לדף ראשי באתר1 - עותק

דפי לימוד
עשרים וארבע משמרות כהונה

בתקופת המשכן כל הכהנים היו יכולים לעבוד יחד במקדש, אך עם הכניסה לארץ ישראל, לא הייתה ברירה וכדי לזכות את כולם בעבודת הקודש חולקו כל הכהנים למשמרות הכהונה, משמרות הלוויים ו... גם עשרים וארבע מעמדות משאר שבטי ישראל!

 

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ חִלַּק הַכּוֹהֲנִים לִשְׁמוֹנֶה מִשְׁמָרוֹת, אַרְבָּעָה מֵאֶלְעָזָר וְאַרְבָּעָה מֵאִיתָמָר; וְכֵן הָיוּ עַד שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא. וּבִימֵי שְׁמוּאֵל, חִלְּקָם הוּא וְדָוִיד הַמֶּלֶךְ לְאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים מִשְׁמָר; וְעַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר רֹאשׁ אֶחָד מְמֻנֶּה.

וְעוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם לָעֲבוֹדָה, מִשְׁמָר בְּכָל שַׁבָּת. וּמִיּוֹם הַשַּׁבָּת לְיוֹם הַשַּׁבָּת, הֶן מִתְחַלְּפִין- מִשְׁמָר יוֹצֶא וְהָאַחֵר שְׁהוּא אַחֲרָיו נִכְנָס, עַד שֶׁיִּגָּמְרוּ; וְחוֹזְרִין חֲלִילָה.

(הלכות כלי המקדש פ“ד ג)

תמונה1

שְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה וְדָוִיד הַמֶּלֶךְ, חִלְּקוּ הַלְּוִיִּים לְעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת; וְעוֹבֵד מִשְׁמָר בְּכָל שַׁבָּת. וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר, מְחַלֵּק אוֹתָם רֹאשׁ הַמִּשְׁמָר לְבָתֵּי אָבוֹת; וְכָל יוֹם מִיְּמֵי הַשַּׁבָּת, עוֹבְדִים בּוֹ אֲנָשִׁים יְדוּעִים. וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת מְחַלְּקִין אֵלּוּ הָעוֹבְדִים בַּיּוֹם שֶׁלָּהֶן, אִישׁ אִישׁ עַל עֲבוֹדָתוֹ.

(הלכות כלי המקדש פ“ג י)

 

וְחִלְּקוּ אוֹתָם (את ישראל) עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מַעְמָדוֹת, כְּמִנְיַן מִשְׁמְרוֹת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה. וְעַל כָּל מַעְמָד וּמַעְמָד, אֶחָד מֵהֶן מְמֻנֶּה עַל כֻּלָּם; וְהוּא הַנִּקְרָא רֹאשׁ הַמַּעְמָד.

(הלכות כלי המקדש פ“ו ב)

נסו להבין מתוך דברי הירושלמי- האם יש עניין עקרוני במספר (עשרים וארבע)?

תנו רבנן הנכנסין [המשמרות] חולקין בצפון כדי שיראו שהן נכנסין והיוצאין חולקין

בדרום כדי שיראו שהן יוצאין.

[משמרת] בילגה לעולם חולקת בדרום:

תנו רבנן מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים.

כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח ואמרה:

 ”לוקוס לוקוס [זאב זאב]! עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל

ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק?“

 וכששמעו חכמים בדבר קבעו את טבעתה וסתמו את חלונה.

ויש אומרים משמרתו שוהה לבוא.

(בבלי סוכה נו:)

 

 

 


טבעת -
רש“י מפרש שהכוונה לטבעת שמסייעת בשחיטה, ואילו לדעת הרמב“ם זו טבעת שתולים בה את הבהמה לשם הפשטה.

 

חלון -יש המפרשים שמדובר במעין ארון שבו אוחסנו סכיני השחיטה, אך לדעת הרמב“ם מדובר בארון בגדי הכהונה.

ויעקרו אותה (וישנו אותה ממקומה, שתהיה אחרונה בסבב) לית יכיל, דאמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: קשה לפני המקום לעקור שלשלת יוחסין ממקומן. ויעשו אותן עשרים ושלש? לית יכיל, דכתיב 'המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם'. באומנותם- אומנות גדולה היתה שם.

(ירושלמי סוכה כו.)

עשרים וארבע טבעות היו שם כנגד עשרים וארבע משמרות כהונה. עשרים וארבע חלונות היו שם כנגד עשרים וארבע משמרות.

(תוספתא סוכה ד יב)

על פי דברי רבנו בחיי- מדוע יש עניין להשאיר דווקא עשרים וארבע משמרות?

ואם תשכיל בחילוק המשמרות אז תשיג ענין נפלא, 

כי כיון שהיו הכהנים כולן כאחד זוכין בכל הנתון להם ואוכלין חלק כחלק,

האבות וגדולי עולם שהיו בימי דוד ושלמה מה ראו על ככה

ומה הגיע אליהם שהסכימו לחלק אותן למשמרות ושיהיו מתחלפין בכל שבוע ושבוע? ...

ועוד מה טעם קראו לכל כת וכת העובדים בכל שבוע ושבוע בשם משמר?

