מזההמאמרים

הכהן הגדול בקודש הקדשים - חלק ג'

(כהנים גדולים שראו מראות בקודש הקדשים)

מאת מרדכי פרסוף

לאחר שלמדנו מספר סיפורים על כהנים גדולים מתקופת בית שני, ועל כך שהם לא תמיד היו ברום המעלה, הפעם נראה אחרת.

בשני הסיפורים שלנו, נלמד על שני כהנים גדולים שחיו בימי בית שני, שזכו לחזיון גדול בקודש הקדשים.

יומא ל"ט:

"תנו רבנן: אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק אמר להם בשנה זו הוא מת. אמרו לו מניין אתה יודע? אמר להם בכל יום הכפורים היה מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויצא עמי, והיום נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים נכנס עמי ולא יצא עמי. אחר הרגל חלה שבעה ימים ומת ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם"

ירושלמי יומא כ"ז:

"אמר להן (= שמעון הצדיק) בשנה הזאת אני מת. אמרו לא מאיכן אתה יודע? אמר להן כל שנה ושנה שהייתי נכנס לבית קודש הקדשים היה זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויוצא עמי ובשנה הזו נכנס עמי ולא יצא עמי. בעון קומי (= שאל) ר' אבהו והא כתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו אפי' אותן שכתוב בהן ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד? אמר לון מה אמר לי דהוה בר נש ( = אמר להם מי אמר לכם שזה אדם או מלאך?). אני אומר הקב"ה היה"

ברכות ז:

"תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע, פַּעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנַי וְלִפְנִים, וְרָאִיתִי אַכַּתְרִיאֵל, יָהּ ה' צְבָאוֹת, יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּא, וְאָמַר לִי, יִשְׁמָעֵאל בְּנִי, בָּרְכֵנִי. אָמַרְתִּי לוֹ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעֲסְךָ, וְיָגוֹלוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִם בָּנֶיךָ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים, וְתִכָּנֵס לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וְנִעְנַע לִי בְּרֹאשׁוֹ."

 

אז מה למדנו?

שני הסיפורים שלנו מתעסקים בכהנים בבית המקדש השני. שמעון הצדיק, אחד הכהנים הגדולים בתחילת ימי הבית השני, ורבי ישמעאל בן אלישע, כהן גדול מסוף תקופת הבית. למרות שאנו מורגלים לאפיין את בית המקדש השני כתקופה שבא היה מיעוט בגילויי שכינה, אנו רואים שאם הכהן הגדול ראוי, אזי הוא זוכה להתגלות הקב"ה בכבודו ובעצמו.

אצל רבי ישמעאל, לא רק להתגלות ולהרגשת נוכחות השכינה, אלא אף לדו-שיח בקודש הקדשים. לאור המעמד הגדול שזוכה לו (או יכול לזכות) הכהן הגדול בקודש הקדשים, נבין את טעם הפרישה לשבעה ימים קודם יום הכיפורים טרם כניסתו לפני ולפנים.

"כְּתִיב, (שמות כד) "וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי, וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים, וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי". מִכְּדִי כְתִיב, "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי", מַאי - "שֵׁשֶׁת יָמִים"? זֶה בָנָה אָב - שֶׁכָּל הַנִּכְנָס בְּמַחֲנֵה שְׁכִינָה טָעוּן פְּרִישַׁה" (יומא ג.)

כפי שמשה היה צריך פרישה והתקדשות לפני ש'משֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים'. כך בכל פעם שנכנס הכהן למקום 'אשר שם האלוקים', יש להתקדש.

לכן בראש ובראשונה נלמד על המעמד בקודש הקדשים, השווה למשה רבינו בהר סיני, בינות המלאכים במקום 'אש להבת שלהבת', וכן לעובדה שגם בימי הבית השני ניתן להגיע לכך.

