מזההמאמרים

"בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל:

כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם" (בראשית מ"ט)

ברכתו של בנימין סוגרת את רשימת הברכות בהם בירך יעקב אבינו את בניו, 'איש כברכתו ברך אותם'. בהרבה מן הברכות המשיל יעקב אבינו את בניו לבעל חיים, ומתוך כך את תכונתו. המדרש אינו דן ישירות בבנימין כ'זאב', אך בסופו של דבר מדגיש את הרצון לטרוף, להשיג דבר נעלה.

בראשית רבה פרשה צט פסקה א

"בנימין זאב יטרף - (תהלים סח) למה תרצדון הרים גבנונים. (נחלקו) ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא. רבי יוסי הגלילי פתר קרא בהרים. בשעה שבא הקב"ה ליתן תורה בסיני, היו ההרים רצים ומדיינים אלו עם אלו. זה אומר עלי התורה ניתנת וזה אומר עלי התורה ניתנת. 'תבור בא מבית אלים וכרמל מאספמיא' הה"ד (ירמיה מו) חי אני נאם ה' וגו' כי כתבור בהרים. זה אומר אני נקראתי וזה אומר אני נקראתי. אמר הקב"ה: למה תרצדון הרים וגו' כולכם הרים, אלא כולכם גבנונים. היך מד"א (ויקרא כא) 'או גבן או דק'. כולכם נעשה עבודת כוכבים על ראשיכם, אבל סיני שלא נעשה עבודת כוכבים עליו (תהלים סח) ההר חמד א-להים לשבתו (שמות יט) וירד ה' על הר סיני. אעפ"כ אף ה' ישכון לנצח, (איפה?) בבית עולמים.

רבי עקיבא פתר קרא בשבטים. בשעה שאמר שלמה לבנות בית המקדש היו השבטים רצים ומדיינים אלו עם אלו. זה אומר בתחומי יבנה וזה אומר בתחומי יבנה. אמר להם הקב"ה: שבטים, למה תרצדון? כולכם שבטים כולכם צדיקים, אלא גבנונים. מהו גבנונים? גנבים. כולכם הייתם שותפין במכירתו של יוסף. אבל בנימין שלא נשתתף במכירתו של יוסף (תהלים סח) ההר חמד א-להים לשבתו. וכן אתה מוצא שקודם לארבע מאות ושבעים שנה בני קורח מתנבאין עליה שהיא עתידה להיות בתוך חלקו של בנימין, הה"ד (תהלים פד) נכספה וגם כלתה נפשי. וכן הוא אומר (שם קלב) הנה שמענוה באפרתה וגו'.

ר' יהודה אומר: ביהמ"ק נבנה בתוך חלקו של יהודה דכתיב (שמואל א יז) אפרתי מבית לחם יהודה. רבי שמעון אומר בתוך של מי שמתה באפרתה ומי מתה באפרתה ? רחל יכול בתוך חלקו של יוסף שהוא מבניה, תלמוד לומר (תהלים קלב) מצאנוה בשדי יער, בתוך חלקו של מי שנמשל כחית היער ומי נמשל כחית היער בנימין דכתיב בנימין זאב יטרף"

 

מה לשים לב בקריאת המדרש

המדרש מביא מחלוקת כיצד להבין את הפסוק: 'לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים'?

לפי רבי יוסי הגלילי, הפסוק דן במחלוקת בין ההרים היכן תינתן התורה ועליו תשרה שכינה.

לפי רבי עקיבא, הפסוק דן בשבטים ובחלקו של מי יבנה בית המקדש.

על פי שיטת רבי יוסי, ה'זוכה' הוא הר סיני, כיוון ששאר ההרים הם 'גבנונים', כלומר בעלי גיבנת ובעלי מום, כיוון שעבדו עליהם עבודה זרה.

(יתכן שאף בחלק זה יש רמז לבנימין, כיוון שניתן למצוא רמזים לאישיותו של בנימין המקבילים לאישיותו' של הר סיני. ענוה וכדומה).

