טיפ טיפה ניסים במקדש

טיפ טיפה ניסים במקדש

טיפ טיפה- ניסים במקדש

⦁ "עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂו לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם, וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם, וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא כִבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, וְלֹא נָצְחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן, וְלֹא נִמְצָא פְסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים, עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים, וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם, וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם" (אבות ה') בנושא הקרוב נסקור את הניסים שקרו בבית המקדש. הניסים שגרמו לעולים לרגל לחוש קרובים ורצויים בעלייתם למקדש.

⦁ "מִי שֶׁזָּכָה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ... עָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ וְהֵילָךְ וְחָתָה מִן הַמְאֻכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, וְיָרַד... צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה רָחוֹק מִן הַכֶּבֶשׁ שְׁלשָׁה טְפָחִים" (משנה מסכת תמיד,א) חלק מעבודת התמיד הנעשית במקדש מידי יום ויום היתה תרומת הדשן. על גבי מזבח העולה היו מערכות אש שונות ובמרכזו עמד התפוח, ערימת הפחמים ושאריות השריפה של שאר המערכות. מידי פעם פינו את התפוח אל מחוץ לירושלים. את תרומת הדשן הרימו מן המערכה הגדולה והניחו בצד המזבח, לאחר מכן באופן ניסי התרומה היתה נבלעת ברצפת המקדש. כך עולה הרגל קיבל את התחושה שחלק מתוך קרבנו נשאר תמיד המקדש, למעשה עד עצם היום הזה.

⦁  "לָשׂוּם לֶחֶם חם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ" (שמואל א, כ"א) ורבותינו אמרו: "גם ביום סלוקו, חם כיום סדורו" (יומא כא א) את לחם הפנים היו מכינים ביום שישי ומניחים אותו למחרת על השולחן למשך שבוע שלם. הדבר מעורר תמיהה, הרי הלחם ודאי יתקלקל ויתעפש עד שיוציאו אותו מן השולחן ולא יהיה ראוי לאכילה. אך באורח נס הלחם נשאר חם וטרי וכל מי שהיה אוכל ממנו ביס קטן שבע ממנו כאילו אכל סעודה שלמה.

⦁ "וְלֹא כִבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, וְלֹא נָצְחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן" (אבות פרק ה) מזבח העולה נמצא בשטח פתוח, כך שבחורף לכאורה עלולה להיוצר בעיה: כיצד ימשיכו להקריב קרבנות בעוד שאש המערכה עלולה להכבות בגלל ירידת הגשמים? באורח נס האש לא כבתה ואף העשן שעלה מן המערכה לשמיים עלה בקו ישר מבלי לסטות מנשיבת רוחות.

⦁ "לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם, וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם" (אבות פרק ה) המקדש מסמל קדושה ונקיות וכשאדם מגיע אליו הוא מצפה להרגיש בהתאם. אך בפועל עבודת הקרבנות, התופסת חלק נכבד בעבודת המקדש, עלולה להיות בעלת ריח לא נעים ולהשפיע על כל האווירה במקדש. המשנה מדגישה לנו שהריח של בשר הקרבנות לא הזיק או הסריח מעולם. אמנם יש המפרשים שלשם כך ציוותה התורה על הקטורת, שריחה הטוב גובר על ריח הבשר ומתפזר בכל ירושלים ומעבר לה. כמו שנאמר ביומא "עזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת".

⦁ "וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר" (ויקרא ו') בתום אכילת הקרבן יש לשבור את כל כלי החרס ששימשו לצורכו. מכאן למדו חכמים: דבר הבלוע בדופן הסיר נשאר בו ואינו יוצא. על כן צריך לשבור את הכלי, כדי שהמובלע בתוכו לא יהפך ל'נותר' בתום זמן אכילת הקרבן. בתרגום יונתן מוסבר שמטרת הציווי היא למנוע מצב בו ישתמשו בכלים אלה לצרכי חול. "ודרשו רז"ל שהיו החרסים נבלעים בקרקע העזרה, שאם לא כן היתה העזרה כולה מתמלאה חרסים" (רבינו בחיי)

⦁ "וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם שאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם" (אבות ה') בשלושת הרגלים עלו המונים מעם ישראל לבית המקדש והיה עליהם למצוא מקום ללינה ולאכילת הקורבן בירושלים. מצב שיצר דוחק וצפיפות. (ניתן להשוות זאת לנסיעה באוטובוס צפוף, בו אף נוסע אינו חש בנוח ומצטער עם עלייתו של אדם נוסף). עם זאת, תנאי השטח לא השפיעו על האווירה הכללית. הם לא יצרו וויכוחים ומריבות אלא ההפך- הפכו את כל ישראל אגודה אחת. כך שלא נשמעה אף תלונה מפי עולי הרגל. על כן נקראת ירושלים 'עיר שחוברה לה יחדיו'- עיר שעושה כל ישראל חברים.

