עיון

הכהן הגדול שהאריך בתפילתו - חלק ב'

(הכהן הגדול שנבעט מקודש הקדשים)

מאת מרדכי פרסוף

בשבוע שעבר למדנו על הכהן הגדול שהאריך בתפילתו בקודש הקדשים, ודנו בחבל שהיה או לא היה קשור לרגלו. החשש המרכזי הוא מפני כהנים גדולים שאינם הגונים, בעיקר בתקופת הבית השני, עת רכשו את הכהונה הגדולה בכסף.

בסיפור שלנו נלמד על כהן גדול אחד, צדוקי, שניסה לשבש את עבודת הקטורת, ומה עלה בגורלו. גם מסיפור זה ניתן להוכיח שלא היתה שרשרת לרגלו, ויתרה מכך, שאין צורך בשרשרת, שכן הקב"ה כבר מטפל בזה.

יומא י"ט:

"הוּא פוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה - שֶׁחֲשָׁדוּהוּ בִצְדוּקִי, וְהֵן פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין - דַּאֲמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, כָּל הַחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים לוֹקֶה בְגוּפוֹ, וְכָל כָּךְ לָמָּה? שֶׁלֹּא יְתַקֵּן מִבַּחוּץ וְיַכְנִיס מִבִּפְנִים - כְּדֶרֶךְ שֶׁהַצְּדוּקִין עוֹשִׂין. תָּנוּ רַבָּנָן, מַעֲשֶׂה בִצְדוֹקִי אֶחָד שֶׁתִּקֵּן מִבַּחוּץ וְהִכְנִיס לִפְנִים, בִּיצִיאָתוֹ הָיָה שָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְדוֹלָה, פָּגַע בּוֹ אָבִיו, אָמַר לוֹ, בְּנִי, אַף עַל פִּי שֶׁצְּדוֹקִין אָנוּ, מִתְיָרְאִין אָנוּ מִן הַפְּרוּשִׁים. אָמַר לוֹ, כָּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל הַמִּקְרָא הַזֶּה, (ויקרא טז) "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת", אָמַרְתִּי, אֵימָתַי יָבֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּמֶנּוּ, עַכְשָׁיו שֶׁבָּא לְיָדִי, לֹא אֲקַיְּמֶנּוּ?! אָמְרוּ, לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁמֵּת, וְהֻטָּל בָּאַשְׁפָּה וְהָיוּ תוֹלָעִים יוֹצְאוֹת מֵחָטְמוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, בִּיצִיאָתוֹ נִגָּף, דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּא, כְּמִין קוֹל נִשְׁמַע בָּעֲזָרָה, שֶׁבָּא מַלְאָךְ וַחֲבָטוֹ עַל פָּנָיו, וְנִכְנְסוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים, וּמָצְאוּ כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל בֵּין כְּתֵפָיו, שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל י) "וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה, וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל"

אז מה למדנו:

הכהן הגדול צריך להיות 'הגדול מאחיו' - גדול בנוי, בחכמה, בעושר ובכבוד. למרות זאת בבית המקדש השני, לא תמיד נתמנו לתפקיד זה כהנים ראויים. משרת כהן הגדול לפעמים נרכשה בכסף, ולתוך המערכת השתחלו כהנים צדוקים.

אחת המחלוקות בין הצדוקים והפרושים היתה באופן הקטרת הקטורת, וכיצד לפרש את הפסוק "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת". על פי הצדוקים יש 'לתקן בחוץ והכניס', כלומר לפזר את הקטורת על גבי הגחלים שבמחתה עוד בטרם נכנס הכהן הגדול לקודש הקדשים, ואז להכנס 'בענן' כשהקטורת מעלה עשן סביב. לעומת זאת, על פי ההלכה, יש להכניס את המחתה והקטורת, ורק בתוך קודש הקדשים להקטיר את הקטורת.

כדי למנוע מן הצדוקים לשבש את העבודה היו משביעים את הכהן הגדול בערב יום הכיפורים 'שלא ישנה מכל אשר אמרנו לך'. למרות השבועה, הגיע לתפקיד הרם כהן גדול צדוקי והוא אכן הקטיר את הקטורת שלא כהלכה. הכהן הגדול התגאה במעשיו, אך עונשו בא במהרה. יש אומרים שמת לאחר כמה ימים, ויש אומרים שבאותה העת הוא נבעט מקודש הקדשים על ידי מלאך. את זאת ידעו הכהנים על פי סימן 'כף רגל עגל' שנמצא בין כתפיו. (אמנם כנראה שהוא לא מת מיד מן הבעיטה, שהרי מצאנו דו-שיח בין הכהן לבין אביו).

