לדף ראשי באתר1 - עותק

קרבנות ומנחות
לימוד אבות ובנים

"ודע שלימוד סדר הקדשים, אף שאינו נוגע למעשה בזמן הזה, הלימוד בו נעלה מאוד מאוד... והשונה בהן חשוב כאילו הקריב הקרבנות ממש... ועוד שבזמן קרוב תהיה הגאולה ויש להזדרז ללמוד הלכות הקשורות לישראל ולמקדש... גם לישראלים.

גם מלבד כל המעלות הקדושות שמנינו למעלה יש עוד מעלה עליונה והוא, שעל ידי זה מתעורר בנפש האדם הרגש הפנימי ותשוקה נמרצה לעבודת המקדש ומצפה לישועת ה' מתי יבנה...

(חפץ חיים בספר ליקוטי הלכות.)

ללימוד הקרבנות בימינו, כשאין בית-מקדש, יש חשיבות גדולה מאוד - לעורר את הרצון והציפייה לבניין בית-המקדש!

אז... מאילו בעלי-חיים אפשר להביא קורבנות?

  1. עגל- מגיל 8 ימים ועד גיל שנה.

  2. פר, פרה- מתחילת השנה השנייה עד סוף השנה השלישית. אחר-כך הוא נקרא זקן ואינו כשר להקרבה.

  3. טלה, כשבה, שה- מגיל 8 ימים ועד גיל שנה.

  4. איל, רחל- מגיל חודש ועד גיל שנתיים. אחר-כך הוא נקרא זקן ואינו כשר להקרבה.

  5. גדי- מגיל 8 ימים ועד גיל שנה.

  6. שעיר, שעירה- מגיל שנה עד גיל שנתיים. אחר-כך הוא נקרא זקן ואינו כשר להקרבה.

  7. תורים- כשרים לקורבן רק כשהם גדולים. סימן- נוצות גדולות אדומות ומזהיבות כזהב. גם הזכרים וגם הנקבות כשרים.

  8. בני יונה- כשרים לקורבן רק כשהם קטנים. סימן- כשעוקרים נוצה יוצא דם. גם הזכרים וגם הנקבות כשרים.

לא מקריבים חיות בכלל, אפילו חיות כשרות כמו צבי!

איזה בעל חיים קרב בכל קרבן?

עולה:  זכרי- בקר, כבשים, עיזים - בין גדולים בין קטנים וכן תורים ובני יונה - זכרים או נקבות.

חטאת פנימית:  פרים ושעירים (זכרים).

חטאת חיצונית:

                 חטאת ציבור: שעירי עיזים (זכרים).

                 חטאת יחיד: שעירת עיזים (נקבה),נקבת כבשים וכן תורים ובני יונה (בחטאת נשיא שעיר עיזים)

אשם: זכרי כבשים גדולים וקטנים.

שלמים: בקר,כבשים,ועיזים - גדולים וקטנים זכרים או נקבות.

הערה: כל קרבנות הציבור הם מהזכרים.

 

קודשי קודשים וקודשים קלים

קודשי קודשים: עולה, חטאת, אשם, שלמי ציבור.

קודשים קלים: שלמים, בכור, מעשר, פסח.

תמונה1

(1) בקרבן עולה הכל מוקטר למזבח ובחטאות פנימיות מה שלא מוקטר נשרף מחוץ לעיר.

(2) קרבנות תודה ואיל נזיר אע"פ שהם קודשים קלים נאכלים ליום ולילה בלבד.

(3) קרבן בכור נאכל ע"י הכהנים אף על פי שהוא קודשים קלים.

מי מקבל מה בכל קרבן?

תמונה2

 

 

סוגי המנחות

ישנם חמישה סוגי מנחות נדבה:

  1. מנחת סולת.

  2. מנחת מאפה תנור- חלות.

  3. מנחת מאפה תנור- רקיקים.

  4. מנחת מחבת.

  5. מנחת מרחשת.

קרבן מנחה מורכב מסולת- לא פחות מעשרון (כ-4 ק"ג), שמן זית- לוג שמן לכל עשרון סולת, ולבונה- קומץ לכל מנחה.

לכל המנחות חוץ ממנחת סולת מוסיפים גם מים.

סדר הקרבת המנחה:

מודדים את הסולת והשמן בכלי המידה של המקדש, וכך הם מתקדשים. נותנים את השמן והסולת לתוך כלי, בוללים היטב ונותנים על המנחה את קומץ הלבונה.

הכהן נוטל את המנחה ומוליך אותה אל הקרן הדרומית-מערבית של מזבח העולה. הוא עומד על רצפת העזרה ונוגע בעזרת הכלי בפינת המזבח. (זה מקביל לזריקת הדם בקורבנות.)

לאחר מכן הכהן לוקח קומץ מן המנחה ביד ימינו.

את הקומץ הוא מניח בכלי שרת, ואז מלקט את הלבונה מהמנחה ונותן אותה על הקומץ. הכהן מוליך את הקומץ על המזבח לקרן הדרומית-מערבית, ששם נמצא המלח, מולח את הקומץ ומשליך אותו אל המערכה הגדולה. משיירי המנחה (כל מה שלא נקמץ) עושים 10 חלות מכל עשרון ואופים אותן. החלות נאכלות ע"י הכהנים בעזרה.

  • מנחת חלות- את השמן והסולת לשים עם מים, מכינים מהם 10 חלות ואופים בתנור. לאחר האפייה פותתים את החלות- הופכים אותן לפתיתים, כדי שאפשר יהיה לקמוץ מהן.

  • מנחת רקיקים- לאחר הלישה מכינים מהעיסה עשרה רקיקים- מין קרקרים דקים- ואופים אותם. מושחים את הרקיקים בשמן, פותתים וקומצים.

  • מנחת מחבת- לאחר הלישה מחלקים את העיסה לעשרה חלקים ומטגנים אותם בתוך מחבת. לאחר הטיגון פותתים וקומצים.

  • מנחת מרחשת- לאחר הלישה מחלקים את העיסה לעשרה חלקים, ומטגנים אותם במרחשת, שזה כלי בעל שוליים גבוהים. לאחר הטיגון פותתים וקומצים.