⦁ "לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית הָיָה קָשוּר עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, וּכְשֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר הָיָה הַלָּשׁוֹן מַלְבִּין" (משנה מסכת יומא פרק ו) "מתלבן, היו יודעים שנשמעה תפלתם" (מדרש תהילים) ביום כיפור היו שולחים שעיר לעזאזל לכפרת עוונות ישראל. לאחר שנשלח תלו לשון זהורית על דלת ההיכל, ומעתה והלאה הדבר היחיד שנשאר לעשות הוא להתפלל לקב"ה למחילה. במידה והיו רצויים לפני הקב"ה לשון הזהורית באורח נס היתה אט אט הופכת לבנה. כאילו הקב"ה אומר להם כמעט במילים-אני יודע שחטאתם, אני יודע שאתם מצטערים על כך ואני סומך עליכם שמעתה והלאה תהיו בני אדם טובים יותר. שנזכה!

⦁ "עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים" (אבות ה') "נעשה להם נס בשעת השתחואה שהיה המקום מתרחב להם ארבע אמות בין כל אחד ואחד כדי שלא ישמע אחד וידויו של חבריו כדי שלא יתבייש" (המאירי על יומא דף כא/א) המהר"ל מדגיש ששטח בית המקדש אינו התרחב כלל והמביט מבחוץ לא היה רואה שום שינוי, ועל כך אומר: "נחשב כאילו שיצאו מעולם הטבעי לעמוד בעולם שאינו כפוף לחוקי הטבע ואינו משתתף איתו"

⦁ מי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה, נִכְנַס וּמָצָא שְׁתֵּי נֵרוֹת מִזְרָחִיִּים דּוֹלְקִין, מְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְרָחִי, וּמַנִּיחַ אֶת הַמַּעֲרָבִי דוֹלֵק, שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיָה מַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה בֵּין הָעַרְבָּיִם. (משנה מסכת תמיד פרק ו) "קודם שמת שמעון הצדיק שהיה נר מערבי דולק תמיד בדרך נס" (רע"ב על מסכת תמיד) נס הנר המערבי היה שתמיד דלק זמן רב יותר משאר הנרות. על פי הרמב"ם הנר המערבי היה הנר האמצעי במנורה ונקרא כך כיוון שאורו פנה לכיוון מערב, לקודש הקדשים. זאת מכיוון שהמנורה מפיצה את אור התורה "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָ‍ִם" אור שמקורו בארון הברית, "ארון.. שמשם יוצא אורה לעולם" (מדרש רבה שיר השירים).

⦁ "טרף בקלפי - טרף חטף ולקח פתאום בחטיפה בקלפי... ולמה בחטיפה? כדי שלא יתכוין להבין במשמושו איזה (מן הקלפים) של שם (של קודש לה') ויטלנו בימין. לפי שסימן יפה היה כשהיה עולה בימין" (רע"ב על מסכת יומא) ביום הכיפורים היו מעמידים לפני הכהן הגדול שני שעירים. האחד לעזאזל והשני לה'. כיצד היו בוחרים את גורלו של כל שעיר? באמצעות הקלפי. בתוך הקלפי שמו שני קלפים עליהם רשומים הגורלות. בתלמוד הירושלמי מובא דבר לא רגיל: "שהיה שמעון הצדיק קיים היה גורל של שם עולה בימין משמת שמעון הצדיק פעמים בימין פעמים בשמאל" (יומא ל"ג דף ב)

⦁ "וְהָיוּ דַלְתוֹת הַהֵיכָל נִפְתָּחוֹת מֵאֲלֵיהן" (מסכת יומא ל"ט) אחד הסימנים לחורבן הבית, היה שדלתות ההיכל הגדולות והכבדות, אשר ננעלו כל ערב, נפתחו מאליהם בבוקר שלמחרת. לכאורה זה נשמע מדהים, אך סימן זה הבהיר שהקב"ה הסיר שכינתו מבית המקדש ופותח דלת לאויבי ישראל לבוא ולהיכנס. שנזכה לשוב לימים כתיקונם ואותן הדלתות שנפתחו כאות הזמנה לאויבים יפתחו כעת כאות הזמנה לעמ"י להיכנס ולהתחיל בעבודת המקדש.

