עיון

הגוי שרצה למכור פרה אדומה

מאת מרדכי פרסוף

פרות אדומות היו נדירות, ועל פי המשנה במהלך הדורות נעשו רק תשע פרות אדומות. הסיפור שלנו דן בשאלה האם מותר לרכוש פרה אדומה מגוי, ומה החשש בכך.

פסיקתא רבתי פרשה י"ד:

"ילמדנו רבינו פרה אדומה כשהייתה נעשית אם היה מותר לישראל ליקח מן הגוי? כך שנו רבותינו אין לוקחים פרה אדומה מן הגוי כדברי ר' אליעזר וחכמים אומרים לוקחים. ומה טעמו של ר' אליעזר שאמר אין לוקחין פרה אדומה מן עכו"ם, מפני שהעכו"ם חשודים על העבירות ולהחטיא את ישראל.

א"ר פנחס הכהן בן חמא שאמר בשם רבותינו מעשה היה שנצטרכו ישראל לפרה אדומה ולא היה מוצאים ואח"כ מצאו אותה אצל עכו"ם אחד. הלכו ואמרו לו מכור לנו את הפרה שיש לך שאנו צריכים לה. אמר להם תנו את דמיה וטלו אותה וכמה הם דמיה בשלשה זהובים או בד' זהובים. אמרו לו ואנו נותנים. עד שהם הולכים להביא את הדמים הרגיש אותו העכו"ם להיכן הם צריכים את הפרה, וכיון שבאו והביאו את דמיה אמר להם איני מוכרה לכם. אמרו לו שמא להוסיף על דמיה אתה מבקש ואם אתה מבקש אנו נותנים לך כל מה שתבקש. ואותו רשע כל שהיה רואה אותם דחוקים עילה היה עליהם אמרו לו טול לך ה' זהובים והוא לא היה מבקש טול עשרה טול כ' עד שהגיעו לק' והוא לא היה מבקש ויש מרבותינו אומרים עד שהגיעו ליתן לו אלף זהובים. כשקיבל עליו ליתנה להם באלף זהובים והתנו עמו והלכו להביא לו הזהובים מה עשה אותו הרשע, אומר לגוי אחר חבירו בא וראה היאך אני משחק ביהודים הללו, כלום הם מבקשים אותה ונותנים לי כל הדמים אלא מפני שלא עלה עליה עול, הריני נוטל את העול ונותנו עליה ומשחק אני עליהם ואטול את ממונם, כן עשה נטל את העול ונתן עליה כל הלילה. וזה היא סימנה של פרה שלא עלה עליה עול שתי שערות יש בצוארה במקום שעול נתון וכל זמן שלא עלה עליה עול שתי שערות זקופות הם ניתן עליה עול מיד שתי השערות נכפפים ועוד סימן אחר יש בה עד שלא עלה עליה עול עיניה שוות עלה עליה עול עיניה שורות והיא מתחלפת פוזלת ומסתכלת בעול. כיון שבאו ליקח אותה ממנו וכל אותו הזהב בידם והראו לו הזהב מיד נכנס והעביר את העול מן הפרה והוציאה להם כיון שהוציאה להם התחילו מסתכלים בה ורואין את סימנה אותם ב' שערות שהיו זקופות שנכפפו ועוד עינים מן העול שנפלו. אמרו לו טול את פרתך אין אנו צריכין לה שחוק באמך. כיון שראה [אותו] רשע שהחזירו לו פרתו ויצא ריקם מכל אותם הזהובים אותו הפה שאמר אני משחק בהם התחיל אומר ברוך שבחר באומה הזו ונכנס לו לתוך ביתו ותלה את החבל וחנק את עצמו כן יאבדו כל אויבך ה'.

הא למדת שמכל מקום לוקחים פרה בין מישראל בין מגוי שלא תאמר כתוב בתורה שאין ליקח פרה אלא מישראל אלא אפילו מן הגוי מניין ממה שקראו בעניין דבר אל בני ישראל ויקחו אליך וגו' "

אז מה למדנו?

