טיפ טיפה קטורת

טיפ טיפה קטורת

 טיפ טיפה- פסח 2

 

  • "וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת-הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל-הָעָם: וַיַּעֲמֹד בֵּין-הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה" (במדבר י"ז) ארגון הבריאות העולמי הכריז על הקורונה כמגפה עולמית. אם נזכר איפה כתוב על מגפה בתורה, נזכר בפרשת קורח ועדתו. בעקבות המחלוקת, החל נגף בעם, ומשה הורה לאהרון לקחת מחתה עם קטורת לכפר על העם. כאשר אהרון הגיע אל אוהל מועד נעצרה המגפה! איזה דבר עצום ונשגב זה. איננו יכולים להבין את מעלת הקטורת... חז"ל מלמדים אותנו שלקטורת יש סגולה להנצל ממגפות וחולאים רעים. הלוואי שנזכה להריח את ריח הקטורת, ריח שמעורר את הנשמה מעלפונה! בעזרת ה', בימים הקרובים נלמד מעט על הקטורת בבית המקדש.
  • פיטום הקטורת תָּנוּ רַבָּנָן. פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת כֵּיצַד. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה מָנֶה בְּכָל יוֹם. מַחֲצִיתוֹ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתוֹ בָּעֶרֶב. וּשְׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל וְנוֹטֵל מֵהֶם מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמַחֲזִירָן לְמַכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה. וְאַחַד עָשָׂר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ. וְאֵלּוּ הֵן:
    (טוב למנותם באצבעותיו) א הַצֳּרִי. ב וְהַצִּפּוֹרֶן. ג וְהַחֶלְבְּנָה. ד וְהַלְּבוֹנָה. מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה. ה מוֹר. ו וּקְצִיעָה. ז וְשִׁבּוֹלֶת נֵרְדְּ. ח וְכַרְכּוֹם. מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה. ט קֹשְׂטְ שְׁנֵים עָשָׂר. י קִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה. יא קִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא תִּשְׁעָה קַבִּין. יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא. וְאִם לֹא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִיוָר עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע. מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רִבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר: אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהִיא. אִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:
  • "פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת כֵּיצַד? שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ..." אתמול קראנו על הכנת הקטורת. כמות הקטורת של שנה שלמה היא 368 מנה, כנגד 365 ימות השנה. בכל יום הקטירו חצי מנה קטורת בתמיד של שחר, וחצי מנה בתמיד של בין הערביים. כלומר כל יום הקטירו כמות של מנה. אז מה עשו עם שלושת המנים היתרים? ביום הכיפורים הכהן הגדול הקטיר את הקטורת בקודש הקודשים בנוסף לכמות הרגילה של היום. לאחר שכתובים הסממנים (צמחים), מוזכרים צמחים נוספים, כמו 'בורית כרשינא, יין קפריסין, חמר חיור עתיק וכו', שנועדו לשפר את הריח של חלק מהסממנים. אף מלח היה בקטורת- "עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח".
  • "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים..." (מלאכי ג') מי היה מאמין? שנפסיק לטוס לחוץ לארץ? שהחנויות יסגרו? שאנשים יכנסו לבידוד? שלא נגע אחד בשני? בבת אחת כל החיים השתנו... אנחנו מתפללים שבית המקדש יבנה. לפעמים מוזר לחשוב איך הוא יבנה, איך נחיה במציאות של מקדש. אולי הקורונה מלמדת אותנו, לא רק לבטוח בה', אלא גם על מציאות של החיים שיכולה להשתנות בבת אחת. אין לנו מושג איך זה יקרה, אבל חז"ל מלמדים אותנו: "שלשה באין בהיסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב" (סנהדרין צז:)
  • "תָּנֵי בַר קַפָּרָא: אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין..." (פיטום הקטורת) כמו שלמדנו, הכינו כל שנה קטורת בכמות של 368 מנה. כיוון שיש הפרש בין שנת החמה (365 ימים) לשנת הירח (354 ימים) כל שנה נשאר מעט מן הקטורת, ולאחר 60- 70 שנה בערך מצטברת כמות קטורת של חצי שנה! לאחד עשר סממני הקטורת מוסיפים עשב הנקרא 'מעלה העשן', שגורם לעשן הקטורת לעלות בצורת עמוד ישר- איזה פלא! היום, אנו מתפללים בתהילים: "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב" (תהילים קמ"א) הלוואי שתפילתנו תגיע ישר לקב"ה, כמו שעשן הקטורת עולה ישר למעלה.
