מזההמאמרים

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם" (בראשית ל"ב)

עם החזרה לארץ ישראל יעקב אבינו שולח מלאכים - שליחים אל עשו אחיו. המדרש מתלבט בשאלה האם היה ראוי ליעקב להתרפס לפני עשו או שמא היה אמור לסמוך על הבטחת הקב"ה בפרשה הקודמת: "שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ".

רצף המדרשים הפותחים את הפרשה, מסתיימים במשפט: 'אמר לו הקב"ה ליעקב: לדרכו היה מהלך. והיית משלח אצלו ואומר כה אמר עבדך יעקב?!'. כלומר, עשו כלל לא בא לקראתך, אלא היה מהלך לדרכו ולתומו. מדוע היית צריך לפנות אליו, ומדוע לא סמכת על הבטחתי?

אנו ננסה לברר ממה חשש יעקב, מתוך כך מתי הקב"ה בא לעזרתנו, ומתי תבוא הגאולה.

"וישלח יעקב מלאכים לפניו. ר' פנחס בשם ר' ראובן פתח : (תהלים יז) קומה ה' קדמה פניו הכריעהו פלטה נפשי מרשע חרבך.

ר' פנחס אמר: חמשה פעמים דוד מקים להקב"ה בס' תהלים: (שם ג) קומה ה' הושיעני אלהי (שם ז) קומה ה' באפך (שם י) קומה ה' אל נשא ידך אל תשכח (שם ט) קומה ה' אל יעוז אנוש (שם יז) קומה ה' קדמה פניו.

אמר לו הקב"ה: דוד בני, אפילו את מקימני כמה פעמים איני קם. ואימתי אני קם? לכשתראה עניים נשדדים ואביונים נאנקים. הה"ד (שם יב) מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה'". שמעון בר יונה אמר: עתה אקום?! כל זמן שהיא מוכפשת באפר כביכול, אלא לכשיגיע אותו היום שכתוב בו (ישעיה נב) התנערי מעפר קומי שבי ירושלים באותה שעה (זכריה ג) הס כל בשר מפני ה', למה? כי נעור ממעון קדשו. א"ר אחא: כהדא תרנגולתא דמנענה גרמה - דמנערה אגפה מן קיטמא (=כאותה תרנגולת שמנענעת את רגליה או כנפיה מן העפר).

'קדמה פניו' - קדמיה לרשיעא עד לא יקדמינך. 'הכריעהו' - הכריחהו לכף חובה, שוברהו. המד"א (תהלים כ) המה כרעו ונפלו וגו' 'פלטה נפשי מרשע חרבך' - פלטה נפשי מאותו רשע שהוא בא מכחה של אותה החרב שנאמר (בראשית כז) ועל חרבך תחיה. דבר אחר: פלטה נפשי מאותו הרשע שהוא חרבך שבו אתה רודה את עולמך. רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר פלטה נפשי מאותו הרשע שהוא עתיד ליפול בחרבך הה"ד (ישעיה לד) כי רותה בשמים חרבי.

אמר לו הקב"ה לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר כה אמר עבדך יעקב:" (בראשית רבה, פרשה ע"ה, א')

מה לשים לב בקריאת המדרש

תחילה מביא המדרש פסוק בו מבקש יעקב שה' יקום ויעזור לו מול חרבו של עשו. בשלב זה המדרש אינו מסביר את הפסוק, ואף לא מביא את תשובתו של הקב"ה.

כיוון שהובא פסוק המבקש מה' – 'קומה ה'', מובאים חמש פעמים בהם ביקש דוד המלך מה' 'קומה'.

כאן מובאת תשובת ה', איני קם! ומתי אקום? 'מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה''. ישנם שני הסברים במדרש לקריאת הפסוק:

הסבר א. אני אקום כאשר אראה עוולות חברתיות. שוד עניים ואנקת אביונים.

הסבר ב. עתה אקום?! וכי על זה אקום? אלא מתי אקום - 'התנערי מעפר קומי שבי ירושלים'. אז יקום ה' ממקום קדשו ויגאל את ישראל.

נראה שהמדרש מביא מחלוקת הקיימת ביננו אף כיום. האם צריך קודם כל 'צדק חברתי' לפני בניין המקדש? או שמא, תיקון עולם ללא 'תיקון עולם במלכות שדי' הינו חסר.

סוף המדרש חוזר ומבאר את הפסוק הפותח. יעקב אבינו מבקש מה' שיקדים וילחם בעשו, לפני שזה יכרית את עם ישראל. יעקב מבקש שה' ידון את עשו לחובה. וכי היו לו בכלל זכויות?

