מזההמאמרים

חמש עשרה המעלות - חלק א'

מאת מרדכי פרסוף

לאחר שהבאנו מספר סיפורים מתקופת בית המקדש השני, נביא סיפור מוכר המתאר את התהליך שקדם לבניית המקדש, ואת חמש עשרה המעלות שבו.

קצת על חמש עשרה המעלות:

"עֶזְרַת הַנָּשִׁים... חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת עוֹלוֹת מִתּוֹכָהּ לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, כְּנֶגֶד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת שֶבַּתְּהִלִּים, שֶׁעֲלֵיהֶן הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בַּשִּׁיר. לֹא הָיוּ טְרוּטוֹת, אֶלָּא מֻקָּפוֹת כַּחֲצִי גֹרֶן עֲגֻלָּה" (מידות פרק ב', משנה ה')

"וְהַלְוִיִּם בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצוֹצְרוֹת וּבִכְלֵי שִׁיר בְּלֹא מִסְפָּר, עַל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה עָשָׂר שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶׁבַּתְּהִלִּים, שֶׁעֲלֵיהֶן לְוִיִּים עוֹמְדִין בִּכְלֵי שִׁיר וְאוֹמְרִים שִׁירָה" (סוכה פרק ה')

סיפור חמש עשרה המעלות

"הַנֵי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, כְּנֶגֶד מִי אָמַרָן דָּוִד? אָמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בְּשָׁעָה שֶׁכָּרָה דָּוִד שִׁיתִין, קָפָא תְּהוֹמָא וְאִבָּעֵי לְמִשְׁטְפֵיהּ לְעָלְמָא. (=עלה התהום ורצה לשטוף את העולם).  אָמַר דָּוִד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת, וְאַחְתֵּיהּ.(= אמר דוד חמש עשרה 'מעלות' והמים ירדו).  אִי הָכִי - חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת? - "יוֹרְדוֹת" מִיבָּעֵי לֵיהּ?!  (=אמר לו אם כן קרא להן 'יורדות' ולא 'מעלות') אָמַר לֵיהּ, הוֹאִיל וְאַדְכַּרְתָּן (=והזכרתני), הָכִי אִיתְּמַר: בְּשָׁעָה שֶׁכָּרָה דָּוִד שִׁיתִין, קָפָא תְּהוֹמָא וּבָעֵי לְמִשְׁטְפֵיהּ לְעָלְמָא.  אָמַר דָּוִד, מִי אִיכָּא דְּיָדַע דְּשָׁרֵי לְמִיכְתַּב שֵׁם אַחַסְפָּא, וְנִשְׁדֵיהּ בִּתְהוֹמָא וּמָנַח? (= האם יש אדם היודע האם מותר לכתוב שם ה' על חרס ולזורקו לתהום וינוחו המים?).  לֵיכָּא דַאָמַר לֵיהּ מִידֵי (=לא אמר לו איש דבר). אָמַר דָּוִד, הַיּוֹדֵעַ לוֹמַר, וְאֵינוֹ אוֹמֵר, יֵחָנֵק בִּגְרוֹנוֹ! נָשָׂא אֲחִיתוֹפֶל קַל - וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ, וּמַה לַּעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, אָמְרָה תּוֹרָה, שְׁמִי שֶׁנִּכְתָּב בִּקְדֻשָׁה - יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם, לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה?! אָמַר לֵיהּ, שָׁרֵי. כָּתַב שֵׁם אַחַסְפָּא, שָׁדֵי בֵיהּ, נָחִית תְּהוֹמָא שִׁיתְּסַר אַלְפֵי גַּרְמִידֵי (זרק את החרס וירדו המים שש עשרה אלף אמה) כֵּיוָן דְּחַזָא דְּנָחִית טוּבָא, אָמַר, כַּמָה דְּמִידְלֵי - טְפֵי מִירְטַב עָלְמָא. (=כיון שראה שירדו יותר מדאי, אמר דוד, הרי ככל שהמים גבוהים יותר כך 'רטובה' יותר הקרקע)  אָמַר חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת וְאַסְקֵיהּ חֲמִיסַר אַלְפֵי גַּרְמִידֵי, וְאוּקְמֵיהּ בְּאַלְפֵי גַּרְמִידֵי" (=אמר חמש עשרה מעלות והמים – עלו. עד שהעמיד את המים בעומק אלף אמות בלבד) (סוכה נד.)