המדרש מסכם את שיטת רבי יוסי בקביעה, שגם הר סיני זכה רק לזמן קצר, כיוון שבאופן קבע יזכה בשכינה הר המוריה שם יבנה בית עולמים. כפי שמופיע בהמשך הפסוק: "לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים הָהָר חָמַד אֱ-לֹהִים לְשִׁבְתּוֹ אַף ה' יִשְׁכֹּן לָנֶצַח:"

על פי שיטת רבי עקיבא, מי שזכה שבית המקדש יבנה בחלקו הוא שבט בנימין. זאת כיוון ששאר השבטים הם 'גבנונים'. כלומר גנבים – כיוון שהשתתפו במכירת יוסף (ואף יוסף בכלל זה...).

סוף המדרש, מביא סימוכין לכך שבנימין תמיד נכסף אל המקדש. אך במקביל מביא גם את שיטת רבי יהודה, הטוען שהמקדש נבנה בחלקו של... יהודה.

חלק א' במדרש

על איזה הר תינתן התורה?

כפי שראינו רבי יוסי הגלילי מביא ויכוח בין ההרים על מי תינתן התורה. זאת כמשמעות פשט הפסוקים במזמור שמביא המדרש:

"אֶ-לֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה:

אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹקים זֶה סִינַי מִפְּנֵי אֱלֹקים אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל:

...

הַר אֱ-לֹהִים הַר בָּשָׁן הַר גַּבְנֻנִּים הַר בָּשָׁן:

לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים הָהָר חָמַד אֱ-לֹהִים לְשִׁבְתּוֹ אַף ה' יִשְׁכֹּן לָנֶצַח:

רֶכֶב אֱ-לֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ:

עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָ-הּ אֱ-לֹהִים" (תהילים ס"ח)

המזמור מתאר את יציאת מצרים, את ההליכה במדבר, ב'ישימון', את החיל והרעדה במתן תורה, את מלאכי השרת שהקיפו את הר סיני בלהבת אש- רכב אלוקים ואלפי שנאנים (=מלאכים) ואת משה רבינו שעלה למרום לקחת את 'החמדה הגנוזה בבית גנזיו של הקב"ה', את התורה. ומעל הכל על ההר הזה שוכן האלוקים. על הזכות הגדולה הזאת התווכחו ביניהם ההרים. (אמנם יש קושי בהבנת הפסוק 'הר אלוקים הר בשן...' - האם מדובר על הר סיני או על ההרים שלא זכו? ראו שיטות שונות במפרשים).

מדוע לא השרה הקב"ה את שכינתו על שאר ההרים? כיוון שהיו 'גבנונים'. בהסבר מילה זו ישנם כמה פירושים שלכולם מכנה משותף המתאר 'גיבנת', מום ופגם.

על פי המדרש הבעיה הינה שבשאר ההרים עבדו עבודה זרה. גם אם לא הוכח הדבר, עצם העובדה שהם הרים גבוהים ורמים מן הסתם עבדו עליהם עבודה זרה. 'אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים'. זאת בניגוד להר סיני, שאינו הר גבוה על פי הבחנת המדרש, ולכן לא נאבדה בו עבודה זרה.

לעומת זאת פירושים אחרים מתייחסים לגובה ההר כפשוטו. הר סיני הינו הר נמוך ומסמל שפלות, זאת בניגוד הרים הגבוהים המסמלים גאווה, ולכן לא ראוי לתת עליהם את התורה.

"דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא, מַאי דִּכְתִיב: "לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים"? יָצְתָה בַת - קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם, לָמָּה תִּרְצוּ דִין עִם סִינַי? כֻּלְּכֶם בַּעֲלֵי מוּמִין אַתֶּם אֵצֶל סִינַי! כְּתִיב הָ"גַּבְנֻנִּים", וּכְתִיב הָתָם, "אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק". אָמַר רַב אַשִׁי, שְׁמַע מִינָהּ הַאי מָאן דְּיָהִיר - בַּעַל מוּם הוּא" (מגילה כ"ט:)

יתכן שאין כאן סתירה, שכן מי שעובד עבודה זרה, זהו הסימן המובהק ביותר של הגאווה והתרחקות מהקב"ה, שרק לו מותרת הגאווה- ה' מלך גאות לבש. עצם ההגעה שלנו אל המקדש ומצוות ההשתחוויה שם, הם הסימן הטוב ביותר של אהבתנו את הקב"ה. הפרשת דרכים בתחילה אומר שיש כאן שני הסברים שונים- חלוקים, ובהמשך אומר כדברינו, שהגבהות מובילה לעבודה זרה, הפך השפלות.