 

לעצם הסיפורים:

שמעון הצדיק היה אחד הכהנים הגדולים הכי ידועים בתקופת הבית, ועוד נספר עליו בהרחבה בהזדמנות אחרת. במשך ארבעים שנות כהונתו תמיד הלבינה לשון הזהורית, דלתות ההיכל נפתחו מאליהם והגורל ביום הכיפורים תמיד עלה בימין. בכל צעד שעשה שמעון הצדיק במקדש הוא ראה ניסים ואת השראת השכינה במקדש ובמעשה ידיו. כך גם בכניסתו לפני ולפנים. הוא היה רגיל לראות 'זקן לבוש לבנים ועטוף לבנים' מלווה אותו בכניסתו ויציאתו. בשנה האחרונה לחייו נשתנו שני דברים. האחד - הזקן היה הפעם 'לבוש שחורים', ועוד שליווה אותו פנימה, אך לא החוצה. במיוחד ביום שבו 'ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו', הבין שמעון הצדיק שיש כאן אות שמלאו ימיו. לאחר פטירתו נמנעו הכהנים 'מלומר את השם'. כלומר להשתמש ולומר את השם המפורש. שכן הם הרגישו בהסתר השכינה, שלגילויה היו רגילים כל זמן שמעון הצדיק היה חי.

רבי ישמעאל בן אלישע, הכהן הגדול (בניגוד לרבי ישמעאל בן אלישע נוסף שהיה לתמיד-חבר לרבי עקיבא בדור שלאחר החורבן) המוכר לנו גם כאחד מ'עשרת הורגי מלכות', ראה את הקב"ה 'יושב על כסא רם ונישא'. גם תיאור זה מרמז על 'מלך היושב בדין', דבר המתאים ליום הכיפורים. על פי תיאורו לא ברור האם היה זה מאורע חד פעמי ומיוחד 'פעם אחת נכנסתי', או שאף הוא היה רגיל בכך, והחידוש באותה השנה היה בכך שהקב"ה ביקש מהכהן הגדול לברכו.

למעשה, רבי ישמעאל לא בירך והילל במובן הרגיל של המילה. רבי ישמעאל בן אלישע זכר את האחריות שעל כתפיו, וניצל את ההזדמנות לבקש רחמים על עם ישראל. רבי ישמעאל, בירך - ביקש מהקב"ה שיתגלה לפני עם ישראל במידת הרחמים ולא במידת הדין.

הקב"ה 'נענע לו בראשו'. האם קיבל את ברכתו ותפילתו? את זאת נברר בהמשך.

 

השאלות:

  • מיהו ה'זקן' שראה שמעון הצדיק?

באחד מחזיונותיו של דניאל הנביא היא רואה: "חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא וְעַד עַתִּיק יוֹמַיָּא " (דניאל ז'). תרגום - רואה הייתי בחזיון הלילה ובא עם ענני השמים, כדמות איש והגיע ונעמד לפני 'עתיק ימים'.

מדובר בנבואה עתידית בא יעמוד אדם לפני 'עתיק ימים'. עתיק ימים הכוונה לאדם זקן ועל המפרשים הכוונה לקב"ה שהתגלה בדמות זקן, יושב בדין ובמשפט:

"כבר אנש אתה - הוא מלך המשיח. ועד עתיק יומיא - שהיה יושב במשפט ודן את האומות" (רש"י שם)

 

  • מה פירוש השם 'אכתריאל י- ה ה' צבאות?

על שאלה זאת לא נוכל לענות, שכן איננו מבינים את משמעות שמות של הקב"ה. כפי שאנו מעידים בפיוט 'אנעים זמירות':

אֲסַפְּרָה כְבוֹדְךָ וְלֹא רְאִיתִיךָ. אֲדַמְּךָ אֲכַנְּךָ וְלֹא יְדַעְתִּיךָ:

בְּיַד נְבִיאֶיךָ בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ. דִּמִּיתָ הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ:

- גְּדֻלָּתְךָ וּגְבוּרָתֶךָ. כִּנּוּ לְתוֹקֶף פְּעֻלָּתֶךָ:

- דִּמּוּ אוֹתְךָ וְלֹא כְּפִי יֶשְׁךָ. וַיַּשְׁווּךָ לְפִי מַעֲשֶׂיךָ:

