טיפ טיפה עשרה בטבת

טיפ טיפה עשרה בטבת

 טיפ טיפה- עשרה בטבת

 
⦁ "וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב, וְתִשְׁכּוֹן בְּתוכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ בִּנְיָן עוֹלָם..." (מתוך תפילת עמידה) אנו מתפללים בתפילת שמונה עשרה הרבה על הגאולה, כמו שכתוב:
"כל תפילתן של ישראל אינה אלא על בית-המקדש מתי יתבני בית מקדשא" (ב"ר י"ג, ב).
החפץ חיים כתב שתפילות אלו מחייבות אותנו לעורר בעצמינו רצון זה, שלא נהיה כדוברי שקרים ח"ו- וביותר שפשוט שלא מספיק לבקש בפה את ביהמ"ק אלא צריך לרצות זאת באמת, ולתבוע זאת.
בימים הבאים נלמד על חורבן בית תפארתנו, ו"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" (בבלי, תענית ל, ע"ב). שנזכה.

⦁ "וַיֵּצֵא יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל מֶלֶךְ... וַיּוֹצֵא מִשָּׁם אֶת כָּל אוֹצְרוֹת בֵּית ה'... וְהִגְלָה אֶת כָּל יְרוּשָׁלִַם... וְכָל הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר לֹא נִשְׁאַר זוּלַת דַּלַּת עַם הָאָרֶץ" (מלכים ב', כ"ד) בחודש טבת אנו צמים על תחילת המצור על ירושלים בבית ראשון. בחודש זה התרגשו כמה צרות לעם ישראל, וביניהן גלות יהויכין מלך יהודה, ואיתו 'החרש והמסגר' שהם רוב גדולי העיר, חכמיה ומגניה. בזמן זה, עוד לפני חורבן בית המקדש, מקצת הכלים של בית המקדש נגנבו. בהמשך, בחורבן עצמו, נלקחים 'הכלים הנותרים'– 'כלי בית האלוקים הגדולים והקטנים'.
לאחר החורבן, נביאי השקר היו משתמשים בהבטחה שכלי המקדש יחזרו למקומם במהרה, כאמצעי שיכנוע. אך בנבואת ירמיהו מובן שבבוא הזמן ה' יחזיר את הכלים לירושלים: "בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָּה יִהְיוּ עַד יוֹם פָּקְדִי אֹתָם נְאֻם ה' וְהַעֲלִיתִים וַהֲשִׁיבֹתִים אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה" (ירמיהו כ"ז).

⦁ "כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי- וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" (זכריה ז') ישנם ארבעה צומות בשנה הקשורים לחורבן. 'צום העשירי' הוא צום עשרה בטבת, שהרי טבת הוא החודש העשירי שאנו מונים מניסן. ביום זה סמך מלך בבל על ירושלים וצר עליה עד רדת חומותיה.
כותב המלבי"ם שהצומות יהיו 'לששון ולשמחה' בתנאי ש'האמת והשלום אהבו', שאז תהיה גאולה שלימה ויחדלו דברי הצומות וזעקתם. שלום וביטול התענית הם דברים משמחים ולכן יהיו ימים אלו ימים טובים וימי שמחה. בנוסף לכך, השמחה תהיה בגלל הצום עצמו, כיון שתתגלה מטרתו- שכל מטרת הצום היא כדי להגיע לבניין בית המקדש השלישי, ולכן במהותו הוא דבר טוב.
שנזכה!

⦁ "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם:" (שמות כ"ה) בעל הטורים לומד מהמילה "ושכנתי" רמז: ושכן-תי, בית ראשון שכן ת"י שנים, 410. וכן "וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל“ (תהילים כ"ב) קדוש עולה בגימטריא ת"י, שמנין קדוש היה תהילות בישראל. בנוסף, אם נשנה את הסדר של "ושכנתי" ל'שני ת"ך' זהו רמז לת"ך שנים, 420 שנים שבהם בית שני היה קיים.
התורה מלאה באוצרות הדרוש הרמז והסוד, ונתנה לישראל בלשון הקודש, והם יודעים לדרוש כל תיבותיה, פסוקיה ואותיותיה בכל הפנים ובכל המשמעויות שהם מראים.
תרגום השבעים היה בח' בטבת, יום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, לפי שלא הייתה התורה יכולה להיתרגם כל צרכה (ספר התודעה).
בצום עשרה בטבת אנו מצטערים גם על תרגום התורה ליוונית.
⦁ "ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל, אילמלא קדמו משה." (סנהדרין כא, ב) עזרא הסופר, אחד מחכמי התורה שבעל פה, עלה מבבל להקים את בית המקדש השני. על עזרא הסופר אמרו חכמים שהיה ראוי שתינתן התורה על ידו, אלא שקדמו משה רבינו. ואף הוא כמשה דאג לכלל ישראל, והיה ממנהיגי העלייה מבבל ומבוני בית המקדש השני. "וּכְהִתְפַּלֵּל עֶזְרָא וּכְהִתְוַדֹּתוֹ בֹּכֶה וּמִתְנַפֵּל לִפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים נִקְבְּצוּ- אֵלָיו מִיִּשְׂרָאֵל..." (עזרא, י') עזרא עורר את העם לחזור בתשובה ולא להתבולל.
בט' בטבת, מתו עזרא ונחמיה בן חכליה שהעלו את ישראל מבבל ופרנסו אותם בכל צרכיהם. ובמותם, חשכו עיניהם של ישראל שבאותו הדור, ובצום עשרה בטבת אנו מזכירים גם את האירוע המצער הזה.

