טיפ טיפה תפילה

טיפ טיפה תפילה

טיפ טיפה- תפילה

 

"כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם" (ישעיהו ב', ג') היום אנו פותחים נושא חדש- התפילה. בע"ה נלמד על התפילה והמקדש ממקומות שונים: על חלקים מהתפילה ואיך הם קשורים לבית המקדש, פירושים שונים וסיפורים... בשמחת תורה שרנו- "כי מציון תצא תורה..."מן המקדש, שם מונחת התורה בקודש הקדשים, יוצאת התורה על ידי נציגיה, הלא הם הכהנים וחכמי הסנהדרין. הכהנים והלויים הם המחנכים של עם ישראל, הם אלו שמלמדים תורה, ובראשם עומד הכהן הגדול- הוא 'שר החינוך'. הכהן הגדול אחראי על רמתו הרוחנית של העם, ולכן הרוצחים בשגגה יושבים בעיר מקלט עד מותו. בעבר, הכהנים היו מוציאים את התורה מירושלים לכל הארץ.
אבל לעתיד לבוא התורה תצא מבית המקדש מאליה.

"מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה" (ברכות ל"ב) אנחנו רוצים להתפלל, לבקש בקשות, כלליות עם פרטיות... בזמן בית המקדש שערי התפילה היו פתוחים. גם אם יהודי רצה להתפלל בביתו, ולא היה נמצא בבית המקדש- תפילתו היתה נשמעת, בזכות עצם קיומו של בית המקדש. זו הייתה מציאות אחרת. אך בתקופה ללא מקדש אומר המדרש: "גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי". קשה הרבה יותר. כמה חסר לנו. אבל לא להתייאש! גם היום תפילתנו נשמעת, שהרי שערי דמעה לא ננעלו. בספר בראשית מסופר על יעקב "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם"- יעקב התפלל במקום שבו התפללו אבותיו אברהם ויצחק- מקום המקדש. יעקב מלמד אותנו שלא רק שהתפילה בבית מקדש מועילה, אלא עצם התפילה במקום המקדש, גם כשהבית איננו קיים.

"וְהִתְפַּלְלוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה... וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶך" (מלכים א', ח') מילים אלו הן חלק מתפילת שלמה בחנוכת בית המקדש הראשון. בעצם אנחנו מבינים שבית המקדש נבנה גם כדי שנתפלל בו, אך אם אדם אינו נמצא בבית המקדש- הוא מכוון את תפילתו לאותו מקום. בשבוע שעבר למדנו מיעקב אבינו שעצם מקום המקדש, גם ללא בית מקדש, מועיל לתפילה. אך המשכן, היה בכמה מקומות- גלגל, נב, שילה וגבעון... האם גם שם יש חשיבות לתפילה? אכן, כך מלמדת אותנו חנה הנביאה במשכן שילה: "וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי ה'..." (שמואל א', א') הלכות תפילה רבות נלמדות מתפילתה של חנה, שדווקא התפללה במשכן- 'מקדש ארעי'.

"וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" (ישעיה נ"ו) מתוך פשט הפסוק אנו למדים שביתי, הוא בית התפילה ולא רק המקום. ובודאי התפילות נעלות יותר כשהבית עומד על תילו. לפי הרב יהונתן אייבשיץ, עיקר סגולתה של התפילה היא דווקא במקדש. כיוון שזהו המקום שבו אנו יכולים להגיע לשלמות הראויה כדי שנהיה ראויים לברכת ה': "ולכך נקרא בית המקדש בית תפלה, כי הוא המקום שיעד הקב"ה לבני אדם ששם יקנו שלימות המעשה וכשרון העבודה לה', ובזו יזכה הנער ארחו, אורח אנשים כשרים... רק בזמן שישראל עושים רצונו של הקב"ה, חפץ בתפלתן וברכתן של כל ישראל וה' מתאוה לתפלתן..." (יערות דבש, ח"ב, דרוש ט"ז)