- הִמְשִׁילוּךָ בְּרוֹב חֶזְיוֹנוֹת. הִנְּךָ אֶחָד בְּכָל דִּמְיוֹנוֹת:

- וַיֶּחֱזוּ בְךָ זִקְנָה וּבַחֲרוּת. וּשְׂעַר רֹאשְׁךָ בְּשֵׂיבָה וְשַׁחֲרוּת:

- זִקְנָה בְּיוֹם דִּין וּבַחֲרוּת בְּיוֹם קְרָב. כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָדָיו לוֹ רָב:

אך בכל זאת ננסה לתת כיוון. הרמב"ן במורה נבוכים עושה לנו מעט סדר:

"כל שמותיו ית' הנמצאים בספרים כולם נגזרים מן הפעולות - וזה מה שאין העלם בו - אלא שם אחד, והוא, 'יוד הא ואו הא', שהוא שם מיוחד לו ית', ולזה נקרא, 'שם מפורש' - ענינו, שהוא יורה על עצמו ית' הוראה מבוארת, אין השתתפות בה. אמנם שאר שמותיו הנכבדים מורים בשיתוף, להיותם נגזרים מפעולות, ימצא כמותם לנו, כמו שבארנו. עד שהשם המכונה בו 'יוד הא ואו הא' הוא גם כן נגזר מן האדנות, "דיבר האיש אדוני הארץ"... אמנם שאר השמות הם כולם מורים על תארים, לא על עצם לבד, רק על עצם בעל תארים, מפני שהם נגזרים; " (מורה נבוכים חלק א', ס"א)

הרמב"ם מבאר שכל שם של הקב"ה מבטא 'פעולה' או כח אחר שבו הקב"ה מתגלה בעולם. 'זקנה - ביום דין'. 'גבורה - ביום קרב'. וכדומה. זאת למעט שם אחד הנקרא השם המפורש (שעל פי הרמב"ם הוא שם י- ה- ו- ה, הנקרא ככתבו). שם זה הוא השם ה'מפורש' ה'פרטי' ומיוחד של הקב"ה:

"ואין שם מדויק יותר וחשוב יותר מן השם הנכתב באותיות יוד הא ואו הא יתברך ויתרומם. זה הוא שם פרטי בו רומזים לאלוה לא בתאר המקום כדרך שרומזים לכל מתאר בלתי ידוע ולא בתארים" (כוזרי מאמר ד', אות ג')

לאור זאת נבין מדוע לאחר מות שמעון הצדיק הפסיקו להשתמש בשם המיוחד.

"ואומר את השם ככתבו והוא השם הנהגה מיו"ד ה"א וא"ו ה"א וזה הוא השם המפורש האמור בכל מקום ובמדינה אומרים אותו בכינויו והוא באל"ף דל"ת שאין מזכירין את השם ככתבו אלא במקדש בלבד ומשמת שמעון הצדיק פסקו הכהנים מלברך בשם המפורש אפילו במקדש כדי שלא ילמוד אותו אדם שאינו חשוב ושאינו הגון ולא היו חכמים הראשונים מלמדין שם זה לתלמידיהם ובניהם ההגונים אלא פעם אחת לשבע שנים כל זה גדולה לשמו הנכבד והנורא" ( רמב"ם הלכות תפלה ונשיאת כפים פרק יד)

  • אז למה רומז השם 'אכתריאל, י- ה, י- ה- ו- ה' , לאיזו פעולה מפעולות הקב"ה?

כפי שראינו כל שם למעט השם המפורש מלמד על תאריו ודרכי ההתגלות של הקב"ה. השם 'אכתריאל' טומן בתוכו את המילה 'כתר'.

