עיון

שערי ניקנור

אחד הסיפורים המוכרים ביותר על המקדש הוא סיפורו של ניקנור ושני הדלתות אותן תרם למקדש. לסיפור זה גרסאות שונות ומספר שאלות העולות בין השורות.

קצת על שער ניקנור:

"שִׁבְעָה שְׁעָרִים הָיוּ בָעֲזָרָה, שְׁלשָׁה בַצָּפוֹן וּשְׁלשָׁה בַדָּרוֹם וְאֶחָד בַּמִּזְרָח. שֶׁבַּדָּרוֹם, שַׁעַר הַדֶּלֶק. שֵׁנִי לוֹ, שַׁעַר הַבְּכוֹרוֹת. שְׁלִישִׁי לוֹ, שַׁעַר הַמָּיִם. שֶׁבַּמִּזְרָח, שַׁעַר נִקָּנוֹר" (מידות פרק א', משנה ד')

"כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם, נִשְׁתַּנּוּ לִהְיוֹת שֶׁל זָהָב, חוּץ מִשַּׁעַר נִיקָנוֹר, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה בָהֶן נֵס. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, מִפְּנֵי שֶׁנְּחֻשְׁתָּן מַצְהִיב" (מידות פרק ב', משנה ג')

"נִיקָנוֹר נַעֲשׂוּ נִסִּים לְדַלְתוֹתָיו, וְהָיוּ מַזְכִּירִין אוֹתוֹ לְשֶׁבַח" (יומא פרק ג', משנה י')

הסיפור של ניקנור:

"תני מעשה שהיו באין בספינה ועמד עליהן סער גדול בים ונטלו אחד מהם והטילוהו בים וביקשו להטיל עוד שני ועמד וגייפו אמר להן אם מטילין אתם אותו לים הטילוני עמו והיה בוכה ומתאבל ובא עד שהגיע ללמינה של יפו כיון שהגיע ללמינה של יפו התחיל מבעבע מתחת הספינה" (ירושלמי יומא י"ט.)

"תנו רבנן, מה נסים נעשו לדלתותיו? אמרו, כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים, בחזרתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו, ונטלו אחת מהן והטילוה לים, ועדין לא נח הים מזעפו, בקשו להטיל את חברתה, עמד הוא וכרכה, אמר להם, הטילוני עמה! מיד נח הים מזעפו. היה מצטער על חברתה. כיון שהגיע לנמלה של עכו, היתה מבצבצת ויוצאת מתחת דפני הספינה. ויש אומרים, בריה שבים בלעתה והקיאתה ליבשה, ועליה אמר שלמה, "קרות בתינו ארזים, רהיטנו ברותים". אל תקרי "ברותים" אלא, ברית - ים]. לפיכך, כל השערים שבמקדש נשתנו להיות של זהב, חוץ משערי ניקנור, מפני שנעשו בהם נסים, ויש אומרים, מפני שנחשתן מוצהבת [היתה]. רבי אליעזר בן יעקב אומר, נחשת קלוניתא היתה, והיתה מאירה כשל זהב" (יומא ל"ח.)

 

אז מה למדנו?

שער ניקנור ממוקם במזרח העזרה. למעשה הוא שער הכניסה המרכזי אל המקדש. (ולפני שנבנתה עזרת הנשים הוא היה ממש בחזית המקדש). בשער זה התקיימו מספר אירועים עליהם נתעכב בהמשך.

מן המשניות אנו למדים שכל השערים הוחלפו לשערי זהב (או ציפוי זהב) למעט שער ניקנור שנשאר תמיד מנחושת. זאת כיוון שהנחושת יפה כמו הזהב-  נחושת קלוניתא - הזוהרת בגוון צהוב ומשובח כמו זהב, וכן כיוון שנעשה בשערים נס.

בתיאור הסיפור ישנם כמה פרטים וגירסאות. הבבלי מלמד אותנו שהדלתות הובאו מצרים והגיעו לבסוף אל חופי הארץ. על פי הבבלי לנמל עכו, ואילו בירושלמי מובא שעגנה הספינה בנמל יפו.

כיצד הגיעה הדלת האבודה למקומה? יש אומרים 'שהיתה מבצבצת או מבעבעת תחת הספינה' ויש אומרים 'בריה שבים בלעתה והקיאתה ביבשה'. יש לזכור ששערים אלו גובהם עשרים אמה  - כעשרה מטרים - ואם כן מדובר ב'בריה' ענקית!

למרות הסיפור עם הסוף הטוב, ישנן כמה שאלות מטרידות בסיפור. אנו נלווה הפעם את פירושו של ה'בן איש חי' בספריו 'בניהו' ו'בן יהוידע' בעיון בסיפור:

השאלות:

  • מדוע עלה עליו הגל לבולעו. ה'בן איש חי' מדייק שכתוב שהגל עלה דווקא עליו על מנת להטביעו. והרי הוא שליח מצווה?

"נתקנא כאן השטן, שהוא נחש הקדמוני, בניקנור, שהביא דלתות חשובים לבית המקדש, כי כן דרך הסטרא אחרא להתקנא בדברים של קדושה. לכן כאשר ראהו מהלך בים שהוא מקום סכנה מצא לו טענה לקטרג עליו מצד הילוכו למצרים שעבר על איסור לאו 'לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד (למצרים)'. ולכן קרא לסערה בים נחשול (מלשון נחש)... וחשב שיצליח בכך בשביל שהדלתות היו של נחושת (אף הם מלשון נחש)"

  • בסיפור מובא שניקנור נצטער על הדלת השניה, רק לאחר שהטיל את השניה לים. מדוע לא הצטער ניקנור מיד לאחר שאיבד את הראשונה?

"יש לומר שבודאי היה מצטער קצת משעת נפילה (של הראשונה). אך היה מתנחם כי מה יש בידו לעשות, הלא בעל כורחו השליכו בשביל המקרה שקרה מן השמים בסערת הים. אמנם עתה כשראה בשניה, אחר שכרכה ואמר הטילוני עימה ונח הים, אמר: מדוע לא עשיתי כן בראשונה והיתה ניצולת גם היא'?"

  • אם כן, נשאלת השאלה. מדוע באמת לא ניסה ניקנור להציל כבר את הדלת הראשונה? הרי אם חביבים עליו הדלתות עבור המקדש כל כך שהסכים למסור את נפשו על כך, מדוע לא עשה כך מלכתחילה?

"כי בתחילה היו מבקשים להשליך רק אחת. ואמר אם ישליכו אותו עימה, מי ישגיח על השניה להעלותה לירושלים (שהרי לא ידע בשלב הזה שיארע לו נס). אך עתה שכראה שלא נח הים ורוצים להשליך השניה, לא נשאר לו עוד לשמור. ואם ישאר ויבוא למקדש בידיים ריקניות, ימות בצער שלא היה לסבול בושה זו'."

לסיכום: כשהקב"ה ראה את מסירות נפשו של ניקנור, לא הועילו כל המקטרגים. על פי ההלכה, מותר היה לניקנור ללכת למצרים, על מנת לחזור. הסערה בים בחנה את מסירות נפשו של ניקנור ואת כוונתו האמיתית. כאשר אנחנו חותרים בדרך הנכונה, הקב"ה ישדד את מערכות הטבע לסייע בעדנו. הנחושת תצוף וחיות הים יסייעו לנו. אז גם כשהדרך קשה ורצופה מכשולים, כשבדרך הטבע זה לא נראה הגיוני, יש קברניט לספינה שיוביל אותנו בשלום ושמחה אל החוף ואל המקדש.

 

לגרסת הדפסה לחץ