מזההמאמרים

"אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחָט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ" (ויקרא י"ז)

פסוקי הפתיחה דנים בהיתר אכילת בשר. על פי פשט הפסוקים משמע שמותר לאכול בשר רק כשחלקו הוקרב על גבי המזבח. מתוך הלכה זו, נדון האם יש עניין ב'חזון הצמחונות', וכן נשאל: האם לעתיד לבוא יהיו קרבנות מבעלי חיים?

leilshabat

 

 

היתר אכילת בשר – מבוא כללי

כדי להבין את הנושא המורכב הזה, נעשה קצת סדר במקורות שונים המופיעים בתורה, אליהם נתייחס בהמשך בתוך דברי הרב קוק.

מתחילת ימי הבריאה ועד נח:

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה" (בראשית א') = הותר לאכול רק מן הצומח!

מנח ועד מתן תורה:

"כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל" (בראשית ט') = הותר כל בשר!

במדבר:

"אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחָט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ" (ויקרא י"ז)

לאחר הכניסה לארץ:

"כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹקיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר: כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ" (דברים י"ב)

כיצד נבין את שני המקורות האחרונים? מצאנו מחלוקת בגמרא:

"תניא כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אוכלה בשר וגו'. ר' ישמעאל אומר: לא בא הכתוב אלא להתיר להם בשר תאוה. שבתחלה נאסר להם בשר תאוה, משנכנסו לארץ - הותר להם בשר תאוה... מאי טעמא איתסר? משום דהוו מקרבי למשכן. ולבסוף מאי טעמא אישתרו? דהוו מרחקי.

תַּנְיָא: 'כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם, וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ'. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לֶאֱסֹר לָהֶן בְּשַׂר נְחִירָה, שֶׁבַּתְּחִלָּה הֻתַּר לָהֶן בְּשַׂר נְחִירָה, מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ נֶאֱסַר לָהֶן בְּשַׂר נְחִירָה... רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר, בְּשַׂר תַּאֲוָה לָא אִיתְּסַר כְּלָל." (חולין ט"ז:)

אם כן מצאנו שתי שיטות כיצד להבין את שני הפסוקים וממילא שתי שיטות לגבי אכילת בשר במדבר:

- רבי ישמעאל: במדבר, כיוון שהיו סמוכים למשכן, הותר לאכול רק בשר קדשים, כלומר, שחלקו עלה על גבי המזבח. כמובן לאחר שחיטה כדין (ובשר נחירה נאסר לגמרי). לאחר שהתרחקו מן המשכן הותר גם בשר תאוה.

- רבי עקיבא: במדבר, הותר אפילו בשר ללא שחיטה (=בשר נחירה). בכניסה לארץ - חייבים שחיטה. ובכל מקרה, תמיד הותר בשר תאוה. גם במדבר (והפסוק שבפרשתנו מלמד שבשר קדשים תמיד צריך שחיטה).

LESEUDATSHABAT

אז מותר / חייבים לאכול בשר?

מתוך המקורות לעיל, ראינו שבתחילה נאסרה אכילת בשר, ולאחר המבול- הותרה. מחלוקת כיצד נאכל בשר במדבר, ובארץ הותר לאכול בשר. אז מה האידיאל?

לפני שנביא את דברי הרב קוק, המברר שהאידיאל משתנה על פי התקופה, נראה מקור חביב המלמד שגם כשמותר, לא צריך להגזים (וגם קצת רמז לדברי הרב קוק שנראה...).

"וצודה לי צידה. מה ראה יצחק על ככה לבקש דבר הניצוד וכי לא היה לו בעדרו גדי עזים שטעמו כטעם הצבי, עד שהוצרך לשלוח את בנו במקום גדודי חיות? והקרוב אלי לומר בזה שלמדך תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר כי אם בהזמנה זאת, וטעמו של דבר שלא יהא האדם מורגל באכילת בשר כמו שכתוב (דברים יב כ-כב) בכל אות נפשך תאכל בשר, אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו, ורצה בזה שתאכל סתם בשר באקראי לא אכילת קבע כמו הצבי והאיל שאין נמצאים בבית... כך לא תרגיל את עצמך לאכול סתם בשר, לפי שהוא מוליד אכזריות ותכונות רעות בגוף האדם כי כל העופות הדורסים אוכלים בשר, וכן האריה דורס ואוכל, לכך נאמר לעתיד (ישעיה יא ז) ואריה כבקר יאכל תבן. כי יהיה שלום בעולם בין כל הבעלי חיים. ע"כ אמר יצחק וצודה לי צידה, כי לא רצה לאכול בשר כי אם בהזמנה זו." (כלי יקר על בראשית פרק כ"ז, ג')

ה'כלי יקר' שואל: מדוע להטריח את עשו לצוד, כאשר ישנן עיזים באותו הטעם? ומכאן הוא לומד, שעדיף שתאכל בשר רק ב'אקראי' כמו צייד, שפעם תופס ופעם לא. כך לא תרגיל את עצמך לאכול כל יום.

