עיון

מרים בת בלגא - חלק ב'

מאת מרדכי פרסוף

בשבוע שעבר למדנו על מרים, בת למשמר הכהנים בלגה, שהמירה דתה והתחתנה עם קצין יווני. היא חיללה ובעטה במזבח העולה, תוך קריאת תיגר על השגחת הקב"ה על עמו.

השבוע נמשיך בסיפור ובעונש אותו קיבל משמר בלגה.

סוכה נ"ו:

"מַעֲשֶׂה בְמִרְיָם בַּת בִּילְגָה, שֶׁהֵמִירָה דָּתָהּ, וְהָלְכָה וְנִשֵּׂאת לְסַרְדְיוֹט אֶחָד מִמַּלְכֵי יְוָנִים, כְּשֶׁנִּכְנְסוּ יְוָנִים לַהֵיכָל, הָיְתָה מְבַעֶטֶת בְּסַנְדָּלָהּ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְאָמְרָה, "לוּקוּס, לוּקוּס, עַד מָתַי אַתָּה מְכַלֶּה מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל? וְאִי אַתָּה עוֹמֵד עֲלֵיהֶם בִּשְׁעַת הַדְּחָק?" וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר, קָבְעוּ אֶת טַבַּעְתָּהּ, וְסָתְמוּ אֶת חַלּוֹנָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, מִשְׁמַרְתּוֹ שׁוֹהָה לָבֹא, וְנִכְנָס יְשֵׁבָב אָחִיו עִמּוֹ, וְשִׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו, וְאַף עַל פִּי שֶׁשְׁכֵנֵי הָרָעִים לֹא נִשְׂתַּכְּרוּ, שְׁכֵנֵי בִילְגָה נִשְׂתַּכְּרוּ, שֶׁבִּילְגָה לְעוֹלָם חוֹלֶקֶת בַּדָּרוֹם, וִישֵׁבָב אָחִיו בַּצָּפוֹן. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דַּאָמַר, מִשְׁמַרְתּוֹ שׁוֹהָה לָבֹא, הַיְנוּ דְּקַנְסִינָן (לה) לְכוּלָהּ מִשְׁמָרָה. אֶלָּא לְמַאן דַּאָמַר, מִרְיָם בַּת בִּילְגָה שֶׁהֵמִירָה דָּתָה. (איהי חטאה, ואנן קניסנן לכולה משמרה?) [מִשּׁוּם בְּרַתָּא קַנְסִינָן לֵיהּ לְדֵידֵיהּ?] אָמַר אַבַּיֵי, אִין, כִּדְאָמְרֵי אִינְשֵׁי, שׁוּתָּא דִּינוּקָא בְשׁוּקָא, אוֹ דַּאֲבוּהָ אוֹ דְּאִימֵיהּ. וּמִשּׁוּם אֲבוּהָ וְאִימֵיהּ קַנְסִינָן לְכוּלָהּ מִשְׁמָרָה? אָמַר אַבַּיֵי, אוֹי לָרָשָׁע וְאוֹי לִשְׁכֵנוֹ, טוֹב לַצַּדִּיק טוֹב לִשְׁכֵנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה ג) "אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב, כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ"

אז מה למדנו?

חכמים הענישו את משפחתה בכמה עונשים. קבעו את טבעתה - הטבעת המשמשת לשחיטת הקרבן, סתמו את חלונה - יש אומרים חלון סכיני השחיטה, ויש אומרים חלון בגדי הכהונה המצוי בלשכת פנחס המלביש ובנוסף 'בלגה לעולם חולקת את לחם הפנים בדרום'. חילופי המשמרות היו נעשים בשבת. משמר המתחיל את משמרתו מתייצב בצפון העזרה - במקום בו מתחילה עבודת התמיד, ומשמר המסיים את שבוע עבודתו נעמד בדרום ליד פתח היציאה מן המקדש. בניגוד לשאר המשמרות, בלגה לעולם נעמדים בדרום, כדי לסמן שגם בבואם, מראים להם את הדרך החוצה.

הגמרא מקשה - מדוע להעניש את כל המשפחה ומתרצת שני תירוצים. כל המשמר היה מאחר לעבודתו, ובנוסף 'מה שתינוק אומר בשוק - הוא שמע או מאמא או מאבא'.

 

הגמרא מסיימת עם שאלה נוספת. מדוע לא להעניש רק את המשפחה המצומצמת? ומסיימת 'אוי לרשע ואוי לשכנו'. לפעמים אחרים נכווים בגחלתם של שכניהם או שמא המשמר עצמו הם ה'רשעים', ומי שנפגע הוא ה'שכן' (משפחתה של מרים).