  • "וְאַחַד עָשָׂר סַמֲמָנִים הָיוּ בָהּ..." (פיטום הקטורת) אז ממה הקטורת עשויה? בימים הקרובים ננסה לזהות את אחד עשר הסממנים השונים. לא מזמן קראנו בפרשת השבוע על המור בשמן המשחה: "מָר דְּרוֹר"' והמדרש רבה מבאר על מרדכי ""וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי" - מה מר ראש לכל הבשמים, אף מרדכי ראש לצדיקים בדורו". המור הוא הראש לבשמים, כלומר החשוב מכל הבשמים. אף הר המוריה נקרא על שם המור, על פי מסורת אחת משום ששם גידלו את המור, ולדעה נוספת לפי ששם מקטירים את הקטורת המכילה מור. אתם מכירים צמח ששמו מור? מהו אותו מור? זאת נלמד בעזרת ה' שבוע הבא.
  • "מוֹר. וּקְצִיעָה. וְשִׁבּוֹלֶת נֵרְדְּ. וְכַרְכּוֹם..." (פיטום הקטורת) יש המזהים את המור עם 'אייל המושק'- בעל חיים המפריש חומר ריחני כדי לסמן את נחלתו, כיום משתמשים בחומר זה לייצור בושם ה- Musk. הרמב"ם כותב: "המור הוא הדם הצרור בחיה שבהודו הידוע לכל שמתבשמין בה בני אדם בכל מקום" (הלכות כלי מקדש, א') . לפי שיטה אחרת, המור הוא צמח ולא מופק מחיה, במיוחד לא מחיה טמאה, מה שמקבל חיזוק מהתיאורים בשיר השירים: "צְרוֹר הַמֹּר", "נָטְפוּ מוֹר", "מוֹר עֹבֵר", המתארים חומר צמיגי- המתאים יותר ל'שרף המור'. המור גדל כשיח או כעץ, ומן השרף מפיקים את הריח הטוב.
  • "וְהַחֶלְבְּנָה. וְהַלְּבוֹנָה. מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה..." (פיטום הקטורת) היום נלמד על עוד שני סממנים. החלבנה והלבונה. השם שלהם דומה, אבל הם כל כך שונים! לחלבנה יש ריח רע, ואילו ללבונה יש ריח טוב. חז"ל מלמדים אותנו שתענית צריכה לכלול בתוכה את הרשעים, כמו שהקטורת מכילה צמח שריחו רע. כמו שאנו מכירים מארבעת המינים, הריח מסמל את המעשים הטובים, כלומר החלבנה שריחה רע, מסמלת את החלק בעם שאין בו מעשים טובים. אפילו החלבנה, ומה שהיא מסמלת- נכללת בקטורת. כמה אחדות! הלוואי ונזכה להיות כאיש אחד בלב אחד. אחד עשר סממנים, והכהן המקטיר את הקטורת- יוצרים את המספר שתים עשרה, שבטי-ה.
  • "וְהַחֶלְבְּנָה. וְהַלְּבוֹנָה. מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה..." (פיטום הקטורת) כמו שלמדנו אתמול, לחלבנה יש ריח לא טוב. ומהו אותו הצמח? לפי שיטה אחת ישנו צמח שנקרא 'כלך החלבנה' (Galbanum) ומשרף של השיח הזה הפיקו את החלבנה. אכן, ריחו חריף ולא נעים. לפי שיטה נוספת, החלבנה היא שרף של עץ 'הליקויידאמבר המזרחי' המוציא שרף חום- שחור ודביק, אך ריחו נעים יותר. אפילו הרמב"ם מתאר את החלבנה בתיאור דומה: "והחלבנה כמו דבש שחור וריחו קשה והוא שרף אילנות..." (כלי מקדש פרק ב')  ההבדל בין החלבנה ללבנה הוא האות 'ח'- הלבונה היא כנגד הצדיקים בעם ישראל שאין בהם 'ח'- חטא, ואילו החלבנה היא כנגד הרשעים בעם ישראל, שיש בהם חטא.