הסיפור שלנו מתאר מציאות שהתרחשה אחת לתקופה, ובה הבינו שצריך לחפש פרה אדומה. למרות שאפר של פרה אחת יכולה לשמש עשרות ואף מאות שנים, כפי שאכן קרה, באותה עת 'נצטרכו לפרה אדומה'. מתוך הסיפור נראה שחכמים אף היו 'לחוצים' למצוא אחת, והגוי הרגיש זאת.

למרות שאנו חושבים שפרה אדומה היא דבר נדיר ביותר, הרי בסוף הסיפור מתברר שלא רכשו מן הגוי את הפרה כל עיקר, וככל הנראה לבסוף הסתדרו. דבר זה מלמד אותנו שתתכן מציאות של יותר מפרה אחת כשרה הנמצאת בעולם באותה תקופה.

תחילת הסיפור במחלוקת עקרונית האם מותר לקחת פרה אדומה מן הגוי. למרות שבסופו של דבר לא רכשו פרה מן הגוי, הסיפור מלמד אותנו שאם אין ברירה מותר. מחלוקת זו, מופיעה במשנה במסכת פרה ומתוך המשנה נראה שהמחלוקת אינה רק לגבי פרה אדומה, אלא באופן עקרוני האם מותר לרכוש 'קדשים' מגויים.

"רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, פָּרַת חַטָּאת הַמְעֻבֶּרֶת, כְּשֵׁרָה. וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵינָהּ נִלְקַחַת מִן הַנָּכְרִים. וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִים. וְלֹא זוֹ בִלְבַד, אֶלָּא כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד, בָּאִין מֵהָאָרֶץ וּמִחוּצָה לָאָרֶץ, מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הַיָּשָׁן, חוּץ מִן הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁאֵינָן בָּאִין אֶלָּא מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הָאָרֶץ:" (מסכת פרה, פרק ב', משנה א')

רבי אליעזר סובר שיש להעדיף רק תוצרת הארץ ורק תוצרת יהודית, ואילו חכמים 'מכשירים'. לשון זאת מלמדת שגם חכמים מעדיף שכך יהיה, אך בלית ברירה מותר הדבר. יש לזכור שעל פי שיטת רבי אליעזר תתכן מציאות שלא נוכל לקיים מצווה מסוימת כיוון ש'אין לוקחים מן הנכרים'.

הסיפור שלנו מציג בצורה מעניינת את שתי הגישות. שהרי טעמו של רבי אליעזר הוא: 'מפני שהעכו"ם חשודים על העבירות ולהחטיא את ישראל'. הסיפור מביא דוגמא שהגוי הסתכן באיבוד פרנסתו, העיקר ל'שחק עליהם'. לכאורה סיפור זה היה אמור לבוא כראיה לשיטתו. אך בסיפור אנו רואים, שלמרות החשש חכמים לא נמנעו מלחפש פרה אדומה מגוי. ואם לא היה פוסל את הפרה, היו רוכשים אותה ממנו. כפי שמסכם המדרש.

בסוף הסיפור ישנו 'מהפך'. הגוי מכיר בגדולתה של 'אומה זו' וחונק את עצמו כהכרה בחטאו.

 

השאלות:

  • כיצד באמת ניתן לסמוך על הגוי? הרי ראינו בפירוש שהוא מנסה להחטיא את עם ישראל?

