טיפ טיפה פסח

טיפ טיפה פסח

טיפ טיפה- פסח

 

⦁ "וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה' לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן" (ויקרא כ"ג) ממחרת חג הפסח אנו מצווים להביא עומר שעורים ולהניפו לפני ה' במקדש. יום זה הוא יום הדין על התבואה ומנגד הוא יום ההודאה לה' על הברכה ששלח לנו עד הלום. חז"ל מבליטים את היחס שבין ידו הפתוחה של הקב"ה אשר 'משביע לכל חי רצון' לעומת המעשה הפעוט שישראל מצווים לעשות במקדש. "בא וראה טובותיו של הקב"ה נותן דבר בלי קצבה, וכששואל מהם אינו שואל כי אם מעט מן המעט.. כשנותן להם תבואה נותן לפי כוחו.. וכששאל מהם-לפי כוחם" (מדרש אגדה חלק ב', ס)

⦁ "וַיַּעַשׂ יֹאשִׁיָּהוּ בִירוּשָׁלִַם פֶּסַח לַה' וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן" (ספר דברי הימים ב, לה) פסח יאשיהו יוצא דופן שכן "וְלֹא נַעֲשָׂה פֶסַח כָּמֹהוּ בְּיִשְׂרָאֵל מִימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לֹא עָשׂוּ כַּפֶּסַח אֲשֶׁר עָשָׂה יֹאשִׁיָּהוּ..." (שם) . הפרשנים מבארים שפסח זה היה מיוחד כיוון שהיו כל ישראל בלב שלם לעבוד את ה', בנוסף מאחר והיו שתי ממלכות בארץ, ממלכת יהודה וממלכת ישראל, לא נעשה פסח באחדות כל העם כפסח זה. יתר על כן באותו הפסח המלך והשרים שלחו בהמות לקרבנות הפסח ובקרים לשלמי חגיגה לעם כולו.

⦁ "וַיָּרֶם יֹאשִׁיָּהוּ לִבְנֵי הָעָם צֹאן... שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּבָקָר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אֵלֶּה מֵרְכוּשׁ הַמֶּלֶךְ:" (ספר דברי הימים ב, לה) קרבן הפסח היה נאכל בחבורות, כיוון שלצורך קיום מצוות הפסח מספיק כזית קרבן לכל אדם נמצא שעל כל קרבן יכולים להימנות עשרות ואף מאות אנשים. בהנחה שבימי יאשיהו החבורות היו בין 50 למאה איש מספר המשתתפים באותה שנה היה שניים עד שלושה מליון איש. כיוון שנדרש נציג אחד מכל חבורה על מנת להיכנס למקדש ולהקריב את הקרבן, מספר האנשים בעזרה לא עלה על כמה רבבות. שיטת העבודה במקדש מתוארת בפסוקים: "וַיִּשְׁחֲטוּ (ישראל) הַפָּסַח וַיִּזְרְקוּ הַכֹּהֲנִים מִיָּדָם וְהַלְוִיִּם מַפְשִׁיטִים".

⦁ "וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם.." "תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכֲכֶם" (שמות י"ב) הקב"ה ציווה את בנ"י במצרים לקחת אגודת אזוב ובעזרתה למרוח את דם קרבן הפסח על המשקוף. בזכות זה פַסח ה' על בתי ישראל וגאלם. כמו בגלות הראשונה כך בגלות האחרונה, אגודת האזוב מרמזת על הדרך שבה עמ"י נגאל- אחדות. "ויעשו כולם אגודה אחת". האחדות יכולה להיווצר רק כאשר כל אחד מהציבור נוהג כאזוב- בשפלות וענווה. אז אפשר להיות ביחד, בשווה, מבלי שאחד יתנשא על אחרים. זהו גם עניינו של קרבן הפסח, המחבר בין כל חלקי העם. שהרי מתי עוד יכולים לשבת עני ועשיר, רחוק וקרוב, גר ואזרח, ביחד בחבורה אחת? שנזכה להיגאל גאולה שלמה, לעלות ולהיראות לפני ה' כאיש אחד בלב אחד, עוד הפסח הזה בעז"ה! (ע"פ ספר תולדות יעקב יוסף פרשת וישב - אות ד)

⦁ "נותנין (ישראל) על משקוף בתיהם דם ברית מילה ודם פסח... שנאמר: 'ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך". (פרקי דרבי אליעזר כח) בזמן גאולת מצרים השתנה הסטטוס של עם ישראל מ'עבדים לעבדים' (קידושין כ"ב:) ל'לי בני ישראל עבדים' (ויקרא כ"ה). אך עבד לא יכול להתחיל בעבודתו לפני שְׁשֵּׁם אדונו עליו ולכן ריבונו של עולם חוקק בנו סימן, 'חותם באות ברית קודש'. אך כדי לשנות סטטוס לא מספיק לעשות סימן, צריך לעשות איזה שהוא מעשה שיעיד על שינוי מחשבתי ורוחני ולפיכך ציווה עלינו הקב"ה את מצוות קרבן הפסח. לפי זה מובן מדוע נדרש עֵרוב שני הדמים, כשם שהגוף והנשמה מרכיבים את קומת האדם יחדיו, כך דרושים שני כוחות שירכיבו את כניסתה של האומה אל הסטטוס החדש שלה כעובדת ה'. 

גרסת הדפסה