בממונה על פתילות המנורה, כפי שנאמר במשנה: "מִבְּלָאֵי מִכְנְסֵי כֹהֲנִים וּמֵהֶמְיָנֵיהֶן מֵהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין, וּבָהֶן הָיוּ מַדְלִיקִין". על פי הסבר אחר בן בבאי היה אחראי על השוֹט של המקדש, כלומר להלקות כהנים ולויים סוררים, כפי שנאמר: "אִישׁ הַר הַבַּיִת הָיָה מְחַזֵּר עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר....נִכָּר שֶׁהוּא יָשֵׁן.. לוֹקֶה וּבְגָדָיו נִשְׂרָפִין, שֶׁיָּשֵׁן לוֹ עַל מִשְׁמָרוֹ". ככל הנראה קצה ה'פקיע' היה מפוצל ומכאן קיבל את שמו, מקל עם פקיעים, קצוות מפוצלים.

 
⦁ "יוֹחָנָן בֶּן פִּנְחָס עַל הַחוֹתָמוֹת, אֲחִיָּה עַל הַנְּסָכִים" (משנה שקלים, ה', א') את היין שנסכו על המזבח ואת הסולת והשמן למנחה, אשר מביאים יחד עם הקרבנות, ניתן היה לקנות במקדש. לשם כך היה אדם צריך לעבור בשתי תחנות. תחילה אצל יוחנן, שם היה משלם את דמי הנסך ובתמורה מקבל חותמת, כעין קבלה. על החותמת היה מוטבע סוג הקרבן שהרי כל קרבן מצריך כמות שונה של נסך. לאחר מכן האדם היה עובר לתחנה הבאה, לאחיה הממונה על הנסכים. שם היה מביא את החותמת שקיבל ובתמורה מקבל את הנסך. בסוף כל יום שני הממונים היו נפגשים ומשווים בין כמות החותמות לבין כמות הכסף. אם מצאו שחסר כסף היה יוחנן משלים מכיסו. אם מצאו שיש יותר מידי כסף סימן שיש אנשים שלא השתמשו בחותמת ויבואו לדרוש החזר, לא באו- הקדישו את הכסף למקדש.

⦁ "בֶּן אֲחִיָּה עַל חוֹלֵי מֵעַיִם" (משנה שקלים, ה', א') בכל בית ספר ישנה אחות, בכל גדוד ישנו חובש וגם בבית המקדש היה את בן אחיה, הממונה האחראי על כהנים חולים. הכהנים היו מהלכים יחפים בבית המקדש כשהם לבושים רק בכותונת. יחד עם כל הטבילות וקידושי ידיים ורגליים, לא פעם קרה שכהנים חלו. לשם כך נתמנה אחיה ועוד 'רופאים' אחרים תחתיו על מנת להשגיח על הכהנים ולרפאם. בלשכתו היו משקים שונים, מרקחות, תרופות, מי פירות, מסעדים, שמנים ועוד הרבה מצרכים שונים שנועדו לדאוג לבריאותם של הכהנים.

⦁ "בֵּית גַּרְמוּ עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים" (משנה שקלים, ה') משפחת בית גרמו, הממונה על הכנת חלות לחם הפנים, היתה מקפלת את החלות לצורת 'תיבה פרוצה'. קיפול זה איפשר זרימת אויר ומנע התעפשות של החלות. כדי להגיע לצורה זו השתמשו בשלוש תבניות, האחת לרדידת הבצק, השניה לזמן האפייה והשלישית לאחריה. אורך כל חלה עשרה טפחים (מטר) ועוביה טפח (10 ס"מ). נשאלת השאלה: כיצד חלה כל כך עבה וכבדה שומרת על צורתה מבלי להישבר? ועוד ידוע שהחלות ישבו במשך שבוע שלם על השולחן לפני אכילתן, איך החלות לא התייבשו והתעפשו? זהו הסוד הגדול של משפחת בית גרמו.

⦁ "בֶּן אַרְזָה עַל הַצִּלְצָל הֻגְרַס בֶּן לֵוִי עַל הַשִּׁיר" (משנה שקלים, ה') על מקהלת הלווים, בבית המקדש ניצחו שניים: בן ארזה ניצח על המנגנים והוגרס בן לוי ניצח על השירה. אך בשונה משאר המנצחים המוכרים לנו, בן ארזה היה מנצח באמצעות צלצל (מצלתיים), ומשהקיש בצלצל הלווים היו מתחילים בנגינה. מלבד הניצוח על מקהלת הלווים היה בן ארזה ממונה על סידור כלי השיר שהונחו בלשכה תת קרקעית מתחת לעזרה. על הוגרס בן לוי נאמר "שהיה מנעים את קולו בזמר, וכשהיה נועץ אגודלו בתוך פיו היה מוציא כמה מיני זמר והיו כל אחיו הכהנים נזקרין לו בבת ראש" נרתעים מקולו בתנועת ראש אחת. (משנה יומא ג', יא')