את המילים 'פַּלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע חַרְבֶּךָ' מבאר המדרש בשלושה אופנים. א. הצילני מעשו ומחרבו. ב. הצל אותנו מעשו ומחרבו שדרכו אתה מעניש אותנו. ג. הלחם בעשו בנשק שלו - בכוח החרב.

המדרש מסיים בביקורת כלפי יעקב אבינו. מדוע בכלל פנית לעשו? הוא היה מהלך לדרכו, כפי שנאמר בסוף הסיפור ו'עשו הלך לדרכו'. אם לא היית מתגרה בו, לא היית צריך את כל זה.

חלק א' במדרש

ממה חשש יעקב? 

תחילת המדרש וסופו מראים את החשש, הכמעט היסטרי, של יעקב אבינו מפני עשו. במשך עשרים ושתיים שנה הקב"ה שמר על יעקב וסייע לו בכל מעשיו. כפי שהבטיח לו ביציאתו: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ". וכן לפני היציאה מחרן: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ".

מה אפשר לבקש יותר מזה, הבטחה לשמירה בכל אשר תלך. ובכל זאת יעקב חושש ונערך ל'דורון, תפילה ומלחמה' ומתחנן מה': "קוּמָה ה' קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּ פַּלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע חַרְבֶּךָ", "קטונתי מכל החסדים, מכל האמת" ממה חשש כל כך יעקב אבינו?!

על פי המדרש יעקב חשש מזכויותיו של עשו הרשע:

"ויירא יעקב מאד ויצר לו . אמר ר' יהודה בר' אלעאי: אמר (יעקב לעצמו) כל השנים הללו יושב בארץ ישראל תאמר שהוא בא עלי מכח ישיבת ארץ ישראל. כל השנים הללו הוא יושב ומכבד את הוריו תאמר שהוא בא עלי מכח כיבוד אב ואם" (בראשית רבה ע"ו, ב')

יעקב אבינו הבין שיש כאן מאבק גדול יותר מן המאבקים שהיו לו עד עתה. עם לבן היה זה מאבק גשמי, על כסף, פרנסה ושליטה. אך כאן מתחיל מאבק רוחני על הזכות על ארץ ישראל ועל היותו ממשיכו של יצחק.

עצם הישיבה בארץ ישראל היא זכות כל כך גדולה שיעקב פחד שעשו יזכה לשבת בארץ ישראל לדורות. המדרש עונה ליעקב: "אמר לו הקב"ה : לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר כה אמר עבדך יעקב?!"

המדרש מתרץ, שעשו לא ישב כאן בארץ. עשו לא היה כאן. הוא 'מהלך היה לדרכו'. אתה בחששותיך החזרת אותו לכאן!

סוף המדרש מביא שלוש הבנות (המובאות באות ח. לעיל) בחששו של יעקב מ'חרב עשו', שזכה בברכה 'על חרבך תחיה'.

חשש עכשווי: על פי ההסבר הראשון יעקב חשש מעשו עצמו. יעקב הבין שהוא צריך להיאבק מול כוח גדול שמתנגד לו. את התשובה לחששותיו, קיבל יעקב באותו הלילה: "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ -לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל". מעתה, אתם עם ישראל, ולכם מגיעה ארץ ישראל מעתה, אתם עם ישראל, ולכם מגיעה ארץ ישראל.

חשש במהלך הדורות: כאן אין החשש מעשו, אלא מזרעו של עשו. יעקב פחד שבכל פעם שנרפה מאחיזתנו או ממה שה' מצפה מאתנו, הקב"ה יביא עלינו את חרבו של עשו. אין מקום לעשו-עמלק-רומי יחד עם עם ישראל. שניהם מייצגים שתי תפיסות עולם מנוגדות. עמלק את החרב, החורבן וההרס. ולעומתו עם ישראל את החיבור והשלמות.

"קֵיסָרִי וִירוּשָׁלַיִם, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם, שֶׁחָרְבוּ שְׁתֵּיהֶן, אַל תַּאֲמֵן; יָשְׁבוּ שְׁתֵּיהֶן, אַל תַּאֲמֵן; חָרְבָה קֵיסָרִי וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלַיִם (תאמן), חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם וְיָשְׁבָה קֵיסָרֵי, תַּאֲמֵן. שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל כּו) "אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה". אִי מָלְאָה זוֹ - חָרְבָה זוֹ, אִי מָלְאָה זוֹ - חָרְבָה זוֹ" (מגילה ו.)

