מזההמאמרים

"כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים" (בראשית מ"ד)

השבת נלמד על היחס המיוחד בין יהודה ובנימין- והקשר למקדש. מתוך כך נלמד מהי ערבות ובמה זוכים לכך ש'כל ישראל ערבים זה לזה'.

 leilshabat

 

הערֵבוּת במהלך הדורות

בסוף הפרשה הקודמת הבטיח יהודה לאביו: "ויֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו... אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנוּ". לכן, דווקא יהודה ניגש אל יוסף לשחרר את בנימין מ'צרת הגביע': "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי".

יהודה אף הסכים למסור את עצמו לעבד (ואולי אף למיתה?) תחת בנימין. בפועל, יהודה לא הספיק לממש את ה'ערבות', שכן יוסף לא יכול היה להתאפק ונגלה לפני אחיו. אך הערבות לא נפסקה. שנים אח"כ היא המשיכה בזרעו של יהודה. דוד ה"קטן" נשלח אל אחיו, שנמצאים במערכה מול גלית: "וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח: וְשָׁאוּל וְהֵמָּה וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק הָאֵלָה נִלְחָמִים עִם פְּלִשְׁתִּים:" (שמואל א, יז).

ישי, אבי דוד, ציווה את בנו לקחת את 'ערובתם'. במה מדובר? ההסבר המקובל ביותר הוא שדוד נשלח לקחת שטר גירושין על תנאי, כדי שאם יעלם אחד הלוחמים אשתו לא תישאר עגונה, אלא תגורש למפרע משעת הנפקדות.

אך המדרש מביא הסבר אחר: "אמר רבי יודא בר ר' סימון: למוד אותו שבט להיות ערב אלו לאלו שנאמר אנכי אערבנו. אמר ישי לדוד בנו: הרי השעה שתלך ותקיים אותו הערבות של יהודה זקנך שערב את בנימין מיד אביו שנאמר: "אנכי אערבנו". לך והוצא אותו מן ערבותו. מה עשה דוד? הלך וקיים את הערבות והרג את גלית" (ילקוט שמעוני שמואל קכו).

ננסה להבין את הסיטואציה. באותה עת שאול - משבט בנימין - עומד מול גוליית. דוד - משבט יהודה - ניגש לשאול בהצעה שאי אפשר לסרב לה: 'עבדך ילך ונלחם עם הפלישתי הזה'. באותו רגע, שוב הסכים נציג משבט יהודה למסור את נפשו במקום נציג משבט בנימין. זוהי ערבות אמתית.

ושכרה בצידה, כהמשך המדרש:

"אמר לו הקב"ה: "חייך כשם שנתת נפשך תחת שאול שהוא משבטו של בנימין כשם שעשה יהודה זקנך שנאמר ישב נא עבדך תחת הנער, כך אני נותן בית המקדש בחלק יהודה ובנימין".

דוד הנער מצליח במשימתו והורג את גלית: "וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלָם"!!!

לכאורה מה יש לדוד לחפש בירושלים? הרי הוא עדיין גר בבית לחם, ובירושלים כלל לא התקיימו חיים יהודיים באותה תקופה! התשובה היא: שנפשו קשורה לירושלים! (נשים לב לפרט מעניין: שאול משבט בנימין, לא עושה כל מעשה להעתיק את ירושלים כבירתו, וכל שכן לא לרכוש את מקום המקדש. לעומת זאת דוד, משבט יהודה, כבר בתחילת דרכו קובע מעמד מיוחד לירושלים)

זוהי מידתו של שבט יהודה בכל הדורות. לקפוץ לפני המחנה ולהוביל את העם לגאולה ולמקדש.

יהודה במצרים, נחשון בן עמינדב בים, בצלאל בן אורי בונה המשכן, דוד המלך ומסירותו למען המקדש, שלמה בונה המקדש וזרובבל בונה בית שני - כולם מיהודה. גם אנחנו יהודים!

LESEUDATSHABAT

העגלות

במשך הפרשה יוסף נגלה לאחיו ומבקש שיביאו את אביו. לצורך כך הוא שולח עגלות. "וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם". כאשר רואה יעקב את העגלות הוא מתעודד וממהר לכיוון מצרים. "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת".

מה מיוחד בעגלות, ששימחו את יעקב?

רש"י מתרץ: "סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה זהו שנאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף ולא נאמר אשר שלח פרעה".

רש"י מבאר שיוסף מסר ליעקב 'אות חיים' ע"י שליחת העגלות, כיוון שהסוגיה האחרונה שהם למדו לפני מכירת יוסף הייתה פרשת עגלה ערופה.

ועדיין נשאל: האם הדמיון המילולי בין 'פרשת עגלה ערופה' לבין ה'עגלות' זהו הסימן הגדול? (הרי היה עדיף, למשל, שישלח עגלה בת בקר ולא עגלה!)

אך אם נעיין בפרשת עגלה ערופה, נבין את עומק הדברים:

"כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ ... וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ ... וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל ... וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל: ... וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל: וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ" (דברים כ"א).

מיתתו של אותו "חלל" יכולה להיות אחת משתי סיבות עיקריות: או שהוא מת מרעב או שהוא נרצח. זקני העיר מצווים לענות ולומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה". על זה מוכרת שאלת הגמרא: "וכי על דעתינו עלתה שזקני בי"ד שופכי דמים הם?". אלא, מתרצת הגמרא, שזקני העיר "לא ראוהו ופטרוהו בלא מזונות ולוויה".

גם כאן אנו יכולים לראות, שיש אחריות קולקטיבית לנפילת חלל סמוך לעיר מסוימת, ויש צורך לכפר על ה'אשמה' שלא נהגנו בערבות ולא דאגנו ללוות ולצייד ב'צידה לדרך' אדם שיצא מערינו.

זה מה שמסר יוסף ליעקב אביו. 'אל תדאג אבי. אחיי, בניך, כבר למדו את חשיבות הערבות אחד כלפי השני'.

LESEUDASHLISHIT

הפטרה

"וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו: וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ... וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב ... וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם: וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם: וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא-לֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם: וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' מְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם". (יחזקאל ל"ז)

פסוקי ההפטרה כל כך יפים, עד שלא ידעתי אלו מהם לבחור. לכן הציטוט ארוך.

בהפטרה, שהינה המשך ישיר ל'חזון העצמות היבשות', מנבא יחזקאל ששוב יתאחד עם ישראל. זה הסוד הגדול- אחדות וערבות. דבר זה יוביל להמשך הישיר של הגאולה. ישראל יושבים על אדמתם ובתוכם המקדש, ואף הגויים יכירו במציאות המופלאה הזאת.

ובהערת אגב, כהמשך למה שראינו מקודם, גם כאן 'ועבדי דוד מלך עליהם'. שבט יהודה, השבט המושך קדימה, ימשיך להוביל (יש אומרים שמדובר בדוד כפשוטו, ומכאן רמז לתחיית המתים, ויש אומרים שהכוונה למלך מזרעו של דוד).

שבת שלום!

גרסת הדפסה