עיון

בניין הורדוס והגשמים - חלק ב'

בשבוע שעבר למדנו על בניית בית המקדש על ידי הורדוס, ובעיקר כיצד הקב"ה סייע בידם. הפעם נלמד על תחילת הסיפור, ומה גרם להורדוס לבנות ולפאר את בית המקדש השני.

מפאת אריכות הסיפור, השבוע נביא רק את המקור ופירושו ובשבוע הבא נקשה עליו.

בניין מקדש הורדוס:

"הוֹרְדוּס, עַבְדָא דְבֵית חַשְׁמוֹנָּאִי הֲוָה, נָתַן עֵינָיו בְּאוֹתָהּ תִּנוֹקֶת. יוֹמָא חַד שְׁמַע הַהוּא גַּבְרָא בַּת קַלָא דַּהֲוָה קָאָמְרָה, כָּל עַבְדָּא דְּמָרִיד הַשְׁתָּא, מַצְלַח. קָם, קַטְלִינְּהוּ לְכוּלְּהוּ מָרְוָותֵיהּ, וְשַׁיְירָהּ לְאוֹתָהּ תִּנוֹקֶת. כַּד חֲזַת הַהִיא יְנוּקְתָא דְּקָא בָּעִי לְמִינְסְבָהּ, סָלִיקָא  לְאִיגָּרָא, וְרַמָא קָלָא וְאָמְרָה, כָּל מַאן דְּיֵיתֵי וְיֵימַר, מִדְּבֵית חַשְׁמוֹנָּאִי קָאַתִינָא עַבְדָא הוּא, דְּלָא אִשְׁתַיֵּיר מִינַּיְיהוּ אֶלָּא הַהִיא יְנוּקְתָא, וְהַהִיא יְנוּקְתָא נָפְלָה מֵאִיגְרָא לְאַרְעָא.  טָמְנָה בְדוּבְשָׁא שֶׁבַע שָׁנִים... הַאי דְּטַמְנָה, כִּי הֵיכִי דְּנֶאֱמְרוּ, בַּת מֶלֶךְ נָסַב.

אָמַר, מַאן דָּרִישׁ, (דברים יז) "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" רַבָּנָן, קָם קַטְלִינְּהוּ לְכּוּלְהוּ רַבָּנָן, שַׁבְקֵיהּ] לְבָבָא בֶן בּוּטָא לְמִשְׁקָל עֵצָה מִינֵּיהּ, אַהֲדַר לֵיהּ כְּלִילָא דְּיַאלֵי, וְנַקְרִינְּהוּ לְעֵינֵיהּ. יוֹמָא חַד אֲתָא וְיָתִיב קָמֵיהּ, אָמַר לֵיהּ, חֲזִי מַר, הַאי עַבְדָא בִישָׁא מַאי [קָא] עָבַד, (אָמַר לֵיהּ, מַאי אִיעְבִיד לֵיהּ? אָמַר לֵיהּ, נִילָטֵייהּ מָר. אָמַר לֵיהּ, כְּתִיב, (קהלת י) "גַּם בְּמַדַּעֲךְ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל". אָמַר לֵיהּ, הַאי לָאו מֶלֶךְ הוּא. אָמַר לֵיהּ, וְלָא יְהֶא אלא עָשִׁיר בְּעָלְמָא, דִּכְתִיב, (שם) "וּבְחֶדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל תְּקַלֵּל עָשִׁיר". אָמַר לֵיהּ, וְלָא יְהֶא אֶלָּא נָשִׂיא, כְּתִיב, (שמות כב) "וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָּאוֹר". אָמַר לֵיהּ, בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה עַמְּךָ, וְהַאי לָאו עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה עַמְּךָ. אָמַר לֵיהּ, מִסְתַּפִינָא מִינֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ  לֵיכָּא אִינִישׁ גַּבָּן דַּאֲנָא וְאַתְּ יַתִיבְנָא, אָמַר לֵיהּ, [כְּתִיב], (קהלת י) "כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וְגוֹ'. אָמַר לֵיהּ, אֲנָא הוּא, אִי הֲוָה יָדַעְנָא דְּזַהְרֵי רַבָּנָן כּוּלֵּי הַאי, לָא הֲוָה קַטְלֵינָא לְכוּ, הַשְׁתָּא מַאי תַּקַנְתֵּיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא? אָמַר לֵיהּ, הוּא כִּבָּה אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם , דִּכְתִיב, (משלי ז) "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר". יֵלֵךְ וְיַעֲסוֹק בְּאוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם, דִּכְתִיב, (ישעיה ב) "וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם". אִיכָּא דְּאַמְרִי, הָכִי אָמַר לֵיהּ, הוּא סִימָּא עֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם דִּכְתִיב, (במדבר טו) "וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה". יֵלֶךְ וְיַעֲסוֹק בְּעֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם דִּכְתִיב, (יחזקאל כד) "הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי גְּאוֹן עוּזְּכֶם מַחְמַד עֵינֵיכֶם". אָמַר לֵיהּ, מִסְתַּפִינָא מִמַּלְכוּתָא. אָמַר לֵיהּ, שָׁדַר שְׁלִיחָא לֵיזִיל שַׁתָּא, וְלִיעַכֵּב שַׁתָּא, וְלִיהְדֵּר שַׁתָּא. אַדְּהָכִי וְהָכִי סָתַּרְתְּ לֵיהּ, וּבָנִיתְ לֵיהּ. עָבַד הָכִי, שָׁלְחוּ לֵיהּ, אִם לֹא סָתַרְתָּ אַל תִּסְתּוֹר. אִם סָתַרְתָּ אַל תִּבְנֶה. אִם סָתַרְתָּ וּבָנִיתָ, עַבְדָא בִישָׁא בָּתַר דְּעַבְדִּין מִתְמַלְכִין. אָמְרוּ, מִי שֶׁלֹּא רָאָה בִנְיָן הוֹרְדוּס לֹא רָאָה בִנְיָן נָאֶה [מִיָמָיו]. בְּמַאי בַּנְיָיהּ? אָמַר רַבָּה, בְּאַבְנֵי שִׁישָׁא וּמַרְמֵרָא. אִיכָּא דְּאַמְרִי, בְּאַבְנֵי כּוּחְלָא, שִׁישָׁא, וּמַרְמְרָא. אַפִיק שָׂפָה, וּמֵעַיֵּיל שָׂפָה, כִּי הֵיכִי דְּלִקַבִּיל סִידָא. סָבַר לְמִישְׁעֵיהּ בִּדְהַבָא. אַמְרִי לֵיהּ רַבָּנָן, שַׁבְקֵיהּ, דְּהָכִי שַׁפִּיר טְפֵי, דְמַחְזִי כִּי אָדְוָותָא דְּיַמָא" (בבא בתרא ג:)

