עיון

כשעלה משה למרום - חלק ב'

מאת מרדכי פרסוף

בשבוע שעבר סקרנו את המעשה שאירע למשה רבינו במרום. בעת שעלה לקבל את התורה, התנגדו המלאכים לכך וניסו להניא את הקב"ה מליתנה לבשר ודם. עד שענה משה למלאכים ואף הם הודו לו ולקב"ה בכך.

הרעיון המרכזי שדנו בו הוא שהתורה והמקדש (ששלובים יחד) מתאימים לעולם הזה וליושביו, וההם הם המעמידים את קיום העולם. הפעם נלך בכיוון אחר בעיקר בעקבות פירושו של הרב קוק בעין אי"ה לסוגיה.

שבת פ"ח:

"ואמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להם, לקבל התורה בא. אמרו, לפניו חמדה גנוזה, שגנוזה לך תשע מאות שבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם"? (תהלים ח) "מה אנוש כי תזכרנו? ובן אדם כי תפקדנו?" (שם) "ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים". אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, החזר להם תשובה! אמר לפניו, רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמר לו, אחוז בכסא כבודי, והחזר להם תשובה. שנאמר, (איוב כו) "מאחז פני כסא פרשז עליו עננו". ואמר רבי נחום, מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. אמר לפניו, רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי, מה כתיב בה? (שמות כ) "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". אמר להם, למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם? שוב מה כתיב בה? (שם) "לא יהיה לך אלהים אחרים". בין עובדי כוכבים אתם שרויים שעובדין עבודת כוכבים? שוב מה כתיב בה? (שם) "זכור את יום השבת לקדשו". כלום אתם עושים מלאכה? שאתם צריכין שבות? שוב מה כתיב בה? (שם) "לא תשא". משא ומתן יש בינכם? שוב מה כתיב בה? (שם) "כבד את אביך ואת אמך". אב ואם יש לכם? שוב מה כתיב בה? (שם) "לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב". קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא, שנאמר, (תהלים ח) "ה' אדונינו מה אדיר שמך" וגו', ואלו "תנה הודך על השמים", לא כתיב. מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב, ומסר לו דבר, שנאמר, (תהלים סח) "עלית למרום שבית שבי, לקחת מתנות באדם". בשכר שקראוך "אדם" - לקחת מתנות. ואף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר, (במדבר יז) "ויתן את הקטרת ויכפר על העם". ואומר, (שם) "ויעמוד בין המתים ובין החיים" וגו'. אי לאו דאמר ליה, מנא הוה ידע?"

 

השאלות:

  • מה כוונת המלאכים 'מה לילוד אשה בנינו?' ומהי התשובה 'לקבל תורה בא'?

באופן פשוט אנו מבינים שהמלאכים שאלו 'מדוע הגיע לכאן משה', והקב"ה ענה: לקבל תורה. אך הרב קוק מבאר שהשאלה היא: כיצד יכול משה, שהוא בשר ודם, יילוד אשה לעמוד בכלל בין המלאכים, במקום שבו 'אש להבת ושלהבת' - כיצד יכל משה לעלות למרום?

'מלאכי השרת, מלאי חיי הרוח, הפועלים את מפעלם ההדור במהירות הבזק... משתוממים בראותם בריה מקבלת פעולה, מוכנה הכנת החומר, לחקוק בה צורות שונות על ההופעות של הזרחות החיים השונות. ומשה 'עלה למרום'! והם תמהים על החיזיון המוזר, איך אור וחושך מתלכדים יחד, איך יילוד אשה, בריה נפעלת... מתייצבת בין עריצי זבול הפועלים... ושואלים: מה ליילוד אשה ביננו?!'

עונה להם הקב"ה: 'לקבל תורה בא'. עצם זה שהוא מסוגל לקבל תורה. זה מקנה לו את היכולת לעמוד בינכם. אתם אינכם יכולים לקבל תורה.

'אמנם התשובה הרוממה, מאור פני מלך עולמים באה. כי אתם יצורי מעלה... אינכם מוכשרים לקבל תורה, להתרשם בעומק הוייתכם במה שממעל לכם, ומה שחוץ לכם. הינכם ניצבים, בתחומכם את קשורים... חיי פאר חיי כבוד. אבל! כמה פלאי פלאות... היא הכשרון לקבל, להתפעל, אשר ביילוד אשה...'.

