עיון

סיפור נקדימון בן גוריון

מאת מרדכי פרסוף

אנו מתחילים לשאול השבוע על הגשמים. הגשמים מסמלים את השפע הניתן לנו מאוצרו של הקב"ה, ועצירתם באה כעונש על מעשינו. במעשה נקדימון בן גוריון, אנו למדים מצד אחד על מצבו של העם, בעובדה שלא היו מים לעם ישראל, ומאידך כיצד זכינו לגשמים בזכות תפילתו של נקדימון בן גוריון במקדש ועל הנס הגדול שאירע לו, נס שאירע רק למשה רבינו ויהושע בן נון.

 

הסיפור של נקדימון:

"תנו רבנן, פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים, ולא היה להם מים לשתות. הלך נקדימון בן גוריון אצל הגמון אחד שהיה שם, אמר לו, הלויני שתים עשרה מעינות מים לעולי רגלים, ואני אתן לך שתים עשרה מעינות מים. ואם לאו הריני נותן לך שתים עשרה ככרי כסף, וקבע לו זמן. כיון שהגיע זמנו ולא ירדו גשמים, בשחרית שלח לו, שגר לי או מים או מעות [שיש לי בידך]! שלח לו, עדין יש לי שהות ביום. וכן בצהרים, וכן במנחה שלח לו, שגר לי או מים או מעות! שלח לו, עדין יש לי שהות ביום. לגלג עליו אותו הגמון אמר, אפשר, כל השנה כולה לא ירדו גשמים, ועכשיו ירדו גשמים?! מיד נכנס לבית המרחץ בשמחה, [עד שאותו הגמון נכנס בשמחתו] בבית המרחץ, נכנס נקדימון בן גוריון לבית המקדש [כשהוא עצב] , ונתעטף ועמד בתפלה, ואמר לפניו, רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך עשיתי כדי שיהו מים מצויין לעולי רגלים. מיד עלו עבים וירדו להם גשמים, עד שהיו מלאות כל המעינות והותירו. יצא אותו הגמון מן המרחץ, ונקדימון בן גוריון יצא מבית המקדש, כשפגעו זה בזה, אמר לו, תן לי דמי מים יותר שיש לי בידך! אמר ליה, יודע אני שאלהיך לא הרעיש את העולם אלא בשבילך, אלא עדין יש לי פתחון פה עליך שאוציא ממך מעותי שכבר שקעה חמה, ומים ברשותי ירדו. חזר ונכנס נקדימון בן גוריון לבית המקדש, ונתעטף ועמד בתפלה, אמר לפניו, רבונו של עולם, הודע שיש לך אהובים בעולמך, מיד (נשבה הרוח ו)נתפזרו העבים, וזרחה החמה. אמר אותו הגמון, אלמלא שנקדה חמה, היה לי פתחון פה עליך שאוציא ממך את מעותי. תנא, לא 'נקדימון' שמו, אלא 'בוני' שמו, ולמה נקרא שמו 'נקדימון'? שנקדרה חמה בעבורו:" (תענית י"ט.)

 

אז מה למדנו?

נקדימון בן גוריון, ובשמו הראשוני בוני, היה מעשירי ירושלים בדור החורבן. לולי שרפו הסיקרים את מחסני תבואתו, היה יכול לפרנס את בני העיר במצור שנים רבות. 'אמרו עליו על נקדימון בן גוריון שהיו לו מזון שלש סאין קמח לכל אחד ואחד שחיה בירושלים וכשעמדו הסיקרין ושרפו את כל האוצרות מדדו ומצאו שהיה לו מזון ג' שנים לכל אחד ואחד שהיה בירושלים'. (פרקי דרבי אליעזר ב')... את עושרו לא שמר רק לעצמו, אלא פיזר לעניים, בדרך מיוחדת: 'נקדימון בן גורין בשעה שהיה יוצא מביתו לבית המקדש, פילכי מילת היו מציעין לו תחתיו ובאים עניי ישראל ונוטלים אותו'. (מסכת כלה ב') אך בסופו של דבר איבד נקדימון את כל רכושו. כפי שראינו לעיל, וכפי שמתואר בסיפורי החורבן שרבן יוחנן בן זכאי ראה את ביתו של נקדימון מלקטת גרעיני שעורה מבין גלגלי הבהמות. על כך שואלת הגמרא משום מה נענש נקדימון שאיבד את כל רכושו – והרי נתן מממונו לעניים? ומתרצת: 'איבעית אימא לכבודו הוא דעבד ואיבעית אימא כדבעי ליה למיעבד לא עבד' (כתובות ס"ז)