⦁ "נִיקָנוֹר נַעֲשׂוּ נִסִּים לְדַלְתוֹתָיו, וְהָיוּ מַזְכִּירִין אוֹתוֹ לְשֶׁבַח:" (משנה מסכת יומא פרק ג) שער הכניסה לעזרה נקרא שער ניקנור. הובלתו של השער לוותה בנס גדול. ניקנור ייצר את הדלתות במצרים אך בעת הובלתן לישראל פרצה סערה גדולה בים. בכדי שספינתו של ניקנור לא תטבע השליכו את אחת מדלתות ניקנור הגדולות והכבדות לים. כיוון שהסערה לא שכחה רצו להשליך גם את הדלת השניה, אך הפעם ניקנור חיבק את הדלת ואמר "הטילוני עמה". ראה הקב"ה את מסירות הנפש של ניקנור על המקדש והסערה שכחה. כשהגיע ניקנור לארץ ישראל, מצטער שנשאר רק עם דלת אחת, פתאום מצא את הדלת השניה צמודה לדפני הספינה. "לפיכך כל השערים שהיו במקדש נשתנו להיות של זהב חוץ משערי ניקנור מפני שנעשו בו נסים". (בבלי מסכת יומא)

⦁ "וְלֹא נִמְצָא פְסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים" (אבות ה') אפיית חלות לחם הפנים מלווה בטורח רב. כל חלה מכילה 5 קילו קמח, כך שכל שבוע צריך לנפות 60 קילו! אחר הלישה נותנים אותן בתבניות מיוחדות ומכניסים אותן שתיים שתיים לתוך התנור. אילו אחת החלות היתה נשרפת או נפסלת מכל סיבה אחרת, לא היה זמן להכין אחרת תחתיה עד לכניסת השבת. אך באורח נס מעולם לא אירע מקרה כזה. אותו נס קרה גם בהכנת שתי הלחם, שאפייתן אינה דוחה יום טוב, ואף בהבאת העומר, שקצרו מעט שעורים לילה לפני הבאתו למקדש.

⦁ "וַיַּעַשׂ אֶת בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אָרְכּוֹ עַל פְּנֵי רֹחַב הַבַּיִת אַמּוֹת עֶשְׂרִים"(דברי הימים ב פרק ג) "ארון שעשה משה יש לו ריוח עשר אמות לכל רוח ורוח"(מסכת בבא בתרא דף צט/א) תיאור מיקום ארון הברית בקדש הקדשים מעלה תמיהה גדולה. כיצד יתכן שהמרחק מדפנות הארון לכתלים הוא עשר אמות מכל צד אם כל רוחב החדר הוא 20 אמות? איך נשאר מקום לארון עצמו? על כך המהר"ל כותב: "קודש וחול אינם סותרים זה את זה ויכולים לשכון בחפיפה אחת.. לכל אחד מהם יש אמות מידה וחוקים משלו". קדש הקדשים הוא לא מקום רגיל, חלים בו חוקים שונים, הוא מעל הטבע. על כך נאמר- "אֵין זֶה כי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" (בראשית כח)

⦁ "כיצד הן עומדין? חד אמר פניהם איש אל אחיו וחד אמר פניהם לבית" (תלמוד בבלי בבא בתרא דף צט/א) בבית המקדש הראשון בנה שלמה המלך שני כרובים נוספים מעבר לכרובים שעל ארון הברית. כרובים אלו עמדו לצד ארון הברית בקודש הקודשים. אך לאיזה כיוון פנו כרובי שלמה? האם איש אל אחיו כמו הכרובים שעל הארון או לכיוון קירות ההיכל? "בזמן שישראל עושין רצונו של מקום היו פניהם איש אל אחיו... להראות חיבת ישראל לפני המקום, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום היו פניהם אל פני הבית... כשנים שאיבה ביניהן" (יד רמ"ה)

⦁ "וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם" (אבות ה) שלושת הרגלים נחגגים בתקופת הקיץ ומקדימים את החורף כך שאין חשש לגשמים. סכנה אחרת שקיימת בתקופה זו היא סכנת מזיקים. מכיוון שהכשת נחש ועקרב מביאה צער גדול מאוד, הקב"ה עשה נס שלא יהיה צער כזה אף פעם בירושלים, הרי על ירושלים נאמר: "כְּלִילַת יֹפִי מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ" עיר השמחה והששון לכל העולם. (ע"פ שעורים בהגדות חז"ל)

⦁ "אַף עַל פִּי שֶׁאֵשׁ יוֹרֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם, מִצְוָה לְהָבִיא מִן הַהֶדְיוֹט"(מסכת יומא) באורח ניסי אש המערכה הגדולה, בה הקריבו את הקורבנות בבית המקדש, לא כבתה. למרות נס זה העלו מידי יום שנֵי גזרי עצים ללבות את אש המערכה. זאת כיוון שהקב"ה חפץ גם בהשתדלות שלנו. יש מפרשים הטוענים ש'אין סומכין על הנס', ומלבד עשרת הניסים המוזכרים במשנה במסכת אבות לא קרו עוד ניסים במקדש וכל השאלות נפתרו בדרך הטבע.

גרסת הדפסה