מזההמאמרים

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" (בראשית כ"ח)

בשבוע האחרון עלתה העיר באר שבע, בעל כורחה, לתודעה הלאומית. העיר הזו, איננה חדשה וניתן אף לקרוא לה 'עיר האבות'. שכן כל אבותינו גרו בה, הקריבו בה קרבנות ואף זכו שם לנבואה. למרות זאת, איננו מגדירים אותה עיר קדושה ואף לא חשובה בצורה יוצאת דופן. כיצד זה קרה?

מתוך התשובה שנברר, מבהיל עד כמה הדברים רלוונטיים לימינו.

leilshabat

 

 

האבות בבאר שבע

אברהם:

"וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת: עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהם:וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵ-ל עוֹלָם: וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים"

"וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע" (בראשית כ"א)

אברהם נוטע אשל וקורא בשם ה' – בבאר שבע!

לאחר העקדה אברהם הולך לבאר שבע! כלומר אברהם מגיע לגדול שבניסיונותיו בהר המוריה, במקום המקדש, ולאן הוא הולך, חוזר, לבאר שבע!

יצחק:

"וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת: וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה'... וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע: וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בַּלַּיְלָה הַהוּא ... וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה' וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר: וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ: וַיֹּאמְרוּ ... תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ... וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו ... וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (בראשית כ"ו)

במקום זה מתברך יצחק במאה שערים, שם הוא בונה מזבח, וכאביו, גם הוא קורא בשם ה' דווקא בבאר שבע. איננו מוצאים את יצחק קורא בשם ה' בירושלים. (אמנם על פי המדרש הוא מתפלל ב'שדה' – בירושלים).

יעקב:

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא: וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ"

"וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵא-לֹהֵי אָבִיו יִצְחָק: וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵ-ל אֱ-לֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם: אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ: וַיָּקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע... וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ" (בראשית מ"ו)

יעקב יוצא מבאר שבע, שם הוא מתפלל לה' ועל פי הפשט (וכפי שנראה גם במדרש) שם, ולא בירושלים, התרחש חלום הסולם.

שנים מאוחר יותר, כשחוזר יעקב לארץ ישראל. לאחר כל מה שלמד בחלום הסולם, עדיין בוחר יעקב את באר שבע. גם טרם יציאת בני ישראל לגלות מצרים, מקריב יעקב קרבנות בבאר שבע. התורה מדגישה את הסיבה לכך – ששם אלוקי אביו יצחק.

LESEUDATSHABAT

השבוע בבאר שבע

אחד האירועים המורכבים ביותר בתולדות אברהם אבינו הוא מעמד השבועה והברית עם אבימלך.

ננסה לראות פרשנות אחת לברית הזאת, להבין את תוצאותיה ומתוך כך לתת פתרון לשאלתנו.

"וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר... הִשָּׁבְעָה לִּי בֵא-לֹהים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ"

"וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית"

"וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן"

"עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהם... וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים" (בראשית כ"א)

החזקוני רואה קשר בין מעמד הברית לפרשת העקדה. ליתר דיוק הברית עם אבימלך הובילה או הצריכה את ניסיון העקידה.

"ויהי אחר הדברים האלה: יש מפרשים 'אחר הדברים האלה', אחר שכרת אברהם ברית עם אבימלך לו ולנינו ולנכדו שלא ברשות הקב"ה. וארץ פלשתים נתנה לו... לפיכך 'והאלקים נסה את אברהם' קינתרו וציערו. לשון על נסותם את ה', מסה ומריבה" (חזקוני על בראשית פרק כב פסוק א )

דברי החזקוני הם על פי המדרש:

"ישמור אדם דברים בלבבו שלא יעשה שותפות דברים עם הגוי, סוף שהוא כורת ברית עמו. אברהם כרת ברית עם אבימלך שנאמר ויקח אברהם צאן ובקר וגו'. אמרו מלאכי השרת: 'רבונו של עולם אדם יחיד בררת לך מע' לשונות וכרת ברית עם אומות העולם?!' אמר להם: 'בן יחיד נתתי לו ואני אומר לו העלהו עולה לפני אם יעלהו הרי מוטב ואם לאו יפה אתם אומרים'. שנאמר ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם. מכאן אמרו אין לך אומה בעולם שנשתעבדו בהן בישראל יותר ממנה בשכר (=בגלל) ברית שכרת אברהם את אבימלך מלך פלשתים בלבד... כי את שבע כבשות תקח מידי - אמר ליה הקב"ה אתה נתת לו שבע כבשות, חייך שאני משהה משמחת בניך שבעה דורות... אתה נתת לו שבע כבשות, חייך כנגד כן מחריבין מבניך שבעה משכנות ואלו הן אהל מועד נוב וגלגל וגבעון ושילה ובית עולמים שנים. אתה נתת לו ז' כבשות כנגד כן ארוני חוזר בשדה פלשתים ז' חדשים" (ילקוט שמעוני בראשית, כא, צה)

הדברים הקשים של החזקוני ושל המדרש מגלים לנו קשר ישיר בין הברית לבין תוצאותיה:

בטווח הקרוב 'ניסיון' העקדה. הניסיון איננו עונש – נקמה. אלא בירור, כפי שמשמע שדברי המלאכים במדרש.

בטווח הרחוק אנו רואים שכיבושה של ירושלים מתעכב, הארון נודד וגולה. בית המקדש נחרב.

ועד ימינו מהדהדים דברי המדרש: "אין לך אומה בעולם שנשתעבדו בהן בישראל יותר ממנה".

אם כן, העיר באר שבע מנציחה את מעמד השבועה. "עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהם" . (ואולי לכן, היא לא נזכרת לטובה)

שנים לאחר השבועה בין הפלישתים לאברהם אבינו, חוזרת העיר באר שבע ומזכירה לנו שכל ניסיון לברית או להסכם עם הפלישתים – יוביל לתוצאות רעות הן בטווח הקרוב והן בטווח הרחוק.

הן בעצם 'השותפות עם הגוי' והן בכך שאנו מראים שאיננו חפצים בארץ שהקב"ה הבטיח לנו ולזרענו.

ואולי זה גם עובד הפוך. כאשר אנחנו מרפים מן הקשר לארץ ולמקדש, אז הקב"ה שב ומעיר את הפלישתים מתרדמתם. לא עלינו.

LESEUDASHLISHIT

בכל זאת יש בה משהו, בבאר שבע

אם כך הדברים, מה ראו בה אבותינו הקדושים, כיצד הם חזרו שוב ושוב לבאר שבע?

כדי לענות על השאלה, צריך לדבר ראשון לדעת מה הייתה מטרתו של אברהם בעולם. אברהם אבינו הוא 'אב המון גויים'- אב לכל העולם. (בניגוד ליעקב , אביהם של עם ישראל). אחד הדברים המרכזיים שעושה אברהם הוא "וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵ-ל עוֹלָם" (בראשית כ"א) מטרת האשל היא:

"ישנים היו אומות העכו"ם מלבוא תחת כנפי השכינה, ומי העירן לבוא לחסות תחת כנפי השכינה, אברהם, שנאמר, מי העיר ממזרח... וכיצד עשה אברהם, עשה לו פונדק ופתח לו פתחים לכל רוח והיה מקבל העוברים והשבים, שנאמר (בראשית כא, לג) ויטע אשל בבאר שבע. א"ר עזריה מהו אש"ל אכילה שתייה לוייה." (מדרש תהילים ק"י)

אברהם אבינו רואה שליחות בהכנסת כל הגויים – גם העכו"ם – תחת כנפי השכינה. כך עשה עם המלאכים שחשבם לישמעאלים וכך עם אבימלך. זהו עניין האשל – לראות ולתת משהו גשמי אך דרכו להביא שכינה – גם אם הם גויים!

