מטות תשע"ד

מטות תשע"ד

" וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ" (במדבר ל"א, ו')

עם ישראל יוצא לנקום את נקמת המדיינים, ובראש הלוחמים פנחס בן אלעזר הכהן. פנחס הכהן לקודש בידו את 'כלי הקודש' ואת חצוצרות התרועה.
שני המדרשים שנביא דנים מהם 'כלי הקודש' על פי הפירושים השונים ומה משמעותם. בימים אלו בהם חיילנו מגנים עלינו ויוצאים אל המערכה, מתאימים דברים אלו לזכור, שלא רק בחיל ובכח אלא ברוח ה' ובעזרתו אנו נגבר על אויבינו באשר הם.
במדבר רבה כ"ב, ג' במדבר רבה כ', כ'

" וכלי הקדש זה הארון שנאמר כי עבודת הקדש וגו' . רבי יוחנן אמר אלו בגדי כהונה שהם אורים ותומים כמו שנאמר ובגדי הקדש אשר לאהרן"
"וכלי הקדש זה הציץ שכתוב בו קדש לה' וחצוצרות התרועה בידו. אמר להם משה לישראל בלעם הרשע עשה להם כשפים ופורח ומפריח לחמשת המלכים הראו לו את הציץ ששמו של הקב"ה גלוף עליו והן נופלין . תדע שכן כתיב (במדבר לא) ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם "

מה לשים לב בקריאת המדרש:

א. המדרשים נותנים שלוש אפשרויות ל'כלי הקודש'. ארון הברית או בגדי הכהונה ובהם האורים ותומים, או הציץ.
ב. המשותף לשלושת הדברים הללו הוא שהם נקראים 'קודש'. תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד. וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת: והציץ עליו מפותחים פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַה'.
ג. באופן פשוט יש כאן מחלוקת, ומי שסובר כך, לא סובר אחרת.
ד. את הארון אנו מכירים כיוצא לפני העם במדבר. כאן אנו למדים שהוא היה יוצא גם במלחמה. אך לא לכל השיטות, כפי שנראה בהמשך.
ה. גם את האורים והתומים אנו מכירים כמנחים וכמתווים את הדרך ואת היוצאים למלחמה.
ו. בחלקו השני של המדרש מסופר סיפור מדוע לקחו דווקא את הציץ. זה כנגד זה. בלעם השתמש לרעה בשם ה' המפורש על מנת 'לעשות כשפים' כנד ישראל, ולעומתו הציץ הגן על העם והפיל את מלכי מדיין.

 