  • "וְהַחֶלְבְּנָה. וְהַלְּבוֹנָה. מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה..." (פיטום הקטורת) בבית המקדש ללבונה היו כמה שימושים, מלבד היותה חלק מסממני הקטורת. למשל, ברוב קורבנות המנחה מקטירים על מזבח העולה לבונה, ואף על שולחן לחם הפנים מונחים שני בזיכי לבונה. יתכן שמתוך שכיחות הלבונה בעבודות הקודש, נקרא ההר שעליו נבנה המקדש- גבעת הלבונה: "אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה" (שיר השירים ד'). אם כבר מדברים על שמות, יש המשייכים את השם לבונה גם לשמו של המקדש- לבנון! "הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן" (דברים, ג'). השם לבנון מרמז על כך שהמקדש מלבין את עוונותינו, "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ" (ישעיה א').
    דבר זה מתבטא בקטורת, שהלבונה בה לבנה.
  • "ולבונה זכה. "ונתת על המערכת לבונה זכה" (ויקרא כד, ז). "ותפילתי זכה" (איוב טז, יז). זה שאומר הכתוב (תהלים קמא, ב) "תכון תפלתי קטרת לפניך", שהתפלה דומה לקטורת, כשם שזה זכה כך התפלה צריכה שתהיה זכה. (בעל הטורים שמות, ל') הלבונה היא לבנה, זכה, וריחה נעים. בעל הטורים מבאר, שכמו שהלבונה זכה ללא ליכלוך- כך צריכה להיות התפילה שלנו. בנוסף, המהר"ל מבאר על משמעות הלבונה במנחה- הסולת נקיה וזכה מכל פסולת, כמו הגוף הנקי. השמן גם נקי וזך, כנגד השכל הזך. ועליו הלבונה הזכה- כנגד המעשים הזכים והטובים שהאדם עושה ומושך את הגוף לטוב בזכותם. שנזכה להיות זכים ונקיים, ולעבוד את ה' ללא רבב.
  • "יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ... בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה..." (דברים ל"ג) לפני שנלמד מי הקטיר את הקטורת, נקרא מעט על הלבונה עליה הסברנו שבוע שעבר. לפי כמעט רוב המפרשים הלבונה מופקת משרף 'עץ הלבונה' הנקרא Boswellia. צבעו בהיר או לבן ומכאן השם 'לבונה'. על פי המשנה במסכת תמיד הכהן שזכה בפיס להקטיר את הקטורת מעולם לא הקטיר קטורת לפני כן, ומדוע? מפני שהקטורת מעשרת. מי שמקטיר את הקטורת זוכה לברכה גדולה, לעושר ולנכסים. על פי הירושלמי אף מי שמחזיק את המחתה עם הגחלים למזבח הקטורת מתברך. כמו שנאמר: "וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה", ומעשה באחד שהתקשה להחזיק את המחתה בידיו, אבל לא הניח אותה כדי לזכות בברכה.
  • "עמד עשו ונטל מבנות כנען והיו נשיו מעשנות ומקטרות לעבודה זרה שלהם..." (תנחומא, תולדות, ח') למה קוראים לקטורת בשם זה? רש"י מפרש: "ולשון קטרת העלאת קיטור ותמרות עשן". מתוך כך ננסה להבין מעט על 'ריח' ו'עשן'. אם נחזור לספר בראשית, נקרא על נשות עשיו שבעקבותיהן "וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה", ואחר כך מתואר "וַיְהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת". ממה כהו עיני יצחק? ומה גרם לו ולרבקה למורת רוח? על פי המדרש, נשות עשיו עישנו וקיטרו לעבודה זרה, והסתלקה השכינה מיצחק. אף במילים 'מֹרַת' ו'מֵרְאֹת' רמוזים מור או קטורת. (ספר הקטורת, ד"ר עמר) בניגוד לעשן הקטורת לעבודה זרה, יעקב מביא איתו רוח אחרת: "וַיָּרַח אֶת-רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'". בע"ה מחר נלמד על הקטורת בבית המקדש!
  • "וַהֲלֹא אֵין רֵיחַ רַע יוֹתֵר מִשֶּׁטֶף הָעִזִּים? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנִּכְנְסָה עִמּוֹ רֵיחַ גַּן עֵדֶן" (רש"י על בראשית, כ"ז) בניגוד לנשות עשיו שהיו מקטרות לעבודה זרה, יצחק משבח את ריח יעקב. "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'". רש"י מעלה את השאלה: מדוע הריח של יעקב הוא ריח טוב? הלא רבקה שמה על יעקב עורות עיזים, בעלי ריח רע! אלא, נכנס עם יעקב ריח של גן עדן. על פי תרגום יונתן הבשמים של הקטורת הם ריח גן עדן... ואכן, המדרש רבה מבאר, שה' הראה ליעקב את בית המקדש. מזכות בית המקדש, יצחק החל לברך את יעקב. "כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם" (תהילים קל"ג) בקטורת יש את הצד הגשמי והטבעי- הפצת ריח טוב. אך הבשורה הנוספת היא ריח גן עדן! ריח של עולם שכולו טוב! ריח שיכול להוביל לנבואה ולהשראת שכינה.
