תמונה לדביר

פרשת שמות

שלום ילדים!

בארץ הכי קדושה, במקום הכי קדוש, נמצא בית המקדש. הכהנים והלווים ובנוסף גם עם ישראל כולו חייבים לבוא מתוך כבוד למקום שבו הקב"ה שוכן ולכן מצווים כולנו להשיל (להוריד) את נעלינו  בכניסה למקדש.

עניין זה של כבוד למקום (תרתי משמע) נלמד מתוך הפרשה שלנו, בה מסופר על משה רבינו שהולך לרעות את צאן יתרו. כאשר עלה על אחד ההרים ראה משה מחזה מופלא: סנה (שיח) בוער שאינו מתאכל, כלומר אינו נהרס! מראה זה סיקרן מאוד את משה וגרם לו לברר מהי התופעה המשונה הזאת. כאשר התקרב הדבר הראשון שמשה שמע זהו קול האומר "של נעליך מעל רגליך".

מה הקשר בין הורדת הנעליים לבין מחזה של סנה שבוער? ומדוע יש חשיבות למעשה זה? ממשיך הקול ואומר: "כי המקום אשר אתה עומד עליו קודש הוא". צריך להוריד את הנעליים משום שבמקום זה השכינה שוכנת, ובמקום כזה אנו מחוייבים לבוא ממקום של כבוד, קדושה ויראה.

לאחר מכן ה' אומר למשה: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה". מדוע במילה "תעבדון" הכתוב מוסיף את האות נון סופית ולא כותב רק תעבדו? כאשר כתוב תעבדו הכוונה לדבר חד פעמי, שיקרה רק פעם אחת, אך כאשר מוסיפים נון סופית הכוונה שהדבר יקרה תמיד, כלומר נעבוד את האלוקים מאותו רגע של קבלת התורה בהר סיני ("ההר הזה") ולעולמי עולמים.

בעז"ה נזכה כולנו לעבוד בבית המקדש כמו שציווה ה' בהר סיני ולכבד את ה' ואת מקדשו.

שבת שלום, דביר

לגרסת הדפסה לחץ

דביר שמות