מזההמאמרים

"וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר" (בראשית מ"א)

ברצף הפרשיות שלנו אנו נחשפים הרבה לחלומות. חלום יעקב והסולם, חלומות יוסף, חלומות שר האופים ושר המשקים, ובפרשתנו- חלום פרעה. ניתן להגדיל ולומר שרצף כל הפרשיות הללו מושפעים החלומות ופתרונם. אנו לא נתעסק במשמעות ה'חלום'- בהתייחסות השונה שאנו מוצאים אצל חז"ל ביחס לחלומות – אלא נרחיק נדוד אל חלום אחר: "בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים".

leilshabat

 

'מקץ', להתעורר מן החלום

בכל שנה חלה פרשת מקץ בחנוכה. (השנה גם פרשת וישב זכתה בכך). על פי חכמי הסוד, כל פרשה מרמזת על הזמן שבו אנו קוראים אותה, ובמיוחד תחילת הפרשה. לכן דרשות רבות סובבות סביב יוסף הצדיק וחג החנוכה. אך כיוון שאנו עוסקים בענייני החלומות, תחילת הפרשה מרמזת על היקיצה מן החלום – מקץ. הן מלשון קץ הגלות, 'קץ בבל' והן מלשון יקיצה: 'בשוב ה' את שיבת ציון', אז נגלה שכל מה שהיה עד עכשיו היה חלום, ועתה הקצנו, התעוררנו!

"ולכך קורין בשבת שבחנוכה על הרוב פרשת מקץ ובכל חנוכה קרבנות דנשיאים שהוא חנוכת המשכן, וזה היה בניסן. כי כידוע כל פרשה שבתורה שמה הנקרא על שם התחלתה הוא יסוד של כל הפרשה. ופרשת מקץ הוא ההקצה מן החלום והיינו החזרת החלום והדמיון אל אמת וחכמה, כענין בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים . אז יהיה תיקון גמור לכל החלומות" (ליקוטי אמרים- דרשה לסיום הש"ס)

חנוכה מסמל את תחילת התגברות האור על החושך. 'החושך', זהו הגלות. 'חושך על פני תהום- זו יוון שהחשיכה את עיני ישראל בגזרותיהם'. גם החלומות באים בלילה, בחושך. זהו הפשט של מזמור התהילים. אחרי תקופה של שבעים שנות גלות, יש כאלה שכבר התרגלו למצב, התרגלו לחושך, וחשבו שהמציאות של החיים בבל הם החיים הרגילים. רק בשוב ה' אל 'אור של עולם', אז נבין עד כמה המצב עכשיו היה חשוך. חלום. תלוש מן המציאות.

זו גם משמעות המימרא המובאת בגמרא: 'הרגיל בנר הווין לן (=יהיו לו) בנים תלמידי חכמים' (שבת כ"ג:). השאלה מה הוא הדבר שאנו רגילים אליו. אם אנחנו רגילים ב'נר'- באור התורה ובאור המקדש, אז נזכה שגם הדור הבאה יזכה לכך.

הרב קוק מוסיף לבאר במאמר זה (עין אי"ה שבת) שכל דבר שאתה רגיל אליו, אז ברגע בהוא ניטל ממך, אזי אתה מרגיש את חסרונו. בזמן הגלות שכחנו מה מאיר את הדרך, וחג החנוכה בא בכל שנה להזכיר לנו דבר זה מחדש. וה'שפת אמת' אף מבאר שזאת משמעות השם 'חנוכה'.

"הרגיל בנר להביא ההארה והתחדשות אל ההרגל וכן פי' שתכלה רגל. שהוא גם כן להסיר ההרגל והטבע. וכן פירש נר לרגלי דבריך. וכן טובל בשמן רגלו. ועפ"י זה נראה לפרש שם חנוכה גם כן על ההתחדשות כי היו תחת יד מלכות יון בגלות וכל ד' מלכיות הם בהטבע וגשמיות. וכתיב אין כל חדש תחת השמש. אבל בנס שהוא למעלה מן הטבע ממילא בא התחדשות וזה חינוך והתחדשות כנ"ל. ובאמת כל גלות הוא רק כדי להיות תמיד ההתחדשות... וכשבהמ"ק היה קיים היה נגלה זה שמשם יצא חיים לכל העולם. וגמ' לא לאורה צריך כו'. רק ע"י הדלקת המנורה המשיכו חיות ואור לכל העולמות... ובחנוכה שהיה נס בנרות ביהמ"ק נתברר זה כראוי שזה עיקר בחי' הנרות כמ"ש בגמ' עדות הוא שהשכינה שורה בישראל" (שפת אמת לחנוכה תרל"א, תרל"ב)