על פי המהר"ל, השם בא ללמד על כך שרבי ישמעאל זכה להתגלות כבוד ה' במעלה גבוהה מאוד מעלת ה'כתר':

"ואמר שראה אכתריאל י"ה ה' צבאות וכו', פי' שהגיע עד תכלית המדריגה שאפשר לאדם להשיג... ושם כתר מורה שהוא יתברך נבדל מכל הנמצאים ואין משתתף עם הנמצאים שזה מורה עליו שם כתר, כי המלך על ידי שהוא מלך ויש לו כתר הוא נבדל מן שאר העם. ושם אל באחרונה לומר כי אין זה כתר הדיוט רק כתר אלקי, כמו כל המלאכים הנבדלים יש להם באחרון שם אל כמו גבריאל, ר"ל שהגבורה שלו אינה גבורת הדיוט רק גבורה אלקית, רפאל ממונה על הרפואה והרפואה היא רפואה אלהית ואינה רפואת בשר ודם וכן הכל. ושם י"ה לומר כי מאתו נברא ומשתלשל הכל, וזה מורה שם י"ה שהרי בי"ה ה' צור עולמים כי ביו"ד משמו ברא העולם הבא ובה"א ברא העוה"ז (מנחות כ"ט, ב'). ואח"כ הזכיר שם הויה כי אחר שבראם והוציאם לפעל הם צריכים אל התמדת הויה המקוימת, וזה נתן להם בשם הויה כי כן מורה שם של הויה על הויה תמידית מקוימת. ודבר זה ידוע למשכילים בחכמה" (באר הגולה, באר רביעי)

תמצית דבריו: השם 'אכתריאל' מרמז על מעלת ה'כתר'. מבלי להבין ב'ספירות' הכוונה למעלת המלך היושב על הכסא, המורם מכל. מעלה המרמז על כך שהקב"ה הוא מלך מלכי המלכים. השם י- ה מלמד על כך שאמנם הקב"ה מורם מעם, אך אינו מנותק מן העולם הזה. כבר ראינו העבר שהשם י'+ה'. מלמד על החיבור בין העולם העליון (שנברא באות י', והעולם הזה שנברא באות ה' ואין כאן מקום להאריך). מעל הכל זכה רבי ישמעאל גם להתגלות הקב"ה בשמו המיוחד, שם הוי"ה!

  • על פי ה'מערכות אלוקים' השם כתר מלמד על כך שכדי שתהיה שכינה בעולם הזה צריך את הפעולה שלנו.

"ודע כי כל הדברים רוחניים צריכים התעוררות מן התחתונים כענין שנאמר קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת (תהילים קמה) וכן יקראני ואענהו (שם צא). ואמרו ז"ל במשה רבינו ע"ה כשעלה למרום מצא להקב"ה יושב וכותר כתרים לאותיות. אמר לו משה אין שלום בעירך. אמר לו משה וכי יש עבד נותן שלום לרבו. אמר לו היה לך לעזרני מיד פתח ואמר ועתה יגדל נא כח... וענין העזר הוא התעוררות להמשיך הצדיק שהוא השלום בעיר שהיא העטרה והוא הקב"ה:

"ועוד אמר ר' ישמעאל כשנכנס לפני ולפנים ראה אכתריאל יקוק צבאות... ומפני שהדברים עליונים יתעוררו בהתעוררות התחתונים... ובענין העזר רוכב שמים בעזרך כלומר התפארת הנקרא שמים רוכב על העטרה שהוא נקרא כסאו. וכל זה בעזרתו של ישראל" (ספר מערכת האלקות - פרק עשירי )

תמצית דבריו: כדי שיהיה מלך, צריך שיהיו גם עבדים, גם עם. ה'מערכות אלוקים מחבר בין המדרש המלמד שכמשה עלה למרום הוא ראה שהקב"ה יושב וקושר כתרים לכתרו. הקב"ה לימד את הקב"ה שהכתר נוצר רק מכוחו של עם ישראל.

כך גם בבקשתו של הקב"ה לרבי ישמעאל 'ברכני'. הכל בא ללמד על דבר אחד:

ודע כי כל הדברים רוחניים צריכים התעוררות מן התחתונים. כענין שנאמר קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת

 

  • האם התקבלה תפילת רבי ישמעאל?

בתיאור הסיפור נאמר ו'נענע לי בראשו'. מה הכוונה?

