עיון בסיפורי המקדש

שלמה המלך והשערים

כשסיים שלמה המלך את בניית בית המקדש הוכנסו כלי הקודש למקומם. בחנוכת המקדש, כשרצה שלמה להכניס את ארון הברית למקומו בקודש הקודשים, נתקל בבעיה. 'דבקו שערים זה בזה' וסירבו להיפתח. אמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענה. ביקש שלמה המלך מן השערים "שאו שערים ראשיכם... ויבוא מלך הכבוד". "מי זה מלך הכבוד?" שאגו השערים בחושבם כי הוא מדבר על עצמו. "ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה" ענה שלמה. שככו השערים מכעסם, אך לא נענו לו. נשאר שלמה המלך חסר אונים ולא ידע מה לעשות. עד שאמר שלמה: "ה' אלוקים, אל תשב פני משיחך, זכרה לחסדי דוד עבדך" ונענה. רק כשהזכיר שלמה המלך את דוד אביו, שכה ציפה לראות בבניין המקדש, ועשה כל שניתן כדי לזרז בנייתו, נענתה תפילתו.

זכותו של דוד בבניין המקדש מוזכרת בכל יום בתפילתנו: 'מזמור שיר חנוכת הבית לדוד'. לדוד?! והרי שלמה הוא זה שחנך את המקדש? אמנם כן, אך רק בזכותו של דוד המלך הוכנס הארון למקומו ובאותה העת ירדה 'אש מן השמים, וכבוד ה' מלא את הבית'.

לזכר אותו מעשה, אנו נוהגים היום, לומר 'בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך'- בעדות מסוימות בזמן הכנסת ספר התורה ובעדות אחרות בזמן הוצאת הספר מן ההיכל.

מקורות לסיפור:

תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל/א

כשבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה בזה אמר שלמה עשרים וארבעה רננות ולא נענה פתח ואמר שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד רהטו בתריה למיבלעיה אמרו מי הוא זה מלך הכבוד אמר להו ה' עזוז וגבור חזר ואמר שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה ולא נענה כיון שאמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה

 

שנזכה לחנוך את בית המקדש השלישי בשמחה ובהבנה שכל הדורות שקדמו לנו שותפים גם הם בבנייתו.

לגרסת הדפסה לחץ