"את מוצא בשעה שבא דוד לחפור תימליוסים של בית המקדש, חפר חמש עשר מאוין דאמין ולא אשכח תהומא  (= חפר 1500 אמה ולא מצא את התהום). ובסופא אשכח חד עציץ ובעא מירמיתיה. (= לבסוף מצא 'עציץ-חתיכת אדמה ובא להרימו) אמר לו לית את יכיל (אמר לו החרס: אינך יכול). אמר לו: למה? אמר לו: דנא הכא כביש על תהומא. (שאני כובש את פי התהום). אמר לו: ומן אימת את הכא? (וממתי אתה כאן?) אמר לו: מן שעתא דאשמע רחמנא קליה בסיני אני ה' אלהיך רעדת ארעא ושקיעת ואנא יהיב הכא כביש על תהומא. אע"פ כן לא שמע ליה. כיון דרימיה סליק תהומא ובעא מטפא עלמא. (=אע"פ כן, לא שמע לו, כיון שהרימו עלה התהום ובא לשטוף העולם). והוה אחיתופל קאים תמן אמר כדין דוד מתחנק ואנא מליך. (=והיה שם אחיתופל. אמר, דוד יחנק ואני אמלוך). אמר דוד מאן דחכם דידע מקימתיה ולא מקים ליה ייא סופיה מתחנק. (אמר דוד מי שיודע כיצד לקיים- לעמיד הדבר במקומו ואינו אומר, יחנק). אמר מה דאמר ואוקמיה. (אמר אחיתופל מה שאמר והעמידו). התחיל דוד אומר שירה שיר המעלות שיר למאה עולות על כל מאה אמה היה אומר שירה. אעפ"כ הוה סופה מתחנקה" (ירושלמי סנהדרין נ"ב:)

אז מה למדנו?

חמש עשרה המעלות ממוקמות בין 'עזרת הנשים' ל'עזרה'. הסיפור מלמד אותנו שדוד המלך החל בחפירת ה'שיתין' של המקדש. השיתין הם חללים תחת קרקעיים שבהם זרמו המים והיין בניסוך על גבי המזבח, ויש אומרים שגם שיירי הדם זרמו שם. בהגדרה כללית יותר ה'שיתין' הן יסודות. כפי שהמילה 'אבן השתיה', היא אבן התשתית. 'שית' = יסוד. כך בירושלמי מופיע במפורש שדוד חפר 'תימוליסין' = יסודות של המקדש.

אמנם נאסרה על דוד המלך בניית המקדש, כלפי מעלה, אך מי אמר שהוא אינו יכול להכין את יסודות המקדש בכלל, ואת יסודות המזבח בפרט.

כאשר דוד המלך החל בחפירתו הוא הרים 'חרס' כלשהו שגרם למי התהום לעלות ולהציף את העולם. דוד המלך ממהר לכתוב 'שם המפורש' על החרס ובכך ניצל המצב. אך המים ירדו יותר מדי. לכן העלה אותם דוד המלך חזרה באמירת חמש עשרה פרקי 'שיר המעלות'.

בירושלמי מופיע פרט אחר. על פי הגירסה שם, החרס מודיע לדוד המלך שהוא כבוש שם ממעמד הר סיני, שקוע בתהום לייצב את העולם. פרקי 'המעלות' נקראים כך, על פי הבבלי - שבזכותם עלו המים, ועל פי הירושלמי - 'שיר למאה עולות'. בכל שיר עלו המים מאה אמות, וכן כדי לרמז על מאה עולות שעתידות להקרב על המזבח. הרושם של המעשה היה כה חזק עד שבבניית בית המקדש עשו כנגדם חמש עשרה מדרגות/מעלות. (ישנו דיון האם היתה עזרת נשים בתחילת בית ראשון. ואם נאמר שלא, אז חמש עשרה המעלות היו בפתח המקדש ממש).