"והנראה לומר דבא בעל המדרש לדייק אומרו במצוה זאת, זאת חקת התורה, וגם אומרו ב' פעמים לאמר. על כן התחיל ודרש מענין ההלכה אם מותר ליקח פרה אדומה מן הגוי, אם צריכין לחוש שמא העלה עליה עול שהוא דבר שאינו ניכר, והביא רבי פינחס הכהן ראיה מהמעשה דההוא גוי שהכירו חכמים בסימנים המקובלים להם בתורה שבעל פה מסיני, שאין לך שום חכמה בטבעיית ובמושכלות שאינו נרמז בתורה, כאשר תראה כמה טרחו חכמי האומות סבי דבי אתונא לידע לכמה הנחש מוליד והעלו חרס בידם, ור' יהושע הוכיח הדבר במישור מן התורה (בכורות ח' ע"ב), וכן בכל עניני החכמות והודעת הטבעיים בבעלי חיים, הכל יש בתורה ברמז, ובמסורה בתורה שבעל פה. והנה בכאן נאמר ויקחו אליך, נשמע מזה דמותר ליקח פר"ה אדומ"ה מן הגוי, כאשר יתבאר להלן אי"ה. והנה יקשה לפי זה הרי המצוה הוא אשר לא עלה עליה עול והאיך סמכינן על הגוי, על כרחך צריך לומר שיש סימנים מובהקים מקובלים על פי התורה, ויכולים להתבונן אם עלה עליה עול, והדברים מסורים לחכמי התורה כי אין שום דבר חכמה חסר מן התורה" (ספר אגרא דכלה - דף רע"ב.)

האגרא דכלה מבאר שאכן היה חשש. אך התורה מסורה לבני אדם וחכמים. למרות שיש חשש, התורה נתנה לחכמים את הכח והיכולת לברר את האמת לאמיתה. זאת כפי שמתברר בסוף הסיפור, שחכמים מצאו שהגוי רימה אותם על ידי כך 'שהיתה פוזלת בעיניה, ושערות כפופות בצווארה'.

החידוש בסיפור זה שאנו רגילים לומר כל מצוות פרה שהיא 'חוקת' ואין לה הגיון. היינו חושבים שאם כך, הכל מסור לקב"ה ואנו צריך רק לעשות. מדייק האגרא דכלה, 'זאת חוקת התורה' – הכוונה היא שכל החכמה נמצאת... בתורה. גם המדע והטבע שלכאורה שייך לעולם הזה, נמצא בתוך התורה. וזה נלמד דווקא מתוך המצווה שהינה הכי פחות שכלית.

מכאן נלמד שחכמי התורה, חייבים להיות מעורבים ומצויים בעולם הזה, ולא רק בתוך עולם התורה.

 

  • זה שהגוי חנק את עצמו, ניתן להבין. שהרי במו ידיו גרם להפסד ממוני רב. אך מה גרם לו להכיר בחכמתה של 'אומה זו'?

"וזה שהקדים הכתוב זאת חק"ת התור"ה, (מכאן תלמוד אשר נחקקו בתורה כל הענין אשר נעשה תחת השמש, ויש בה חקיקות כל החכמות המושכלות והטבעיות. וזהו) אשר צוה ה' לאמר לדורות, ובעסוק בה יבין האדם על ידה כל החכמות, כבר הרחבתי הדברים בכמה מקומות ובכאן עת לקצר"

הגוי חשב שעם ישראל מנותק מן העולם. שחכמי ישראל עם הראש בתוך הסטנדר וניתן בקלות לעבוד עליהם ולצחוק עליהם. להבנתו עם ישראל כל כך להוט אחר מצותיו, שהוא לא חושב. באה פרשה זאת והופכת את העקרון של 'חוקת התורה'. התורה אינה מצמצמת את העולם הזה, אלא להפך - מרחיבה את ההסתכלות על העולם הזה.

מצוות פרה נאמרה בתחילת ימי המדבר, תקופת שבה העם מנותק מכל מה שמסביב. אך היא מלמדת על סוף הפרשה, שם כבר מתכונן עם ישראל למציאות האמיתית של חיי עולם בארץ ישראל. וממצוות פרה, לכל מצוות התורה (שהרי נאמר בה 'חוקת התורה'): מכאן נלמד שכל המצוות קשורות קשר הדוק אל ההויה בעולם הזה. גם מצוות המקדש אינה לדור דעה במדבר, אלא מיועדת לעם ישראל ודווקא בארצו.

"מיום שברא הקב"ה את עולמו נתאוה שיהיה לו דירה בתחתונים"

 

לגרסת הדפסה לחץ