⦁ "פְּתַחְיָה עַל הַקִּנִּין." (משנה שקלים, ה') הקינין הם זוג בני יונה או זוג תורים הבאים כקרבן על ידי זב, זבה או יולדת. פתחיה היה הממונה על מכירתן והחלפתן במידה ונמצא פסול בקן. מעבר למכירה הטכנית היה צורך בממונה חכם שיהיה בקיא בהלכות הקינין שנאמר "קינין וגופי נידה הן הן גופי הלכות". יש פרשנים האומרים שפתחיה הוא למעשה מרדכי היהודי אשר עלה לארץ ישראל משושן הבירה. "לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּתַחְיָה? שֶׁהָיָה פּוֹתֵחַ בִּדְבָרִים וְדוֹרְשָׁן, וְיוֹדֵעַ שִׁבְעִים לָשׁוֹן" (שקלים, ה). על פתחיה נאמר שפתח סתומים ופרשם וידע לענות לכל שואל בלשונו.

 
⦁ "גְּבִינֵי כָּרוֹז, בֶּן גֶּבֶר עַל נְעִילַת שְׁעָרִים" (משנה שקלים, ה') גבני הכרוז היה ממונה להכריז בכל בוקר "עמדו הכהנים לעבודתכם ולווים לדוכנכם וישראל למעמדכם". כששמעו את הכרזתו כל אחד היה קם ובא למלאכתו. "מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל גְּבִינִי כָּרוֹז". (משנה תמיד, ג') בנוסף בבית המקדש היו 13 שערים ובן גבר היה ממונה על פתיחתם וסגירתם. ע"פ הוראתו של בן גבר היו תוקעים תקיעה תרועה ותקיעה ופותחים את השערים.

⦁ " אֶלְעָזָר עַל הַפָּרוֹכוֹת " (משנה שקלים, ה') אלעזר היה ממונה על אריגת פרוכות חדשות לשערי המקדש ועל שמירת הפרוכות הישנות. לצורך אריגת הפרוכות היתה לשכה מיוחדת בהר הבית שם היו טווים את החוטים, אורגים את הפרוכות ומבשלים ורוקחים צבעי תכלת וארגמן. בנוסף ללשכה זו היתה לשכה נוספת בעזרה, 'לשכת הפרוכות'. שם היו מאחסנים את הפרוכות שמלאכתן הושלמה וכן פרוכות שהגיעה שעתן להיגנז. בשונה ממלאכות רבות במקדש השמורות לכהנים, מלאכת הכנת הפרוכות נעשתה על ידי נשים. שכרן שולם מתוך כספי בדק הבית, שכן אריגת הפרוכות היא חלק מבניין המקדש.

⦁ "מַתִּתְיָה בֶּן שְׁמוּאֵל עַל הַפְּיָסוֹת" (משנה שקלים, ה') בבית המקדש היו מלאכות שנעשו מידי יום כחלק מעבודת התמיד. מספר המלאכות הללו מצומצם בעוד שמספר הכהנים רב. איך החליטו מי יבצע כל מלאכה? באמצעות הגרלה, פיס. מתתיה בן שמואל היה אחראי על אותן פיסות. "הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר לָהֶם הַצְבִּיעוּ. וּמָה הֵן מוֹצִיאִין, אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם" (משנה יומא, ב) לאחר מכן הממונה היה מבקש מאחד הכהנים לבחור מספר גבוה באקראי והיה סופר את האצבעות, כשהגיע למספר שנבחר-נמצא הזוכה. בכל יום נעשו ארבע פיסות: פיס על תרומת הדשן, פיס על עבודות קרבן התמיד, דישון המזבח הפנימי ודישון המנורה, פיס על הקטרת הקטורת ופיס על העלאת איברי קרבן התמיד למזבח.

⦁ "אֵלּוּ הֵן הַמְמֻנִּין שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ" (משנה שקלים, ה') מי הם שמות כל אותם הממונים המופיעים במשנה? הרי לא יתכן כי לאורך כל השנים לכל ממונה היה שם זהה כשל קודמו. הרמב"ם מבאר שהמשנה מזכירה את "זכר החסיד יותר שהיה באותן הממונים אפילו שלא היו בזמן אחד". כלומר שם הממונה המוזכר במשנה הוא הממונה החסיד בין כולם, שזכור לטובה בזכות צדיקותו. לעומתו יש המפרשים שהמשנה הזכירה את שם הממונה הראשון בכל תפקיד.

גרסת הדפסה