טיפ טיפה שבועות

טיפ טיפה שבועות

טיפ טיפה- שבועות

 

 
⦁ "עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת הֵן: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מִכָּל הָאֲרָצוֹת. וּמַה הִיא קְדֻשָּׁתָהּ, שֶׁמְּבִיאִים מִמֶּנָּה הָעֹמֶר וְהַבִּכּוּרִים וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם..." (מסכת כלים פרק א') חג השבועות ידוע גם בשם 'חג הביכורים', ובו מתחילה הבאת הביכורים לבית המקדש הנמשכת עד חג הסוכות (ואפילו עד חנוכה). מדוע קדושתה של ארץ ישראל נמדדת דווקא בעומר, בביכורים ובשתי הלחם? הרי יש מצוות נוספות של הארץ כגון מעשר, תרומה, שביעית ועוד... שלושת מצוות אלו נעשות במקדש ועל ידי כך מקדשות את ארץ ישראל כולה. קדושת הארץ שואבת את כוחה מהמקדש.

⦁ "מִי שֶׁלֹּא חַג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁלֶ חָג, חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חַג, אֵינוּ חַיָּב בְּאַחְרָיוּתוֹ. (משנה חגיגה א', ו') בניגוד לפסח וסוכות, שבועות הוא 'רגל' של יום אחד בלבד. המוני ישראל עולים לרגל לבית המקדש והעומס במקדש גדול. אך למרות ששבועות הוא יום אחד, יש גם לו, כמו לפסח וסוכות, שבעה ימי 'תשלומין' שבהם אדם יכול להביא את הקרבנות שלא הספיק להביא ביום טוב הראשון של החג.

⦁ "כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים? כָּל הַעֲיָרוֹת שֶׁבַּמַּעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת לָעִיר שֶׁל מַעֲמָד... וְלַמַּשְׁכִּים הָיָה הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר, קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל (בֵּית) ה' אֱלֹהֵינוּ" (משנה מסכת בכורים פרק ג') מדוע המשנה פותחת במילים "כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים?" ולא "כיצד עולים לרגל לירושלים", האם היתה עליה לרגל פעם רביעית בשנה? על כגון זה אמרו חכמים "חביבה מצווה בשעתה" ומי שרוצה לקיים את מצוות הביכורים מיד עם ביכור הפירות בכרמו-תבוא עליו הברכה. יתרה מזו, מצינו אצל אלקנה שחידש רגל רביעי, ובכל שנה היה סוחף אחריו אנשים רבים עד שהיו כל ישראל עולים לרגל.

⦁ "הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְהַר הַבַּיִת. (הִגִּיעַ לָעֲזָרָה) וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר. עוֹדֵהוּ הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ, קוֹרֵא מֵהִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹקיךָ עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה... מוֹרִיד הַסַּל מֵעַל כְּתֵפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בְשִׂפְתוֹתָיו, וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַּחְתָּיו וּמְנִיפוֹ... וּמַנִּיחוֹ בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא: (משנה מסכת בכורים פרק ג') המשנה מתארת את הבאת הביכורים. עולה הרגל מגיע עם סלסלת הביכורים למקדש, קורא את מקרא הביכורים ומניף אותם יחד עם הכהן. לאחר מכן מניח לצד המזבח משתחווה ויוצא מן המקדש. הביכורים עצמם נשארים כמתנה לכהן.

 
⦁ "כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים? יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכֵּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, קוֹשְׁרוֹ בְגֶמִי, וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ בִכּוּרִים." (משנה מסכת בכורים פרק ג') דווקא את בכורות הפירות, שהכי משמחות את בעל השדה, מביאים למקדש. זאת על מנת לחנך אותנו לענווה. למרות כל העבודה והעמל המושקעת במהלך השנה לא "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" אלא הקב"ה, ומן הראוי להודות לו על כל השפע שנתן לנו.

⦁ הָעֲשִׁירִים מְבִיאִים בִּכּוּרֵיהֶם בִּקְלָתוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב, וְהַעֲנִיִּים מְבִיאִין אוֹתָם בְּסַלֵּי נְצָרִים שֶׁל עֲרָבָה קְלוּפָה, וְהַסַּלִּים וְהַבִּכּוּרִים נִתָּנִין לַכֹּהֲנִים: (מסכת בכורים פרק ג') סלי העניים ניתנים לכהן ואילו סלי העשירים חוזרים לבעליהם. מדוע לקחת את הסל דווקא לעני דל האמצעים? הספרי מסביר שבזכות שהעני טורח ומכין את הסל בעצמו חשיבותו עולה על סלי העשירים שנקנו בלא עמל ומאמץ. לפיכך הבאת הסל לכהן אינה אלא זכות. הקב"ה חפץ לא רק בביכורים אלא גם בסל עצמו, ויש לכך רמז בכתוב: "וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ" משום שהוא מעשה ידיך.

⦁ "עוֹדֵהוּ הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ, קוֹרֵא מֵהִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹקֶיךָ (דברים כ"ו) עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה." (מסכת בכורים פרק ג') כאשר האדם מביא ביכורים למקדש הוא מצוּוֵה במקרא ביכורים. זה הקרבן היחיד שכדי להביאו הותר לאדם להתקרב אל פתח ההיכל. הכוונה המסתתרת במצווה הזו היא רצון ה' לראות ולשמוע את קולו של מביא הביכורים כאילו היה בנו יחידו. כך כשקולו של מביא הביכורים מהדהד בעזרה בעת הקריאה, כשכולם מטים אוזן לשמוע, ודבריו נאמרים בלשון הקודש ובמקום הקדוש-כאילו אין לפני ה' אלא הוא לבדו, והוא חביבו של הקב"ה- היש רגע גדול מזה? (ע"פ מחזור המקדש שבועות)

גרסת הדפסה