ועוד מה טעם חלקו אותם לכ"ד משמרות קבועות

והיו המשמרות אי אפשר להעביר לשום משמרה בשום צד וענין,

והוא שאמר בסוף מסכת סוכה במרים בת בלגא שסתמו חלונה, אבל לא העבירו אותה.

אבל דע והבן כי הכהנים משרתי המקדש עבודתם למטה דוגמת העבודה של מעלה,

וכשם שיש למעלה משמרות של מלאכי השרת עובדין ומקלסין להקב"ה,

כן חלקו האבות את הכהנים למשמרות לעבוד עבודתם,

ותקנו כ"ד משמרות כנגד שלש כתות של מעלה שכל אחת מהן כ"ד,

כנרמז בספר הבהיר, והיו המשמרות קבועות,

כי כן של מעלה קבועין כל ימי היות הרצון בהם,

והיו מתחלפין וחוזרין חלילה כי כן למעלה,

הקב"ה בורא כל יום כת של מלאכים ואומרים שירה והולכים להם.

והיו מברכין כל משמרת ומשמרת היוצא

”מי ששכן שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם שלום ורעות“,

כי כן של מעלה אין ביניהם קנאה ושנאה אלא אהבה שלום ורעות.

והנה הענין בחלוק המשמרות עצה יעוצה היתה מן האבות

שבימי דוד ושלמה נעשה בכוונה ידועה וחכמה נפלאה.

(רבנו בחיי, דברים  י“ח ח)

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

לֹא אָבוֹא בִירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה,

עַד שֶׁאָבוֹא בִירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה

                                   (תענית י“א:)

ב‘מקדש של מעלה‘ ישנן שלוש קבוצות של עשרים וארבעה מלאכים. כנגדם יש שלש קבוצות גם ב‘מקדש של מטה‘.

אז מה היום - האם יחזרו המשמרות?

במהלך כל הדורות הקפידו על מסורת המשמרות. כך למשל בימי בית שני:

תָּנוּ רַבָּנָן, אַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת עָלוּ מִן הַגּוֹלָה, וְאֵלּוּ הֵן, יְדַעְיָה, חָרִים, פַשְׁחוּר, וְאִימֵּר, עָמְדוּ נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶם וְחִלְּקוּם וְהֶעֱמִידוּם עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, בָּלְלוּם וּנְתָנוּם בְּקַלְפֵי, בָּא יְדַעְיָה וְנָטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵירָיו שֵׁשׁ, בָּא חָרִים וְנָטַל חֶלְקוֹ, וְחֵלֶק חֲבֵירָיו שֵׁשׁ, וְכֵן פַּשְׁחוּר וְכֵן אִימֵּר, וְכֵן הִתְנוּ נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶם שֶׁאֲפִלּוּ יְהוֹרִיב רֹאשׁ מִשְׁמֶרֶת עוֹלֶה, לֹא יִדָּחֶה יְדַעְיָה מִמְּקוֹמוֹ, אֶלָּא יְדַעְיָה עִיקָר, וִיהוֹרִיב טָפֵל לוֹ.

(ערכין כ"ז:)

על פי הגמרא – האם ישנה חשיבות שהכוהנים יתייחסו דווקא למשמר המקורי, או העיקר שיהיו עשרים וארבע משמרות?

גם לאחר החורבן, במשך כל הדורות היה רצון ומסורת לשימור שמות המשמרות.

במגילות ים המלח שנמצאו בקומראן נמצאה 'מגילת המשמרות'. מתוך מגילה זו, אנו רואים שלמרות שבני הכת פרשו מעם ישראל במנהגים רבים, היה חשוב להם לשמר את מסורת הכהונה, כפי שנהגה מימים ימימה. המגילות מתוארכות לסוף ימי בית  שני, לפני כ-2100 שנה.

במסגד נטוש בתימן נמצאה כתובת חקוקה על עמוד, ובה רשימת שמות משמרות הכהונה. הכתובת מתוארכת לתקופת המשנה, לפני כ-1600 שנה.

בקהילות רבות (עד לפני כ- 200 שנה) היו נוהגים לקרוא לפני ברכת כהנים את שם המשמר שהתמונה2יה צריך לשרת באותו שבוע במקדש:

היום שבת קדש שבת קדש לה' היום איזו היא המשמרת? _____ (- כאן יש להזכיר את שם המשמרת של אותה שבת) היא המשמרת. הרחמן ישיב את המשמרת למקומה מהרה בימינו אמן.

ולאחר מכן נאמר פיוט לזכר אותו משמר (במקרה זה משמר אלישיב):

 

אנא ביתך שובב להשיב

כי מארבע קצוות שבות תשיב

בהשגיחך מחלונותיך דברך נקשיב

כהורידך טל תחי ורוחך תשיב

כס דוד הקים, ומלכותו תשיב

כוהניו יעלו למשמרותיו עם אלישיב

אלישיב כהן קנה -

ייראה בראש חבורתו בשלום

ושבעה רועים ושמונה נסיכים יקומו לי לשלום

משמר עשתי עשרה -

יעלו כהניה אל ההר הזה בשלום

ונאמר 'והיה זה שלום'.

 

(הפיוט נכתב על ידי רבי פנחס הכהן שחי באזור טבריה לפני כ-1200 שנה. נמצא בגניזה הקהירית)