חלק א'- פנחס משוח מלחמה

לפני שנדון מה היה בידו של פנחס (ולאו דווקא בידו ממש, אלא ברשותו ובאחריותו) ננסה ללמוד על תפקידו של כהן ההולך בראש המחנה.
" ועמהם שלח את פינחס. לצבא וכלי הקדש וחצוצרות התרועה בידו. שלח אותו לצבא, לראש ומשוח מלחמה, ושיהיו כלי הקדש וחצוצרות התרועה ברשותו " (ספורנו במדבר ל"א, ו')
מהו משוח המלחמה? תפיקידו הראשון הוא לרומם את רוח העם, לחזקם בצדקת הדרך ובכך שה' הולך עימהם. לא לפחד מקול צווחות, הפצצות וכדומה. כפי שמופיע בפרק 'משוח מלחמה' במסכת סוטה (ואגב נשים לב שהוא מדבר בלשון הקודש דווקא):
"מְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּשָׁעָה שֶׁמְּדַבֵּר אֶל הָעָם, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הָיָה מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ) וְהָיָה כְּקָרְבָכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן, זֶה כֹּהֵן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה. וְדִבֶּר אֶל הָעָם, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְאָמַר אֲלֵיהֶם (שם) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֵיכֶם, וְלֹא עַל אֲחֵיכֶם, לֹא יְהוּדָה עַל שִׁמְעוֹן, וְלֹא שִׁמְעוֹן עַל בִּנְיָמִין, שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְיָדָם יְרַחֲמוּ עֲלֵיכֶם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (דה"ב כח) וַיָּקוּמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן הַשָּׁלָל וַיַּלְבִּשׁוּם וַיַּנְעִלּוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים לְכָל כּוֹשֵׁל וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ שֹׁמְרוֹן. עַל אוֹיְבֵיכֶם אַתֶּם הוֹלְכִים, שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְיָדָם אֵין מְרַחֲמִין עֲלֵיכֶם. (דברים כ) אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְגוֹ'. אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם, מִפְּנֵי צָהֳלַת סוּסִים וְצִחְצוּחַ חֲרָבוֹת. אַל תִּירְאוּ, מִפְּנֵי הֲגָפַת תְּרִיסִין וְשִׁפְעַת הַקַּלְגַּסִּין. אַל תַּחְפְּזוּ, מִקּוֹל קְרָנוֹת. אַל תַּעַרְצוּ, מִפְּנֵי קוֹל צְוָחוֹת. כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, הֵן בָּאִין בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, וְאַתֶּם בָּאִים בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם. פְּלִשְׁתִּים בָאוּ בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל גָּלְיָת, מֶה הָיָה סוֹפוֹ, לַסּוֹף נָפַל בַּחֶרֶב וְנָפְלוּ עִמּוֹ. בְּנֵי עַמּוֹן בָּאוּ בְנִצְחוֹנוֹ שֶׁל שׁוֹבָךְ, מֶ בַּחֶרֶב וְנָפְלוּ עִמּוֹ. וְאַתֶּם אִי אַתֶּם כֵּן. כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהוֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם וְגוֹ', זֶה מַחֲנֵה הָאָרוֹן: " (מסכת סוטה פרק ח')
אם כן משוח המלחמה הוא 'נציג הקב"ה', ומי שירא וירך הלבב חוזר לביתו. במשנה מופיע גם דבר נוסף. 'זה מחנה הארון'. זאת על פי הדעה שראינו לעיל, שהארון יוצא לפני המחנה. כאן נבין תפקיד נוסף של 'משוח המלחמה', להוביל את הארון לפני המחנה. לפי שיטה זאת החיילים ממש רואים את ה', הולך לפני המחנה.
ראוי אף להדגיש שגם לפי השיטה ש'כלי הקודש' הוא הארון, בכל זאת הכהן המשיח לובש בגדי כהן גדול אל המלחמה! זאת למרות שבאופן עקרוני אסור בכלל לצאת מן המקדש בבגדי זהב. יתירה מכך הכהן המשוח מלחמה הוא השני בדרגתו אל הכהן הגדול:
"כהן הגדול המשוח קודם למרובה בגדים ...ומשוח מלחמה קודם לסגן וסגן קודם לקתיקול וקתיקול קודם לאמרכל ואמרכל קודם לגזבר וגזבר קודם לראש משמר וראש המשמר קודם לראש בית אב וראש בית אב קודם לכהן הדיוט משאר הכהנים נמצאו הכהנים תמיד שמנה מעלות זו למעלה מזו" (הלכות כלי מקדש פרק ד')
מכל זה למדנו עד כמה חשוב תפקיד זה. דווקא פנחס נבחר להיות הכהן המשוח מלחמה הראשון, שכן למצווה זאת צריך מסירות נפש אישית, ודוגמא אישית. כך מבאר הרד"ק את תפקידו:
"ואעפ"י שהיה בניהו כהן ואסור להטמא למתים להלחם באויבי ה' הוא מצוה כשצוה הקב"ה להלחם בשבעה גוים ובשאר האומות המצרות לישראל לא חלק בין כהנים לישראל וכן צוה להיות כהן משוח מלחמה ולהכנס עם ישראל למלחמה והנה פנחס טמא עצמו למצוה כשהרג זמרי וכזבי וכן הלך למלחמת מדין עם ישראל" (רד"ק שמואל ב', פרק כ"ג)
רמטכ"ל צבא ה', הוא דווקא כהן. כהן שלרוב אסור להטמא למתים, עומד בראש המחנה. אם יטמא לא יוכל לשרת במקדש, ואם יהרוג את הנפש, יפסל עולמית. אך לפעמים השירות לפני ה', הוא בשדה הקרב ולא במקדש. זאת כאשר אנו זוכרים את שה' הולך לפנינו. את זאת אנו מזכירים בכל פעם שאנו פותחים את ארון הקודש: וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר משֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ:
בספר ירמיהו מופיעה נבואה מוזרה: וְהָיָה כִּי תִרְבּוּ וּפְרִיתֶם בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם ה' לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אֲרוֹן בְּרִית ה' וְלֹא יַעֲלֶה עַל לֵב וְלֹא יִזְכְּרוּ בוֹ וְלֹא יִפְקֹדוּ וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד" (ירמיהו ג', ט"ז). הנבואה היא נבואת נחמה על העתיד, אבל היכן בדיוק הנחמה? מה פתאום שארון הברית "לֹא יַעֲלֶה עַל לֵב וְלֹא יִזְכְּרוּ בוֹ"?

