מזההמאמרים

ציץ

אחד משמונה בגדי זהב של הכהן הגדול נתון על מצחו. הציץ הינו טס של זהב רחב שתי אצבעות וארוך כדי להגיע מאוזן לאוזן. עליו בולטות המלים 'קודש לה'' בפיתוחי- חותם. שתי שיטות עיקריות נאמרו בחז"ל על סדר כתיבת המילים קודש לה': שיטת תנא קמא ושיטת רבי אליעזר. לשיטת תנא קמא יש שתי שורות אחת על גב השנייה, והמילים קודש לה' מתחלקות בין שתי השורות, קודש בשורה השנייה ולה' בשורה הראשונה. ולשיטת רבי אליעזר, המילים קודש לה' נכתבים בשורה אחת. הפרשנות בדברי תנא קמא: יש אומרים שהמילה ה' למעלה והמילה קודש ל.. למטה מתחת לשם ה'. ויש אומרים שהמילים קודש ל... מתחתית השורה בתחילתה והמילה ה' מופיעה בסוף השורה העליונה. ויש אומרים שכותבים לה' בשורה העליונה, ומתחתיה בשורה התחתונה המילה קודש. יש אומרים ששם ה' נכתב בשורה התחתונה בתחילתה, והמילים קודש ל.. צריכים להיכתב בשורה העליונה בסופה.

כדי שהציץ יהיה קבוע במצחו של הכהן הגדול, ציותה התורה על קשירת הציץ בפתיל תכלת, צורת הקשירה שנויה במחלוקת ראשונים. יש אומרים שבציץ יש שלושה נקבים, מימין ומשמאל ובאמצע. לכל נקב משחילים חוט של תכלת, עד שנכפלים שני הפתילים מימין ומשמאל, ונקשרים מאחורי העורף, החוט השלישי, עולה מעל המצנפת מלמעלה ונקשר על שני הפתילים האחרים. ויש אומרים שהפתיל נמשך לאורך הטס ואותו קושרים מאחורי העורף. ויש אומרים שעשו שני נקבים עם פתיל אחד ובאמצע עשו עוד שלושה פתילים וקושרם.