על מעלות אלו ניגנו רק בשמחת בית השואבה (בניגוד לשירה על הדוכן שנעשתה בכל יום) ומתיאור המשנה משמע שהם נבנו בצורה של חצי גורן. אנו נתחיל בכמה שאלות כלליות, אך בפרקים הבאים נצלול לעומקו של המעשה.  

 

השאלות:

  • מתי בדיוק היה המעשה? אנו יודעים שאחיתופל היה עד לסיפור ואף שותף פעיל. אך אחיתופל נפטר שלוש שנים לפני רכישת הר המוריה מידי ארוונה היבוסי?

"נשא אחיתופל כו' - יש תימה בדבר שהרי לא קנה דוד את הגורן מארונה היבוסי עד מעשה דהסתה שהיתה לאחר מיתת אחיתופל ג' שנים? ולפי דברים הללו צריכין אנו לומר שאע"פ שלא קנה הגורן יודע היה מנעוריו מיום [שנמשח] וישבו הוא ושמואל בנוית הרמה ובדקו בספר יהושע ומצאו מקום לבית המקדש כדכתיב עד אמצא מקום וגו' וכדדרשינן ליה בזבחים באיזהו מקומן (דף נד) וחפר היסודות ברשותו" (רש"י על מכות י"א.)

נבאר את השאלה: רש"י מביא שהרכישה היתה רק לאחר 'הסתה', כלומר שהסיטו ליבו למנות את העם, המגיפה והסוף ש: "מַלְאַךְ ה' עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלִָם... וּמַלְאַךְ ה' אָמַר אֶל גָּד לֵאמֹר לְדָוִיד כִּי יַעֲלֶה דָוִיד לְהָקִים מִזְבֵּחַ ה' בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבֻסִי: וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל אָרְנָן תְּנָה לִּי מְקוֹם הַגֹּרֶן וְאֶבְנֶה בּוֹ מִזְבֵּחַ לַה' בְּכֶסֶף מָלֵא תְּנֵהוּ לִי וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם" (דברי הימים א', כ"א)

בסיפור רכישת הגורן מסתיים ספר שמואל, ומכאן מתחילה העברת השלטון לשלמה. מן הפסוקים משמע שרק אז מגלה המלאך לדוד המלך שהגיע הזמן לבנות את המזבח. אך אחיתופל כבר נחנק (חנק את עצמו) לפחות שלוש שנים קודם לכן, לפני שלוש שנות הרעב.

  • אם כן - כיצד מייעץ אחיתופל לדוד המלך בחפירת יסודות המקדש?

תשובת רש"י: רש"י מביא חידוש עצום. לשיטתו, דוד המלך ידע על סגולת מקום המקדש והמזבח כבר כשנמשח, ובמיוחד ב'אותו הלילה' בו למדו הוא ושמואל הנביא את כל עניני המקדש. ברגע שדוד המלך ידע היכן הוא מקום המקדש, הוא כבר החל לבנות שם את היסודות, עוד כשהמקום היה בידי ארוונה היבוסי!

"וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁמוּאֵל, וַיֵּשְׁבוּ בְּנָיוֹת בָּרָמָה". וְכִי מָה עִנְיַן "נָיוֹת" אֵצֶל רָמָה? אֶלָּא שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בָּרָמָה וְעוֹסְקִין בְּנוֹיוֹ שֶׁל עוֹלָם. אַמְרֵי, כְּתִיב, (דברים יז) "וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ", מְלַמֵּד שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ גָּבוֹהַּ מִכָּל הָאֲרָצוֹת, וְלָא הֲווּ יָדְעִי מְקוֹמוֹ הֵיכָא, אַיְיתוּ סֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ, בְּכֻלְּהוּ (שבטים) כְּתִיב, (יהושע טו וטז) "[וְיָרַד] וְעָלָה הַגְּבוּל, וְתָאַר הַגְּבוּל". בְּשֵׁבֶט בִּנְיָמִין (שם יח) "וְעָלָה" כְּתִיב, "וְיָרַד" לָא כְתִיב. אָמְרֵי, שְׁמַע מִינָּהּ, הָכָא הוּא מְקוֹמוֹ. סָבוּר לְמִבְנֵיהּ בְּעֵין עֵיטָם - דְּמִידְלָא, אָמְרוּ, נִיתָּתֵי בֵיהּ קָלִיל, כְּדִכְתִיב, (דברים לג) "וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן". [וְאִי בָעִית אֵימָא,] גְּמִירִי, בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה סַנְהֶדְרִין יָתְבִין, וּשְׁכִינָה בְחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין הִיא, וְאִי מַדְלִינָּן לֵיהּ, אִתְפְּלִיג לֵיהּ טוּבָא, מוּטָב נִיתָּתֵי בֵיהּ פֻּרְתָּא, כְּדִכְתִיב, "וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" (זבחים נ"ד.)

הגמרא מביאה את הדיון ההלכתי  שעל בסיסו למדו דוד המלך ושמואל הנביא היכן בדיוק הוא מקום המקדש. מצד אחד מקום המצוי בין 'שני כתפיים', ולא ההר הגבוה ביותר (וכיום בין רכס הר הזיתים ולרכס הר ציון). ובמקום הממשק בין נחלת שבט יהודה ושבט אפרים. ברגע שידע דוד המלך היכן המקום, הוא כבר ייסד שם את היסודות. גם אם המקום לא שייך לו עדיין.

כך נבין את המעשה של דוד המלך בסוף הקרב מול גליית. זה עתה דוד נמשח ואת ראש גליית הוא מביא ל... ירושלים! "וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלָם וְאֶת כֵּלָיו שָׂם בְּאָהֳלוֹ:"

כך נבין את עומקם של מזמורי שיר המעלות. הם לא נכתבו - נאמרו ברוח הקודש - באותו רגע שהמים עלו והציפו את התהום. מזמורים אלו היוו את שירת הכיסופים של דוד המלך אל המקדש.

"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם... עֵינֵינוּ אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הַבֹּטְחִים בַּה' כְּהַר צִיּוֹן לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם יֵשֵׁב: יְרוּשָׁלִַם הָרִים סָבִיב לָהּ וַה' סָבִיב לְעַמּוֹ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת... יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר ה' לְדָוִד... אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה'... אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי: אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה: עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב: נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו: קוּמָה ה' לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ: כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ: בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ:  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת ה' כָּל עַבְדֵי ה' הָעֹמְדִים בְּבֵית ה' בַּלֵּילוֹת: יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:"

  • כך גם נבין גם את השאלה מדוע כאשר בונה שלמה את המקדש חשוב כל כך לעשות זכר לאותם חמש עשרה מעלות?

חמש עשרה מעלות, הן פרקי שיר המעלות, הן חפירת יסודות המקדש, מלמדים אותנו שמי שדורש, ומעמיד את היסוד, לבסוף יתקיים חזונו.

לסיכום ביניים: דוד המלך לא המתין שמקום המקדש יהיה ברשותו. ברגע שידע היכן המקום הוא הניח את היסוד. מתי יבנה המקדש? זה כבר דיון אחר. כרגע, עצם הנחת היסוד, זה כבר 'לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם'. כל יום ששר דוד את פרקי המעלות החזון התקדם עוד אמה ועוד אמה. 'נשאתי עיני אל השמים', 'היינו כחולמים'. דוד המלך נשבע "אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי: אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה: עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב:" זה המסר!

נשארו עוד שאלות רבות: מה משמעות החרס, מה בדיוק נכתב בו, מה משמעות המספר חמש עשרה ועוד רבות. אותם נלמד בפעם הבא מתוך גרסה נוספת לסיפור.

"הַבֹּטְחִים בַּה' כְּהַר צִיּוֹן, לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם יֵשֵׁב"

 

לגרסת הדפסה לחץ