"נמצינו למדין מכל זה שמה שבחר ה' בסיני הוא להיותו נמוך ושפל ודחה תבור וכרמל להיותם בעלי גאוה, וקשה לזה מאי דאמרינן בבראשית רבה פרשת ויחי פרשה צט . אמר הקב"ה למה תרצדון הרים כולכם גבנונים איך מה דאת אמר או גבן או דק, כולכם נעשית ע"ז על ראשיכם אבל סיני שלא נעשית ע"ז עליו ההר חמד אלהים לשבתו וירד ה' על הר סיני אע"פ כן אף ה' ישכון לנצח בבית עולמים, ע"כ. מוכח מהכא דמה שנפסלו תבור וכרמל הוא משום לתא דע"ז ונבחר סיני משום דלית ביה לתא דע"ז וזה הוא הפך כל המאמרים שכתבנו...ומהר"ש יפה כתב שהם אגדות חלוקות, אך לדידי חזי לי דאף אותה אגדה דפרשת ויחי דס"ל דמה שנפסלו תבור וכרמל הוא משום לתא דע"ז ומה שנבחר הר סיני הוא משום דלית ביה לתא דע"ז ס"ל גם כן דהדבר תלוי בגבהות ההרים" (ספר פרשת דרכים - דרוש י"ד)

למרות זכותו של הר סיני בסופו של דבר הועברה הקדושה באופן קבוע אל הר המוריה. כפי שמופיע במפורש בפרק שלנו בתהילים:

"תְּנוּ עֹז לֵא-לֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים:

נוֹרָא אֱ-לֹקִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵ-ל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱ-לֹקים:"

בעבר דיברנו מדוע השכינה בהר סיני הועתקה אל בית המקדש. גם הר המוריה הוא שפל מעט, 'בין כתפיו שכן'. וכאן מופיע שרק בבית המקדש מתגלה גאוותו של הקב"ה, עוזו וכבודו.

חלק ב במדרש

בתחומו של מי יבנה המקדש?

 

המדרש שלנו מלמד שבית המקדש נבנה בחלקו של בנימין. מקורות אחרים (וגם אצלנו בסוף המדרש) אומרים שהמקדש נבנה בחלקו של שבט יהודה. ולהלכה מופיע שהם חולקים ביניהם את מקום המקדש.

מדוע זכה שבט בנימין שהשכינה תשרה בנחלתו?

זכותו של בנימין במקדש, הייתה 'ידועה' כבר ליעקב ולבניו, הרבה לפני הכניסה לארץ.

במפגש בין יוסף לבנימין: "וַיִּפֹּל עֲל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו".

מסביר רש"י: 'ויפול על צוארי בנימין אחיו - על שני מקדשות שעתידין להיות בחלקו של בנימין וסופן ליחרב: ובנימין בכה על צואריו - על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף וסופו ליחרב.'

בברכת יעקב לבניו: "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלל..."

מתרגם (ומבאר) אונקלוס: 'בנימין בארעיה תשרי שכינתא ובאחסנתיה יתבני מקדשא בצפרא ובפניא יהון מקרבין כהניא קרבניא ובעידן רמשא יהון מפלגין מותר חולקהון משאר קודשיא:' (תרגום לתרגום: 'בנימין- בארצו תשרה השכינה, ובמקומו יבנה המקדש, בערב ובבוקר יהיו הכהנים מקריבים קרבנות, ובלילה יהיו מחלקים את חלקי הקרבן')

ומדוע זכה בנימין?

מידת הביישנות והענווה: "ומפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו? משל למלך שבא אצל בניו לפרקים כל אחד ואחד אומר אצלי הוא שורה, קטן שבכולן אמר אפשר שמניח אבא אחי הגדולים ושורה אצלי, עמד והלך ופניו כבושות ונפשו עגומה אמר ראיתם בני הקטן שעמד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו, עכשיו מאכל ומשתה יהא משלכם ולינתי אצלו, כך אמר הקב"ה בית הבחירה יהיה בחלקו של בנימין וקרבנות מכל השבטים."

בנימין נולד בארץ ישראל: "דבר אחר מפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו מפני שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימין נולד בארץ ישראל."