מכאן לבאר שבע. בניית האשל בבאר שבע איננה מקרית. דווקא במקום החולין ביותר מחליט אברהם לקרוא בשם ה' א-ל עולם. באר שבע מבטאת את המקום הגשמי ביותר במציאות: במקום זה ישנה באר, במקום זה כדאי לטעת אשל ובמקום זה מוצא יצחק מאה שערים. בכל התורה כולה מוגדרת באר שבע בקצה: "מדן ועד באר שבע". במובן הפשוט זהו קצה הגבול הדרומי של הארץ, אך במובן הרחב יותר- מקום זה מבטא גם את המרחק הגדול ביותר מירושלים. (לכן בוחר ירבעם להניח דווקא שם את עגליו. "הַנִּשְׁבָּעִים בְּאַשְׁמַת שֹׁמְרוֹן וְאָמְרוּ חֵי אֱ-לֹהֶיךָ דָּן וְחֵי דֶּרֶךְ בְּאֵר שָׁבַע וְנָפְלוּ וְלֹא יָקוּמוּ עוד"). הקצה מבטא ריחוק מן הקדושה, ריחוק מירושלים שנמצאת בגובה (ולא בבאר), ומירושלים שנמצאת במרכז ולא בקצה (פריפריה?).

ומכאן לאברהם בבאר שבע. אברהם אבינו בגדלותו ראה גם בבאר את שבע את נצנוצי השכינה והקדושה. הברכה, גם הגשמית, על האוכל והשתייה מקורה ממקור עמוק! אברהם אבינו ראה בבאר שבע את העומק. את הבאר העמוקה ביותר שממנה נובעים מים חיים של קדושה וטהרה. הריב עם אבימלך לא היה ריב גשמי על באר אלא על אחיזה במקום הקדוש הזה.

ומכאן נבין את פליאתו של יעקב, בבאר שבע 'אכן יש אלוקים במקום הזה'. לכאורה, מה החידוש, וכי יעקב לא ידע שהקב"ה נמצא 'בכל אתר ואתר'? מדוע הוא מתפלא שגם באר שבע מתגלה הקב"ה? אלא:

"אכן יש ה' גם במקום הזה עם היותו ארציי כענין באר שבע ואנכי לא ידעתי" (ספר עץ הדעת, ויצא)

ולסיכום: באר שבע מבטאת את הנקודה הנמוכה ביותר בארץ ישראל. 'סולם מוצב ארצה'. עולם ללא אמונה. דווקא במקום זה ידע אברהם לקחת את האש"ל ומתוך כך לקרוא בשם ה'. אברהם אבינו ידע למצוא גם במקום יבש 'מים' ויצחק הצליח אף הוא למצוא מאה שערים. אבימלך ועבדיו מתפלאים מאוד על הדבר הזה. ולכן הם מנסים שתי שיטות. אצל אברהם לערבב את הטוב ברע. ומתוך כך לבלוע את הטוב. אצל יצחק מנסים העבדים שיטה פשוטה יותר: לסתום את הבארות.

במציאות הקיימת, כשיש רוע מוחלט, אסור להתקרב אליו בשום פנים. לא לכרות ברית, לא להישבע ולא לעשות הסכמים. הקב"ה רמז לאברהם, שלא הגיע הזמן לתקן את המנהרות ואת הבארות. הדרך לטהר את הבארות, את שולי החברה האנושית, (הפלישתים ולא חלילה יושבי באר שבע...) שקשה לקרוא להם בני אדם - עוברת דרך ירושלים.

ירושלים לעומת זאת מבטאת את הנקודה הרוחנית הגבוהה ביותר שאפשר להגיע עליה בעולם הזה – הגשמי. ירושלים מימי הבריאה הייתה מרכז העולם, והיא שער השמים.

כאשר בירושלים, יבינו שהפתרון נמצא בירושלים, ויעמידו את הסולם שראשו מגיע השמימה, אז ממילא נזכה ש

"מֵאֵ-ל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרֲכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם"

שבת שלום!

גרסת הדפסה