רבי צדוק מלובלין מדגיש שעיקר התפילה היא לפני המלך, לפני ה'. לכן המקום שבו צריך להתפלל זהו 'בבית התפילה' במקדש: "כי ביתי בית תפלה יקרא וגו' לפי שהמתפלל צריך להיות כעומד לפני המלך ומדבר עם המלך ועל כן אמר רבי יוחנן בן זכאי (שם לד ע"ב) אני כשר לפני המלך ור' חנינא בן דוסא כעבד לפני המלך על כן פעל בתפלתו ... כי לתפלה צריך שיכנס לבית המלך" (פרי צדיק תצוה, ו')
רבי נחמן מדגיש שהכל התחיל ממקום המקדש. כל תפילה היא למעשה הבטחון בה' שבורא את הכל וממנו הכל. כי תפלה הוא בחינת חדוש העולם, כי תפלה הוא שמאמין שיש מחדש אשר בידו לעשות כרצונו לשנות הטבע, והוא בחינות בריאה בכח, כמו שכתוב (תהלים ק"ד): "כלם בחכמה עשית", שהוא בחינת התפלה שמשם יוצא מעין החכמה כנ"ל.... "ומעין מבית ה' יצא", זה התפלה, כי שם נתעורר החכמה כנ"ל..." (ליקוטי מוהר"ן, מהדורא קמא, ח')

"יצא ובא לו בדרך בית כניסתו ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון..." (יומא ה') נקדים ונאמר – הכהן הגדול לא התפלל כלל בקודש הקדשים. אלא רק בהיכל, בבית החיצון. וגם שם, רק 'תפילה קצרה'. מדוע? הרי זהו היום היחיד בשנה שמותר לו להיכנס למקום המקודש ביותר, ואף הוא זיכך את עצמו לדרגת קדושה גבוהה. אין זמן יותר מסוגל לתפילה מרגעים אלו. האם לא כדאי שהכהן הגדול ינצל את מדרגתו הגבוהה ויתפלל באריכות על עם ישראל? בע"ה שבוע הבא נלמד על סיפור שהיה, על כהן גדול שהאריך בתפילתו...

"יצא ובא לו בדרך בית כניסתו ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון ולא היה מאריך בתפילתו שלא להבעית את ישראל" (יומא ה') שנה אחת הכהן הגדול האריך בתפילתו. הכהנים והקהל שעמדו בחוץ התחילו לחשוש שככל הנראה מת הכהן, משום שלא היה ראוי להיכנס לקודש הקודשים. לאחר שהות רבה, החליטו הכהנים שאין ברירה אלא להיכנס ולברר מה קרה. בעודם נכנסים יצא הכהן הגדול. שאלו אותו: מפני מה הארכת בתפילתך? ענה להם: 'וכי קשה עליכם שהתפללתי עליכם ועל המקדש שלא יחרב?! מדוע הנכם כועסים עלי?'. הסבירו לו הכהנים, שלמרות גודל המעמד, ישנו פחד גדול שעם ישראל יאבדו תקווה. כפי שקרה במעמד הר סיני, כשבושש משה לבוא. לכן יש לתקן תפילה קצרה וקבועה. יום הכיפורים לא נועד לרומם את הכהן הגדול, אלא לרומם ולכפר על כל העם.

"תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה', מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנֲנוּ יָדֶיך" (שמות ט"ו) בשחרית אנו קוראים את שירת הים. השירה שנאמרה לאחר קריעת ים סוף. השירה כוללת שבח והודאה לקב"ה, גבורת ה', תפילה לביאת ישראל לארץ והכרזת מלכות ה' במקדש. בשירה מתואר המקדש במילים "מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ ". לא נאמר מקום, אלא נאמר מָכוֹן. מה הכוונה? המילה 'מָכוֹן' באה מן השורש 'כַּן', כלומר בסיס. כמו למשל: "כִּיּוֹר נְחשֶׁת וְכַנּוֹ נְחשֶׁת" או לדוגמא, ה'מכונות' שבנה שלמה, שהם הבסיס, ל'כיורות' שנמצאים עליהם. מכאן נלמד ש'מקדש של מטה' הוא הבסיס ל'שבתך'. לשבתו של הקב"ה, לכסא הכבוד. שנזכה לכוון את מחשבותינו בתפילה למכון שבת ה'...

"תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה', מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנֲנוּ יָדֶיך" (שמות ט"ו) אתמול למדנו את משמעות המילה "מָכוֹן" בתור "כַּן", וחז"ל מביאים הסבר נוסף. "מכון לשבתך פעלת ה' מקדש - שמקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה ... אל תקרי מכון אלא מכוון כנגד כסא הכבוד" (תנחומא ויקהל ז') כלומר את המילה 'מכון' יש לקרוא 'מכוון'. לפי הסבר זה, מודגשת חשיבותו של בניית המקדש דווקא במקום המיוחד לו, בעצם היותו כנגד 'בית מקדש של מעלה' דרכו יורדת הברכה לעולם.

"לכך נקרא חודש "מרחשון", מלשון מרחשן שפוותיה. שאחרי התהלות והתשבחות של הימים נוראים ויו"ט, צריך להיות רחושי מרחשן שפוותיה" (ספר קול מבשר ח"ב - תפילות, זמירות וברכות) חודש מר חשוון נקרא כך מכמה סיבות. כידוע- משום שבחודש זה אין חגים, אך היו צרות רעות ומרות- חודש מר. עוד סיבה היא על שם הגשם שיורד בחודש זה, שהרי "מר" זה טיפה- "הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי" (ישעיהו מ'). אך סיבה נוספת מתייחסת גם למילה חשוון: מרחשון מלשון מרחשן – כלומר שפתיים רוחשות תפילה. מעלת החודש הזה היא שאחרי כל ההתעלות של חודש תשרי הגענו למדרגה שאנחנו בעצמנו נעשינו 'שבח'. לא רק שהשפתיים מוציאות תפילה, הן עצמן התפילה. ומה הקשר בין חודש זה למקדש? זאת נלמד אי"ה מחר.
"וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָיו"
(מלכים א', ו') בספר מלכים כתוב שגמרו לבנות את בית ראשון בחודש חשוון! כמעט שנה שהיה המקדש מוכן לעבודה, אך לא שרתה עליו שכינה. מחודש מרחשוון ועד חודש תשרי בשנה הבאה. דבר זה יצר קטרוג על שלמה המלך, שזכותו וזכות אבותיו (ואמו) אינם ראויים שתשרה שכינה במעשה ידיהם. אך לקב"ה היו תכניות אחרות. הקב"ה המתין להשראת השכינה בחודש שבו נולדו איתני העולם – האבות, בחודש תשרי. כיוון שחודש חשוון הפסיד את הזכות להיות החודש שבו נחנך המקדש, הבטיח הקב"ה שהוא עתיד לקבל את שכרו. זאת בדומה לחודש כסלו שקיבל את שכרו בחנוכת החשמונאים לאחר שהפסיד את זכותו לטובת חודש ניסן.

"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ" (שמות, י"ג) כיום מזוהים התפילין עם תפילת שחרית, אך צריך לזכור שלמעשה, יש מצווה ללבוש תפילין במשך כל היום. אם כן מה עשו הכהנים? הכהנים היו פטורים מתפילין של יד כיוון שהוא חוצץ בין הגוף לכותונת ועל בגדי הכהונה הצטוו: "יִלְבַּשׁ עַל-בְּשָׂרוֹ" (ויקרא ו'). מתפילין של ראש כהן הדיוט פטור היות והוא עוסק במצווה, ואף הוא עלול להסיח את דעתו מהתפילין. אך אם רוצה- רשאי על ידי הגבהת המגבעת מעט. בנוגע לכהן גדול, פסק הרמב"ם: "ושערו היה נראה בין ציץ למצנפת ושם היה מניח תפילין בין ציץ למצנפת" (רמב"ם כלי מקדש, פרק י').