הגאולה: על פי ההבנה השלישית, יעקב אבינו לא התפלל על המאבק בינו לבין עשו עכשיו, אלא התפלל שיבוא יום ו'חרבו של הקב"ה' תכרית את זרעו וחרבו של עמלק. רק אז המציאות תהיה שלמה.

"וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכה" (עובדיה א', וההפטרה)

זהו סיומו של המאבק בין 'הר ציון' להר עשו'. שכן בכל פעם שאנו מתקרבים אל הקודש, חרבו של עמלק מתגברת עלינו. יעקב מבקש, 'הכריעהו'. בכל דור אנו מתמודדים מחדש. עד מתי?

'לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר'. זהו הלפיד שיבעיר אחת ולתמיד את בית עשו: 'וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו'. במהרה בימינו. (שם בהפטרה.)

חלק ב במדרש

המאבק בין יעקב ועשו

כפי שראינו המאבק הוא בין כוחו של עשו לבין הרוח של יעקב. יעקב מבקש לכרית את זרעו של עשו, המתנגד לכל מה שעם ישראל מייצג.

יעקב חשש תחילה שיש לעשו זכויות. 'זכות ארץ ישראל - השכינה' ו'זכות כיבוד הורים', והוא מבקש מהקב"ה ש'יקום' ויכריע את עשו לכף חובה. שכן שני דברים אלו הם המאפיינים הבולטים שלנו. לבקשתו של יעקב 'קומה ה'', עונה המדרש בשמו של הקב"ה: במקרה הזה אין מה לקום, לעשו אין את הזכויות הללו. עשו הוא איש החרב, החורבן, הוא לא יודע לבנות, רק להרוס: 'וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם: וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּהּ: וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה:' זאת לעומת יעקב שמיד לאחר המאבק עם עשו הוא בונה בתים 'ויבוא יעקב שלם'.

המדרש ממשיך ודן בשאלה, 'מדוע לא יקום ה'? ומתרץ: כאשר עם ישראל יפר של השלמות, את דרכו. תחילה אומר המדרש שזאת כאשר עם ישראל לא ילך בדרכו של אברהם אבינו, בדרך החסד. אי אפשר לבוא שלם, כשאתה לא שלם.

אך המדרש חוזר בו ואומר שכל עוד ירושלים מתפלשת בעפר, ה' לא יכול לקום. 'בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ -לֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ -לֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ:'

אך אם בתחילה הדברים נראים סותרים, ניתן להסביר שהם משלימים. זאת נלמד מתוך המאבק בין יעקב לעשו. ידועה ההלכה ש"שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה" (סנהדרין כ:).

גם כאן, אין הכוונה שחייבים להכרית את זרעו של עמלק לפני בניין המקדש. אלא שבלי מחיית עמלק, קשה יהיה להגיע לבניית המקדש. אך מאידך, עצם בניית המקדש, היא הכוח להילחם בעמלק.

זהו המדרג שראינו מקודם. ודאי שהיה הכי טוב להכרית אחת ולתמיד את עמלק. אך לא נחכה לכך. כפי שהמלאך נאבק עם יעקב עד עלות השחר, ולא יכול לו, כך מובטחים אנו שנזכה למרות העמלקים לבנות את בית הבחירה, כפי שמצווה אותנו התורה.

על פי אותה הבנה נאמר שוודאי היה טוב ביותר לתקן את עצמנו ולהיות שלמים במידותינו לפני בניין המקדש. שכן קשה יהיה להגיע לשיא תפארת המקדש כשאיננו שלמים. אך לא נחכה לכך. יתרה מזאת, עצם בניין המקדש, עבודתו וקרבת ה', הם עצמם יעזרו לנו בתיקון מידותינו.

"במכילתא 'חסד עשית עמנו שלא היו בידינו מעשים שנאמר חסדי ה' אזכיר וגו' נהלת בעזך בזכות התורה שנאמר ה' עוז לעמו יתן, יתן דבר אחר בזכות מלכות בית דוד שנאמר ויתן עוז למלכו ע"כ.