גלות יוון, מבטאת את ההרגל. יוון, ושאר המלכויות, מבטאים את: "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א, ט). זאת הסיבה מדוע החג נקרא חנוכה- מלשון ההתחדשות שהייתה בחג זה. (לחנוך= להתחדש). לכן התרחש הנס דווקא במנורה- המנורה היא העדות לכך שהשכינה שורה בעם ישראל, והיא כלי להשפעת אור ה' בעולם דרך עם ישראל, "וממילא כשנעשה הכלי כראוי נמשך ההתחדשות מחדש, כי הקב"ה מחדש בכל יום תמיד, שבשורש עליון הכל התחדשות"

LESEUDATSHABAT

אורו של עולם

 

עד עכשיו התייחסנו לחלום כל מצב שמחוץ למציאות הרגילה. חושך, גלות וכדומה. אך אם נעיין בכל החלומות המופיעים ברצף הפרשיות בספר בראשית נראה שכל אחד התעורר מחלומו נפעם, ואף נסער. דבר זה מוביל אותנו להבנה שהחלום טומן משהו בתוכו. למעשה, ה'שפת אמת' כבר רמז לכך שיש משהו טוב בחלום שאחריו באה תקופה של התחדשות, חניכה מחדש, התעוררות. השאלה בגדולה היא האם אנו מתעוררים ולקראת מה:

"שֶׁהִוא עִקַּר בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁעִקָּרוֹ הָיָה כְּדֵי לָבֹא לְאֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְהָבִיא אוֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ וְכוּ' שֶׁהִוא בְּחִינַת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים וְכוּ'. כִּי שִׁיבַת צִיּוֹן, דְּהַיְנוּ לָצֵאת מֵהַגָּלוּת וְלָשׁוּב לְצִיּוֹן שֶׁהִוא קְדֻשַּׁת אֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל, זֶהוּ בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, בְּחִינַת הָיִינוּ כְּחֹלְמִים, כִּי אַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּתְעוֹרְרִין מֵהַשֵּׁנָה וְיוֹצְאִין מֵהַגָּלוּת וְשָׁבִין לְאֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל יוֹדְעִין שֶׁכָּל הַגָּלוּת הָיָה בְּחִינַת שֵׁנָה וַחֲלוֹם. וְזֶהוּ בְּחִינַת אִם אֶתֵּן שְׁנָת לְעֵינָי וְכוּ' עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב. כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַגְּאֻלָּה הוּא רַק כְּשֶׁנִּשְׁלָם בִּנְיַן בֵּית - הַמִּקְדָּשׁ. וְעַל - כֵּן בְּכָל פַּעַם שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁין עַל הַגְּאֻלָּה אָנוּ מְבַקְּשִׁין הָעִקָּר שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית - הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, כִּי זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַגְּאֻלָּה שֶׁהִוא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, בְּחִינַת אִם אֶתֵּן שְׁנָת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' וְכוּ', דְּהַיְנוּ בִּנְיַן בֵּית - הַמִּקְדָּשׁ וְכַנַּ"ל. כִּי כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִבְנָה בֵּית - הַמִּקְדָּשׁ נֶאֱמַר, כִּי לֹא בָּאתֶם עַד עַתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה וְכוּ', כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַגְּאֻלָּה הִוא בִּנְיַן בֵּית – הַמִּקְדָּשׁ" (ספר ליקוטי הלכות - הלכות נדרים הלכה ה)

רבי נתן מלמד אותנו מהו העיקר. כפי שדוד המלך נשבע שלא יישן, עד ש'אמצא מקום לה', משכנות לאביר יעקב'. המנוחה האמתית איננה השינה, אלא 'המנוחה והנחלה'. כל אותם חולמים הבינו שגם בזמן שהם כביכול ישנו ונחו, 'משהו חדש מתחיל'.