בנימין לא היה שותף במכירתו של יוסף: "דבר אחר, מפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו, שכל השבטים היו במכירתו של יוסף ובנימין לא היה במכירתו של יוסף, אמר הקב"ה אני אומר לאלו שיבנו בית הבחירה?! איני משרה שכינתי בחלקן שלא היו רחמנים על אחיהם."

בנימין איש החסד: "דבר אחר, מפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו, משל למלך שהיו לו בנים הרבה משהגדילו הלך כל אחד ואחד ותפס את מקומו, קטן שבכולם היה אביו אוהבו אוכל ושותה עמו נכנס נשען עליו יוצא נשען עליו, כך בנימין הצדיק קטן של שבטים היה והיה יעקב אבינו אוכל ושותה עמו נשען עליו ויוצא נשען עליו ונכנס, אמר הקב"ה מקום שסמך צדיק זה ידיו שם אני משרה שכינתי, לכך נאמר ובין כתפיו שכן." (הכל על פי ילקוט שמעוני דברים רמז תתקנז)

המדרש שלנו מביא טעם נוסף וחשוב. 'בנימין זאב יטרף'. עצם ההשתוקקות של בנימין להגיע אל מקום המקדש ולזכות שהשכינה תשרה בחלקו, זיכתה אותו, כפי שמופיע במזמור תהילים אותו כבר למדנו בעבר:

"מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ ה' צְבָ-אוֹת: נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵ-ל חָי:" (תהילים פ"ד)

על פי המדרש שלנו ה'ידיד' הוא בנימין ושבטו. כפי שנאמר בברכת משה לשבט בנימין:

"לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" (דברים ל"ד)

בהמשך נראה שכולנו יכולים לזכות בכך. אם רק נרצה ונשתוקק.

חלק ג במדרש

נכספה וגם כלתה נפשי

מדרשים וסוגיות בגמרא מלמדים אותנו שלכל עם ישראל, ולא רק לשבטי יהודה ובנימין יש חלק בבית המקדש. כפי שמופיע במסכת יומא. 'תנא קמא סבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים ורבי יהודה סבר ירושלים נתחלקה לשבטים.'

"תניא אין משכירין בתים בירושלים לפי שאינה שלהן, רבי אלעזר בר שמעון אומר אף לא מיטות, לפיכך עורות קדשים בעלי אושפזיכנין נוטלין אותן בזרוע אמר אביי שמע מינה אורח ארעא למישבק איניש גולפא ומשכא לאושפיזיה"

תרגום: 'אין משכירים בתים בירושלים, כיוון שהיא איננה שייכת להם, (אלא שייכת לכל עם ישראל) ויש אומרים אף לא משכירים מיטות. לפיכך, את עורות הקרבנות המארחים נוטלים בכוח. ואביי אמר: שאין צריך לקחתם בכוח, זהו דרך ארץ להשאיר את הכלים והעורות.'

"תניא מה היה בחלקו של יהודה הר הבית הלשכות והעזרות, ומה היה בחלקו של בנימין אולם והיכל ובית קדשי הקדשים" (מסכת יומא יב.).

מבאר ה'ערבי נחל' את חשיבות העניין שירושלים לא נחלקה לשבטים, אלא שייכת לכולם:

"ירושלים, עדיפא מכל א"י דקדושתה קיימת לעולם, אפילו בעת חורבנה. לפי שקדושתה היא קדושה כוללת שלא נתחלקה לשבטים, ויש לכלל ישראל חלק וזכות בירושלים וכנ"ל. והנה מה שירושלים לא נתחלקה לשבטים יש בו ב' טעמים. טעם אחד כי הקרבנות והמזבח וכל צורכיהן צריך להיות משל כל ישראל, לכן לא נתחלקה. ועוד משום שמקיימין מצות בכל שעריך, היינו בסנהדרין גדולה שישבו בירושלים, לפי שכל השבטים יש להם חלק בה. וזה שאמר דוד המלך ע"ה, שתי אלו המעלות: ירושלים היא תמיד הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, והטעם ששם עלו שבטים שבטי י-ה, שכל השבטים עלו שם להקריב קרבנות, ועוד כי שמה ישבו כסאות למשפט וכו'." (ספר ערבי נחל פרשת בלק)

תמצית דבריו:        

הבסיס למשכן בא מכל העם וכך גם מקום המקדש נרכש (לפי שיטה אחת) מכספי כל השבטים.