הסבר מסכם: המלאכים תמהים על כך שיילוד אשה, שנע ונד לפי מצבים משתנים, יכול לעמוד במקום כזה רם ונשא. מקום המיועד למלאכים. עונה הקב"ה דווקא חסרון זה, הוא יתרונו של האדם על המלאך. אתם, המלאכים, הינכם ניצבים. עומדים. אמנם במעלה גובה ונישאה ב'חיי פאר וכבוד', אך אינכם יכולים לקבל כל שינוי. האדם, לעומתכם, יכול להתעלות מעלה מעלה עד למעלת קודש הקדשים.

 

  • מה הכוונה: 'תורה גנוזה 974 דורות?' ומדוע כינו את משה בתחילה 'יילוד אשה' ואך 'בשר דם'?

אם כן, המלאכים מבינים שהתורה אינה מיועדת להם, אלא ליילוד אשה. תחילה הוא תינוק ולאט לאט מתפתח, עד שיגיע למעלה גבוהה. אך עדיין, מקשים המלאכים, מדוע ליתנה 'לבשר ודם'. לאן למהר, הרי האדם טרם הגיע למעלתו. הוא 'בן אדם' - אדם הראשון, שביום שנברא האדם חטא. ועוד הם רובם ככולם 'בשר ודם'. 'תנה הודך בשמים' והמתן. הרי אף הקב"ה אמר 'דבר ציוה לאלף דור'?

כאן מגיע חשבון השנים. מביאת העולם ועד מתן תורה עברו 26 דורות. (20 עד אברהם, ועוד שישה עד מתן תורה). אז נותרו עוד 974 דורות עד שצריך להורידה לבני האדם. בינתיים, 'תנה הודך על השמים' מה אנוש כי תזכרנו? גם כאן מבאר הרב קוק. תחילה את השאלה עצמה ביתר הרחבה:

'תוכנית ההויה וההתעלות תוכל להתאר על אחד משני אופנים: על האופן המסודר, ההדרגה האיטית, ההתפתחות ההדרגתית השומרת את מצעדיה באין דליגה. או, האופן השני: האופן של החידוש ההפתעי, הדליגה ונתינת צורה חדשה, נשמה עליונה ואור עליון, המשנה לטוב נשגב את כל מהות העברה וכל סדריה'. 

'תוכן התתילדות האיטית אינו מבאר לנו את ההיות הענינים המתגלים לפני הגלותם, ואנו חושבים את התגלותם לתוכן של לידה והויה חדשה... לא כן היא ההתגלתו הפתאומית הבאה ברעש... כאן הננו רואים שיש כאן תוכן נשגב, שהיה גנוז עד כה, ומראה כבוד עשרה ותפארתה'

הסבר מסכם: ישנם שני דרכים ואופנים בהם מתגלים דברים לעולם. בהדרגה או בפתאומיות. כאשר דבר בא בהדרגה, הוא מתקבל בטבעיות ונקלט בקלות. תהליך טבעי של לידה והתפתחות. כאשר דבר בא בשינוי פתאומי - רואים את האור הגדול שיש בדבר. השוני בין מה שהיה קיים במציאות למתרחש פתאום בולט ומעורר השתאות. מה עדיף? זהו יסוד הויכוח בין הקב"ה למלאכים. המאכלים טוענים, שיש להבא דברים גדולים בהדרגה. 'תנה הודך על השמים' או לפחות התחל בנתינת הוד בשמים.

  • מדוע ביקש הקב"ה ממשה לתת תשובה? ומה פשר: 'פרש עליו שדי מזיו שכינתו ועננו עליו'?

מבאר הרב קוק: זוהי עצמה התשובה. בעצם זה שתשובת הקב"ה באה דווקא דרך פיו של משה. כך צריך שם ה' להתגלות בצורה הנכונה.

'הריכוז הכללי שכל בניין עדי כל עולמי עולמים, אחוז הוא דווקא בתנאי הסתרה להעלמה, התמעטות ההופעה, המביאה לידי תיקון ולידי הגלות האורות הצחים והמצוחצחים. לא מיעוט, לא ירידה היא החומריות באדם. וכל העביביות והערפליות... אינן כי אם תיקונים. הכשרות, ממלאות את עוז החיים המרוממים מרוממות שגב קודש עליון – ענן כבוד, המבליט את הכבוד המלא אורות נוגהים דווקא בענניותו... ש'פירש שדי', האמור לעולם די'.