על פי רש"י- הקב"ה הסכים לדבריו:

"ונענע לי בראשו - כמודה בברכתי ועונה אמן"

 

על פי היערות דבש' הקב"ה נענע לאות סירוב:

היערות דבש הופך לגמרי את ההבנה שלנו בסיפור. נעים להבין שהקב"ה קיבל את דבריו של הכהן הגדול והסכים לדון את עם ישראל במידת הרחמים. אך מתוך המציאות ההיסטורית אנו למדים, שלא כך היו הדברים.  

"וזהו הענין כי ר"י כהן גדול היה בעת חורבן, ואז היה חרון אף ה' בישראל לגודל עונם, ולכך אמר ה' לר"י כהן גדול בני ברכני, הרצון הברכות והתפלות יהיו ממך לבד, כי אותך ראיתי צדיק ולא זולתך, ולכן ברכני, ואני ממאס בברכות של המוני ישראל, וכששמע ר"י כן, הרגיש בכעס ה' על עמו וכי מיאן לקבל ולשמוע ברכתן, אף הוא התפלל והפגיע לה' בעדם, ואמר יהי רצון מלפניך שיגולו רחמיך על מדותיך ותכנס לפנים משורת הדין עם בניך, ולכן בנוסחא ישנה נאמר ונענע לי ראשו, רק בנוסחאות חדשות הגיהו והרכין לי ראשו. אבל נוסחי דעתיקי נכון. כי מיאן ה' לקבל תפלתו בזה, ולכך נענע לו כביכול ראשו, כי כבר היתה כלה ונחרצה חורבן בית המקדש וגלות ישראל והסתרת פנים של רצון מה':" (ספר יערות דבש - חלק שני - דרוש ט"ז)

היערות דבש מביא שתי גרסאות לסוף הסיפור. יש הגורסים ו'נענע לי בראשו' ויש הגורסים 'והרכין ראשו'. הימים בהם נכנס רבי ישמעאל לפני ולפנים היו ימי החורבן והגזרות הקשות של הרומאים נגד העם. גזרת החורבן כבר נגזרה ותלמידי החכמים הוצאו להורג במיתות משונות. בתוך כל זה מנסה רבי ישמעאל הכהן הגדול, לעורר את רחמי הקב"ה והציל את העם ואת המקדש. אך הקב"ה מבשר לו שמאוחר מידי.

כך גם נבין את המאורע המופיע בפיוט הקשה המתאר את עשרת הרוגי מלכות:

"טִהֵר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל עַצְמוֹ וְהִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּסִלּוּדִים. וְעָלָה לַמָּרוֹם וְשָׁאַל מֵאֵת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים. וְנָם לוֹ קַבְּלוּ עֲלֵיכֶם צַדִּיקִים וִידִידִים. כִּי שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד כִּי בְזֹאת אַתֶּם נִלְכָּדִים:

יָרַד וְהִגִּיד לַחֲבֵרָיו מַאֲמַר אֵל. וְצִוָּה הַבְּלִיַּעַל לְהָרְגָם בְּכֹחַ וְלָאֵל" (מחזור ספרד ליום הכפורים - סדר עבודה)

בפיוט מופיע שהקב"ה נכנס מ'אחורי הפרגוד', האם הכוונה לפני ולפנים ביום הכיפורים? גם כאן הוא פוגש 'איש לבוש בדים' המזכיר את ה'איש לבוש הלבנים' של 'שמעון הצדיק' היושב על כסא המפשט. אך המפשט הזה כבר נגזר גורל המקדש: וְנָם לוֹ קַבְּלוּ עֲלֵיכֶם צַדִּיקִים וִידִידִים. כִּי שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד כִּי בְזֹאת אַתֶּם נִלְכָּדִים.

 

רבי ישמעאל לא הצליח לשנות את רוע הגזרה. זאת כיוון שלא מספיקה תפילת הקב"ה, אם אין עם שעומד מאחריו. 'אמר ה' לר"י כהן גדול בני ברכני, הרצון הברכות והתפלות יהיו ממך לבד, כי אותך ראיתי צדיק ולא זולתך'. אך אם כולנו נתעורר ניתן בכל עת לשנות את המציאות:

ומפני שהדברים עליונים יתעוררו בהתעוררות התחתונים

 

לגרסת הדפסה לחץ