עיון מחודש בסיפורו של חוני המעגל, יכול להשלים לנו את התמונה:

"אָמַר יוֹחָנָן, כָּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק, הָיָה מִצְטַעֵר עַל הַמִּקְרָא הַזֶּה, (תהלים קכו) "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחוֹלְמִים", אָמַר, אֶפְשָׁר שִׁבְעִין שְׁנִין כְּחַלְמָא דָּמִי, מִי אִכָּא דְּנָיִּם שִׁבְעִים שְׁנִין? יוֹמָא חַד, הֲוָה קָאֳזִיל בְּאוּרְחָא, חַזְיָא לְהַהוּא גַּבְרָא דְּקָא נָטַע חֲרוּבָא, אָמַר לֵיהּ, מִכְדֵי - חֲרוּבָא עַד שִׁבְעִין שְׁנִין לָא טָעִין, פְּשִׁיטָא לָךְ דְּחָיֵּת שִׁבְעִין שְׁנִין וְאֳכַלְתָּ מִינֵּיהּ? אָמַר לֵיהּ, אֲנָא עָלְמָא בְחֲרוּבָא אַשְׁכַּחְתִּיֵהּ, כִּי הֵיכֵי דְּשָׁתְלוּ לִי אֲבְהָתִי, אֲנָא נַמֵי אֶשְׁתּוֹל לִבְנָאִי. יְתִיב וְקָא כְּרִיךְ רִיפְתָּא, אַתְיָא לֵיהּ שֵׁיִנָתָא, וְנַיֵים. הַדְרָא עֲלֵיהּ מְשׁוּנִיתָא, וְאִכַּסֵי מֵעֵינָא, וְנַיֵים שִׁבְעִים שְׁנִין. כִּי קָם , חַזְיֵיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא דְּאָכִיל מֵהַהוּא חָרוּבָא. אָמַר לֵיהּ, יָדַעְתָּ מַאן שַׁתְלֵיהּ לְהַאי חָרוּבָא? אָמַר לֵיהּ, אֲבוּהָּ דְּאַבָּא. אָמַר, וַדַּאי נַיְמִי לִי שִׁבְעִין שְׁנִין. חֲזָא לְחַמְרֵיהּ דְּקָא יָלְדָה לֵיהּ רַמְכֵי רַמְכֵי, אָזַל לְבֵיתֵיהּ. אָמַר לְהוּ, "בְּרֵיהּ דְּחוֹנִי הַמְּעַגֵּל, הֵיכָא"? אָמְרוּ לֵיה, בְּרֵיהּ לֵיִתָיהּ. בַּר בְּרֵיהּ אִיתֵיהּ. אָמַר לְהוּ, אֲנָא הוּא. לָא הֵימְנוּהוּ..." (תענית כ"ג:)

הסיפור המפורסם על חוני המעגל מתחיל בכך ש'דורו היה אפל וחשוך' וחוני הצילו בתפילתו. חוני המעגל לא הבין את משמעות הפסוק 'היינו כחולמים'. האם שבעים שנות גלות יכולים לעבור כמו חלום? 'אֶפְשָׁר שִׁבְעִין שְׁנִין כְּחַלְמָא דָּמִי, מִי אִכָּא דְּנָיִּם שִׁבְעִים שְׁנִין?' (=האם שבעים שנה עוברים כמו חלום, האם יש אדם שישן שבעים שנה?) בסיפור נרדם חוני המעגל, (לאחר שאכל) ומתעורר לגלות שחרוב שנטע אותו 'גברא' קיים ונותן פירות לדור ההמשך. אך במקביל הוא רואה חמור שילדה בני בנים. סוף הסיפור טרגי כשחוני רואה שלא מזהים אותו לא בביתו ולא בבית מדרשו והוא מבקש רחמים להפטר מן העולם. כיצד קיבל חוני מענה לשאלתו ולפשר: 'שבעים השנה- היינו כחולמים'?