הסבר מסכם: כדי להגיע לקדושה, צריך גם מציאות של אין קדושה. כדי להגיע לטהרה, צריך שתהיה מציאות של טומאה. כדי שיהיה אור, צריך חושך. משה הוא עונה למלאכים. הקב"ה מתגלה בעולם הזה 'בענן'. אמנם ענן כבוד, אך בכל זאת ענן. לא באור. שמו של הקב"ה הוא 'שדי' - האומר לעולם די. דווקא מתוך המוגבלות של העולם מתגלה הדרו. ההוד הקיים בשמים, כיוון שהוא נצחי, אינסופי ובלתי מוגבל, לא מתגלה. אין לו איך להתגלות.

זוהי תמצית כל תשובת משה למלאכים מתוך עשרת הדברות. השבת מתגלה בהדרה ובקדשותה, כיוון שיש את ששת ימי המעשה. הקב"ה מתגלה במציאות ש'שרויין בין עובדי כוכבים'. מצוות בין אדם לחברו - רק כשיש יצר הרע כנגדם. וכן הלאה. החומריות של עולם הזה, היא היא 'הבניין של כל עולמי עולמים'.

 

  • מדוע כל אחד נהיה לו לאוהב? מדוע הודגשה דווקא מתנתו של מלאך המוות? ומדוע דווקא ניתנה למשה סגולת הקטורת?

'וכיון שזה הסוד נתגלה בהארתו בכל צבאי צבאות, מיד קם הקשר המאגד... שבאו לידי הכרה עד היכן כח האיגוד והכינוס של כל סגולת עולמים מונח הכח הצפון בנשמת האדם הנפלאה... 'עלית למרום שבית שבי'. ואף מלאך המוות מסר לו דבר... גם הכח המכלה, המחבל ומהרס, הממית ומאפס, הרי הוא מכלל בניין העולם... וזאת היא סגולת הקטורת המאחדת את תמצית החיים בפועל, בחומר וברוח...'

הסבר מסכם: המלאכים הבינו שכל הכוחות בעולם ממוקדים למטרה אחת. רק בשילוב של כל הכוחות, גם אלו שנראים שליליים או שמטרתם להרוס ולהמית. גם להם יש מקום בתוכנית הכללית של העולם. אפילו מלאך המוות, שלכאורה הוא ההפך מן חיי העולם. הקטורת במהותה מסמלת את היכולת לקחת ריחות וגוונים שונים ולהפוך את החומר (הצמחים והסממנים) לרוח - לריח ניחוח לה'.

 

סיכום:

בניגוד לעמדת המלאכים, למדנו שלפעמים דברים גדולים חייבים להתגלות בפתאומיות. דבר זה יעורר בנו את ההתפעלות הגדולה ממה שהתרחש. ההדרגה טובה על מנת להתפתח. זה סדר החיים הרגיל. אך על מנת לעורר צריך לפעמים 'דליגה'.

אנו נוטים לחשוש מן הכוחות השליליים שקיימים בעולם. להרגיש שכל עוד הם קיימים זה לא הזמן והמקום לגלות את הקדושה. כך אמרו המלאכים. הקב"ה לעומם הסביר אחרת. 'מותך שישבתי החושך - ה' אור לי'. הקב"ה מתגלה רק בענן הכבוד. רק במציאות שיש בה גם חושך וגם אור.

והסוד הגדול ביותר שהכל תלוי באדם. ביילוד אשה, בבשר ודם. ב'בריה שפלה'. המלאך לא יוכל לחולל את השינוי. הוא אינו מכיר את המילה 'שינוי', ומתוך כך לא המושג 'תורה' ולא את המושג 'קדושה'. גם הקב"ה לא יביא את השינוי, 'משה צריך לתת את התשובה'. כמובן שהקב"ה יסייע: 'אחוז  בכסא כבודי'. אך רק 'הכח הצפון בנשמת האדם' הוא יביא אותנו מחושך לאור. מעולם חסר, לעולם מלא ושלם.

 

לגרסת הדפסה לחץ