פירוש: כי ההנהגות הם שתים: האחת היא הנהגה מה שצריך אל האדם ולתקן לו חסרונו זהו הנהגה אחת, וההנהגה השנית היא הנהגה שבה יגיע אל התכלית ואל השלימות מה שהוא שלימות לו, ועל ההנהגה הראשונה אמר נחית בחסדך שעשה הקדוש ברוך הוא עמהם חסד להנהיג אותו בטוב הגמור שלא חסר להם דבר רק נהגם בחסד, וההנהגה השניה הוא הנהגה שבה יגיע אל השלימות ועל הנהגה זאת אמר נהלת בעזך אל נוה קדשך שזהו תכלית השלימות כשבאו אל בית המקדש, וכאשר יבנה בית המקדש אז הביאם אל השלימות ודבר זה יתבאר לקמן אצל כמה מעלות טובות שהיה תכלית המעלות שבנה להם בית הבחירה וזהו נהלת בעזך אל נוה קדשך. לכך אמרו נהלת בעזך בזכות התורה, ובאור זה כי התורה היא הנהגה א -להית שמביא אל האדם השלימות, ובזכות התורה שהיא הנהגה אלהית שמביא את האדם אל השלימות היה להם גם כן הנהגה אלהית זאת שהיה השם יתברך מנהיג אותם אל בית המקדש שהוא השלימות האחרון" (גבורות ה' למהר"ל, פרק מ"ז)

על פי המהר"ל, אכן ישנם שתי שלמויות. תיקון עצמך ובניין המקדש. ההנהגה הראשונה היא מה שאתה צריך לתקן את עצמך. אך הדרך שבה יגיע אל השלמות, היא התכלית - בניין בית המקדש!

חלק ג במדרש

קומה ה'!!

אנחנו הסברנו את צמד המילים 'קומה ה'', כבקשה מה' לקום ולעזור לנו. כך גם בחמשת המקומות אותם מביא המדרש, בהם מבקש דוד המלך עזרה. מן 'הגויים', אויבי', 'צרתי', עניים וכדומה.

אך המדרש שכח את הקומה ה' הכי מפורסם:

"וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר משֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ"

כאן אמנם אין בקשה לעזרה או לישועה, אך עצם קימת ה' כבר גורמת ש'יפוצו אויבך וינוסו משנאיך'. אז אם נצליח להבין את הפסוק הזה, נוכל להבין את יתר בקשות 'קומה ה''. התרגום על הפסוק אומר כך:

"והוה במטל ארונא ואמר משה אתגלי ה' ויתבדרון סנאך ויערקון בעלי דבבך מן קדמך" (תרגום אונקלוס לפסוק))

אם כן, קומה ה' מתורגם במילים ואתגלי ה', ה' מתגלה. (ובתרגום יהונתן 'אתגלי יקר שכינתך'). כלומר גילוי כבוד השכינה. כאן ישנו רובד נוסף בבקשה של יעקב. יעקב מבקש גילוי שכינה. לכן מיד לאחר שעשו הולך לדרכו ממהר יעקב לבנות מזבח. הוא ממהר לעשות פעולה דרכה תתגלה השכינה בעולם הזה.

המדרש מצטט חמש פעמים בהם נאמר קומה ה' בתהילים. אך ישנם שישה! השישי הוא:

"נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו:

קוּמָה ה' לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ:

כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ:

בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ:

נִשְׁבַּע ה' לְדָוִד אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ:

אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ:

 כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ:" (תהילים קל"ב)

ולא רק דוד המלך, אלא כך מבקש אף שלמה המלך בתפילתו:

"וְעַתָּה קוּמָה ה' אֱ -לֹהִים לְנוּחֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ כֹּהֲנֶיךָ ה' אֱ -לֹהִים יִלְבְּשׁוּ תְשׁוּעָה וַחֲסִידֶיךָ יִשְׂמְחוּ בַטּוֹב:" (דברי הימים ב' ו')

דוד המלך בבקשתו אומר: 'כי בחר ה' בציון, אוה למושב לו'. המילה 'אוה', משלימה את שלוש האותיות החסרות בפסוק, המופיע לאחר שמשה (בונה מזבח!!) ונלחם בעמלק: "וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָ -הּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר לדור". חסרה במילה 'כסא' האות 'א'. ובשם ה' את האותיות 'י' והאות 'ה'. זאת כיוון ש:

"שאין השם שלם ואין הכסא שלם וכו'. וביאור ענין זה כי תמצא דבר בזרע עשו - שהוא עמלק - מה שלא תמצא בכל האומות, שהם מתנגדים לישראל תמיד עד שלא ישוו בגדולה, כשזה קם זה נופל (רש"י בראשית כה, כג). וענין זה מורה שהם הפכים לגמרי מכל וכל, כיון שלא יוכלו להשתתף יחד. ולפיכך אמרו (תנחומא תצא, יא) כל זמן שזרעו של עשו בעולם אין השם שלם ואין הכסא שלם, שנאמר "כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק" (גור אריה למהר"ל, שמות י"ז, טו)

רק שנבנה את בית המקדש, אז 'אוה למושב לו'. תחזור השכינה במלוא הדרה וכבוד ה' וכסאו יהיו שלמים.

שבת שלום

גרסת הדפסה