כלומר, כל שעשה לא עשה אלא לכבודו, ולתירוץ אחר - הוא לא נתן לפי הראוי לתת, לאדם עשיר כמוהו.

בסופו של דבר, זכור נקדימון לטובה בזכות המעשה שעשה שדאג למים לעולי הרגל, ובזכות כך שבעבורו נקדמה החמה באמצע הרקיע ולא שקעה בזמנה.

 

השאלות:

  • אם נקדימון היה כזה עשיר, אז מה הסיפור הגדול. אם אין מים לעולי הרגל, שירכוש אותם לכתחילה מן ההגמון וזהו?

תשובה א: אמנם היה היה לו כסף, 'כמו מים'. אך את המים הוא לא יכול לייצר. גם ההגמון לא רצה לתת את המים, כיוון שאין ביכולתו להחזירם מחדש. המסר לפי זה הוא שגם העשיר תלוי בקב"ה.

תשובה ב, מחודשת ויפה יותר: ניתן לומר שכאשר התרחש הסיפור, נקדימון כבר לא היה עשיר. את עושרו הוא איבד כיוון שאת רוב כספו שמר לעצמו או כיוון שכל מה שעשה, 'לכבודו עבד' (=עשה). כל הטקס של הליכה על שטיח של משי וחלוקתו לעניים, היה כדי להראות את עושרו ולא עבור דאגה לאחר.

הסיפור שלנו מראה את תהליך התשובה של נקדימון. כאשר נקדימון התחייב כלפי ההגמון, לא היה לו שקל בכיס! ברגע זה כל דאגתו היתה לעולי הרגל, 'שלא היה להם מים' והוא סמך על הקב"ה. כאן הוא הבין מיהו 'הזן את העולם'. אם בתחילה הוא דאג לכבוד עצמו, כאן בסיפור שלנו הוא מצהיר:

" גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך עשיתי"

  • על פי הסיפור, שככל הנראה הסיפור התרחש בחג הסוכות, אז עלו עולי הרגל. אך כמה זמן ניתן לנקדימון עד שיחזיר?

תשובה א: מתוך כך שההגמון מגחך ואומר 'כל השנה לא ירדו גשמים', משמע שההגמון היה נדיב ונתן לו שהות עד סוף החורף למלא שוב את בריכות המים.

תשובה ב: "וכפי הנראה קבע לו זמן עד מוצאי חג הסוכות, כיוון שבחג הזה מתפללים ישראל על הגשמים ומרבים תחנונים על המים. ובחג נידונין על המים. לכן בטח נקדימון בהקב"ה שיקדים להביא הגשם במוצאי החג, ויהיה קידוש השם, שיתברר לעיני כל העמים שהגשמים יורדין בשביל ישראל" (בניהו על מסכת תענית י"ט)

  • מדוע מדגיש המדרש 'שפעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים'. וכי להיכן עולים אם לא לירושלים? ומה הדגש בכך ש'כל' ישראל עלו?

