Image converted using ifftoany

שערי ניקנור

אחד השערים המפורסמים ביותר במקדש הוא שער ניקנור. השער נקרא על שם יהודי צדיק בשם ניקנור מאלכסנדריה שבמצרים.

ניקנור רצה לתרום מתנה לבית המקדש. חשב ניקנור מה להביא, והחליט לבסוף לתת שערים. קנה ניקנור דלתות ברושים ונחושת משובחת, ונתן אותן לאומן מוכשר. האומן ציפה את הדלתות בנחושת וריקע עליה פיתוחים עדינים. כל דלת הייתה בגובה עשרה מטרים וברוחב חמישה.

כשהדלתות היו מוכנות, הביא ניקנור את הדלתות מאלכסנדריה לירושלים דרך הים ולא דרך מדבר סיני מכיוון שגמל לא היה מצליח לשאת את משקלם.

בלב הים פרצה סערה, שאיימה להטביע את הספינה. מלחי הספינה זרקו דלת אחת לים, אך זה לא הספיק. כשבאו לזרוק את הדלת השנייה, נאחז  ניקנור בדלת והכריז, שאם הם מטילים אותה לים-ש יזרקו גם אותו. הרי זוהי דלת לבית המקדש- ראוי אמסור נפשי עליה!

בזכות מסירות הנפש למען המקדש- נח הים מזעפו. כשעגנה האנייה בנמל יפו, ירד ממנה ניקנור עם הדלת האחת. לפתע צדה עינו ניצנוץ במים. הביט ניקנור- וראה את הדלת השנייה! הדלת שנזרקה לים ניצלה בנס וצפה בים כל הדרך לארץ ישראל.

לימים, כשהחליפו את כל דלתות המקדש לדלתות מצופות בזהב, את שערי ניקנור השאירו עשויים נחושת. יש אומרים שעשו זאת משום שנעשה בהם נס, ויש אומרים שהנחושת הייתה כל כך משובחת עד שנראתה כאילו היא זהב.

תלמוד בבלי מסכת יומא דף לח/א

תנו רבנן, מה נסים נעשו לדלתותיו? אמרו, כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים, בחזרתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו, ונטלו אחת מהן והטילוה לים, ועדין לא נח הים מזעפו, בקשו להטיל את חברתה, עמד הוא וכרכה, אמר להם, הטילוני עמה! מיד נח הים מזעפו. היה מצטער על חברתה. כיון שהגיע לנמלה של עכו, היתה מבצבצת ויוצאת מתחת דפני הספינה. ויש אומרים, בריה שבים בלעתה והקיאתה ליבשה, ועליה אמר שלמה, "קרות בתינו ארזים, רהיטנו ברותים". אל תקרי "ברותים" אלא, ברית - ים]. לפיכך, כל השערים שבמקדש נשתנו להיות של זהב, חוץ משערי ניקנור, מפני שנעשו בהם נסים, ויש אומרים, מפני שנחשתן מוצהבת [היתה]. רבי אליעזר בן יעקב אומר, נחשת קלוניתא היתה, והיתה מאירה כשל זהב

ירושלמי יומא י"ט

תני מעשה שהיו באין בספינה ועמד עליהן סער גדול בים ונטלו אחד מהם והטילוהו בים וביקשו להטיל עוד שני ועמד וגייפו אמר להן אם מטילין אתם אותו לים הטילוני עמו והיה בוכה ומתאבל ובא עד שהגיע ללמינה של יפו כיון שהגיע ללמינה של יפו התחיל מבעבע מתחת הספינה

שנזכה כולנו להיות שותפים בבניין בית המקדש.

לגרסת הדפסה לחץ