  • "ואלו הם הממונים שהיו במקדש... בית אבטינס על מעשה הקטורת" (שקלים, ה') כידוע, במקדש היו בעלי אומנויות שונים. מתוכם גם הממונים על הקטורת. האם הם היו כהנים, משפחת אבטינס? הרמב"ם מונה את הדרגות של התפקידים בבית המקדש, אך אינו מציין את הממונים שם. בנוסף, מרדכי היהודי היה הממונה על הקנין (קורבנות עולת העוף, מלשון קן של ציפורים) ואנו יודעים שהיה משבט בינימין! אף הנשים שהיו אורגות את הפרוכות, לא היו בנות כהנים בהכרח. לעומת זאת, יש הסבורים כי משפחת אבטינס הייתה משפחת כהונה, היות והם השתמשו בכלי שרת, ובלשכת אבטינס הייתה שמירה של הכהנים. אז האם הם היו כהנים?
    יבנה המקדש ונראה בעזרת ה'.
  • "וְאֵלּוּ לִגְנַאי... שֶׁל בֵּית אַבְטִינָס לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת" (יומא, ג') חז"ל ציינו את בית אבטינס לגנאי, משום שהם לא גילו להם את סוד הכנת הקטורת. אף הם דרשו העלאה בשכרם על הכנת הקטורת, ומשום שלא קיבלו אותה הם שבתו ולא עבדו במקדש. לבסוף הם חזרו לאחר שהכפילו את שכרם. אך לאחר החורבן, כבר לא הזכירו את שמם לגנאי: "א"ר יוחנן... מלקט הייתי עשבים... פגע בי זקן אחד משל בית אבטינס, ומגילת סמנים בידו. אמר לי: ר', לשעבר היו בית אבא צנועין, והיו מוסרין את המגילה הזאת אלו לאלו. ועכשיו שאינן בית אבא נאמנים, הילך את המגילה, והזהר בה. וכשבאתי והרציתי הדברים לפני ר"ע, זלגו עיניו דמעות, ואמר: מעתה אין אנו רשאין להזכירן לגנאי..."
  • "הַצֳּרִי וְהַצִּפֹּרֶן הַחֶלְבְּנָה וְהַלְּבוֹנָה..." (פיטום הקטורת) אם נמשיך לזהות את צמחי הקטורת בצמחים שאנו מכירים כיום, נשים לב שרוב הסממנים הם לא פרחים ולא פירות. חלקם מורכבים מקליפת עץ, או אפילו משרף עץ. כך למשל "הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף", ולכן נקרא בלשון התורה "נָטָף". רוב המפרשים והחוקרים מזהים את הצורי כצמח האפרסמון. צמח זה הוא לא עץ האפרסמון המוכר כיום, אלא עץ שגדל בעבר באזור ים המלח. את השרף מייבשים, וכותשים יחד עם שאר הסממנים.
  • "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַה'..." (ויקרא כ"ג) היום! תארו לעצמכם. אחרי שנתחלק לחבורות, ונתמנה על קורבן הפסח, הגיע סוף סוף הזמן להקריב אותו. כמובן, הבית מצוחצח ונקי, הרי נצטוונו "לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי". הנציג שנבחר יהיה בדרכו לבית המקדש, שם יביא את השה התמים לכהנים. בזריזות הם ישחטו אותו, יקבלו את דמו במזרק ובמיומנות יעבירו את הדם עד למזבח. כל זה לשמיעת שירת הלווים את ההלל. ובפעם הבאה שנשיר את הלל, זאת תהיה חוויה מיוחדת במינה. יחד עם כל עם ישראל בירושלים, על גגות הבתים, אל מול פני המקדש. לא שכחנו אותך ירושלים.לשנה הבאה בירושלים הבנויה!
