עיון

ביטול קרבן התמיד חלק א' 

מאת מרדכי פרסוף

חמישה דברים אירעו לאבותינו בי"ז בתמוז: 'נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהָבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפָּסְטְמוֹס אֶת התּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל'.

ביטול קרבן התמיד, נעשה לאחר שאזלו הכבשים מירושלים בנצורה, ואף פסקה האספקה המחתרתית של הגדיים מעבר לחומה, כפי שנראה בסיפור שלנו היום.

ירושלמי תענית כ"ג:

"בטל התמיד: רבי סימון בשם ר"י בן לוי : בימי מלכות יון היו משלשלין להם שתי קופות של זהב והיו מעלין שני כבשים פעם אחת שילשלו להם שתי קופות של זהב והעלו להן שני גדיים , באותה השעה האיר הקב"ה את עיניהם ומצאו שני טלאים בלשכת הטלאים. על אותה השעה העיד ר' יודה בן אבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. וא"ר לוי אף בימי מלכות הרשעה הזאת היו משלשלין להן שתי קופות של זהב והיו מעלין להן שני גדיים ובסוף שילשלו להן שתי קופות של זהב והעלו להם שני חזירים לא הספיקו להגיעה למחצית החומה עד שנעץ החזיר וקפץ מארץ ישראל מ' פרסה כאותו השעה גרמו העונות ובטל התמיד וחרב הבית"

בבלי סוטה מ"ט:

"תנו רבנן, כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבחוץ, ואריסטובלוס מבפנים. בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקפה, ומעלין להן תמידים. היה שם זקן אחד. שהיה מכיר בחכמת יונית. לעז להם בחכמת יונית, אמר להן, כל זמן שעוסקים בעבודה, אין נמסרין בידכם. למחר שלשלו להם דינרים בקפה, והעלו להם חזיר. כיון שהגיע לחצי חומה, נעץ צפרניו, נזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה. אותה שעה אמרו, ארור אדם שיגדל חזירים, וארור אדם שילמד לבנו חכמת יונית"

אז מה למדנו?           

במקורות שלפנינו יש שני סיפורים דומים, ואולי אף שלושה! בסיפורים מתוארת מציאות של מצור, ואת הפתרון על ידי הברחה מעבר לחומה. אך הסיפורים מתקיימים בתקופות שונות ובנסיבות אחרות. בפעם הראשונה מדובר על מצור בתקופת מלכי יוון, שם נעזרו לראשונה בתרגיל של זריקת כסף מעבר לחומה על מנת לקבל טלאים עבר קרבן התמיד. 'כבש אחד בבוקר וכבש בין הערביים'.

על כך אומרת הגמרא, שבאותה שעה 'תמיד קרב בארבע שעות', ללמד שלקח זמן עד שהשיגו את הכבשים. זאת בניגוד לקרבן התמיד שלרוב פתח את יום העבודה בבית המקדש.

בתיאור הראשון ישנה תוספת:

"באותה השעה האיר הקב"ה את עיניהם ומצאו שני טלאים בלשכת הטלאים"

האם לא השתמשו בטלאים שהגיעו מעבר לגדר. האם נפסלו בדרכם למעלה? בכל מקרה, לבסוף 'האיר הקב"ה את עיניהם' ולפתע נמצאו כבשים מתאימים. גמרא זו באה ללמד ש:'הבא להטהר - מסייעים בידו'. כשניסו למצוא פתרון ולהצליח להמשיך את עבודת התמיד, הקב"ה סייע בידם.

באותה גמרא מובא סיפור נוסף. 'אף בימי מלכות הרשעה הזאת, היו משלשלין להם קופות זהב'. פתרון זה החזיק מעמד, עד שלבסוף העלו להם שני חזירים, 'ובטל התמיד וחרב הבית'. סיפור מתייחס לדברי המשנה שב'י"ז בתמוז בטל התמיד'. דיוק בסיפור מלמד שעצם ביטול התמיד- גרם לשלב  הסופי בחורבן הבית.

המקור הנוסף שהבאנו קשה מכולם. כאן המצור מתרחש כשהצרים הם 'בני חשמונאי'. בעוונותינו היהודים עצמם הם אלו שניסו תחילה לצור על אחיהם, ומתוך כך גם כמעט בטל התמיד. היה שם זקן אחד שהבין על מה בעולם עומד: 'כל זמן שעוסקים בעבודה, אין נמסרין בידכם'.  

צריך לזכור שפתרון זה שימש את הנצורים בתוך החומה גם לצרכים נוספים.

"כל עמה נאנחים כתיב (ירמיה נ"ב) בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר וגו' לעם הארץ לא היה לחם לבני יהודה היה לחם אלו בחורבן ראשון . אבל בחורבן שני כל עמה נאנחים מבקשים לחם וגו' בתחלה היו משלשלין להם קופה של זהב ונותנין להם קופה של חטין חוזרין ומשלשלין להם קופה של זהב ונותנין להם קופה של שעורים חוזרין ומשלשלים להם קופה של זהב ונותנין להם קופה של תבן מה היו עושין היו שולקין אותו ושותין מימיו חוזרין ומשלשלין להם קופה של זהב ואין נותנין להם כלום " (איכה רבה, א', ל"ט)

המדרש מתאר את המצור בבית ראשון, ששם לא היה לחם. לעומת בית שני, שהצליחו לשחד את החיילים מבחוץ לשלשל להם תבן, שעורים וחיטים.

השוואה בין המדרשים מלמדת על מהות התמיד. המצור פעל בשני מישורים - גשמי ורוחני. במישור הפשוט, מחנק פיזי. אין מים ואין לחם. אך בזה הצליח העם לעמוד. המשבר נגרם משני דברים. מלחמת אחים (שאף הובילה למחסור גשמי, שכן הסקירים שרפו את מחסני התבואה שיכלו לפרנס למשך שנים את תושבי העיר), ומחנק רוחני. 'כל זמן שעוסקים בעבודה - אין נמסרים בידיכם'. ברגע שבטל התמיד- חרב הבית.

בימים אלו, 'ימי בין המצרים', נתחזק - הן באהבה והאחדות בתוך עמינו, והן בהבנה שאם נעסוק במקדש, אין האומות העולם יכולים להרע לנו.

 

לגרסת הדפסה לחץ