⦁ "בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל הוּא וְכָל-חֵילוֹ עַל-יְרוּשָׁלַם... וַתִּבָּקַע הָעִיר" (מלכים ב' כ"ה) אנו צמים בעשרה בטבת מפני שבאותו יום בא נבוכדנאצר מלך בבל עם חילותיו לצור על ירושלים, וממצור זה התחילה הפורענות שנסתיימה בחורבן בית המקדש הראשון ובגלות השכינה. לאחר שהוקם המקדש השני בטל הצום, אבל כששב ונחרב חזרה תקנת הצום לקדמותה. ואף שבימי הבית השני המצור על ירושלים התחיל בתאריך אחר, מכל מקום עיקר הצומות נתקנו על החורבן הראשון, שהוא חמור יותר מכמה בחינות. שכן בבית המקדש הראשון שרתה השכינה במדרגה נעלה יותר, וחלק מהניסים לא היו בבית שני, וארון הקודש שמצווה להניחו בקודש הקודשים היה רק בבית המקדש הראשון ולא בשני, ולכן אנו צמים על המאורעות שהיו בחורבן בית המקדש הראשון.

⦁ "והִתְוַדּוּ אֶת-עֲוֹנָם וְאֶת-עֲוֹן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ-בִי" (ויקרא כ"ו) לא הצער והאבל הם העיקר בתענית, אלא עיקרה לעורר את הלבבות, לפתוח דרכי תשובה ולשוב להיטיב.
אמר מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שיש לתקן בעשרה בטבת תיקונים הקשורים לשלושה העניינים שלמדנו.
לעומת המצור על ירושלים- לחזק את חומות ירושלים ולבנות את הארץ ברוח ובחומר. לעומת מיתת עזרא- יש להגדיל תורה ולהאדירה תוך עיסוק בקיבוץ גלויות, כדרכו של עזרא הסופר. לעומת תרגום התורה ליוונית, יש להבריא את הרוח והתרבות הישראלית המקורית, ולעקור ממנה את הרוחות הרעות שדבקו בה במשך הגלות ושלטון הגויים.

⦁ "וְכִי תֹאכְלוּ וְכִי תִשְׁתּוּ הֲלֹא אַתֶּם הָאֹכְלִים וְאַתֶּם הַשֹּׁתִים:" (זכריה ז') בזמן בניין בית המקדש השני, עלתה השאלה האם צריך לצום בעשרה בטבת.
כדי לענות על שאלה זו, צריך להבין מהי משמעות הצום. אם הצום הוא יום זיכרון לאירוע שהתרחש בעבר, מעשים רעים ותוצאותיהם, ממילא צריך להמשיך לצום. אולם אם עיקר הצום הוא להתאבל על המציאות ללא בית מקדש, כאשר הוא עומד על תילו אין כל סיבה לצום.
תשובת ה' לבוני המקדש ברורה: מטרת הצום איננה להנציח את החורבן, אלא המטרה היא לבכות על העדר השכינה ועל המציאות החסרה, ולכן כאשר נבנה המקדש אין צורך לצום. יתרה מכך- אותם ימים יהפכו לימי ששון ושמחה.
⦁ "וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר... וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא-הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ:" (ירמיה נ"ב) כאשר בא נבוכדנאצר לירושלים חשב שיוכל לכבושה במהירות, והקב"ה היה מחזק את אנשי ירושלים כדי שאולי יחזרו בתשובה, והגיבורים שבירושלים היו נלחמים עם הכשדים ומפילים מהם חללים הרבה.
היה שם גיבור אחד ושמו אביקא בן גבתרי, וכשהיו האויבים מקלעים באבנים גדולות כדי להפיל את החומה היה מקבלן בידו ומשליכן על האויבים והורג מהם הרבה, עד שהתחיל לקבל האבנים ברגלו והיה מחזירן לאויבים, ובגלל העון באה הרוח והפילה אותו מן החומה ונבקע ומת, באותה נבקעה ירושלים ונכנסו הכשדים. (עפ"י ילקוט שמעוני איכה תתרט)