  • "מזבח ממוצע ועומד באמצע" (יומא לג:) לאחר שלמדנו על הקטורת, נרחיב מעט על מזבח הקטורת, הנקרא גם 'מזבח הזהב' ו'המזבח הפנימי'. מזבח הקטורת נמצא בקודש, בין שולחן לחם הפנים שבצפון לבין המנורה שבדרום. חז"ל מלמדים אותנו שהרוצה להחכים ידרים והרוצה להעשיר יצפין, היות ושולחן לחם הפנים מסמל את הברכה הגשמית, העושר הפיזי, ("המוציא לחם מן הארץ") והמנורה מסמלת את הברכה הרוחנית ("כי נר מצווה ותורה אור"). אך מזבח הזהב נמצא בין שניהם. מצד אחד יש בו צמחים גשמיים, ומצד שני- עולה מהם ריח גן עדן. גם חוש הריח (האף), נמצא בין החושים הרוחניים (ראייה ושמיעה) לבין החושיים הגשמיים (מישוש וטעם).
  • "אבל מזבח הקטורת היו כל אמותיו שלמים" (כלי יקר, שמות כ"ה) הכלי יקר משווה בין מידות מזבח הזהב לבין מידות הכלים האחרים. ארון הברית, מידותיו שבורות. אמה וחצי על אמה וחצי על שתי אמה וחצי. כל דבר שהוא חסר, חצוי, מלמד שצריך למלא את חסרונו. אף אדם שלומד תורה, צריך להיות בגישה שהוא חסר מהשלימות והחכמה. שולחן לחם הפנים, חלק ממידותיו שלמות וחלק שבורות. אבל מזבח הזהב- כל מידותיו שלמות. הקטורת מכפרת על מעשינו, ולכן משלימה את חסרוננו. מזבח העולה, החיצון, מכפר על הגוף ע"י הקרבת הבהמה. אך מזבח הקטורת, המזבח הפנימי, מכפר על הנשמה, רוח אלוקים העולה למעלה היא כמו עשן הקטורת.
  • "וזה הריח היה מברר את ליבו להיות זך וטהור לקונו בלבב שלם, והיה מעביר ממנו זוהמת היצר הרע..." (זוהר חלק ב' דף ריח: תרגום עפ"י ה'מתוק מדבש') בעבר למדנו שהקטורת מעשירה את בעליה. במקורות חז"ל נוספים- במדרשים ובזוהר, מופיעות סגולות רבות בהקטרת הקטורת ובקריאת 'סדר פיטום הקטורת'. עפ"י הזוהר, כל מי שהיה מריח מאותו ענן של הקטורת שהיה עולה בצורת עמוד, היה זוכה לזיכוך וטיהור ליבו. לא היה לו אלא לב אחד לאביו שבשמים. זאת כיוון שלקטורת יש כח לשבור את היצר הרע בכל הצדדים, ולעבודת ה' בלב שלם. אף מי שעוסק, מתבונן וקורא בכל יום את סדר פיטום הקטורת בכוונה, זוכה להינצל מדברים רעים, ויש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא.
  • "וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת-הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל-הָעָם: וַיַּעֲמֹד בֵּין-הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה" (במדבר י"ז) עוד סגולה של הקטורת, היא כמו שלמדנו בהתחלה- עצירת מגפות. בשעה שהיה נגף בעם, אהרון לקח מחתה עם קטורת וכאשר הגיע אל אוהל מועד נעצרה המגפה. עפ"י הזוהר, אהרון כפה את מלאך המוות כך שלא יכל לשלוט כלל. את סוד זה גילה מלאך המוות למשה בשעה שעלה למרום, כפי שמסופר בגמרא: "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם. בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות אף מלאך המות מסר לו דבר שנאמר (במדבר יז, יב) ויתן את הקטורת ויכפר על העם... ואומר ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו' (שבת פט:)
  • "יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ" (דברים ל"ג) למה קוראים לקטורת כך? במובן הפשוט כיוון שממזבח הזהב עולה עשן, קיטור. (רש"י) אך אם נסתכל מבחינה לשונית, בארמית התרגום של 'קשר' הוא 'קטירו'. קטורת מלשון קשר, חיבור. מהקטורת עולה העשן לאף, שדווקא מבטא לפעמים את מידת הדין, כמו שכתוב "חֲרוֹן אַף ה'". אין דבר שיבטל מגפה בעולם כמו הקטורת, שיש לה יכולת לקשור את מידת הדין- "וַיִּחַר אַף ה'", עם מידת הרחמים- "רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'". (רעיא מהימנא)
  • "נָטַל מַחְתַּת הַכֶּסֶף, וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ וְהֵילָךְ, וְחָתָה..." (תמיד, ה') לפני שמקטירים את הקטורת, שמים גחלים על המזבח הזהב. הכהן עולה על מזבח העולה, ובעזרת מחתה לוקח גחלים מהמערכה הבינונית. חסה התורה על ממונם של ישראל, ולכן כדי שהמחתה לא תהרס מהחום, הכהן משתמש במחתה מכסף ולא מזהב. לאחר שהוא חותה בגחלים הוא מעביר את הגחלים למחתה מזהב. בזמן שהוא מעביר את הגחלים חלק מהם נופלים על רצפת העזרה, ואותם מטאטאים לאמת המים הזורמת שם. אבל מה עשו בשבת? הרי אסור לכבות בידיים את האש. לשם כך שמו כלי הנקרא 'פסכתר' על הגחלים, וכך לא דרכו עליהם.