נראה שהתשובה לכך היא בזה ש'הדור היה אפל', הם חיו במציאות של חושך. שאלתו של חוני הייתה 'האם אחרי תקופה כל כך ארוכה לא יתעוררו בני האדם ויבינו איפה הם נמצאים? תחילה קיבל חוני תשובה פשוטה. כאשר יזרעו בני הדור בשביל הדור הבא, אזי תבוא הגאולה. כאשר אנשים לא ידאגו רק לעצמם (דור ה I פון. דור האני) ויתחלו בנטיעה להמשך, גם אם לא יזכו לראות את הפירות, יצאו מאפילה לאורה. נראה שגם חוני לא הבין זאת. ולפני שהלך לישון אכל לעצמו. גם בזמן שחוני ישן לא השתנתה המציאות. החמור, החומריות, נשארה כפי שהיא.. לפעמים ישנים שבעים שנה ולפעמים גם אלפיים שנה... מי שלא מתעורר בזמן, לבסוף נטרד מן העולם בלי לראות את הסוף הטוב, את האור. (הדברים מבוססים על ה'בן יהוידע על הגמרא הנ"ל)

LESEUDASHLISHIT

הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו

"ואת יהודה שלח זש"ה הנני שולח מלאכי ופנה וגו' (מלאכי ג) בא וראה כל צרות שאירע ליוסף אירע לציון:

ביוסף כתיב וישראל אהב את יוסף בציון כתיב (תהלים פ) אוהב ה' שערי ציון

ביוסף כתיב וישנאו אותו בציון נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמיה יב)

ביוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים בציון בא יבא ברנה נושא אלמותיו (תהלים קכו) ביוסף המלוך תמלוך עלינו בציון אומר לציון מלך אלהיך (ישעיה נב)

ביוסף ויחלום יוסף חלום בציון בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים (תהלים קכו)

ביוסף הבא נבא אני ואמך וגו' בציון אפים ארץ ישתחוו לך (ישעיה מט)

ביוסף ויקנאו בו אחיו בציון קנאתי לציון קנאה גדולה (זכריה ח)

 ביוסף לך ראה נא את שלום אחיך בציון ודרשו את שלום העיר (ירמיה כט)

ביוסף ויראו אותו מרחוק בציון זכרו מרחוק את ה' (יחזקאל כג)

ביוסף ויתנכלו אותו בציון על עמך יערימו סוד (תהלים פג) ביוסף ויפשיטו את כתונת הפסים בציון והפשיטוך את בגדיך (יחזקאל כג) ביוסף וישליכו אותו הבורה בציון צמתו בבור חיי (איכה ג)

ביוסף והבור רק אין בו מים בציון ובבור אין מים כי אם טיט (ירמיה לח) ביוסף וישבו לאכול לחם בציון אשור לשבוע לחם (איכה ה)

ביוסף וימשכו ויעלו את יוסף בציון וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו אותו מן הבור (ירמיה לח)

ביוסף ויקרע יעקב שמלותיו בציון לבכי ומספד (ישעיה כב)

ביוסף וימאן להתנחם ובציון אל תאיצו לנחמני (שם)

ביוסף והמדנים מכרו אותו אל מצרים ובציון ובני יהודה ובני ישראל מכרתם לבני היונים (יואל ד)

ומה שאירע ליוסף טובות אירע לציון טובות: ביוסף ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה וציון יפה נוף משוש כל הארץ (תהלים מח) ביוסף איננו גדול בבית הזה ממני בציון גדול יהיה כבוד הבית הזה (חגי ב) ביוסף ויהי ה' את יוסף בציון והיו עיני ולבי שם (ד"ה ב, ז) ביוסף ויט אליו חסד ובציון זכרתי לך חסד (ירמיה ב) ביוסף ויגלח ויחלף שמלותיו ובציון אם רחץ ה' את צואת בנות ציון (ישעיה ד) ביוסף רק הכסא אגדל ממך ובציון בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' (ירמיה ג) ביוסף כתיב וילבש אותו בגדי שש ובציון עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך (ישעיה נב) ביוסף כתיב ואת יהודה שלח לפניו ובציון הנני שולח מלאכי (מלאכי ג)"

 

שבת שלום!

גרסת הדפסה