תמונה לדביר

פרשת ויקהל פקודי

שלום לכולם!

בפרשה שלנו מתרחש דבר יפה מאוד! אחרי חטא העגל, ושבירת לוחות הברית עמ"י מתגייס כולו לבנות את המשכן. כולם תורמים, אוספים תכשיטים, כסף וזהב... ולא מפסיקים לתרום! עד שמשה שולח כרוז למחנה: אפשר להפסיק לתרום, יש כבר הרבה יותר חומרים לבנייה ממה שצריך...

עמי ישראל, למרות חטא העגל, למרות הנפילה, מתרומם ורץ לבנות את המשכן, ועושה בדיוק כפי שציווה ה' ביד משה.

חשבתם על זה פעם? למה צריך גם את פרשות תרומה-תצווה שהן הציווי על בניית המשכן וגם את פרשות ויקהל-פקודי שמספרות על הבנייה עצמה של המשכן על ידי עמ"י?!

הרי זה חוזר על עצמו- הציווי של ה' והבנייה עצמה זהים!

אלא הקב"ה מדבר בשבחו של עמ"י, שיש להם רצון כל כך גדול לבנות את המשכן. ולכן אפילו אחרי חטא העגל, הם לא נפלו אלא קמו ובנו את המשכן!

שנזכה גם אנחנו להיות עם רצון חזק לבנות את בית המקדש כך שאף מכשול לא יעמוד בדרכנו!                                                                                  

שבת שלום! דביר.

דביר ויקהל פקודי