מזההמאמרים

אורים ותומים

שתים עשרה אבני החושן שעליהן שמות השבטים ושמות האבות, אשר הכילו את כל אותיות ה – א"ב. יש מן הראשונים האומר, כי 'האורים והתומים' הם חלק נוסף בחושן, שהיה נתון בין קפלי אריג החושן, והוא כתב שם המפורש. ויש אומרים, שהאורים והתומים הם אבני החושן עצמן עם השמות הכתובים עליהן. טעמים שונים נאמרו מדוע נקרא שמם 'אורים ותומים': 'אורים - שמאירין את דבריהם', כלומר, מפרשים את הדבר הסתום. 'תומים – שמשלימין את דבריהן',  כלומר, מה שיאמרו - כך יתקיים! וכשישראל תמימים - היו מכוונים להם את הדרך במלחמה ובקרב.

השואל עומד כשפניו אל אחורי הכהן הגדול ופני הכהן כלפי ארון הברית. ויש אומרים, שפני השואל כלפי הכהן הנשאל זה מול זה, ואילו פני הנשאל כלפי האורים ותומים.

השאלה צריכה להיות כזאת שתחייב תשובה חיובית או שלילית, כגון: אעלה למלחמה או לא אעלה? השאלה צריכה להיות כדרך אדם המתפלל, לא בקול רם ולא בהרהור הלב. אין שואלים שני דברים בבת אחת, ואם שאל - משיבין לו על הראשון בלבד.

השאלה אינה אלא על ידי מלך או בית הדין או כל מי שהציבור צריך לו. באשר לנשאל, אין שואלים אלא לכהן גדול, כשהוא לבוש שמונה בגדים. וכל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ואין שכינה שורה עליו - אין נשאלין בו.

השאלות הנשאלות - עצות בענייני הכלל, גילוי נסתרות, ובאשר לעתיד לקרות, אך אין שואלים בענייני הלכה, כגון דיני ממונות ודיני איסור והיתר. הכהן מביט בחושן ורואה ברוח הקודש שעליו: 'עלה', או 'לא תעלה'.

יש אומרים, שהאותיות בלטו אחת אחרי השנייה מן החושן, וכך ראה הכהן וצירף אותן למלה אחת ברוח הקודש שעליו. ויש אומרים שהאותיות הצטרפו בחושן עצמו למלה אחת. בירושלמי מובאת דעה, שהיה הכהן שומע קול האומר את התשובה. משקיבל הכהן את התשובה משיב  לשואל: 'עלה' או 'לא תעלה'.

מצינו שאלה באורים ותומים פעמים רבות בספרי נביאים ראשונים, בתקופת נדודי המשכן בארץ ובימי בית ראשון. בימי בית שני לא הייתה רוח הקודש שורה על הכהנים, ולפיכך לא היו נשאלים באורים ותומים. עם זאת, עשו את החושן והאבנים, כדי להשלים שמונה בגדים לכהן גדול.