בנוסף, מביא ה'כלי יקר' טעם לכך (מעבר לסיבת הבריאות...): זאת כיוון שריבוי אכילת בשר מביא לידי אכזריות, כשם שבעלי החיים שאוכלים בשר הינם יותר אכזריים מבעלי החיים אוכלי העשב. ואכן, ממשיך ה'כלי יקר', לעתיד לבוא כאשר גם האריה 'יאכל תבן', אז לא נאכל בשר כלל.

מכאן לדברי הרב קוק, מתוך קובץ שנקרא 'חזון הצמחונות והשלום'. הקובץ לוקט על ידי הרב דוד הכהן, הרב 'הנזיר' (שהיה צמחוני). אנו נביא כאן את תמצית הרעיון ולאחר מכן, כנספח (בקובץ המצורף), פרקים נבחרים.

LESEUDASHLISHIT

חזון הצמחונות

"אמנם בהגיע תור האנושות לצעדים היותר רמים ...של יחס אהבה ואחוה, בין האדם לכל החי אז מברכת הטבע ... לאין צורך לשימוש אכילת בשר מצד העמרת חוזק כוחות גופו. ותכונת המוסר תתרומם ... על העת ההיא שהיא ראש פסגת הגעת הקולתורה (=התרבות) הטהורה, אמרו חז"ל דברם הגדול, שהוא גדול ומפליא- 'כל הקרבנות בטלין לעתיד לבוא'." (חזון הצמחונות והשלום פיסקה טו)

הרב קוק דן ביחס לבעלי חיים, ומתוך זה בהיתר לאוכלם. תחילה הוא מדגיש שאכן "אי אפשר להם להכחיש את המוחש בכל לב רגש, כי חסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי, במה שלא יקיים את הרגש הטוב והנעלה, לבלתי קחת חיי כל חי, בשביל צרכיו והנאותיו." (פיסקה א). התורה וחז"ל מדגישים את איסור 'צער בעלי חיים'. אמנם האם זה אומר שאסור להשתמש בבעלי חיים ולאכול בעלי חיים? תלוי מתי. על פי הרב קוק במציאות הנוכחית, ודאי שמותר.

אמנם בתחילת ימי האנושות, מימי הבריאה ועד המבול, נאסרה אכילת כל בשר של בעלי חיים על ידי בני אדם. אך לאחר המבול לא רק שמותר לאכול בשר, אלא ש'אחרי הרפיון האנושי [במבול], ראוי לאכול בשר' (פיסקה ד). מדוע מותר לאכול בשר? הרב קוק מבאר, שאם הייתה נאסרת אכילת בע"ח מן התורה, היה מיטשטש ההבדל התהומי שיש בין בעלי החיים לבין בני האדם. היינו מקדשים את ערך חיי בעלי החיים כערך חיי האדם, וזה היה גורם לנפילה מוסרית ביחס לערך האדם. "כמה מגוחך הדבר, אם עם כל עוד טומאתו בו, יפשוט טלפיו ויפנה לו לדרך צדקה הרחוקה, להתחסד עם בע"ח, כאילו כבר גמר כל חשבונותיו עם בנ"א הברואים בצלם אלקים, כאילו כבר העמיד הכל על נכון, כבר העביר את שלטון הרשעה והשקר, שנאת עמים וקנאת לאומים, איבת גזעים ומריבת משפחות, המביאה להפיל חללים רבים ולשפך נחלי דמים - כאלו כל אלה כבר אפסו מן הארץ, עד שאין לה לאותה חסידה "האנושית" במה להצטדק כי אם לפנות להעמיד על נכון מוסרה בדרך בע"ח..." (פיסקה ד).