"ונראה לי, שנזדמן שבאותה השנה עלו רוב עם ישראל לרגל, ורוב ככל, ולכן הוצרך להם מים הרבה. ועוד כל שנה עולין בשביל מצוות ראיה ברגל דווקא, ולכן אין שוהין אלא ימים מוטעין. אבל אותה שנה רצו לעלות בשביל ישיבת ירושלים, לישב שם ימים רבים, ולא היו מספיקין המים המצויין שם" (בניהו שם)

הבן איש חי, מלמד שאותה שנה היתה מיוחדת. עם ישראל עלה כמעט כולו, ועוד על מנת להשאר שם תקופה ארוכה ולספוג מקדושתה של העיר, ולא רק על מנת לעלות לרגל 'כי חייבים'. זאת הסיבה שבאותה שנה היה חסר מים באופן חריג. זאת גם הסיבה שנקדימון ידע שזכות עולי הרגל תעמוד לו.

 

  • מדוע שלח ההגמון שליח כבר בבוקר אותו היום. וכי לא ידע שיש שהות עד סוף היום?

"והא דלא המתין עד סוף היום, מפני שנתפחד פן באותו היום יתחזק בתפילה ביותר ויירדו גשמים. לכן שלח לו דברים כדי לצערו... ולא יתפלל בדעת צלולה". (בן יהוידע על תענית י"ט.)

ההגמון ידע מהי כוחה של תפילה בבית המקדש. הוא קיווה לפגום בתפילה זו, על ידי קינטור ובלבול כל היום.

  • מדוע לא הספיק נס אחד. שיכנס נקדימון לבית המקדש, יתפלל וירדו גשמים? מה הועיל נס תקיעת החמה באמצע הרקיע?

"קשה, הלא נודע בנס הראשון שירדו גשמים... (ומדוע צריך עוד נס?)... ונראה לי בס"ד שאותו הנס אינו ניכר שנעשה הנס בעבור האהבה, כי מוכרח הוא להיות, שאם לא ירדו גשמים היה מפסיד נקדימון בעבור ישראל..."

כאן מבאר הבן איש חי, מי הגיבור הגדול של הסיפור. לוּ היה רק את הנס הראשון, היינו חושבים שתפילתו של נקדימון הועילה, וממילא שזכותו נקדימון הורידה את הגשמים. (כפי שחוני המעגל הביא גשמים לדורו) בנס השני מדגיש נקדימון, 'הודע שיש אוהבים בעולמיך'. יש צורך בנס גלוי לכל העולם שיידעו שכל מה שקרה אינו בזכותי, אלא בזכות אוהביך. בזכות זה שכל עם ישראל כיבדו אותך ועולו למקדש. הם הגיבורים של הסיפור!

  • מדוע רכש נקדימון דווקא 12 מעיינות (שעל פי רוב המפרשים הכוונה לבריכות שאינן נובעות)?

"ומה שאמר לו, הריני נותן לך 12 כיכרי כסף, נראה כיון במספר י"ב כיכרין שתגן עליו זכות י"ב כיכרות של לחם הפנים המסודרים בשולחן בתוך ההיכל. וגם זכות י"ב שבטי י-ה."

 

לסיכום: חידשנו שנקדימון לא היה עשיר בזמן המעשה. אך כשנקדימון ראה שכל עם ישראל עולה לרגל, הוא ידע שיש צורך לדאוג לרווחתם, אחרת לא יבואו לשנה אחרת. כיצד התחייב נקדימון סכום כה עצום. נקדימון ידע שלא יתכן שלא ייעשה כאן נס. עצם העובדה שהגיע עם כה רב לחג הסוכות והשתתף במעמד ניסוך המים, תגרום שבוודאי תתקבל תפילתם. שתים עשרה כיכרות הכסף שהתחייב העלו לפני ה' את זכרון שנים עשר כיכרי לחם הפנים.

דווקא ערב החורבן, מזכיר לנו הסיפור שהשילוב של כל העם בבית המקדש בתפילה, בודאי יביא לקידוש ה' גדול לעיני כל העמים, ולהורדת שפע עד בלי די.

 

לגרסת הדפסה לחץ