⦁ "כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו" (ירושלמי, יומא פ' א') לכל דור ודור יש כוח לעורר רחמי שמים לגאול את ישראל מיד צר, לקבץ את כל הנידחים לארץ ולבנות את בית הבחירה. ובמה? בתשובה שלמה ובתיקון עוונות הראשונים. וכל זמן שהישועה לא באה, סימן הוא זה שעדיין לא שבנו מחטאינו, ואנו נמקים בעוונותינו ובעוונות אבותינו אתנו, וכאילו ח"ו אנחנו גרמנו את החורבן.
אך אפילו אם חרב בית המקדש וישראל שרויים בגלות ונחלתנו שממה ביד זרים, ה' לא גזר חורבן נצחי, אלא הישיבה בארץ ובנין המקדש, הם נתנו להיות קיימים לעולם, ואילו הגלות, החורבן והצער- ארעיים, ולשעה בלבד הם, ויכולים בכל זמן של רחמים להפוך לשמחה וששון. (עפ"י ספר התודעה)

⦁ "כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים" (זכריה ז') סיפור על הרב שלמה קרליבך:
"בסוף ההופעה, קצת לפני שהגיטרה חזרה אלינו, פנה ר' שלמה לקהל הגריאטרי ואמר כך: "אני יודע, אתם כבר לא כל כך צעירים, לא תמיד מרגישים טוב, ובוודאי הרבה פעמים אתם אומרים לעצמכם: אנחנו כבר זקנים וחולים שלא מועילים כלום, מי בכלל צריך אותנו בעולם? אבל אני אומר לכם: להפך! אנחנו צריכים אתכם, אנחנו חייבים אתכם! שהרי בכל רגע אמור לבוא המשיח שיצטרך להגשים את כל נבואות הגאולה, וביניהן את נבואת זכריה 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים'. ואז, מה יעשה המשיח אם לא יהיו לו זקנים וזקנות?"

⦁ "אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה... צפית לישועה" (שבת ל"א) מוטל עלינו חיוב גדול לצפות ולהתפלל לישועה, כי עצם הציפייה והתפילה מקרבים את הגאולה. אמרו חז"ל שיעקב אבינו ביקש על הגאולה במה שאמר "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'" (בראשית מ"ט), מכיוון שלכל דבר זוכים ע"י כך שמקווים לו (ב"ר צ"ח). כך גם רואים בתפילת עמידה, בבקשותינו מהקב"ה שיגאל אותנו בזכות שאנו מצפים לכך: "אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ... כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּום", "מִמְּקוֹמְךָ מַלְכֵּנוּ תּוֹפִיעַ... כִּי מְחַכִּים אֲנַחְנוּ לָךְ". וכן בתהלים: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן... כִּי-רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-אֲבָנֶיהָ". (עפ"י הספר 'בית קדשנו ותפארתנו')

⦁ "עַל-חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל-הַיּוֹם וְכָל-הַלַּיְלָה" (ישעיה ס"ב) הנביא ישעיה מזרז את המתאבלים על ציון שלא יפסיקו מלבקש בקשות ולא יניחו לקב"ה לרגע, אלא יפצירו בו עד שיכונן את ירושלים. הפסוק מתאר את אבלי ציון וכל ישראל בגלות השומרים ומצפים תמיד לבנין ירושלים, ומזכירים אותו ביום ובלילה בתפילותיהם (מצודת דוד). "תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ הַמַּזְכִּירִים אֶת-ה' אַל-דֳּמִי לָכֶם" עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהילה בארץ! בנוסף, המהרי"ק לומד מהפסוק "אָמַר שֹׁמֵר אָתָא בֹקֶר וְגַם-לָיְלָה אִם-תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ שֻׁבוּ אֵתָיוּ" (ישעיה כ"א) שאם רצון עם ישראל להגאל, שיבקשו רחמים מלפני ה'. (עפ"י 'בית קדשנו ותפארתנו')

 

גרסת הדפסה