לאור מה שלמדנו אתמול עולה השאלה: מדוע כל כך חשוב שהכהן ילבש את התפילין כל היום ולא רק בשחרית? "משרשי המצוה, היסוד הקבוע לנו כי האדם נפעל לפי פעולותיו ואחריהם מחשבותיו וכוונותיו, והשליח המכפר צריך להתפיס כל מחשבתו וכוונתו אל העבודה, על כן ראוי להתלבש בגדים מיוחדים אליה, שכשיסתכל בכל מקום שבגופו מיד יהיה נזכר ומתעורר בלבו לפני מי הוא עובד, וזה כעין תפילין שנצטוו הכל להניח בקצת הגוף שיהיה לזכרון מחשבת הכשר. ואף על פי שגם הכהן היה מניח תפילין, לגודל ענינו היה צריך גם זה" (ספר החינוך, מצוה צט)

"הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן" (ברכת העבודה) על בית המקדש אנחנו מתפללים כל יום. אך האם אנו שמים לב למה שיוצא מפינו? האם אנחנו באמת רוצים שהוא יבנה? ככל שנכין את עצמנו יותר, ונלמד על בית המקדש- ככה נשיג יותר. אנחנו צריכים להתעורר! הכוזרי מתאר שהמצב הנפשי של העם מתבטא בתפילה: "אין הדברים שאנו אומרים בתפילותינו: 'השתחוו להר קדשו והשתחוו להדם רגליו' ו 'המחזיר שכינתו לציון' וכדומה, כי אם כדיבור התוכי, וכצפצוף הזרזיר! כי בלא כוונת הלב אנו אומרים דברים אלה או דומיהם" (כוזרי מאמר שני, ל') עוצמת גילוי השכינה תלויה בנו. כאשר אנו מתעצלים, או מפחדים להיפרד מעסקי היום-יום, הקב"ה משרה עלינו את שכינתו 'כפי התעוררותם, אם מעט-מעט, ואם הרבה-הרבה'. ככל שאנו נתכוון יותר בתפילותינו ובמעשינו להחזרת השכינה, ימהר הקב"ה לגאלנו. במהרה בימינו.

"אמר רבי אחא: לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי, שנאמר (שיר השירים ב') הנה זה עומד אחר כתלנו" (שמות רבה פרשה ב, ב) התפילה בכותל המערבי של הר הבית מעוררת את ליבנו. זהו מקום כיסופים, שם שופכים את הלב. במדרש מסופר שהשכינה מעולם לא זזה מהכותל המערבי, ועולה השאלה, מהו אותו הכותל? באופן פשוט, זהו הכותל המערבי של קודש הקודשים, ולא הכותל בו מתפללים כיום. בנוסף, מצודת דוד מבאר על "קיר הבית"- זה כותל מערבי של בית קה''ק. (יחזקאל מ"א) הסבר אחר אומר שזהו 'כותל העזרה'. כלומר הקיר האחורי של בית המקדש, גם כן לא הכותל שבו אנו מתפללים. אך האם יש מקור שהכותל הוא הכותל 'שלנו'? הכותל של הר הבית? זאת נלמד מחר.

'הנה זה עומד אחר כתלנו', אחר כותל מערבי של בית המקדש, למה? שנשבע לו הקב"ה שאינו חרב לעולם ושער הכהן ושער חולדה לא חרבו לעולם עד שיחדשם הקב"ה" (מדרש רבה שיר השירים) על פי המדרש, הכותל המערבי, שער הכהן ושערי חולדה לא חרבו לעולם. במסכת מידות אנו למדים ששער הכהן ושער חולדה הם השערים להר הבית, אם כן יתכן שהכותל שבמדרש הוא החומה של הר הבית. אך אנו צריכים לזכור שהסיבה המרכזית שאנו מתפללים דווקא בכותל המערבי ולא בכתלים האחרים, זאת מפני סמיכותו לקודש הקדשים. "והמתפלל אחורי בית הכפורת יראה עצמו כאילו עומד לפני הכפורת."

"רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפילות- אבות תיקנום. רבי יהושע בן לוי אמר: תפילות – כנגד תמידין תיקנום" (ברכות כ"ו) האם התפללו בבית המקדש? כמובן! יש המבינים את השיטה 'כנגד תמידים תיקנום' בכך שתפילות הם במקום ה'תמידים', אך לא זאת כוונת הגמרא. הגמרא באה ללמד אותנו מה המקור לתפילת עמידה: רבי יוסי מדגיש ששלושת התפילות ביום הן כנגד כל אחת מהתפילות שהאבות התפללו, כרמוז בספר בראשית, ור' יהושע מדגיש דווקא את הצד המקדשי של התפילות, ובעקבותיו נגזרו גם הלכות התפילה. כשם שבמקדש עבודת התמיד התפרסה על יום שלם, כך הקשר שלנו עם הקב"ה, הוא בוקר ערב וצהריים. בע"ה מחר נלמד על התפילה שהתפללו בבית הבחירה.

"בָּרְכוּ בְרָכָה אַחַת, וְהֵן בֵּרֵכוּ. קָרְאוּ עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, שְׁמַע, וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ, וַיֹּאמֶר, בֵּרְכוּ אֶת הָעָם שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, אֱמֶת וְיַצִּיב, וַעֲבוֹדָה, וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים" (תמיד, ה') את לשכת הגזית הרבה מכירים בתור מקום הסנהדרין, אך מלבד זאת, בלשכה זו התפללו הכהנים. לפני עריכת הפיס להקטרת הקטורת, הכהנים התפללו את סדר תפילת הכהנים. ומה היו אומרים? המשנה במסכת תמיד מתארת לנו את התפילה. הכהנים ברכו את ברכת "אַהֲבָה רַבָּה", ומכיוון שעוד לא הגיע זמן הנץ את ברכת "יוֹצֵר אוֹר" השאירו לזמנה, וקראו את עשרת הדיברות שבהם כלולים כל תרי"ג מצוות, ואחר כך את פרשיות "שְׁמַע", "וְהָיָה אִם-שָׁמֹעַ", ו"וַיֹּאמֶר". ביחד עם העם אמרו שלוש ברכות: "אֱמֶת וְיַצִּיב", ו"עֲבוֹדָה" ו"בִרְכַּת כֹּהֲנִים"- ללא נשיאת כפיים, כי את נשיאת הכפיים עשו לאחר הקרבת התמיד.

"וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי ה' וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת-פִּיהָ" (שמואל א', א') אנו לומדים הלכות רבות מחנה, שהתפללה במשכן שילה. "וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל-לִבָּהּ"- מכאן למתפלל צריך שיכוין לבו. "רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת"- מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו. "וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ"- מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו. "וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה"- מכאן ששכור אסור להתפלל" (ברכות ל"א.) אך מעל הכל, חנה מלמדת אותנו שהמקום הכי טוב להתפלל הוא בבית המקדש. "אֵין זֶה כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" (בראשית כ"ח)

"מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה" (ברכות ל"ב:) בנתיים עד שנזכה להתפלל במקום שבו לא ננעלו שערי תפילה, נשנן את התפילה שאנו אומרים בכל שבת, אותה לא נאמר בזמן המקדש: "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ. וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ. תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם". עלינו לארצנו, אנו נטועים בגבולנו, ובע"ה בקרוב נעשה לפני ה'את קרבנות חובותינו. שנזכה שתפילתנו תתקבל ברצון כמו הקטורת "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת-עָרֶב" (תהילים קמ"א).

 

 

גרסת הדפסה