 

השאלות:

  • מדוע להעניש את המשמר. ישנו פתרון פשוט יותר – לפטר אותו?

הרי גם כך, בכל פעם שהם הגיעו לבית המקדש רמזו להם שהם אינם ראויים לעבוד במקדש.

 

תשובה א: מטרת העונש היא לחנך וללמד. אם היו מסלקים משמר שלם מן הרשימה, לא היה בכך מסר לדורות. היו שוכחים מן הסיפור. במיוחד בכל סיפור החנוכה (מלשון חינוך) היה חשוב לחז"ל שיהיה 'פירסומי ניסא לדורות'. לדוגמא במעשה אחר שעשו היוונים:

"לִפְנִים מִמֶּנּוּ, סוֹרֵג גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה פְרָצוֹת הָיוּ בוֹ,שֶׁפְּרָצוּם מַלְכֵי יָוָן. וְחָזְרוּ וּגְדָרוּם,וְגָזְרוּ כְנֶגְדָּם שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה הַשְׁתַּחֲוָיוֹת..." (מסכת מידות ב', ג')

המשנה מתארת את הפרצות שפרצו היוונים בסורג, עליו נאמר 'אין כניסה לנכרי'. לאחר הניצחון לא סתמו אותם, אלא 'גדרו אותם', כדי שכל אחד, בכל השנה, יעבור בפרצות וייזכר במעשה שהיה בתקופת יוון ותוצאות הניצחון ומשמעותו.

 

תשובה ב: יש חשיבות שתמיד יהיו 24 משמרות. אם יתבטל משמר, יחסר המספר הכולל. כך מבאר הירושלמי על סיפור זה:

"ויעקרו אותה ממקומה? לית יכיל (= לא יכולים), דאמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: קשה לפני המקום לעקר שלשלת יוחסין ממקומן. ויעשו אותן עשרים ושלש? לית יכיל דכתיב (דה"א, ט) המה יסד דוד ושמואל הראה באמונתם.  באומנותם אומנות גדולה היתה שם שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו."  (ירושלמי סוכה פרק ה', הלכה ה')

הגמרא מבארת ש'קשה לפני המקום' לעקור משפחת יוחסין לדורות, ועוד 'הם יסדו... באמונתם'. דבר זה בא ללמד שהמספר כ"ד עצמו חשוב. היתה לדוד המלך ולשמואל הרואה סיבה מיוחדת לעשות דווקא 24 משמרות. (נסו לחשוב כמה דברים ישנם הקשורים למספר 24 בכלל ובמקדש בפרט).

למשל כאשר עלו המשמרות מן הגולה בתחילת ימי בית שני, חילקו את ארבע המשמרות שעלו ל - 24:

"תנו רבנן, ארבעה משמרות עלו מן הגולה, ואלו הן, ידעיה, חרים, פשחור, ואימר, עמדו נביאים שביניהם  וחלקום והעמידום על עשרים וארבע, בללום ונתנום בקלפי, בא ידעיה ונטל חלקו וחלק חביריו שש, בא חרים ונטל חלקו, וחלק חביריו שש, וכן פשחור וכן אימר, וכן התנו נביאים שביניהם שאפלו יהוריב ראש משמרת עולה, לא ידחה ידעיה ממקומו, אלא ידעיה עיקר, ויהוריב טפל לו"

כאן מתגלה הסבר נוסף. בני בלגה המקוריים בכלל לא עלו! בני בלגא המוזכרים כאן, למעשה הם משמר אחר, שרק לצורך החלוקה (ושמירת השם המקורי, נקראים בשם זה). בנוסף - על פי הסוד יש לכ"ד המשמרות רעיון עמוק ביותר:

'דע והבן כי הכהנים משרתי המקדש עבודתם למטה דוגמת העבודה של מעלה. וכשם שיש למעלה משמרות של מלאכי השרת עבודים ומקלסין לקב"ה, כן חלקו האבות את כהנים למשמרות לעבוד עבודתם ותיקנו כ"ד משמרות של מעלה... והיו מברכין כל משמרת למשמרת היצואת 'מי ששיכן שמו בבית הזה, הוא ישכין בניכם שלום ורעות'. כי כן של מעלה אין ביניהם קנאה ושנאה, אלא אהבה ושלום ורעות. והנה עניין בחילוק המשמרות עצה יעוצה מימי האבות שבימי דוד ושלמה, נעשית בכוונה ידועה וחכמה נפלאה" (רבינו בחיי דברים י"ח, ח')

 

  • מדוע נעשו משמר בלגה דווקא בעונשים הללו?