 

חלק ב'- לא יאמרו ארון ברית ה'

מפרשים שונים תירצו שדרכים שונות. הרד"ק אומר שלעתיד לבוא, אף-על-פי שנרבה ונפרוץ בארץ אף אחד לא יעלה עלינו למלחמה, ולא נצטרך להוציא למלחמות את ארון הברית. לא יהיו בכלל מלחמות, עד שזה יהיה כאילו שכחו את ארון הברית. על פי המצודות דוד, לעתיד לבוא אנשים לא יאמרו: "בואו נלך להתפלל לפני ארון הברית!" פשוט כי לא יהיה שם מקום. כל-כך הרבה אנשים יגיעו לירושלים להתפלל, יהיה צפוף, השכינה תתרחב, ולא תהיה רק בקודש הקודשים אלא בירושלים כולה. האברבנאל מבאר אחרת:
"בהיות ישראל נמשכים אחר שרירות ליבם, היתה כל קדושתם בבית המקדש ובארון האלקים אשר שם, וזה אם בשמירת ישראל שבהיות זכאים היה הארון שומר ומגין בעצם, ובהיותם חוטאים היה הארון אשר בתוכם סיבת חורבם ואיבודם, כי היה הארון ממשיך ההשגחה האלוקית בענייני האומה".
האברבנאל מבאר שבעתיד, עם ישראל יבין סוף-סוף שהקדושה של הארון לא נובעת מהארון עצמו. הקדושה של הארון היא בעצם השכינה ששורה עליו, אבל לא שהארון עצמו הוא הקדוש. בבית ראשון אנשים חשבו שהארון יפתור את הבעיות שלהם, הם שכחו שכל הרעיון זה להתפלל לה'. כך למשל בתקופתו של עלי הכהן הגדול שבה עם ישראל לקח את ארון הברית למלחמה כ'סגולה' לניצחון. אם כך הדבר. הארון מאבד את הסיבה להוצאתו לקרב. ואכן בזה אף תלויה מחלוקת כמה ארונות היו. והאם היה ארון מיוחד ליציאה למלחמה:

 

חלק ג'- חצוצרות התרועה

"תָּנִי רַבִּי יְהוּדָה בֶן אִלָעִאי שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הָיוּ עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִדְבָּר אֶחָד שֶׁהָיְתָה תּוֹרָה נְתוּנָה בְתוֹכוֹ הָיָה נָתוּן בְּאֹהֲל מוֹעֵד שֶׁנֶּאֱמַר, (במדבר יד) "וַאֲרוֹן בְּרִית ה' וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶרֶב הַמַּחֲנֶה" וְהַשֵּׁנִי שֶׁהָיוּ שִׁבְרֵי לוּחוֹת נְתוּנִין בְּתוֹכוֹ הָיָה נִכְנָס וְיוֹצֵא עִמָהֶן. א) פְּעָמִים הָיָה מִתְרָאֶה עִמָהֶם בַּמִלְחָמָה וְרַבָּנָן אָמְרִי, אָרוֹן אֶחָד הָיָה, פַּעַם אַחַת יָצָא בִימֵי עֵלִי וְנִשְׁבָּה. מְסַיֵיעַ לְהוּ קְרָא לְרַבָּנָן, (שמואל א ד) "אוֹי לָנוּ מִי יַצִילֶנוּ מִיָד הָאֱלֹהִים הָאַדִירִים הָאֵלֶּה". מִילַיָיא דְלָא חֲמוּן מִימֵיהוֹן, וּקְרָא מְסַיֵיעַ לֵיה לְרַבִּי יְהוּדָה בְרַבִּי אִלָעִאי. (שם יד) "וַיֹאמֶר שָׁאוּל לְאֲחִיָה הַגִּישָׁה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים" וַהֲלֹא הַאָרוֹן בְּקִרְיַת יְעָרִים הֲוָה וְכוּ' (ירושלמי שקלים)

בנוסף לכלי הקודש, לוקח פנחס את החצוצרות. מה משמען? הסבר אחד הוא כקול השופר, לתפילה והתעוררות:
"וחצוצרות התרועה. לקול תרועה ותפלה. וכבר ביארנו בס' שמות י"ד ט"ו דאפי' במקום שהבטיח הקב"ה שיצליחו במלחמה. מכ"מ היה נצרך לתפלה וכן עשה יהושע במלחמת יריחו דכתיב ביהושע ו' כ' וירע העם ועוד מבואר שם יפה. ומכש"כ כאן שפירש משה שנצרכים לעצה מפני המקטרג" (העמק דבר במדבר ל"א, ו')
אך ניתן גם ללמוד אחרת. בפרשת חצוצרות הכסף בתחילת ספר במדבר (שאגב סמוכה לפרשת 'ויהי בנסוע הארון) אנו למדים מה תפקידן:
"עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת: וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:

החצוצרות מכנסות יחד את כל העדה. זאת הערובה להצלחה במלחמה. אם עם ישראל מאוחד ומלוכד, הניצחון מובטח. זאת גם הסיבה שמשחררים מן המלחמה את מי שבנה בית או אירס אישה. אנשים אלו עסוקים מידי בעצמן ומאבדים את היכולת להיות חלק מן הכלל.
ביים אלו נאחל הצלחה לעם ישראל במאבקו. ושנזכה שה' ילחם לנו את מלחמתינו ויחזרו חיילנו בשלום במהרה ובשלום.

 

שבת שלום!

גרסת הדפסה