עיון מדוקדק יכול להצביע על עוד נקודה. אם הבעיטה היתה 'בין כתפיו' ככל הנראה הכהן הגדול יצא כשגבו אל קודש הקדשים, בניגוד להלכה האומרת שכהן צריך לצאת כשפניו אל הקודש.

(ג) בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה: בהזדמנות זו, מעבר למצוות המוטלות עליו לעשות בקודש הקדשים (הקטרת הקטורת והזאות הדם), הכהן הגדול ניצל את המעמד על מנת להתפלל על עם ישראל. שהרי אם בכל תפילה 'יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶש הַקֳּדָשִׁים', מה יותר מתאים מלהתפלל על עם ישראל בתוך קדש הקדשים.

 

השאלות:

  • מדוע חשש אביו של הכהן הגדול שיוודע מה עשה? הרי כל הסיבה שהם ניסו להגיע לנקודות השפעה במקדש היתה בכדי לשבש את העבודה. ומדוע נסוג האבא?

התשובה הפשוטה מופיעה בתוך הסיפור. 'מתייראים אנו מן הפרושים'. יתכן שבאותה בעת יד הפרושים היתה על העליונה והוא חשש לגורל משפחתו. אך בהיבט רחב יותר, ניתן ללמוד מכאן על מעמדם של הצדוקים בתוך עם ישראל. בגמרא מופיעים מספר כתות דומות שניסו לשבש את מסורת עם ישראל בכלל ובמקדש בפרט, צדוקים, בייתוסים, כותים וכדומה. הפרשנים השונים דנים במעמד ההלכתי של קבוצות אלו - האם הם יהודים או לא לעניינים שונים. ובתוך זה ניתן להבין את חששו של האבא. מצד אחד הוא רצה לפגוע בעבודת המקדש, ומאידך הוא רצה להשאר חלק מעם ישראל. כפי שמופיע בסיפור הבא:

"תָּנוּ רַבָּנָן מַעֲשֶׂה בִצְדוֹקִי אֶחָד שֶׁסִפֶּר עִם כֹּהֵן גָּדוֹל בָּשׁוּק, וְנִתְּזָה צִנּוֹרָא מִפִּיו, נָפְלָה לְכֹהֵן גָּדוֹל עַל בְּגָדָיו וְהוֹרִיקוּ פָּנָיו שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, וְקָדָם אֵצֶל אִשְׁתּוֹ, אָמְרוּ לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנְשֵׁי צְדוֹקִים הֵן, מִתְיָרְאוֹת מִן הַפְּרוּשִׁים וּמַרְאוֹת דָּם לַחֲכָמִים. אָמַר רַבִּי יוֹסִי, בְּקִיאִין אָנוּ בָהֶן יוֹתֵר מִן הַכֹּל, וְהֶם מַרְאוֹת דָּם לַחֲכָמִים, חוּץ מֵאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָיְתָה בִשְׁכוּנָתֵנוּ, שֶׁלֹּא הֶרְאָת דָּם לַחֲכָמִים וּמֵתָה" (נידה ל"ג.)

הכהן הגדול בסיפור, שלא היה צדוקי, חשש שמא נטמא מחברו הצדוקי. הכהן הגדול מיהר לברר את טהרתה של אשת הצדוקי ונאמר לו שבזה הן מקפידות. מבלי להכנס לפרטים ההלכתיים, אנו רואים שבעניני טהרת המשפחה היה חשוב לצדוקים להחשב כחלק מעם ישראל, ולא להתנתק לגמרי.

 

"וי"ל דעיקר תקנה משום נכרי איתקון שלא ילמוד ממעשיו ולא משום צדוקי וכותי דלא עבדי מילתייהו בפרהסיא, כדאמרינן בריש פרק בנות כותייה אע"פ שצדוקים אנו מתיראין אנו מן הפרושים ואגב שאסרו בגוי אסרו נמי בהני (=באלו), וכיון שלא אסרו אלא אגב גוי לא החמירו בהם יותר" (תוספות רא"ש על עירובין ס"א:)

בסוגיה עליה מדבר הרא"ש מדובר בפסולי חיתון. שם רואים במפורש שהצדוקים חוששים לעשות את מעשיהם הרעים בפרהסיא, כדי שלא יוציאו אותם מכלל ישראל. זאת גם אפשר לראות מכך שהכהן הגדול שוחח עם הצדוקי, ערב יום הכיפורים בשוק, ואף בכך שאם הצדוקי לא שינה מן ההלכה במהלך עבודת יום הכיפורים, עבודתו נתקבלה.