  • "והתורה היא מכפרת, והקטורת הוא עוצר המגפה ומסלק חרון אף ישראל..." (פירוש צרור המור) אם היו שואלים אותנו היכן לדעתנו מופיע הציווי על מזבח הקטורת בתוך פרשיות המשכן, היינו בוודאי אומרים: "בפרשת תרומה יחד עם שאר הכלים האחרים שבקודש, בין הציווי על המנורה לציווי על השולחן." אך אנחנו מצווים על מזבח הקטורת בסוף הרשימה. אחרי הציווי על כל שאר הכלים, הקרשים, האדנים והטבעות. האם הוא נשכח? בדיוק הפוך! מעלת הקטורת היא גדולה כל כך שהיא חותמת את מלאכת המשכן. אחרון אחרון חביב. תכלית בניית המשכן היא לכפר על חטא העגל, ולקטורת יש עניין רב בכך. בנוסף, רבנו בחיי כותב שהשכינה ירדה למשכן רק לאחר שהקטירו את הקטורת, שהיא חביבה לפני ה'.
  • "...בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַה'..." (מלכים א', ו') בחודש אייר, חודש 'זיו', התחילו לבנות את בית המקדש הראשון ואפילו את בית המקדש השני. יצא לחלק מאתנו לצאת קצת החוצה ולראות את האילנות, וחז"ל מלמדים אותנו שלחודש זיו קוראים כך מכיוון שיש זיו באילנות. בנוסף, מי נקראו 'זיוותני עולם'? האבות! וחודש זיו נקרא כך כיוון שבחודש זה נולדו האבות. אם כן, שתי בחינות יש בחודש אייר: זיו טבעי- זיו האילנות, וזיו רוחני- זיו האבות. שני האופנים הללו רומזים לשני הימים הטובים שזכינו להם בחודש הזה. הזיו הטבעי ביום העצמאות והזיו הרוחני ביום ירושלים- אורו של עולם. שנזכה לבניין הבית השלישי במהרה בימינו!
  • "אמר הקב"ה, מכל הקורבנות שאתם מקריבין, אין חביב עלי כקטורת. תדע, שכל הקרבנות כלן לצרכיהם של ישראל... אבל הקטרת אינה באה לא על החטא ולא על העון ולא על האשם, אלא על השמחה. הוי 'שמן וקטרת ישמח-לב' (משלי). חביבה הקטורת לפני הקב"ה." (תנחומא, פרשת תצוה, טו)
  • "יבוא דבר בחשאי ויכפר על מעשה חשאי" (פרי צדיק, קרח ט"ז) בשבת נקרא על עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. נאמר על הקטורת שהיא באה לכפר על לשון הרע שנאמר לרוב בסתר ובצנעה. הקטורת היא מעשה חשאי, שכן היא נעשית ביום כיפור לפני ולפנים- בקודש הקודשים, במקום שלא ניתן לאף אדם אחר. "וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ" (ויקרא ט"ז). הקטורת מהווה תיקון ללשון הרע הגורם לפירוד, ואילו הקטורת סמל לאיחוד. זאת ניתן להבין במיוחד לאור העובדה שבקטורת מעורבים יחד המור- המסמל את הצדיקים, החלבנה- המסמלת את אלו שמעשיהם מבאישים ובתווך כל השאר.
  • להרגיש באמת מוריה ג.
    המציאות לימדה אותנו לעשות מרחוק, ללמוד מרחוק, לחגוג מרחוק, לתקשר מרחוק. אנחנו יכולים לצלם תמונות, אנחנו יכולים להקליט קולות. אבל יש דברים שלא נרגיש עד שלא נהיה, שלא נחווה.
    ריח לא יכול לדלג על זמן או מעל מקום, הוא משדר מבפנים החוצה, והוא כל כך חסר לנו בשביל להרגיש באמת.

גרסת הדפסה