הסבר פשוט: עונשים אלו הם מידה כנגד מידה. הם פגמו בעבודת הקרבנות, לכן יענשו בדברים הקשורים לקרבנות. היא 'נכנסה בסנדלה' שלא כדין -  ייענשו בבגדי הכהונה. הם איחרו לעבודתם - יקבלו את חלקם באיחור.

הסבר עמוק המופיע ב'בן יהוידע':  

הקדמה: הבן איש חי (מחבר הבן יהוידע) מבאר רעיון עמוק המתאר את ההבדל בין ישראל לאומות העולם. במיוחד בסיפור זה בכל ענינו ההבדל בין ישראל ליוון. לצורך כך הוא משתמש בשני מושגים עמוקים:

'אור מקיף' – הכוונה להארה של הקב"ה שהיא מעבר להשגה שלנו. אור שמקיף ונמצא בכל העולם. התואר 'מקיף' גם מתייחס לעובדה של'אור' זה אין התחלה ואין סוף. ''אין אתר פנוי מינה' - אין מקום פנוי ממנו. אור כזה רק עם ישראל מוסגל להבין שקיים ולהבין שהוא משפיע על כל העולמות. גם העולם הרוחני והאין סופי, אך גם בעולם הגשמי מופיעה התגלותו של הקב"ה.

'ל"ו' – הבן איש חי מבאר שהמיוחד בעם ישראל הוא שגם הגוף וגם הנשמה חיים - פעמיים ח"י הם ל"ו. 'ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים (פעמיים ח"י) כולכם היום'. וכן 'שָׁם שַֹם ל"ו חוק'. דודי לי ואני ל"ו.

"נראה לי בס"ד הטעם שעשו לה בזיון בשני דברים סתמו את חלונה וקבעו את טבעתה, כי ידוע אין יניקה מאור מקיף אלא לישראל דווקא ולא לעכו"ם... ולאחר שביתם המירה דתה ויצאה מכלל ישראל ונכנסה לדת אומות חיצוניים שאין להם יניקה מאור מקיף... כי אבעת וחלון צורתה ועניינה הוא דבר מקיף לעשות זכר לדבר.

ובאותיות 'חלון' נרמז כבודן של ישראל... 'איילת אהבים ולויית ח"ן' וכן 'תתן לראשך לוית ח"ן'... 'ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום', רצונו לומר ישראל זכו לתואר 'חי' על ידי התורה, הן לגוף והן לנפש. חיים כולכם – הגוף ונפש... כי ח"י ח"י שהם ל"ו" (בן יהוידע סוכה נ"ו.)

מבלי להבין את כל דבריו, הרעיון הכללי הוא שצורת החלון והטבעת מרמזים על יכולתם של ישראל, לראות את 'האור המקיף' או לכל הפחות לדעת שהוא קיים. דבר שה גם משתלב עם העובדה שהם נעשו דווקא בלחם הפנים. המראה כיצד דבר גשמי יכול להביע קדושה.

בנוסף המילה חלון מורכבת מן האותיות ח"ן + ל"ו. גם כאן יש רמז למעלתם של ישראל. ה'חן' מראה על הקשר המיוחד שלנו עם בוראנו, קשר דו-סתרי, קשר של אהבה. 'איילת אהבים ולווית חן'. אותיות ל"ו מראים שישראל שלא רק פנימיותם של עם ישראל 'חי', אלא גם מעשיהם הגשמיים. פעמיים 'חי'. דבר זה מתבטא בשני הניסים שהמרכזיים שנעשו לעם ישראל. נס פך השמן - מבטא את הקדושה הפנימית, הגנוזה בתוך ההיכל ואף יונקת מקודש הקדשים ומן הכהן הגדול. מצד שני, נס המלחמה מראה שגם בקרב שם ה' שגור על פינו.

 

לסיכום:

עיקרו של סיפור מרים בת בלגה לא בא ללמד על מעשה של נערה אחת מבני הכהנים שסרחה. הסיפור בא ללמד אותנו לדורות, כיצד יש להתייחס אל המקדש בכלל וכיצד בזכותו אנו נבדלים מאומות בעולם.

התקנות שתקנו חכמים, אף הם לא באו להעניש את המשפחה, אלא להדגיש בכל מעשה שלנו למטה מושפע מהשגחת הקב"ה עלינו. גם אם איננו מצלחים להבין כיצד ה'אור המקיף' סובב סביבנו.

בנוסף, כאשר עבודת המקדש עובדת כסדרה, אנו נחזיר לא רק את העבודה בירושלים של מטה, אלא גם בירושלים של מעלה תחזור העבודה ו'אור חדש על ציון יאיר'.

 

לגרסת הדפסה לחץ