חשיבות העניין היא: להראות שהמקדש שייך לכולם, מאחד את כולם ('עיר שחוברה לה יחדיו...'), העבודה והקרבנות שנעשים שם היא בשם כל העם, והתורה שיוצאת שם היא תורה אחת שיוצאת מלשכת הגזית.

גם בעת חורבנה – קדושת ירושלים נשארת מעצם היותה העיר של כולנו!

רבי נתן מבאר כיצד המאמץ של 'כל השבטים' יביא לחידוש בניין בית המקדש: (ספר ליקוטי הלכות - הלכות ברכת הודאה הלכה ו)

"וכן בכל דור ודור באים צדיקים גדולים ומיסדים יסודות חזקים שאי אפשר להרסם בשום אפן, כי צדיק יסוד עולם, שזהו בחינת היסוד של הבית - המקדש שהתיגע דוד עליו מאד כל ימיו עד שמצא המקום והיסוד של הבית - המקדש, כמו שכתוב זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אתן שנת לעיני וכו' עד אמצא מקום' לה' וכו'. כי העקר הוא היסוד של הקדשה שהוא בחינת המקום והיסוד של הבית - המקדש שמצא דוד שהוא בחינת משיח שעל היסוד הזה נבנה הבית - המקדש פעמים, ואף - על - פי שבעוונותינו הרבים התגברה הסטרא אחרא והיכלי התמורות שהחריבו את הבית - המקדש שתי פעמים, אף - על - פי - כן לשוא עמלם, כי היסוד לא יהרסו בשום אפן בעולם, כמו שכתוב זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה. ... וצריכין לצעק ולהתפלל עד שירחם ה' יתברך עלינו וינחמנו מעצבון לבנו וישמחנו בישועתו

וזה בחינת מה לך אפוא כי עלית כלך לגגות, שהפסוק אומר מה לך אפוא ומה אתה מתפאר כל כך כי עלית כלך לגגות. שכל החרבן הוא רק שעלית כלך לגגות להחריב הבנין שעל היסוד שהוא בחינת 'גג'. אבל יסוד הבנין שהוא עקר הבנין אי אפשר לך להרס לעולם כנ"ל. וזה למה תרצדון הרים גבנונים. גבנונים דיקא לשון גב שהוא בחינת גג ועליה, הינו שדוד אומר להמחריבים למה תרצדון הרים גבנונים מה אתם מרצדין ומרקדים ולועגים הרים גבנונים, שכל גבורתם היא רק בבחינת גבנונים שהחרבתם הגב והגג שהוא הבנין שעל היסוד, אבל היסוד עצמו של הקדשה שהוא יסוד הבית - המקדש אי אפשר לכם להחריבו בשום אפן, כי ההר חמד אלקים לשבתו אף ה' ישכן לנצח. שיבנה במהרה בימינו בנין עולם שלא יהרס לעולם:"

רבי נתן נותן פירוש שלישי ויפה מאוד למילה 'גבנונים'. ואף מקשר בין החלק הראשון והשני של המקדש.

להבנתו המילה 'גבנונים' היא מלשון 'גב', כלומר חלק אחורי ולא חשוב של הבניין.

ומבאר. כדי לבנות את הבניין צריך לזכור שזהו היסוד, הבסיס האיתן שעליו עומד הכל. ההרים, לפי ההסבר הראשון הם 'גבנונים'. הם יכולים להרוס את ה'גב', אך את עיקר הבניין אי אפשר להרוס.

כך גם בבניינו, כפי למדנו מן השבטים ובעיקר מיהודה ובנימין (ואף מן ההרים תבור וכרמל שרצו לקבל עליהם את התורה). צריך להתייגע ולרצות:

"כפי שהתייגע דוד עליו מאד כל ימיו עד שמצא המקום והיסוד של הבית - המקדש, כמו שכתוב זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אתן שנת לעיני וכו' עד אמצא מקום' לה' וכו'."

היום אנו מציינים את עשרה בטבת, תחילת המצור. אמנם ביום זה לא התרחש שום דבר. אך ביום הזה, הוכחנו שהפסקנו להאמין ביסוד שמעמיד את העולם, הפסקנו לרצות.

ובנינו יהיה שנחזור לרצות, במהרה בימינו.

שבת שלום

גרסת הדפסה