אז מה למדנו?

הסיפור הנ"ל מובא כחלק מדיון הלכתי בגמרא, העוסק בשאלה האם מותר לסתור בית כנסת, על מנת לבנות בית כנסת חדש וגדול יותר. כדוגמא מביאים את הסיפור שלנו.

הסיפור פותח בעובדה שהורדוס היה עבד של משפחת החשמונאים, והוא 'נשא עיניו' באחת בבנות חשמונאי. יום אחד שמע הורדוס בת קול האומרת 'כל עבד שמרוד עכשיו יעלה ויצליח'. ואכן הוא הרג את כל בני חשמונאי, חוץ מאותה נערה. אך אותה 'תינוקת' ברחה, קפצה מן הגג והתאבדה. לא לפני שהיא הכריזה שהיא האחרונה מבני חשמונאי בעולם. הורדוס לא הסתתפק בכך, ואף 'טמן אותה בדבש' כדי להוכיח ש'בת מלך נשא'.

פתיחה זו, עוזרת לנו להבין את הקרע התקופתי ולמקם אותנו על ציר הזמן. בנוסף, ניתן ללמוד מכאן על אכזריותו ואופיו הבלתי יציב של הורדוס, שטמן את גופת אשתו בדבש.

לאחר שעלה הורדוס לשלטון הוא פחד שחכמים יורידו אותו מגדולתו, שהרי, 'שום תשים עלים מלך מקרב אחיך', כיוון שכך הוא הרג את 'כולהו רבנן' או לפחות את חכמי הסנהדרין. זאת למעט בבא בן בוטא כדי ש'יכול לשקול ממנו עצה'. ליתר בטחון הוא סימא את עיניו, בכדי שלא יזיק לו, והרי 'סומא חשוב כמת'. ואכן 'יום אחד' הלך הורדוס לראות מה חושבים עליו היהודים והוא ניסה לדובב את בבא בן בוטא לקללו. בבא בן בוטא ניסה לומר שכתוב 'אל תקלל מלך', והורדוס בתגובה ענה: אין הוא מלך, אלא עבד ששלט. ענה בבא בן בוטא: ואפילו עשיר אסור לקלל, שהרי נאמר 'בחדרי משכבך אל תקלל עשיר. ואפילו מנהיג כל שהוא אסור, שנאמר: 'ונשיא בעמך לא תאור'. ענה לו הורדוס: זה דווקא 'בעושה מעשה עמך', ולא כופר כמו הורדוס. בבא בן בוטא המשיך בסירובו וטען שמא: 'עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר', שמא יוודע הדבר למלך.

כששמע זו הורדוס הוא חשף את עצמו ואמר: 'אני הוא, אילו הייתי יודע שאתם כל כך זהירים, לא הייתי עושה את המעשה שעשיתי. ועתה, מה תקנתי? ומה כפרתי?'. בבא בן בוטא ענה לו באחת משתי הגרסאות, המופיעות בגמרא:

"הוּא כִּבָּה אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם, דִּכְתִיב, "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר". יֵלֵךְ וְיַעֲסוֹק בְּאוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם, דִּכְתִיב, "וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם".

"הוּא סִימָּא עֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם דִּכְתִיב, "וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה". יֵלֶךְ וְיַעֲסוֹק בְּעֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם דִּכְתִיב, "הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי גְּאוֹן עוּזְּכֶם מַחְמַד עֵינֵיכֶם".

בהמשך אנו נדון בהבדל בין המשלים שהביא בבא בן בוטא. אך הורדוס לא ממהר לבנות וטוען: 'אני מפחד ממלכות רומי'. גם כאן נותן לו בבא עצה. שלח שליח לרומי. הוא ילך שנה, יתעכב שנה בדיונים, ויחזור שנה. בינתיים אתה תהרוס את המקדש ותבנהו מחדש. וכך עשה. שלחו לו תשובה מרומא: 'אף סתרת וטרם בנית - אל תבנה. אם לא סתרת ולא בנית - אל תהרוס. ואם סתרת וכבר בנית - רואים שאתה עבד, שלאחר שעושה - שואל.

הורדוס בנה את המקדש באבני שיש - כחולות, אדומות ולבנות, ועל בית הורדוס נאמר 'מי שלא ראה בניין הורדוס, לא ראה בניין נאה מימיו'. הורדוס אף רצה לצפות את כל המקדש כולו בזהב, אך חכמים אמרו לו שכך נראה יפה יותר, 'כאדוותא דימא' כגלי הים. כאן נפתח לנו פתח ביכולת שלנו לשנות את מראהו של המקדש, במקום שאין זה פוגע בהגדרות הלכתיות.

והשאלות על הסיפור? בשבוע הבא.

 

לגרסת הדפסה לחץ