מתוך הפסוקים שהבאנו לעיל, לומד הרב קוק ש: "יש כאן גערת-חכם נסתרת והערה גבולית. כלומר, כל זמן שמוסריותך הפנימית לא תקוץ באכילת בשר בע"ח, כמו שכבר אתה קץ מבשר אדם, שע"כ לא הוצרכה תורה לכתוב עליו איסור מפורש, שאין האדם צריך אזהרה על מה שקנה לו כבר מושג טבעי בזה, שזהו כמפורש, שבבוא התור של מצב המוסרי האנושי לשקץ בשר בע"ח, מפני הגועל המוסרי שיש בו, הלא אז לא תאוה כלל נפשך לאכול בשר ולא תאכל, שהרי 'דברי תורה נדרשים מכלל לאו הן ומכלל הן לאו'." (פיסקה ג)

כלומר, התורה מלמדת אותך, שכל עוד הטבע האנושי הוא לאכול בשר, ואין אנו קצים מאכילת (והריגת) בע"ח בגלל הגועל המוסרי שבזה, אזי התורה למעשה מלמדת אותנו (-גערת חכם נסתרת-) שכך צריך. כלומר, להמשיך לאכול בשר!

כלומר, נכון לעכשיו, אין ברירה אלא להתיר אכילת בשר בכדי למנוע הידרדרות מוסרית (דווקא כהנחיה לכלל האנושות, ולאו דווקא כרצון של הפרט). הרב קוק מדגיש, כמובן, שאין זה אומר שמותר לנהוג בבעלי החיים כאוות נפשנו. יתרה מכך - הרבה מצוות בתורה מדגישות את היחס החם שיש לנהוג כלפי בע"ח. כגון: כיסוי הדם (כאות שאנו מתביישים בשפיכת דם החיה), האיסור לשחוט 'אותו ואת בנו ביום אחד', איסור בשר וחלב (להראות שאין רוצים לשחוט את הבהמה ברגע שהפסיקה להניב חלב), איסור אכילת חֶלֶב (שהוא החלק המשובח ביותר בבהמה, להראות שאנו לא אוכלים רק בשביל ההנאה).

אז מתי יהיה מצב שונה? הרב אומר, שרק 'קורא הדורות מראש' יודע מתי יתקיים המצב האידיאלי בו יתעלו בעלי החיים בעצמם ברמתם המוסרית: "מדרגת החי לעתיד לבא תהיה כבחינת המדבר עכשיו (כמו בני האדם כיום...) ע"י עליית העולמות". אז נרגיש מאיסה טבעית באכילתם. "מובן הדבר שאין אנו יכולים כלל לקבוע זמנים לאותה ההתנשאות, והיא מונחת באותה התיבה הרחבה הנקראת "לעתיד לבא" ... לא על הזמנים (מתי?) ותארם (איך?) אנו דנים" (פיסקה ב).

ומה עם הקרבנות? כל עוד בני האדם אוכלים בעלי חיים להנאתם ולתאוותם, ודאי שיקריבו גם קרבנות על המזבח. כך יהיה גם בבית המקדש השלישי. רק בתקופה מאוחרת יותר, הרבה אחרי בניין המקדש, תשתנה המציאות ואז יוקרבו רק קרבנות מן הצומח. "כל אותו הזמן הגדול והארוך שהאדם עודנו נזקק ונדרש לאכילת בשר, לזביחת בע"ח לצרכיו, כל הזמן שעוד יש חפץ בהחזקת החיץ המבדיל בין האדם ובין יתר החיים, מצד צורך שמירת מעלתו המוסרית שלא תתחבל ותטשטש - כל הזמן הזה כמה מגונה יהיה אם כל זמן שלצרכיו החומריים יזבח בכל אוות נפשו בע"ח לאכול את בשרם, [ואילו בקרבנות - ] כאן יעשה האדם רחמני, ולא יוכל להתאכזר על בע"ח להעלותם קרבן?... נטיה כזאת איננה מורה רושם של התעלות רגש האדם לטובה, כי אם על נפילתו המדעית והמוסרית בכללה. מה שפל ונבזה יהיה האדם עם טענה כזאת." (פיסקה טו.)

לסיכום, על פי הרב קוק, לעת עתה נאכל בשר. יבוא יום, בעתיד הרחוק (שאין אנו יודעים מתי יהיה וכיצד), שבו תשתנה המציאות. ורק כשיהיה עילוי לכל העולם, במצב שבו בעלי החיים עצמם יתעלו ברמה רוחנית ומוסרית - אז, ורק אז, לא נאכל יותר בעלי חיים ויתבטלו אף קרבנות מן החי.

שבת שלום!

גרסת הדפסה