יש בכך מסר גדול מאוד, ואולי אף לימוד זכות, שלמרות הסלידה מן הצדוקים, ולמרות נסיונם לקעקע את המורשת, כל עוד הם מצניעים את מעשיהם וחשוב להם להיות חלק מעם ישראל - אין מוציאים אותם מן הכלל. ויתכן, אמנם בדיעבד, שכהן גדול כזה יהיה השליח (הנאמן) של עם ישראל ביום הגדול והקדוש.

 

  • מדוע יצאו תולעים דווקא מחוטמו ?

תיאור המעשה והפירוט כיצד קיבל הכהן הגדול הצדוקי את עונשו מעורר את השאלה, מדוע חשוב לדעת כיצד מת.

על פי רש"י, כיוון שהאף נכנס ראשון למקדש:

"מחוטמו - שהוא ראשון לאברים ליכנס לבית, לפי שהוא בולט לפניו, כדאמר נמי במסכת שבועות (יז, ב) הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו, ואפילו נכנס כולו חוץ מחוטמו טהור, אלמא הבא דרך אחוריו נכנס חוטמו אחרון" (רש"י יומא י"ט.)

  • הסבר נוסף נעוץ בעצם העבודה בה פגם הכהן הגדול. הכהן הגדול ניסה לשבש את עבודת הקטורת שעניינה 'ריח' וממילא הוא קיבל עונש מידה כנגד מידה, וקיבל עונשו באף - איבר חוש הריח. יתכן שניתן גם לקשר את הרעיון ל'חרון אף'.

 

  • כיצד בעט בו מלאך, והרי כתוב וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקודש ואפילו מלאך...?

בתורה נאמר: "וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל". מכאן לומדים חז"ל שאסור שאף אחד לא יהיה יחד עם הכהן הגדול בזמן הקטרת הקטורת בקודש הקדשים (ולמעשה בכל פעם שמקטירים קטורת אף בהיכל הדבר כך). הגמרא מבארת שזה כולל גם מלאכים. אם כן כיצד הגיע לשם מלאך לבעוט בו?"

 

  • רבינו בחיי מבאר שאכן לא היה איתו מלאך בתוך קודש הקדשים. המלאך המתין לו בהיכל, מחוץ לקודש:

"וכל אדם לא יהיה באהל מועד - דרשו רבותינו ז"ל במסכת יומא של ירושלמי, אפילו אותן שכתוב בהן (יחזקאל א) ודמות פניהם פני אדם, לא יהיו באהל מועד. ומה נהדר כהן גדול במעלה הגדולה הזאת עד שאפילו חיות הקדש מפנים לו מקום לעבודתו כדי שיכנס לפני המלך ויעבדנו ביחוד, כי מלאך ה' צבאות הוא (מלאכי ב). ואותו כהן צדוקי שתקן מבחוץ והכניס מבפנים ובא מלאך וחבטו על פניו, בעזרה היה ולא היה לפני ולפנים בשעה שהוא נכנס להקטיר קטרת:

 ... ואירע לו כן מפני שלא היה מאמין לדברי חכמים שיש בה קבלה שאין לתקן מבחוץ אלא מבפנים, והטעם מפני ריח הקטרת שיש לו עיקר בשעת התקון, והוא היה רוצה להתחכם כנגד הקבלה ולפיכך נענש, הקב"ה יצילנו מן העונש ויגמלנו למען צדקו" (רבינו בחיי ויקרא ט"ז, י"ז)

המשך חכמה מבאר, שכיוון שהקטורת לא נעשתה כמצוותה, אין בעיה שיהיה איתו מלאך:

"בירושלמי (יומא א-ה) פריך הא כתיב וכל אדם אפילו אותן שפניהן פני אדם, ומשני דקטרת לא נעשה כמצותו, וא"כ שפיר הקטירו קטרת אחר, וזה פשוט ודו"ק" (משך חכמה על ויקרא פרק טז פסוק יא)

 

בשבוע הבא נלמד על דמות אחרת שנראתה בקודש הקדשים על ידי הכהן הגדול. ומה נתרץ שם? המתינו לשבוע הבא...

"אמר להן בשנה הזאת אני מת. אמרו לו מאיכן אתה יודע? אמר להן כל שנה ושנה שהייתי נכנס לבית קודש הקדשים היה זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויוצא עמי ובשנה הזו נכנס עמי ולא יצא עמי. בעון קומי (= שאל) ר' אבהו והא כתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו אפי' אותן שכתוב בהן ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד? אמר לון מה אמר לי דהוה בר נש ( =אמר להם מי אמר לכם שזה אדם או מלאך?)" – אז מי זה היה?

 

לגרסת הדפסה לחץ